בין זכרון יעקב לבנימינה, על פני 4,500 דונם של גנים מעוצבים ומרחבי טבע פראיים, שוכנת רמת הנדיב. בליבה של אחת משמורות הטבע הייחודיות בישראל, שבה קבורים הברון אדמונד דה רוטשילד לצד רעייתו אדלאייד, בין העצים הפורחים ומדשאות הגנים הפסטורליות, שוכנת גם מעין "שמורת" אדריכלות מרתקת. לצד מרכז המבקרים המרשים שתוכנן על ידי האדריכלית עדה כרמי-מלמד בשנות ה-90 ומערת הקבר ההיסטורית, נחנך לפני כמה שבועות מבנה חדש שתכננו במשרד אמיצי אדריכלים: בניין משרדים ייעודי לאגף החינוך והקהל של רמת הנדיב. המתחם החדש, בניין מודרני שכולו בטון חשוף מציץ בין העצים, הוא מחווה מודרנית ייחודית לרמת הנדיב כולה, ולמבנים האדריכלים הייחודיים המצויים בה.
שכנים טובים
כדי להגיע לבניין המשרדים החדש צריך לעבור דרך מרכז המבקרים של רמת הנדיב, אחד הפרויקטים הידועים ביותר של אדריכלית-העל עדה כרמי-מלמד. המבנה הייחודי הוא בניין קבור למחצה בעל גג ירוק – מעין תל מלאכותי נטוע שבבטנו נמצא מרכז המבקרים עצמו, המוביל לשער הגנים. דרך הגנים, ואחרי המבנה ההיסטורי, מגיעים לבניין החדש, שאינו חשוף לציבור ומשמש רק את עובדי המקום.
כשהוא סוגר מעין חצר בפנימית באזור הבנוי של רמת הנדיב, בניין המשרדים החדש יוצר מעין קמפוס פסטורלי ושלו עבור עובדי המתחם. "על ידי סגירה של אזור התמך תחמנו מעין אזור מוגן ואינטימי בתוך שמורת הטבע", מספר יובל אמיצי, ממשרד אמיצי אדריכלים, בריאיון ל-ynet. לעומת המבנים הוותיקים יותר במתחם, בניין המשרדים החדש הוא מעין אוויר מודרני לנשימה, עשוי בטון חשוף וקווים נקיים. ואילו הבחירה בבטון חשוף אינה אסתטית גרידא – גם היא קשורה למורשת האדריכלית שנקבעה במקום.
עוד בערוץ עיצוב ואדריכלות:
"כשעדה כרמי עבדה פה היא קבעה מעין כלל שלפיו כל החזיתות שפונות לציבור המבקרים יהיו באבן, ואילו מה שפונה לעובדים הוא בבלוקים חשופים", מספר אמיצי, "כשפנינו לפרויקט הזה לראשונה החלטנו להיות שכנים טובים לבניינים הסובבים אותו. נכנסנו לתוך מרקם קיים ורצינו לבנות לפי הקודים של המקום". על כן, בניין המשרדים החדש שכאמור אינו פונה לציבור כלל, עשוי בלוקים חשופים.
כדי לייצר כללים משלהם עבור המבנה החדש, החליטו האדריכלים להשתמש במסגרת בטון בכל חזיתות המבנה בתוך בסיס אסתטי מאחד. בסך המבנה התחתון יש מסד מבטון שקיבל גם הוא השראה מהמבנים הקיימים במתחם. בתוך המערכת הזו, בין המסגרת והסף התחתון, יושבים הבלוקים – מרביתם בלוקים סטנדרטיים של 20 על 40 סנטימטרים. "נוצרה פה הצורה הכי טהורה של בטון ושל בלוקים", אומר אמיצי, "היחסים בין החדרים, המידות והחלוקה, הכל מבוסס על המידות של הבלוקים האלה, הם מה שמתווה את המערכת כולה".
גם הגיאומטריות של המבנה נקבעה כחלק מהרצון לייצר הרמוניה עם הנוף האדריכלי הקיים של רמת הנדיב. "המבנה של עדה כרמי עשה שילוב בין הגיאומטריה של המבנה ההיסטורי במקום, ובין הגיאומטריה של אזור התמך. אנחנו המשכנו את המתח הזה", מסביר אמיצי. כשמסתכלים על התוכנית האדריכלית של המבנה אפשר לראות כיצד ציר התנועה המרכזי מציית בצד אחד לגיאומטריה של אזור התמך במתחם, ובציר אחר למרכז המבקרים. כך נוצר מבנה מעין א-סימטרי - אך מאוזן - שמשלים בהרמוניה את הקמפוס הבנוי של רמת הנדיב.
ויהי אור: במסדרון, במשרדים, בחדרי הישיבות
הפרטיות של הבניין החדש לצד החצר הפנימית האינטימית שהוא סוגר נתמכת על ידי השימוש באור הטבעי בתכנון המבנה, שמגיח מפינות בלתי צפויות ובצורה מחושבת. משחקים של השתקפות וטקסטורות נמצאים בכל פינה בבניין, כשהאור הטבעי מייצר אינטראקציה עם הצמחייה שבחוץ והאלמנטים הבנויים של המבנה. כמקום שחורת על דגלו קיימות ויחסי גומלין בין האדם ובין הסביבה שלו, מנהלי רמת הנדיב דרשו שהבניין יעמוד בתקן הבנייה הירוקה של מכון התקנים. כך הפך השימוש באור ללב תהליך התכנון.
"מתוך המחשבה על האור החלטנו שחדרי המשרדים יפנו צפונה. חלונות שפונים צפונה לא צריכים הצללה או הגנה מיוחדת ולא עוברת דרכם קרינת שמש ישירה, לכן יכולנו לשלב חלונות גדולים מאוד", מסביר אמיצי, "לעומת זאת, החלונות שפונים דרומה, בהם החלון שבחדר הישיבות או הוויטרינה של אזור הישיבה והמנוחה, פונים תמיד לאזורים שמוגנים מפני השמש".
"כשהתחלנו את תהליך המדידה ראינו את העצים וידענו שאנחנו רוצים לשמור עליהם. אבל רק במהלך הבנייה שהגיעה ראינו אותם פורחים ובאמת נעתקה נשימתנו. השילוב הזה בין הבטון והבלוקים האפורים ובין הפריחה החושנית והעזה הזו יוצרת ניגוד מאוד דרמטי"
אלמנט התאורה המעניין ביותר במבנה מקבל אותנו כבר בכניסה לבניין: משרבייה רחבת ידיים, עשויה בלוקים של בנייה מבטון, המספקת מחיצה מיוחדת מפני האור. "הסוגיה הכי מעניינת ומורכבת כשמדובר באור טבעי היא חלונות מזרח ומערב, שם השמש תמיד נמוכה. בצד המזרחי של הבניין מיקמנו את חדר הישיבות ובו חלון מאוד גדול. החלטנו למקם שם את המשרבייה", הוא מסביר.
המשרבייה היא קריצה מודרנית לאלמנט האדריכלי האופייני באדריכלות אסלאמית כאלמנט המגן מפני השמש, וגם ממשיך את קו הבטון החשוף המלווה את המבנה. "בעצם חלק גדול מבניין המשרדים בנוי מבלוקים חשופים של בנייה, ואפשר ממש לראות את טקסטורת הלבנים שלהם", מספר אמיצי, "עם המשרבייה לקחנו את הבלוקים האלה, בלוקים של שני חורים, ופשוט השכבנו אותם על הצד. האפקט שנוצר מסנן את האור שמגיע מבחוץ, ומצד שני מי שבפנים עדיין יכול להציץ החוצה".
פתרון תאורה טבעית נוסף וייחודי במבנה נמצא במסדרון הפנימי שלצד המשרדים. "היה לנו את אזור המשרדים שפונה צפונה, הנוף הדרומי שמציץ לעצים היפים שנטעו שם קודם והמשרבייה המזרחית, אבל מסדרון שאין בו חלון. אז חשבנו שיהיה נכון להוסיף שם נוף פנימי", מספר אמיצי. כדי לעשות זאת הוחלט להגביה את תקרת המסדרון כדי לפתוח חלונות עליונים שפונים גם הם לכיוון צפון ונמנעים מקרינה ישירה של שמש תוך שהם מוסיפים אור טבעי לחלל הפנימי. "מכיוון שאין לנו שם חלון עם מבט החוצה, החלטנו שהנוף יהיה למעלה ונוכל לראות שמיים". גם כאן, הפתרון מוסיף אלמנט של קיימות: בזכות הגובה של החלונות נוצרת תחלופה טבעית יעילה יותר של אוויר במבנה, כשהאוויר החם עולה למעלה ואוויר קר חדש נכנס דרך הצמחייה שבסביבת המבנה.
בלון חמצן במבנה הכללי
הסגנון המינימליסטי יחסית של המבנה מלווה אותו גם פנימה. פלטת הצבעים הקרה והבהירה מייצרת חלל מודרני ופשוט. אלמנטים עשויים בירץ׳ בהיר – המשמש כחיפוי לאורך המסדרונות וכחומר המרכזי לריהוט של בניין המשרדים – מחמם ומרכך מעט את העיצוב הפנימי.
ואילו לצד המינימליזם הניטרלי יחסית של עיצוב, יש בבניין גם הפוגה של צבע שנמצאת במטבחון. "המטבחון הוא סוג של בלון חמצן במבנה הכללי", אומר אמיצי. עם מבט החוצה לעצים הצפופים, המטבחון מהדהד את נוף המתחם עם משטח עבודה וכיור ירוקים עזים, כמו גם שולחן בר ירוק הפונה לחצר.
גם הריהוט, שעיצבו אמיצי אדריכלים, מהדהד את הטבע שבחוץ ומוסיף קלילות וקריצה לחלל המודרני. שולחנות העבודה למשל, עוצבו על ידי המשרד יחד עם המנכ"ל הקודם של רמת הנדיב, הוגו טראגו. "כשהתחלנו לעבוד על התכנון הפנימי של המשרדים התחלנו עם שולחן עבודה סטנדרטי יחסית. הוגו אמר לא, אני רוצה גם שם משהו מהמקום. לא עוד שולחן משרדים אופייני וטיפוסי", מספר אמיצי. לבסוף הגה צוות האדריכלים שולחן בעל רגלי ברזל המזכירות רגלי ציפור, ומוסיפות הומור וקריצה.
בתפקיד מרכזי - השמש
השילוב בין מבנה הבטון האפור ובין הצמחייה הפורחת שבסביבתו יוצרת ניגוד אסתטי מלא חיוּת. המודרניות הגיאומטרית מרוככת על ידי ריבוי הטקסטורות, חלקן טבעיות ונוצרות על ידי צמחייה ותאורה טבעית, וחלקן מגיעות דרך הדוגמאות והמרקמים במבנה עצמו. שלושה עצים מרכזיים נטועים סביב המבנה, שניים היו שם קודם ואחד נשתל במסגרת הפרויקט.
לפני התכנון ראינו שיש שני עצים קיימים במתחם שנקראים שזיף פיסרדי. רוב השנה, החל באביב, העץ הוא ירוק עז. אבל בערך בפברואר הוא פורח בפריחה ורודה עוצרת נשימה", מספר אמיצי, "כשהתחלנו את תהליך המדידה ראינו את העצים וידענו שאנחנו רוצים לשמור עליהם. אבל רק במהלך הבנייה שהגיעה ראינו אותם פורחים ובאמת נעתקה נשימתנו. השילוב הזה בין הבטון והבלוקים האפורים ובין הפריחה החושנית והעזה הזו יוצרת ניגוד מאוד דרמטי". העץ השלישי ניטע באזור הפטיו, ומתאפיין בענפים המשתרעים לרוחב ויוצרים מעין חופה סביב העץ, המספקת צל לאורך כל השנה.
השילוב בין כל האלמנטים המנוגדים יוצרת תוצאה דינמית במיוחד, שעדיין מצליחה לשמור על השלווה שלה בזכות הצבעים הניטרליים והסביבה המוריקה. "הרבה מהעבודה בבניין עושה השמש. לומר שהכל מתוכנן מראש יהיה יומרני. הרבה דברים בתהליך התכנון מגיעים בהפתעה, והרבה פעמים ההפתעה הזו מאוד נעימה", הוא אומר לסיום.
