השאלה על זיכרון והנצחה מקבלת מורכבות נוספת כשהמלחמה עוד בשיאה מאז 7 באוקטובר וההתמודדות מול הטראומה מתמשכת. למרות זאת, שתי עיריות, ירושלים ושדרות, בחרו להתמודד עם הנושא תוך כדי המלחמה ולהקים אנדרטאות להנצחת תושבי הערים שנרצחו בפעולות האיבה ולחללי צה"ל שנפלו במלחמת חרבות ברזל.
במקרה של שדרות, אתר תחנת המשטרה הפך לאתר זיכרון הרבה לפני ההגדרה הרשמית והקמת האנדרטה. לתחנת המשטרה השרופה והחרבה הגיעו במהלך השנה שחלפה יותר מ־100,000 מבקרים. כמות המבקרים הובילה להבנה כי האתר הפך לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי של אירועי השבת השחורה ולגיבוש המטרה להקים אתר גם עבור הקהילה השכונתית והעירונית, אך גם ברמה ארצית ולאומית.
בתודעה הישראלית אין מי שלא זוכר מאותו בוקר סרטונים שבהם נראים מחבלים חמושים רכובים על רכבי טויוטה לבנים דוהרים ברחבי שדרות ואת תחנת המשטרה בעיר, סמל השלטון, שפוצץ על ידי כוחותינו לאחר שעות רבות של קרב עם המחבלים.
כבר בתחילת חודש מאי פנו ראש עיריית שדרות והקרן לפיתוח שדרות למשרדה של שלומית עצבה־ברנע המתמחה בחוויית המבקר במרחב ציבורי, כדי שתתכנן אתר הנצחה שיעמוד במקום מבנה תחנת המשטרה. "הפנייה לתכנון לוותה בשתי בקשות – הראשונה היא כי האתר ייפתח ב־7 באוקטובר לציון השנה שחלפה; והשנייה הפכה למטרת התכנון, ולפיה המקום ישרת את תושבי העיר במקביל להיותו מוקד להנצחת בני ובנות העיר שדרות שנרצחו באותה שבת ובמהלך מלחמת חרבות ברזל", מספרת עצבה־ברנע.
שיתוף הציבור בעיצוב
בגלל חשיבות האתר, הושפעו עקרונות התכנון גם מתהליך מהיר של שיתוף הציבור שבוצע בליווי של פרופ' יניב פוריה, מנהל בית הספר למורשת ותיירות באוניברסיטת בן גוריון. שיתוף הציבור התבסס על הקמת קבוצות מיקוד של בני נוער, תושבי שדרות בני הגיל השלישי, אנשי חינוך ושוטרים. הנושאים שיעמדו בבסיס האנדרטה גובשו לאחר ראיונות שנערכו עם כל אחת מהקבוצות ועם המשפחות השכולות וכן תצפיות באתר שבמהלכן המבקרים נשאלו על הציפיות שלהם מהמקום.
בעקבות התהליך עם הקהילה, עלו כמה ערכים שבאו לידי ביטוי בתכנון המפורט של האתר: קהילתיות וערבות הדדית, תחושת החלוציות החדשה שהתחזקה מאז המתקפה ותחושת המחויבות כלפי ההתיישבות בדרום הארץ. הערכים שעלו וסיפורי הגבורה שהתרחשו במקום ותוארו על ידי המשפחות הובילו לבניית האלמנטים שמרכיבים את גן הזיכרון. ביניהם, קיר אישי שיספר את האירועים שקרו בעיר, קיר שמות הנרצחים והאנדרטה כמרכיב זיכרון באתר. על העיצוב עבדו יחד עם אדריכלית הנוף חלי אלול צלניקר והמעצבת ססליה ויטס.
"הבחירה לבצע את הפרויקט באתר תחנת המשטרה על כל משמעויותיו הסמליות והאישיות מאותו יום, יחד עם העקרונות שעלו משיתוף הציבור, הם שהובילו את עיצוב האתר", מספרת אלול צלניקר. התחנה ניצבה בלב שכונת מגורים בקרן הרחובות הרצל ומבצע קדש, על מגרש בגודל של כ־1,000 מ"ר. המגרש אמנם קטן יחסית לשטח ציבורי פתוח, אך הוא ממוקם על רחוב ראשי בדרך למרכזים מסחריים ולשוק.
האנדרטה ניצבת בכניסה לאתר, כמעין נקודת עצירה לפני שנכנסים פנימה או ממשיכים לשאר העיסוקים היומיומיים, במטרה להזמין את המבקר פנימה. "זה מקום שיעברו בו, שהתושבים יחצו דרכו במהלך הפעילויות היומיומיות. השאיפה הייתה לשלב את הזיכרון בחיי היומיום ולתת לתושבים מקום לשהות בו, לילדים לשחק או אפילו לערוך פיקניק על הדשא", מפרטת עצבה־ברנע.
למלא את החלל
"למרות שתחנת המשטרה נשרפה, המגדל נשאר על תלו במשך ימים לאחר ההריסה, עד שקרס, והרגשנו כי עלינו לשלב את המגדל בתכנון הגן", סיפרה אלול צלניקר. כך, השתלבה בצוות האחראי על עיצוב האנדרטה גם ויטס שיצרה חלל ריק שאותו מקיפים 18 (ח"י) עמודים עשויים בטון בגובה של כ־11 מטר, הניצבים במיקומו ועל פי קווי המתאר של מגדל המשטרה.
דרך העמודים מכוונת אלומת אור לכיוון השמיים ובגובה העיניים מופיעים על כל עמוד ציטוטים שנבחרו על ידי הקהילה. ביניהם הציטוט "אתם של ישראל?" ששאלה הילדה בת השש את השוטרים שהגיעו לחלץ אותה ואת אחותה מהרכב שבו שהו עם הוריהן שנרצחו בזמן שניסו להימלט איתן מהעיר. בנוסף מתנוססים ציטוטים מהמקורות דוגמת "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי;" ציטוט נוסף שמופיע על אחד העמודים הוא "שדרות ובית איש וכינור" שלקוח משירו של המוזיקאי חיים אוליאל, שנולד וגדל בעיר. אוליאל גם הלחין פסקול יחד עם רן אלמליח מלהקת כנסיית השכל שנשמע במשך דקה וחצי מהחלל הריק שמרכז העמודים.
אור, צמחייה וחומרים טבעיים
האנדרטה היא המוקד ולכן בכל הקשור לחומרי הפיתוח הייתה בחירה מודעת בחומרים שקטים שייתנו רקע וידגישו אותה. עבור הריצוף נבחרה אבן טבעית וחוץ מהתאורה שעוצבה כחלק מהאנדרטה, שאר התאורה במקום היא תאורת אווירה המופנית מטה, שתאפשר הליכה ושהייה באתר בשעות הערב.
"נוסף על מרכיבי הזיכרון של המגדל והאנדרטה, רצינו דרך התכנון לתת מקום אינטימי גם לתושבי הקהילה ולשכנים", מתארת אלול צלניקר. "לכן, בניגוד לאנדרטאות שניצבות באתר חשוף, בחרנו במקרה הזה ליצור מעבר נמוך יותר ממפלס הרחוב שחושף את השברים". הקיר שמלווה את שביל המעבר הוא למעשה כלוב ברזל חלוד שמשמש לבנייה, שאותו מילאו בהריסות מבנה תחנת המשטרה החרבה. בחלקו העליון מוקמו שלטי הנצחה אישיים המוארים באור נרות.
על רקע הקיר ובמפלס הרחוב תוכננה צמחייה שתייצג את התקווה והצמיחה שמאחורי הקיר. "השבר לצד התקומה", מדגישה עצבה־ברנע. "הבחירה בשרידי תחנת המשטרה והשימוש בהם כחלק מגן הזיכרון היה ברור לנו מהרגע הראשון בגלל הכוח שטמון בהם, בדומה לציטוט שנאמר על ירושלים אמנם ומופיע בכניסה לשביל 'מחורבותיה אקומם'".
הצמחייה שנבחרה עבור גן הזיכרון לוקטה במיוחד כך שתציג את מחזוריות החיים של הטבע ותציג את עונות השנה. לכן, נבחרו עצי הצאלון עם הפריחה האדומה, עץ שקד עם פריחה לבנה ועץ הספיון בעל השלכת האדומה בעונת הסתיו. מהצד השני ניצבים גם העצים החזקים שצומחים כאן כמו האלון עם הצבע הירוק העז ברקע של הצמחייה שמשתנה בהתאם לעונה. לאורך הקיר נשתלו גם צמחים מתפשטים כמו היהודי הנודד, בתקווה שאולי ישתלבו ויצמחו גם דרך שברי האבן. בנוסף, נשתלו גם צמח ההדס שמזוהה עם העיר ומדשאות שקושרות יחד את כל המרחב הפתוח.
גם בירושלים: שורשי ברזל
בירושלים תיפתח בעוד כחודש אנדרטה להנצחת בני ובנות העיר שנרצחו באירועי 7 באוקטובר ובמלחמה מאז. גם בירושלים הייתה זו יוזמה של ראש העיר משה ליאון דרך הרשות לפיתוח ירושלים, שפנו למשרד האדריכלים אולך־תול לעיצוב האנדרטה כחלק מ"פארק רופין" שהם מתכננים לאורך רחוב רופין, בין מוזיאון ישראל למוזיאון המדע ומול הספרייה הלאומית החדשה.
האנדרטה נחנכה לפני כשבועיים אך תיפתח לציבור יחד עם כל הפארק בעוד כחודש. הנרטיב של התקומה שתגיע מתוך השבר הגדול שמאפיין את אתרי הזיכרון הרבים שיש בארץ חוזר גם בשדרות ובירושלים. וגם הפעם ואולי יותר מתמיד מבקשים להדגיש את "השילוב בין השבר והתקווה ובין הפרטי לציבורי שמתערבב כל הזמן", סיפר נתי אולך, שותף ומייסד במשרד האדריכלים שאחראי על התכנון.
"האנדרטה תוכננה מתוך הרצון לתת מקום לשבר וליגון בעקבות אירועי 7 באוקטובר ולמלחמה מאז ומצד שני גם להביע דרכה תקווה", מוסיף אולך. "היא עוצבה בצורה שמדמה שורשים של עץ גדוע וסדוק בקוטר של כ־14 מטר ומתנוססת לגובה של כחמישה מטרים. יש שישה אלמנטים שונים, מעין שורשים או ענפים של עץ שיוצאים משישה קודקודים במפלס הקרקע על פי צורת מגן הדוד. מגן הדוד אמנם לא נראה למבקר, אך זה נתן היגיון לארגון הענפים בשטח".
האנדרטה מורכבת מקונסטרוקציה מברזל שמייצרת את צורת השורשים ומחופה בלוחות ברזל שרותכו יחד ועברו עיבוד נוסף עד לתצורתם הסופית. הענפים נתמכים אחד בשני או מחפים אחד על השני, מסביר אולך. ההנחה של השורשים אחד על גבי השני נוצרה על מנת להביע, גם כאן את האחדות שמייחלים לה מאז. "הקונסטרוקציה נראית מפורקת כלפי חוץ אך הצמיחה שלה כלפי מעלה טומנת בחובה את השאיפה לגדול ואת התקווה לעתיד לבוא", פירט אולך.
התאורה מחזקת את רעיונות התקווה כשהיא מאירה את חלל האנדרטה מבפנים החוצה ומייצגת את האור שיכול להפציע מתוך האפלה. מבפנים, על גבי מבנה השורשים, חרוטים שמות הנרצחים בפעולות האיבה ושל חללי צה"ל תושבי העיר. מבחוץ חרוט על שורש אחד ציטוט מתפילת נחם שאותה קוראים בתשעה באב: "עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה. וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ. לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם. מֵעַי מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם". ועל שורש אחר, השיר "הותר לפרסום" שנכתב על ידי דעאל רודריגז גארסיה ומתאר גם בטקסט את כל אותם נושאים שביקשו האדריכלים להביע על אהבה שיכולה לצמוח מתוך המאבק והשבר:
הֻתַּר לְפִרְסוּם
כִּי לִבֵּנוּ נִשְׁבַּר.
וּבַמִּסְתָּרִים
בַּחֲדָרִים רֵיקִים
רִבְבוֹת יְבָבוֹת
נֶחְנָקוֹת לְלֹא קוֹל.
הֻתַּר לְפִרְסוּם
כִּי דָּמֵנוּ הֻתַּר.
וְנִבְזַזְנוּ בָּאֲפֵלָה
מִן הַיָּקָר מִכָּל יָקָר.
כְּבָר הֻתַּר לְפִרְסוּם
כִּי זִיווֹ הַקָּסוּם הַמַּבְהִיק
מִפְּנֵי זֶה שֶׁאָהַבְנוּ, כָּבָה.
אֲבָל תַּחַת אוֹתָהּ אֲדָמָה
כְּבָר מֵנֵץ צֶמַח עַקְשָׁן
מַשְׁרִישׁ עַד אֵין קֵץ
וְנִלְפָּת אַהֲבָה.
