לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהם ממש נגעו בשמיים. ביל בייקר הוא אחד מהם. בייקר, 69, אחד המהנדסים החשובים בעולם, תיכנן ובנה את המגדל הגבוה והמפורסם ביותר על פני כדור הארץ - בורג' ח'ליפה בדובאי, שמתנשא לגובה של 828 מטר. בורג' ח'ליפה, שנחנך ב-2010, מחזיק בעוד שיא עולמי מרשים: מספר הקומות הגדול ביותר - 163. עלות הקמתו מוערכת בסכום עתק של כ-1.5 מיליארד דולר.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בייקר אומנם זכה באינספור פרסים בינלאומיים יוקרתיים וחתום על שלל מגדלים מפורסמים נוספים, כמו טראמפ טאוור בשיקגו (432 מטר), פרל ריבר בעיר הסינית גוואנז'ו (309 מטר), קאיין טאוור בדובאי (306 מטר) ומגדלי GM בדטרויט (222 מטר) - אבל לכל מקום שאליו הוא מגיע כולם מדברים איתו בעיקר על הבורג' ח'ליפה. בריאיון שנערך במהלך ביקורו בישראל, בייקר מספר מה התרחש מאחורי הקלעים של בניית המגדל הגבוה בעולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"ב-2003 נסעתי עם האדריכל אדריאן סמית' ג'ורג' לניו יורק כדי לפגוש נציגים מדובאי. הם באו לארה"ב לראיין שורה של אנשים בקשר לבניית הבניין הגבוה בעולם. באותה תקופה, הבניין הגבוה בעולם היה טאיפיי 101 בטיוואן, בגובה 508 מטר. הצגנו להם תוכנית סכמתית, וקיבלנו את הפרויקט. מיד בשלב הראשון ניגשנו למנהרת רוח כי לבדוק את היתכנות המבנה, להבין כיצד יפעלו הכוחות - התוצאות לא היו טובות, הכוחות היו חזקים מדי".
בגלל הרוחות החזקות בגובה?
"כן, בגלל הרוח. הבניין זז יותר מדי. התחלנו לעצב מחדש את הבניין, כי הפרמטר המבני החשוב ביותר בבניין גבוה הוא הצורה שלו. ניסינו סדרה של צורות: צמיחה צורנית נגד כיוון השעון, ניסינו בכיוון השעון. הדגם הראשון שבדקנו היה בגובה של 518 מטרים, גבוה רק בעשרה מטרים מטאיפיי 101, אך למזלנו זה לא עבד, היינו צריכים לתכנן שינויים קיצוניים שכללו עיצוב מחדש. חזרנו למנהרה פעמים רבות - עיצבנו וחזרנו שוב ושוב למנהרת הרוח. תוך כדי כך הבניין גבה ב-310 מטר. הייתה לנו תוכנית אחת אפילו גבוהה יותר מזו שעבדנו עליה, ושם, הכוחות פחתו עוד יותר, אך כבר היה מאוחר מדי לשנות. הצלחנו לעצב את החלק העליון של המגדל, כך שיתפקד בפאזה שונה מזו של שאר הבניין, ממש כמו שוכך רוח (damper) עצמאי. רק השינוי בגובה בין המבנה הראשוני למבנה הסופי שווה בגובהו למגדל אייפל - גידול של 310 מטר".
יש לנו אמירה לתופעה כזו – "ממר יצא מתוק". אם מדברים על גובה של בניין, מעניין אותי לשמוע את דעתך בנושא הקיימות של מבנים שנהיים יותר ויותר גבוהים. איפה עוברים הגבולות.
"ראשית, בניינים צריכים להיות מאוד יעילים. הם לא מגיעים לגודל כזה אם הם לא מאוד-מאוד יעילים, אחרת הם לא נבנים. זה עדיין לא אומר שהם זולים, אתה יודע, כדי לבנות אותם צריכים קצת חומר. בשביל לנסות להוזיל, צריך להשתמש בכמויות מינימליות ככל שאפשר של חומר. אחד הדברים שקורים במבנים גבוהים, ככל שאתה עולה, אתה למעשה נתקל באקלים שונה. בדובאי, כשהפרויקט היה בשלבי בנייה, נהגנו לעלות בצידו החיצוני של הבניין במנופים האישיים, לפני שהיו מעליות. אני זוכר שזה היה בסביבות יולי, אז היה ממש חם ולח. כשהגענו לקומה ה-50 בערך, זה התחיל להשתנות, ובקומה ה-160 היה כבר נעים. אתה חווה שינוי אקלים בבניין אחד".
אילו אלמנטים משמעותיים של קיימות תיכננת בבניין בורג' ח'ליפה?
"כשמתכננים בניין סופר גבוה, נניח קילומטר או אפילו שני קילומטרים - הדבר מחייב שימוש מקיים כמגמה מרכזית בעיצוב. הרעיון העיקרי בתכנון הוא שימוש במערכות יעילות במיוחד בכל מקום. בין אם דרך איסוף אנרגיה, כמו שימוש בשנורקל, לשיפור האקלים, בוודאי באזור מדברי. בין אם שימוש במערכת זיגוג איכותית מאוד, יעילה מאוד וחסכונית באנרגיה, Low E Glass, השתמשנו הרבה בנירוסטה, שנחשבת עמידה יותר לשינויי האקלים. כשמסתכלים על בורג' ח'ליפה הוא נוצץ. זה אור שמש שלא נכנס לבניין, אלא מוחזר ממנו".
השיחה עם בייקר לגבי התכנון והמחשבה מאחורי בניית הבורג' ח'ליפה מרתקת. "לבניין יש שלושה אגפים - שישה צדדים, כך שלא יותר משישית הבניין נמצאת בשמש בכל רגע נתון, וחמשת הפנים האחרות משופעות או מוצללות. תיכננו את מערך המכונות, החשמל, האינסטלציה, ההנדסה, שירותי הבניין בהתאם. מהנדסי המערכות הטכניות שלנו למדו את הדינמיקה בגבהים והשתמשו באוויר הצח יותר לאזורים הגבוהים של הבניין, שם האוויר קריר יותר, יש פחות לחות, פחות אבק. תיכננו גם את עיצוב הפנים של כל החללים הציבוריים בבניין, מלבד מלון ארמני שממוקם בתוך המגדל. אני חייב לציין שעיצוב הפנים היווה גורם מרכזי בתכנון המתווה של הבניין, הוא השפיע רבות על המערך הקונסטרוקטיבי שיורד לקרקע".
במערכת המבנית, הקונסטרוקטיבית של השלד, תיכננתם מעין ליבת תמיכה (buttress core).
"נכון. הרוח גורמת למבנה עם שלושת הכנפיים שלו לרצות להסתובב, וסיבוב זה דבר גרוע בבניין גבוה. אחת הדרכים בה פתרנו את זה הייתה ביצירת 'ציר מרכזי' – ליבת משושה מבטון, שם כל המעליות ממוקמות והיא מאוד נוקשה, כך שלבניין אין כמעט סיבוב. אבל הגרעין הזה דק מדי, ובגלל שהבניין משמש בעיקר למגורים, אז השתמשנו בשלושת הכנפיים כדירות מגורים בכדי לחזק אותו. הפתרון מבוצע בעזרת יציקת קירות המהווים מעברים במסדרון, כמו רשת של קורות. זה השפיע גם על אדריכלות הפנים, כי הקירות הללו לרוב בעובי של 50 או 60 סנטימטרים. קירות עבים יותר קיימים רק בקצה המבנה.
"כמו שכבר אמרתי, בסופו של דבר נתנו לתופעה הזו שם - 'ליבת תמיכה'. היתרון במתן שם הוא שלפתע כולם מסונכרנים ומבינים על מה מדובר. כך אתה יכול להסביר את זה לא רק לצוות שלך, אלא גם ליועצים השונים, לבעלים, לקבלן, וזה עוזר לך לפתור קונפליקטים".
אחרי שבנית את המבנה הגבוה ביותר בעולם, מה השאיפה הבאה? מה החלום הבא שלך?
"אם מישהו רוצה לבנות מגדל של שני קילומטר, שיתקשר אליי".
זה מה שאתה רוצה, להמשיך לעלות בגובה?
"אבל גם לעשות את זה הכי חכם שאפשר, ולייצר שימושים אחרים למגדלים - להשתמש בבניין כדי לייצר אנרגיה, לנסות להשתמש ב'אפקט המחסנית', כי הבניינים הגדולים האלה הם כמו ארובות. אני שואל את עצמי, האם ניתן להשתמש בהם בצורה חכמה יותר?".
בייקר הוא מהנדס ראשי ושותף בחברת SOM האמריקנית, אחת הגדולות והנחשבות בעולם שעוסקת בתכנון עירוני, ארכיטקטורה והנדסה. הוא חבר באקדמיה הלאומית להנדסה, ומתמחה בעיקר בתכנון מבנים גבוהים. הוא אחראי בין היתר על תכנון המגדלים במרכז הרנסנס בדטרויט ומבנים המאתגרים את קנה המידה האנושי כמו מרכז הכינוסים מק'קורמיק בשיקגו. הוא הגיע לישראל כדי להשתתף בכנס הנדל"ן של מרכז הבנייה הישראלי שנערך באילת. בין הפרויקטים המפורסמים של SOM אפשר למצוא את הבנייה מחדש של מרכז הסחר העולמי אחד (One World Trade Center). "אנחנו אחראים לבניית המגדל", הוא מדייק. "אני באופן אישי לא תיכננתי את הקונסטרוקציה".
מה הייתה ההשפעה של אסון התאומים על בניית גורדי שחקים?
"הייתה תקופה שלא ידענו מה עומד לקרות. לא ידענו אם יבנו עוד בניינים גבוהים, אך כמובן שהסתבר שכן, ושמאז נבנו עוד כל כך הרבה מגדלים. יש כעת יותר התמקדות בתכנון פירי היציאה, במדרגות, כדי שהם יהיו עמידים יותר. כפי שאתה יודע, כאשר המטוסים פגעו בשני המגדלים, במיוחד במגדל השני, הם השביתו את כל המדרגות. אף אחד מעל אזור הפגיעה לא יכול היה להימלט מהמגדל השני, וזה קרה בגלל המדרגות".
הייתי אומר שההנחה היא שאין בניין שיכול להימנע מכזו פגיעה או מכזה נזק, גם אם הוא מבטון.
"קשה לענות על זה. כלומר, אנחנו לא מתכוננים לאירוע כזה, שבו איירבוס ענק פוגע בבניין. זה פשוט לא הגיוני או מעשי לעשות את זה. כלומר, הבעיות האלה צריכות להיפתר ברמת שדה התעופה, לא ברמת הבניין. קשה לדעת מה יכול לשרוד פגיעה ומה לא, הבניינים האלה אומנם קשיחים, אך גם המטוסים ממשיכים לגדול".
חשוב לי לשמוע את היחס שלך לנושא הקיימות כיום, בעיקר בפרויקטים מאוד יקרים.
"קיימות היא ללא ספק אחד הנושאים המרכזיים כיום. משבר האקלים משפיע גם על העבודה שלנו ואנחנו חייבים להיות אחראים. אבל אנחנו גם צריכים להמשיך לבנות בכדי לתת תשובה להרבה אנשים. אנחנו שמים יותר דגש על שימוש חוזר ושיפוץ ופחות על בנייה חדשה, אבל עדיין יש כמובן צורך בבנייה חדשה. שאלת הפחמן היא העיקרית, מצד אחד הפחמן התפעולי ומאידך הפחמן הגלום. פליטת הפחמן התפעולי הולכת ומשתפרת באמצעות, למשל, משאבים מתחדשים כמו פאנלים סולאריים, חוות רוח ענקיות, אך הפחמן החשוב והבעייתי ביותר הוא הפחמן שכל אחד מייצר היום, והוא הפחמן המגולם בעיקר בתוך המבנה. ככל הנראה, כשלושה רבעים מפליטת הפחמן בפרויקט נוצרת מהמבנה עצמו".
יש לכם, אם כך, את ההשפעה הגדולה ביותר.
"אנחנו עובדים הרבה עם עץ. עץ, לפחות בטווח הקצר בולע פחמן, אוגר ולא משחרר אותו (carbon sink). בסופו של דבר, אם בניין ייהרס, ניתן יהיה להשתמש בעץ מחדש. מה שאנחנו רואים הרבה כעת הוא שילוב של עץ ובטון או עץ ופלדה. רק עכשיו סיימנו בניין בשוויץ, עבור האומות המאוחדות בקמפוס ז'נבה, שילבנו שם בטון ועץ. בוא נדבר גם על החומרים המסורתיים יותר בטון ופלדה. כיום, הפלדה בארה"ב ממוחזרת בתהליך שריפה שבו נפטרים משאריות, בעיקר עבור תעשיות כמו מכוניות המצריכות שימוש בפלדה באיכות גבוהה יותר או עם פחות זיהומים. כך, רוב הפלדה המבנית שבה אנו משתמשים כיום, לפחות בארה"ב, נקייה מזיהומים בסדר גודל של 97%.
"דבר נוסף הוא שימוש חוזר, לא רק מיחזור. היום לא הורסים מבנים בפגיעה בכוח. נהוג לפרק מבנים בדרך הנקראת הריסה שלווה. חייבים לעשות את זה גם בגלל השכנים, עובדים עם קבלן הריסות כדי להציל את הפלדה במקום להמיס אותה, מנצלים אותה לשימוש חוזר. ראיתי מצגת מאוד מעניינת על שימוש במימן לייצור פלדה. כעת, גם מימן יצטרך להיות מיוצר באופן בר־קיימא. חברת פלדה גדולה מלוקסמבורג מייצרת פלדה המותכת מ-100% חומר ממוחזר ומשתמשים רק בחשמל מתחדש, החומר יקר רק ב-4-2% מפלדה תעשייתית".
ומה בנוגע לבטון?
"בטון הוא יצרן הפחמן הגדול ביותר. לא בכל מדינה יש תעשיית פלדה טובה, אבל כמעט בכל מדינה יש תעשיית בטון. המדענים עובדים קשה מאוד בנושא הקיימות בכל מה שקשור לבטון, הכיוון הוא למזער את הפחמן בשינוי התערובות, מחפשים גם שיטות לשימוש בפחות בטון בקונסטרוקציה".
אולי ימציאו שיטה לשימוש חוזר בבטון?
"זה מעניין. אני יודע שיש כמה חוקרים בשווייץ שמנסים להפריד את הבטון והפלדה, שהרי תמיד משתמשים בבטון מזוין. הם מנסים לשמור אותם נפרדים כדי שניתן יהיה לטחון את הבטון בקלות רבה יותר".
ההרצאה של בייקר הייתה אחת המבוקשות בוועידת הנדל"ן. גורדי השחקים והתחרות לכיבוש השמיים מעסיקות את המין האנושי עוד מימי ראשית הציביליזציה. מלבד בייקר השתתפו בוועידה בכירים רבים בעולם העיצוב. "השנה", אומר ערן רולס, יו"ר מרכז הבנייה הישראלי, "החלטנו להביא לארץ אנשי מקצוע מהדרג הגבוה ביותר שיש. שמות כמו ליונל אוחיון, אשר מגדיר מחדש את עיצוב חיי הלילה בעולם, בנג'מין הוברט, מעצב מוצר מהמובילים בעולם, ועד חזאית הטרנדים ליסה וויט, קארים ראשיד שאין כמעט צורך להציג, וכמובן ביל בייקר".
האדריכל אודי קרמסקי מכהן כראש המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון
