לפני כשנה, בעיצומו של סגר הקורונה השני, בתה בת ה-24 של לימור חייל, מעצבת שיער ומאפרת במקצועה, עזבה את ביתן שבתל אביב לטובת דירה עם החבר. הבן, היום בן 19, כבר עמד לפני גיוס, וחייל (48) החליטה שהגיע הזמן לעבור לדירה קטנה יותר. היא עזבה את הדירה בת 4 החדרים שחלשה על 140 מ"ר באזור כיכר המדינה ושכרה במקומה דירת 3 חדרים בת 80 מ"ר בלב תל אביב, קרוב לשכונת ילדותה.
הבת שלך רק בת 24, בגיל הזה לרבים מהצעירים עדיין יש חדר בבית של ההורים.
"הבת שלי לא תחזור לגור בבית. היא ילדה מיוחדת, היא כבר מתחילה עכשיו תואר שני, יש לה עבודה וכסף ולא תהיה לה בעיה להמשיך לשכור דירה משלה. אבל בכל זאת השארתי לה פינה קטנה משלה במרפסת".
איך עובד המעבר לדירה ששטחה קטן משמעותית מזה של הדירה הקודמת? לאן נכנסים כל החפצים?
"ישבתי עם מעצבת הפנים מיכל שיש כדי להבין איך מכניסים הכול מבלי לחנוק את החלל. היא מומחית בפתרונות אחסון והיא עזרה לי בזה מאוד".
בניגוד למקובל בדירות שכורות, חייל השקיעה לא מעט זמן וכסף בעיצוב דירתה החדשה. "אני אף פעם לא חותמת על חוזה שכירות של פחות מחמש שנים", היא מסבירה. "כל דירה שאני נכנסת אליה אני משפצת בעשרות אלפי שקלים, כי מבחינתי זו לא דירה שכורה אלא הבית שלי, ואני נותנת לו את הנשמה עד שאני עוזבת אתו".
היא גדלה בכרם התימנים, בתנאים קשים, ובנתה בשתי ידיים קריירת ביוטי משגשגת. "כילדה לא היה לי בית. גדלתי ברחובות", היא מספרת. "בגלל שהיה לי חשוב מאוד שלא לטרטר את הילדים שלי, עברתי איתם דירה רק פעמיים מאז שהתגרשתי כשהם היו קטנים".
ביתי אך נועז ואנרגטי – דירתה של חייל צועקת אופי ברגע שנכנסים דרך הדלת. "קשה לפספס את העובדה שאני אדם של ניגודיות", היא אומרת. "מצד אחד טיפוס צבעוני ודי נועז, ומצד שני כמעט תמיד תמצאי אותי לובשת שחור. אני חיית לילה תל אביבית, אבל עם זאת גם ביתית משפחתית מאוד. את הניגודים האלה ניסינו לאסוף – מעצבת הפנים ואני – לתוך עיצוב קוהרנטי, חם ונעים, עם קריצה לסצנת הברים העדכנית ובשילוב אלמנטים נאיביים וצבעוניות חזקה, הלקוחים מעולם האמנות של אמריקה הלטינית, שאני מאוד אוהבת".
כבר בכניסה לדירה תלויות תמונות צבעונית של דיוויד בואי וג'ים מוריסון שיצרה נירית אהרוני. "כל התמונות שמלוות אותי לאורך השנים הן של נשים חזקות ששרדו את החיים עם חיוך ואופטימיות וניצחו אותם. רק בשנה הזאת ובדירה הזאת הכנסתי תמונות של גברים".
13 צפייה בגלריה
בכניסה לדירה: תמונות צבעוניות של דיוויד בואי וג'ים מוריסון שיצרה נירית אהרוני
(צילום: שרון שטרן)
למה?
"כי אני מחפשת אהבה. בפעם הראשונה אחרי 13 שנה אני מוכנה לזוגיות".
מפרידה ועד גולדה
"כשנכנסתי לדירה לא היה בה שום דבר ממה שאת רואה עכשיו", מספרת חייל. "חלמתי על דירה יפה עם תחושה מפנקת של מלון בוטיק, מחולקת לפינות חמד עוטפות. הדבקתי טפטים, החלפתי ידיות במטבח, החלפתי אפילו את הסורגים כדי ליצור לעצמי את הפינה המפנקת שלי, שאוכל להרגיש בה שאני בחופש אחרי שנים קשות של גידול ילדים לבד".
היו דברים שבכל זאת ויתרת עליהם כדי לא לחרוג מהתקציב?
"התפשרתי על הווילונות של המרפסת. רציתי הדפס רומאי מיוחד אבל החלטתי לחכות עם זה כי מחירו הגיע לעשרות אלפי שקלים. בחודש הבא אני כבר מתחילה להתקין בדיוק את מה שרציתי".
מימין לכניסה נמצא חדר השינה של חייל, הכולל חדר רחצה פרטי. "הדירה הקודמת תוכננה עם דגש גדול על הילדים שהיו אז קטנים יותר", היא מסבירה. "זה בא לידי ביטוי בחדרי ילדים גדולים ובחלל אירוח מרווח במיוחד. בדירה הזאת יש לי בפעם הראשונה בחיי חדר שינה גדול ומפנק עם חדר רחצה צמוד, רק בשבילי. זו מתנה אדירה שאני יכולה לתת לעצמי כעת, כשהילדים גדלו".
13 צפייה בגלריה
בחדר השינה: יצירות של פרידה קאלו, קיר צבוע כחול עמוק וכיסוי מיטה עם רקמה שבטית
(צילום: שרון שטרן)
בחדר השינה ניצב קיר כחול עמוק ועליו יצירות אומנות, כיסוי מיטה מרשים וכריות שגם עליהן, כמו על אחת התמונות שעל הקיר, מופיעה דמותה של פרידה קאלו. "את הבדים לכיסוי המיטה ולכריות מצאתי בטיולים מסביב לעולם, בתערוכות שביקרתי בהן. הדמות של פרידה קאלו מלווה אותי שנים. אני אוהבת את הסגנון האומנותי שלה אבל לא פחות מזה את הכוח שלה כאישה. החיים שלה היו קשים ודרמטיים אבל היא לא הפסיקה לחגוג אותם – באומנות, בסקס, בהכל. גם החיים שלי לפעמים דרמטיים, אבל אני מסתכלת עליה, על כל הדברים שהצליחה לעשות עם נכות, ואומרת לעצמי 'קומי על עצמך'".
משמאל לכניסה נמצא הסלון, ואחריו פינת האוכל, פינת עבודה קטנה, מרפסת ומטבח. סמוך למטבח דלת נוספת שנפתחת אל חדרו של הבן. הריהוט נקנה כולו עם המעבר בחנויות שונות. "כשהתכוננתי למעבר הבנתי פתאום שאני כמו איזו אמא שמסתובבת עם החלוק שאת מכירה מגיל ארבע. ככה גם אני, כבר 20 שנה עם אותו ריהוט. אז נתתי הכול לבת שלי, לדירה החדשה שלה, ועכשיו יש לה דירה מדהימה. הרהיטים שקניתי משקפים את הטעם שלי ואת הצרכים של הדירה החדשה. אפילו הספה קטנה יחסית, מרובעת ונעימה. חזרתי לרווקות".
בסלון בולט גם טפט טרופי שנבחר בהשראת יצירותיה של פרידה קאלו. שטיח צבעוני ("סחבתי אותו מדרום אמריקה לפני 25 שנה"), קקטוסים ענקיים ("גם אותם אני סוחבת כבר שנים") ותמונה של גולדה מאיר. "תליתי אותה כי אני מעריצה את המדינה שלנו, על שהייתה לנו ראש ממשלה אישה בתקופה שבה היו עדיין מדינות באירופה שבהן לנשים לא הייתה זכות הצבעה. גם אם היא לא כל כך התעניינה בנשים", מסכמת חייל.
שולחן האוכל העגול היה, לדבריה, עניין של פשרה. "רציתי משהו קטן יותר, אבל הבנתי שאנחנו עדיין משפחה. לילדים שלי יש בני זוג ואני צריכה להיות מוכנה לארח את כולם, אז הייתי חייבת לקנות שולחן נפתח. מצאתי את השולחן הזה שהפלטה שלו דקה מאוד ולא מכבידה על החלל. היה לי חשוב גם שכיסאות האוכל יהיו נוחים, כי ברור לי שזו הפינה שסביבה מתאחדת המשפחה. יצא שהשקעתי בפינת האוכל הרבה כסף בלי שתכננתי, אבל אני אוהבת אותה מאוד. אני שואבת עונג מהישיבה כאן. הפינה משקיפה על הדירה כולה ולעבר הרחוב. ניתן להביט ממנה עד חדר השינה ולראות את השילוב של כל החומרים והצבעים יחד.
"כשאני מביטה בבית מהפינה הזאת אני מרגישה בחופשה. אפילו ארגנתי לי בר קטן במרפסת של הסלון. עיצוב הדירה יצא משהו בין מקסיקו לסקנדינביה, ואלה גם התגובות שאני מקבלת ממי שבא לבקר. זה כאילו נכנסים לעולם אחר, שכולם מרגישים בו מאוד נעים. מצד אחד יש כאן הרבה אומנות והדירה נראית קצת כמו מוזיאון, אבל מצד שני הכול מאוד חם ועוטף".
