הצבע האהוב ביותר על בני האדם, כפי שמראים עשרות מחקרים, הוא כחול. במקרה או שלא במקרה, כחול נחשב במשך מאות שנים בתולדות האמנות לצבע היקר ביותר, שמיוצר מהפיגמנט הנדיר לאפיז לזולי הנמצא רק במערות אפגניסטן, עד שבמאה ה־18 הצליחו לייצר אותו לראשונה באופן סינתטי. אם הצבע האהוב ביותר הוא כחול, אז העתיק ביותר הוא אדום, שנמצא כבר לפני עשרות אלפי שנים על ציורי המערות. היום, שני הצבעים האלה מייצגים בתרבות שני מחנות פוליטיים מנוגדים, אבל גם עוד שורה של ייצוגים, מכדורגל ועד אצולה ומלוכה.
האם צבע הוא אוניברסלי או תרבותי? האם הוא טבעי או אנושי? תערוכה חדשה שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון העיצוב חולון מנסה לענות על השאלות האלה דרך עולם העיצוב. עם עבודות של יותר מ־35 מעצבים ישראלים מנסה התערוכה לחקור את המושג "צבע" ואת משמעויותיו החברתיות, התרבותיות והסביבתיות. הפרויקטים שנוצרו במיוחד עבור התערוכה עוסקים באופן שבו מעצבים משתמשים בצבע, ואיך זה משפיע עלינו – האנשים שצורכים את העיצובים שלהם בחיי היומיום.
תערוכת צבע מוזיאון העיצוב חולון
(קרדיט צילום ערן לוי)
"צבע עוזר לנו להבין את המציאות שלנו ולקטלג אותה: מסממנים ביולוגיים כמו צבע עור, שיער ועיניים; דרך סמלים לאומיים כמו דגל, דרכון ותעודת זהות; ועד מיתוג של חברות מסחריות וקבוצות ספורט. לכולנו ברורה המשמעות שקיבל הצבע הצהוב בשנה האחרונה, כמו גם מה עלינו לעשות ב'צבע אדום'", אומרים אוצרי התערוכה יובל סער וליאורה רוזין לרגל פתיחתה (היא תוצג עד 21 בדצמבר). "העבודות בתערוכה מנסות להאיר זרקור על הרגע שבו המעצבים נדרשים להחליט על צבע, בין אם מדובר בפריט לבוש, קמפיין מיתוג או אובייקט תלת־ממדי ועל האופן שבו אלו באים לידי ביטוי בחומר".
11 צפייה בגלריה
חלום בהקיץ על ציר הזמן של ישראל. היצירה של נורית קוניאק וטל בלטוך בתערוכת צבע
(צילום: אלעד שריג)
נוסטלגיה נעימה לצד צהוב חטופים
את פני המבקרים בתערוכה מקבלת עבודת וידאו המוקרנת על מסך וידאו עצום בגודלו שאי־אפשר לפספס. הסרט "צבע בהתהוות" של דן פרץ ואיליה מרכוס מציג בצורה אסתטית להפליא את הרגע שבו האובייקט העיצובי מקבל את הצבע שלו בסטודיו ובבית המלאכה, מערבוב הפיגמנטים דרך הברשת הצבע ועד שריפתו בתנור הקרמיקה או ניפוחו דרך זכוכית. העבודה, שמהווה מעין "פתח דבר" מרשים לתערוכה, מצליחה להכניס את המבקרים לעולמם של המעצבים ולתהליך החומרי שעומד מאחורי כל האובייקטים שילוו את התערוכה, גם אם הם לא תמיד מגיעים עם ידע מוקדם על עולם העיצוב.
בגלריה התחתונה של המוזיאון מוצגות טכניקות שונות לצביעה: מטכניקות תעשייתיות וממוכנות כמו ריסוס ונול תעשייתי וכלה בטכניקות ידניות ועמלניות כמו קעקוע וניפוח זכוכית. החלק הזה של התערוכה כנראה יעניין יותר קהל מקצועי, אם כי עבודת הווידיאו מצליחה להכניס לאווירה החומרית של העיצוב.
גולת הכותרת של התערוכה היא בקומה השנייה: כחול דגל. כחול־לבן חנייה. אדום־לבן חנייה. צבע אדום. אדום הפועל. צהוב כחול מכבי. צהוב בית"ר. צהוב חטופים. החלק הזה של התערוכה עוסק במשמעות התרבותית של הצבע ומצליח לייצר סביבה צבעונית, אינטראקטיבית ותוססת. עם עבודות מדיסציפלינות שונות – מעיצוב מוצר ועד אופנה – הקומה השנייה בגלריה מציעה הרבה נקודות מבט מקוריות בנושא שלא קשה ליפול בו לקלישאות.
המאייר אורי טור למשל, מציג סדרת איורים דיגיטליים גדולים שנוצרו במיוחד לתערוכה. האיורים העמוסים והססגוניים מבטאים את השפה הייחודית שלו ותהליך עבודה יוצא דופן, שבו בניגוד לנהוג בשוק המסחרי, הוא לא שולח סקיצות ללקוח, אלא מאלתר ומצייר בצורה אינטואיטיבית, גם עם לקוחות בינלאומיים כמו ה״ניו יורק טיימס״, ״אפל״, ״קרטון נטוורק״, ״הניו יורקר״, ״אדובי״, ״נייקי״, ״סמסונג״, ״סוני״ ועוד.
פרויקט FFFFFF# של סטודיו Designit TLV בוחן את הקשר בין טקסט לצבע ובין צבע לתרבות, באמצעות תרגום של טקסטים נבחרים מהמרחב הישראלי לפלטת צבעים. דרך אימון מנוע בינה מלאכותית שתרגם מילים, מונחים ושירים ישראליים לקוד צבע ספציפי, התוצר הסופי מציג פוסטרים צבעוניים של פריסת הצבעים שהתקבלה עבור טקסטים שונים ומציע קריאה גרפית וצבעונית חדשה לכל טקסט בפני עצמו וכמכלול. התוצאה גרפית, אנרגטית ומפעילה, במיוחד כשמזהים את הביטויים שבחר הסטודיו להשתמש בהם בתערוכה.
העבודה שהיא אולי המרכזית ביותר בקומה היא "אנחנו בצבע" של נורית קוניאק וטל בלטוך. בתוך חלל גדול, המיצב בנוי מחמישה מסכים המכילים זיכרונות, רגעים ומצבים בתודעה הישראלית דרך הפריזמה הייחודית של חמישה צבעים: כחול, ירוק, צהוב, אדום וזהב. התוצאה היא מעין חלום בהקיץ על ציר הזמן של ישראל, דרך מפתח של צבעים וסימנים בתרבות; רגעים מהזיכרון הקולקטיבי הנרקמים יחד לכדי מסע חזותי של צבע מקומי. הנוסטלגיה שופעת מהעבודה ולצד רגעים רגישים ונוגעים ללב, מצליחה לייצר אווירה נעימה של התרפקות, יופי ואסתטיקה.
התערוכה חומקת באלגנטיות מנושא אחד שנמצא בראש כולנו: המלחמה המתחוללת כעת בישראל בכמה חזיתות, המצב הפוליטי הרעוע והמחאות השוטפות את הרחובות. אף על פי שבכל אלה הצבע הפך לסמל בלתי נפרד מהמצב, יש בכל זאת כמה אזכורים קטנים. סער, מאוצרי התערוכה, הבהיר באירוע הפתיחה כי היא לא עוסקת בפוליטיקה באופן מודע.
"התחלנו לעבוד על התערוכה לפני 7 באוקטובר, ולאחר שהמלחמה התחילה שאלנו את עצמנו אם צריך להגיב למצב ישירות. החלטנו שלא. מבחינתנו, הדרך של התערוכה להגיב למצב היא בזה שכל המעצבים המשתתפים בה הם ישראלים. הרבה מהעבודות נוצרו אחרי המלחמה. מעצם העובדה שהם ישראלים וחיים במצב הנוכחי - המצב נמצא בעבודות שלהם כך או כך. גם אם זה בתת המודע", אומר סער.
למרות התחושה שהמצב תמיד נמצא באוויר, התערוכה דווקא מצליחה לייצר אסקפיזם נעים ונוסטלגי, בלי להרגיש מנותקת. השילוב בין מיצבים מקצועיים יותר ועבודות שהן כולן צבע וכיף מצליח לייצר מעין לונה פארק של עולם העיצוב הישראלי, שלרגעים גורם לנו לחשוב על המציאות וברגעים אחרים פשוט עושה לנו טוב.
יוקרה מפעם, טכנולוגיה מעכשיו
בין היצירות המוצגות עוד כמה שכדאי לשים אליהן לב. בעבודתה "יוקרה בצבע" מציגה נעה למדן־הקיני עבודות זכוכית הבוחנות מה הופך אובייקט ליוקרתי ואילו צבעים מסמלים יוקרה. למדן־הקיני ממזגת בעבודות הזכוכית שלה בין חפצים יומיומיים לצבעים היוקרתיים מהעבר.
היוצר דב גנשרוא מציג את עבודתו ״פורג׳י 01, פורג׳י 02, פורג׳י 03״, שעוסקת בהדפסות תלת־ממד צבעוניות שבוחנות את הצבעוניות הנמתחת באמצעות הטכנולוגיה.
האמנית גיא מגידיס מציגה את "פרגמנטציה" – עבודה בהדפסה דיגיטלית עם שכבות צבע על מסכי משי. העבודה משלבת בין עקרונות מודל הצבע הממוחשב למלאכת האריגה בטקסטיל, ובין טכניקה דיגיטלית לזו האנלוגית.
אורי שיפרין ענבי מציג בעבודתו ״אלף פרחים״ סדרת צלחות פורצלן שנוצרו בטכניקה המכונה מילפיורי - שיטה עתיקה ליצירת אלמנטים דקורטיביים בזכוכית. באמצעות השיטה אפשר לייצר אובייקטים עם דוגמאות ועם עיצובים מורכבים אך אחידים. על ידי ייצור פרופיל ארוך דמוי נקניק ובפריסתו נוצרים מעין חתכים עם דוגמה שאפשר לשכפל.
מיכל לוריא מציגה עבודת הטקסטיל בשם "צבע מאכל" הבוחנת את שולחן האוכל המקומי על ידי שימוש במפת שולחן, מפיות ופלייסמטים מודפסים באופן דיגיטלי. לוריא מתייחסת לשולחן האוכל כמקום מלא תשוקה, שסביבו חוגגים, מתחברים, אך גם חושפים סודות.
שים אדרי אחראי למיצב "מפורק לשלם" הנותן לצופה מעין הצצה מיקרוסקופית מוגדלת לתוך הבד צבעוני שעיצב. במיצב יש פינת ישיבה לצידה אביזרים נוספים המאפשרים לראות את דוגמת בד הריפוד שיצר באפקט ייחודי, כמו שהוא עושה מדי שנה כמעצב הבית של "שכטר".
בין צבע לטבע
לא בפעם הראשונה בתערוכה במוזיאון העיצוב חולון, מצליח מתחם הילדים כמעט לגנוב את ההצגה: המאייר נדב מצ'טה צייר יצירה אינטראקטיבית למבקרים, העוסקת בחיבור בין צבע לטבע ועולם החי. מהם צבעי דג תוכי?; למה גוף הסלמנדרה צבוע בשחור וצהוב ואיך קיבל הנמר את חברבורותיו? הטבע מספק לנו מגוון צבעים כמעט אינסופי, שמקורם במהלך אבולוציוני מתוחכם ליצירת מערכת "תקשורת המונים" בין המינים השונים בעולם החי והצומח. בין אם מדובר בהסוואה, משיכה וחיזור או אזהרה והטעיה, לכל צבע ישנה משמעות וסיבה. ומה לגבי צבעי הקשת, צבע השמיים או צבעה של האדמה מתחת לרגלינו?
המופעים של הצבע בטבע הם למעשה פרשנות של מערכת הראייה והמוח שלנו לאורכים שונים של גלי אור. צבעים אלה עשויים להעיד על הרכבם הכימי של החומרים המקיפים אותנו ואפילו על תנאי הראייה שהסביבה מאפשרת. הילדים והילדים ברוחם מוזמנים להתנסות ולהשתתף בצביעה, פירוק והרכבה של הצבע בעולם החי, על גבי קירות המעבדה.
