מאז ימי קדם שאפו בני האדם לבנות הכי גבוה שאפשר – החל מהסיפור המקראי על מגדל בבל, דרך הקמת הפירמידות במצריים ועד לבניית הכיפות הגדולות של קתדרלות עתיקות. באופן אולי מפתיע, השאיפה לבנות כמה שיותר גבוה רלוונטית יותר מתמיד. תופעת המגדלים הפכה לשכיחה ומספר גורדי השחקים בעולם עלה במהירות שיא, בעיקר במדינות במזרח התיכון ובדרום-מזרח אסיה. מחקר ישראלי חדש שבדק לראשונה את ההשפעות הסביבתיות של מגדלים מעלה חשש משמעותי לגבי ההשפעה שלהם על הערים והתושבים. האם כדאי שנפסיק לבנות מגדלים?
מגדלי יוקרה
מגדל הפך לשם נרדף ליוקרה. כל עיר גדולה בעולם ש"מכבדת" את עצמה מעוניינת שיהיו בשטחה כמה שיותר מגדלים ברחבי העיר. בניית מגדלים הפכה להיות מעין סמל סטטוס של עיר – ככל שיש בעיר יותר מגדלים, כך היא נחשבת אטרקטיבית ויוקרתית יותר. ניו יורק, אחת הערים עם כמות המגדלים הגדולה בעולם, היא הדוגמה הקלאסית. על פי נתוני המועצה לבניינים גבוהים ועירוניים (CTBUH), יש בניו יורק כ-7,500 בניינים בני 12 קומות ומעלה או שגובהם עולה על 35 מטר. קו הרקיע של מנהטן עם גורדי השחקים המרשימים הפך לאייקוני וגם לאחת הסיבות המרכזיות למשיכה של תיירים רבים מכל העולם.
בישראל הפך טרנד הבנייה לגובה משמעותי בעשורים האחרונים, והוא משנה את פני הנוף העירוני ברחבי המדינה. התופעה לא מוגבלת רק לאזורי הביקוש במרכז הארץ בכלל או ספציפית לתל אביב, בירת המגדלים של ישראל; די להביט מעלה כדי להבחין במספרם ההולך וגדל של מגדלי מגורים ומשרדים הנבנים בערים וביישובים רבים. מגמה זו נובעת בין היתר ממחסור בקרקעות זמינות לבנייה בשטחים מבוקשים, יחד עם שאיפה לייעול השימוש בשטחי הקרקע הקיימים.
חממות בשחקים
אף על פי שבניית מגדלים הפכה לנפוצה בכל רחבי העולם, ובייחוד בישראל, עדיין יש היבטים משמעותיים שלא נחקרו לעומק בנוגע להשפעותיהם על הסביבה. באופן מפתיע, הידע שלנו על ההשלכות האקולוגיות והחברתיות של המגדלים נותר מצומצם. שאלות כמו: כיצד מגדלים גבוהים מתמודדים עם תנאי האקלים המשתנים בגובה? מהי צריכת האנרגיה שלהם בהשוואה למבנים נמוכים יותר? אילו תנאים וסיכונים קיימים למי שחיים בגובה רב, או למי שחיים בגובה פני הקרקע בסביבת המגדלים? אלה הן שאלות שעדיין נותרו ללא מענה מספק.
מחקר חדש, שיוצג בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה שתתקיים ב-26-25 בספטמבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שואף לענות על חלק משאלות אלה. זהו המחקר הראשון מסוגו בארץ שבודק לעומק את ההשפעות של גורדי שחקים הן על המשתמשים בהם והן על הסביבה העירונית המקיפה אותם. המחקר מתמקד בהשפעות המורכבות והדו-כיווניות בין המבנים לגורמים שונים בסביבה – מהשפעות האקלים, דרך ניהול אנרגיה ועד לאינטראקציה חברתית במרחב הציבורי הסמוך למגדלים.
המחקר בחן את צריכת האנרגיה של מגדלים גבוהים, את הסביבה המיקרו-אקלימית שלהם ואת ההשלכות על האנרגיה ועל האיכות הסביבתית. המסקנות, כך נראה, אינן מעודדות. "סוג המגדלים הזה הופך לדומיננטי ברחבי העולם וגם כאן בארץ", מציין פרופ' יצחק (סאקיס) מאיר, אחד מחברי צוות המחקר מהמחלקה להנדסה אזרחית וסביבתית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "בשל העובדה שרוב חזיתות המגדלים בארץ עשויות זכוכית, הם למעשה פועלים כחממות. לבנות בנייני מגורים ומשרדים במזרח התיכון שהם חממות נשמע אבסורדי לחלוטין, ולבנות חממות בגובה של 50 קומות ומעלה נשמע עוד יותר אבסורדי", הוא מסביר.
יותר קומות, יותר בעיות
אחת המסקנות העיקריות העולות מהמחקר היא שככל שנפח הבניין גדול יותר ומספר הקומות גבוה יותר - כך גדלות הבעיות שהוא יוצר. המחקר מצביע על כך שככל שעולים בגובה, משתנים צורכי האנרגיה לחימום ולקירור המבנה עקב הבדלים בטמפרטורות ובמהירות הרוח, מה שמוביל לזיהום רב יותר. "כשיש לנו מסה כה גדולה של בניין שאחד מצדדיו פונה לכיוון הרוח השלטת, חלק מהרוח יעלה מעלה וחלק ירד מטה. הרוח שיורדת למטה נעה במהירות גבוהה יותר, מה שיוצר תנאים לא נעימים למרגלות הבניינים. אם יש פונקציות שימושיות באזורים אלה, כמו מסעדות או בתי קפה, הן עלולות להיות בלתי שמישות כי פשוט לא נעים לשהות שם", מסביר פרופ' מאיר.
בעיה נוספת מתעוררת כשמספר מגדלים גבוהים נבנים בסמיכות זה לזה, כמו באזורים רבים בתל אביב וברמת גן. "בין הבניינים נוצר מצב שנקרא עקרון ונטורי – נפח אוויר הנע בשטח הפתוח במהירות מסוימת יגביר את מהירותו כשהוא נדחס דרך מעבר צר יותר. כתוצאה מכך יש הפסדי אנרגיה דרך המעטפת של המגדלים. זה משפיע על האפשרות לפתוח חלון כדי לאוורר את הבניין, או להשתמש במרפסות בשל הרוח העוצמתית, ולמעשה מייצר תנאים לא טובים למחייה", אומר פרופ' מאיר.
למרות הבעיות האנרגטיות שמבנים מסוג זה יוצרים, יש מי שיטענו שבניית מגדלים בערים גדולות היא חיובית ונחוצה. הרי, ככל שנבנה לגובה, כך ניצור יותר יחידות דיור ויותר אנשים יוכלו להתגורר בעיר. ובכן, רוב אנשי המקצוע בתחומי התכנון והסביבה חושבים אחרת. לדעתם, ההשפעה של מגדלים בערים אינה בהכרח חיובית, ואינה תורמת בהכרח להגברת הצפיפות העירונית. כביכול, ככל שיש יותר יחידות דיור אז הצפיפות עולה. אבל בפועל, בנייה של מגדל גבוה מצריכה להשאיר שטחים גדולים פתוחים סביבו לצרכים שונים כמו מניעת מנהרות רוח, מניעת איי חום, יציאות גדולות מחניון ועוד. בפועל, דווקא בנייה מרקמית דוגמת פריז וברצלונה, עם בניינים לא נמוכים מדי ולא גבוהים מדי, היא האידיאלית ביותר מבחינת ציפוף. לטענת החוקרים, מגדלים בעלי נפח גדול יוצרים מגוון בעיות עירוניות, פוגעים ברשת העירונית, ואף מייצרים יותר זיהום אוויר מאשר מבנים נמוכים יותר.
אם כך, מדוע אנחנו עדיין בוחרים לבנות מגדלים רבים? לטענת מאיר, התשובה היא רווח גדול יותר ליזמים ויותר ארנונה לעיריות. "אני מאמין שיש לתכנן בנייה משמעותית נמוכה יותר באופן מרקמי, עירוני וצפוף יותר, ואת כל זה חייבים לעשות בכפוף לתקנות אקלימיות נוקשות יותר שאני לא בטוח שעדיין יודעים לעשות בארץ", הוא מוסיף.
מגדלי העתיד
המחקר מדגיש כי הבנה מעמיקה של ההשפעות הללו היא חיונית לתכנון בר-קיימא של מגדלי העתיד, במיוחד לנוכח שינויי האקלים והגידול באוכלוסייה העירונית. החוקרים מציעים גם פתרונות אפשריים לבעיה. אחד הפתרונות הוא שימוש בחלונות עם מספר שכבות של זכוכית במקום שכבה אחת בלבד, מה שעשוי להפחית את האנרגיה הנדרשת לחימום או לקירור הבניין ולאפשר אוורור פסיבי גם בגבהים שבהם מהירות הרוח גבוהה. חיסכון באנרגיה הנובע משימוש בשכבה כפולה ושימוש נכון בהצללה חיצונית עשוי להפחית את צורכי הקירור ב-50% בממוצע בהשוואה לבניינים עם חלונות זכוכית חד-שכבתית.
"אנחנו ממשיכים כעת את המחקר ומעבדים את הנתונים והמדידות שביצענו לגבי ריכוז מזהמים בקרבת מגדלים. כבר יש לנו כמה תובנות לגבי איכות האוויר סביב המגדלים", טוען פרופ' מאיר. "בחלק מהמקרים ריכוז המזהמים גבוה משמעותית מאשר במקומות אחרים, מה שמצביע על פוטנציאל להשפעה שלילית על בריאות הציבור", הוא מסכם.
עוד מחקרים פורצי יוצגו דרך בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה, שתתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ב-25–26 בספטמבר >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
