האדריכל והמעצב אלכס מייטליס מטשטש את הגבול שבין עיצוב לאמנות. אמנם הוא מקושר מיד לעיצוב של בתים לעשירים, אבל הפורטפוליו שלו עשיר ומורכב מאינספור פרויקטים בארץ ובחו"ל שמעידים יותר מכול על גמישות מחשבתית ועל יצירתיות. הוא תכנן מלונות פאר באיטליה ובתי קפה עממיים בניו יורק ואפילו בית חולים ושורה של מוצרים (בהם שטיחים, רהיטים, כלי הגשה ופריטי נוי), ובכולם הוא ממחיש את היותו אמן לא פחות מאדריכל או מעצב.
כאלה הם גם הבתים שהוא יוצר, כולל הפנטהאוז המיוחד הזה בתל אביב. החלל עתיר צבע וחומריות, ומפגיש תחת קורת גג אחת בטון, עץ, אבן, מתכת, זכוכית וגם הרבה מאוד אמנות בקנה מידה גדול. כל פרויקט שלו שונה זה מזה, והביוגרפיה שלו מסבירה אולי חלק מהוורסטיליות הזו – מייטליס נולד באיסטנבול, גדל בארצות הברית ואחר כך הגיע לישראל. הוא למד בבצלאל ועבד בניו יורק ובלונדון, בין היתר אצל מעצב-העל רון ארד. ב-1993 פתח בארץ את המשרד הנושא את שמו, וגם קבע כאן במידה רבה את מגורי הקבע שלו.
לצקת אמנות למעטפת
לעיצוב הפנטהאוז התל אביבי הגיע אחרי פנייה של בני זוג שתכננו לעבור לדירה החדשה מבית פרטי צמוד קרקע לאחר שהילדים שלהם התבגרו ועזבו את הקן. מדובר ב-220 מ"ר ועוד 120 מ"ר של מרפסות הפונות לנוף אורבני ולים שנשקף כמעט מכל פינה ברחבי הדירה. החלל חולק כך שיש ארבעה חדרים: סלון, חדר שינה מאסטר לבני הזוג ועוד שני חדרי שינה לאורחים, המשמשים את הילדים המגיעים לבקר מעת לעת ונשארים לישון.
"האזורים המרכזיים הם הסלון, המטבח ופינת האוכל, והם נמצאים בחלל אחד ומרווח מאוד", מסביר מייטליס. "בנוסף תכננתי לזוג חדר מאסטר שנהנה מנוף הים וחדר רחצה גדול במיוחד. זו דירה חדשה לגמרי". הקו שנבחר מודרני אקלקטי שרחוק שנות אור ממינימליזם קר.
מה היו האתגרים?
"נכנסנו לתמונה עוד לפני בניית הבניין, והאתגר היה להצליח להשפיע על המבנה כך שיעבוד לטובת העיצוב. לדוגמה, עיצוב גג הבטון בדירה הוא לפי ההנחיות שלנו ולא נמצא במפרט של הקבלן שבנה את המבנה. כך גם לגבי יתר החלוקה, החומרים והפונקציות".
למעשה מייטליס יצק את האמנות שלו למעטפת גולמית, ולפי מה שהוא מספר – עם יד חופשית מהלקוחות שהכירו את עבודותיו הקודמות והעניקו לו כר פורה ליצירה. על התקציב הוא מבקש לשמור בסודיות, אך ללא ספק ברור כי מדובר בדירה יוקרתית כי כל אלמנט בה יוצר במיוחד עבור החלל ועבור בני הבית.
אילו פריטים מיוחדים יש בדירה?
"האמנות בדירה היא אמנות ישראלית מקומית. היה חשוב מאוד ללקוחות ולנו, צוות המעצבים, הכולל את לירן שרעבי, המעצב האחראי במשרד, להשתמש באמנות מקומית ייחודית. רובה נבחרה בגלריית גבעון".
אילו חומרים שילבת בבית?
"החומרים בחללים המרכזיים הם עץ לרצפה, לארונות ולחיפויים ובטון חשוף בתקרה. הם שנותנים את הטון". בין לבין אפשר למצוא לא מעט טקסטיל מגוון שמוסיף חום ואופי. את הפיקוח עשה משה בן משה, והאביזרים הסניטריים, הריצוף וחיפוי חדר רחצה נבחרו ברשת חזי בנק.
חלונות הזכוכית מכניסים פנימה את הנוף וגם הרבה מאוד אור שמאיר היטב את הדירה ואת הפריטים שמשובצים בה, בדגש על הרהיטים ועל גופי התאורה המיוחדים ששילב מייטליס (של הביטאט וקבסו תאורה בהתאמה). המטבח העשוי עץ נראה כמו גוש אחד הצומח מרצפת הפרקט באופן א-מורפי, כמו מחקה את הטבע. כדי להדגיש את הייחוד שלו שיבץ מייטליס ידיות פליז משני סוגים במראה מעוגל.
הרהיטים שנבחרו לסלון ולחדר האוכל מאופיינים אף הם בגוונים בהירים – עץ טבעי וספות לבנות גדולות ורכות על גבי שטיח חבל בגוון חול ים – אך הבלחות צבע עזות בכמה כורסאות בכחול ובאדום וכמובן באמנות הססגונית מוסיפות רובד ועומק. דלת אדומה גדולה משמשת לכניסה לבית, ודלת אדומה נוספת מובילה לשירותי אורחים המעוצבים באדום דרמטי שמהווה ניגוד לחללי בבית.
חדר השינה של בני הזוג מאופיין אף הוא במנעד צבעוניות של לבן וגוון עץ, כשאת נגיעות הצבע מספקות כורסה כחולה עמוקה וקיר שלם של חלונות עם צמחייה ירוקה הנשקפת בהם. כדי לספק לדיירים את היכולת לשלוט בכמות האור הנכנסת פנימה שולבו וילונות של "רוכב מעצבי וילונות". חדר הרחצה של בני הזוג מאופיין בקו בהיר עם קיר אבן דומיננטי המכניס אופי מקומי פנימה.
מה הסגנון שלך כאדריכל ומעצב?
"אני לא מאמין בסגנון, אני מעדיף לקרוא לזה שפה. שפה שנוצרה משיחה בין המיקום למבנה, לאור ולכיווני האוויר והנוף. מהשיחה הזאת נוצרת שפה ייחודית לפרויקט והיא מתבטאת גם בחומרים ובעיצוב הפריטים הייחודיים לדירה, כמו במקרה הזה. לדוגמה, המטבח, שולחן פינת האוכל ושולחנות הקפה שעוצבו על ידינו בשיתוף פעולה עם הנגר אורי רגב מנגריית לימה, כדי שיתאימו בדיוק לחזון של הפרויקט ולא נרכשו מוכנים מהמדף".
מייטליס העיד על עצמו לא פעם שהוא אוהב את החומר האמיתי – בטון ולא דמוי בטון, עץ אמיתי ולא למינציה למשל – וכמי שמתרחק מטרנדים ויוצר לכל פרויקט את השפה העיצובית המתאימה במיוחד לו. כך שגם הפנטהאוז הזה לא נראה כמו משהו שהוא יצר בעבר, וסביר שלא ייצור שוב בעתיד.
