כשבוחנים את רשימת האדרכילים המובילים והמשפיעים ביותר שפועלים כיום בעולם, קשה להתעלם ממשרד האדריכלות ההולנדי MDRDV. המשרד, שהוקם ב-1992 בידי האדריכלים ההולנדים ויני מאאס, יאקוב ואן רייס ונטאלי דה פריס, עומד כיום בחזית האדריכלות הבינלאומית העכשווית, וחתום על מספר פרויקטים בולטים ונועזים שקשה מאוד לפספס. רק לפני מספר חודשים נחנך הפרויקט הראשון של המשרד בארצות הברית – מגדל בצפון מנהטן המורכב מקוביות בצבעים עזים. פרויקטים מפורסמים אחרים שתוכננו במשרד הן בניין שוק האוכל Market Hall שברוטרדם, וספריית Tianjin Binhai בסין שמזכירה בצורתה עין אנושית ועוררה עניין רב בעולם כשנפתחה ב-2017.
14 צפייה בגלריה
סאנה ואן דר בורג באירוע The Guide שהשתתפה בו במסגרת הביקור בישראל
(צילום: אורי חבושי)
נכון להיום עובדים במפעל האדיר הזה למעלה מ-300 איש בחמישה סניפים שממוקמים בשלוש יבשות. "בסיס האם" ממוקם בעיר רוטרדם. אחת מהמנהלות הבכירות ב-MVRDV היא האדריכלית ההולנדית סאנה ואן דר בורג (Sanne Van der Burgh), שהצטרפה לפירמה לפני 13 שנים, והקימה ב-2017 את קבוצת הבת MVRDV NEXT, קיצור של New Experimental Technologies. היא מנצחת על קבוצה של 12 אדריכלים שעורכים מחקרים, מפתחים תוכנות חדשות ושיטות מתקדמות בכדי לתרגם את הרעיונות החדשניים (יש שיגידו המשוגעים) של המשרד למבנים ממשיים, יעילים ומקיימים.
"באמצעות הכלים הממוחשבים שאנחנו מפתחים, אנחנו מצליחים להפוך מחשבות וסקיצות אדריכליות שנראות לא אפשריות בהתחלה, למשהו מציאותי שאפשר לבצע", מספרת האדריכלית בריאיון מיוחד ל-ynet, רגע לפני שהמריאה מישראל בחזרה להולנד. בשבוע שעבר היא ביקרה בישראל כדי לשפוט בתחרות פרס דוד עזריאלי, המוענק מדי שנה לפרויקטים סטודנטיאליים מצטיינים באדריכלות מטעם קרן עזריאלי.
14 צפייה בגלריה
צוות השופטים (ראשונה משמאל היא ואן דר בורג), נציגי קרן עזריאלי ולובנה סאנע (שלישית מימין) הזוכה במקום הראשון
(צילום: יוסי גמזו לטובה)
"זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בישראל. זה היה סופר קול ואני מקווה לבקר כאן שוב", היא אומרת. למקום הראשון בתחרות השנה הגיע הפרויקט "כפרים (לא) מוכרים" שיצרה הסטודנטית לובנה סאנע מהאקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל". על הפרויקט האדריכלי שלה, שבליבו עומדת שיטת תכנון אלטרנטיבית לכפרים הערבים הלא מוכרים בנגב, זכתה הסטודנטית במענק כספי של 60 אלף שקלים.
ואן דר בורג משתפת כי התרשמה עמוקות מכל עבודות הסטודנטים שהתחרו. "מה שמצאתי מאוד חיובי הוא שלא היה דחף מצד אף אחד מהסטודנטים הישראליים ליצור אייקון או לבנות בניין מרהיב. ראינו הרבה גישות שמסתכלות על העבר ועל המורשת, וניסיונות לבנות גשרים תרבותיים באמצעות האדריכלות. זה משהו שמצאתי באמת מעורר תקווה והשראה, לראות שהדור הנוכחי רוצה להפוך את המקום הזה לטוב יותר ולעבוד על מבנים שקשורים בקהילה".
איך התרשמת מהביקור בישראל?
"ראינו את תל אביב, חיפה וירושלים, וביקרנו בכמה מהאתרים שבהם עסקו הפרויקטים בתחרות, כמו מפעל המלט 'נשר' והכפרים הלא מוכרים בנגב. ביום הפנוי שלנו צעדנו עד מצדה ושחינו בים המלח. המדינה שלכם באמת מגוונת ומרגשת".
ובעיניים אדריכליות?
"ראיתי אדריכלות מעניינת מאוד, אפילו ברחוב הקטן שהתארחנו בו ברובע הבאוהאוס בתל אביב. העיר עמוסה באדריכלות מעוררת השראה וחכמה, במיוחד הדרך שבה הארכיטקטורה ההיסטורית שלכם מתמודדת עם האקלים היא אינטליגנטית ומראה עד כמה האדריכלים האלה היו מוכשרים ועשו שימוש בצל ובאוורור טבעי. גם כמה מהמבנים הציבוריים העכשוויים שלכם מדהימים".
"אני יכולה רק להזהיר שהאדריכלים הישראלים צריכים לפחות לנסות לקחת בחזרה את השליטה מחברות הבנייה, ולהילחם כדי להיות מסוגלים להשתמש במומחיות שלהם ... הפרברים של תל אביב, נתניה ומקומות כמו ראשון לציון נראים דומים מדי. יש מעט מדי תשומת לב לקיימות, קונטקסט ולעיר ראויה למגורים או להליכה"
יחד עם זאת, ואן דר בורג מציינת את מגמת הבנייה למגורים חסרת התקדים שמתרחשת בישראל, ומביעה חשש מהתוצאות הקשות שזו עלולה להביא עימה בעתיד, אם לא תיעשה בצורה אחראית ומבוקרת. "אם אני משווה את זה לתוכנית 'מיליון הבתים' השוודית משנות ה-60 וה-70 (Million Program – תכנית שביקשה לבנות מיליון יחידות דיור ציבורי בתוך עשור וספגה ביקורת על יצירת שכונות מצוקה. ש"פ) , ואני יכולה רק להזהיר שהאדריכלים הישראלים צריכים לפחות לנסות לקחת בחזרה את השליטה מחברות הבנייה, ולהילחם כדי להיות מסוגלים להשתמש במומחיות שלהם. בשוודיה האדריכלות מעולם לא התאוששה מהתקופה הזאת. התרשמתי שהפרברים של תל אביב, נתניה ומקומות כמו ראשון לציון נראים דומים מדי ויש מעט מדי תשומת לב לקיימות, קונטקסט ולעיר ראויה למגורים או להליכה", היא אומרת, אך מדגישה שמדובר ברושם ראשוני בלבד.
חלליות או לא להיות
ביום יום, ואן דר בורג שותפה ומובילה פרויקטים אדריכליים בקנה מידה עצום. היא הצטרפה כאמור ל-MDRDV לפני 13 שנים, ובמהלך הריאיון היא נזכרת בפעם הראשונה שנחשפה לאדריכלות החדשנית ויוצאת הדופן של המשרד. "בשנת 2000, כשהייתי סטודנטית לאדריכלות, ביקרתי באקספו העולמי בהנובר והיה שם ביתן שתוכנן על ידי MVRDV. זו הייתה סדרה של נופים אחד על גבי השני. היו דיונות, יערות וטחנות רוח על הגג ומדרגות שהסתובבו סביב כל זה. עמדתי בתור כדי להיכנס פנימה ואני זוכרת שהסתכלתי על הבניין הזה וחשבתי 'וואו האנשים שתכננו ובנו את זה הם כוכבי הרוק של האדריכלות'. חשבתי שזה כל כך מהפכני, חדש ומגניב ואני מקווה שיום אחד אוכל לעבוד שם", היא אומרת, ומודה שגם היום העבודה במשרד נחשבת בגדר הגשמת חלום מבחינתה.
אחד מהפרויקטים המפורסמים של MVRDV מהעת האחרונה, שבו ואן דר בורג לקחה חלק באופן אישי הוא Depot Boijmans Van Beuningen – מבנה קעור ברוטרדם שעטוף ב-1,664 לוחות רפלקטיביים, שבהם משתקפת העיר. הבניין שנחנך לפני שנתיים משמש כמחסן האמנות הראשון בעולם שמנגיש לציבור יצירות שעד כה היו חבויות במחסני המוזיאונים.
הצורניות הבלתי שגרתית שבה נוקטים ב-MVRDV עלולה להתפרש במבט ראשון כמו גחמה אמנותית ותו לא. עם זאת, ואן דר בורג מסבירה כי עומדים מאחוריה מחקר מעמיק ולא מעט מחשבה. "אני חושבת שהפרויקטים שאנחנו עושים הם לא כל כך עיצוביים, כמו שהם תשובות לאתגרים ספציפיים. אם מסתכלים על הבניינים שלנו, כל אחד מהם מנסה להוסיף משהו לסביבה ולהקשר שלו", היא אומרת ומדגימה את דבריה באמצעות בניין ה-Markthal ברוטרדם שתוכנן כקשת גדולה, בתוכה דירות מגורים ותחתיה שוק האוכל העירוני.
14 צפייה בגלריה
"קערת הסלט מאיקאה": מוזיאון האמנות הראשון ברוטרדם
(צילום: Ossip van Duivenbode, MVRDV)
"הבניין לא רק מחבר שני חלקים של העיר, אלא גם מחייה אזור שלם. אם מסתכלים על הרחובות שמובילים מתחנת הרכבת אל השוק כולם השתנו מרחובות שמופעלים ומתוחזקים בצורה גרועה יחסית למרכז עירוני תוסס. השוק עשה הרבה טוב לעיר מבחינת תיירות ותדמית, כך ש-placemaking (מושג מתחום העיצוב העירוני שעוסק ביצירת מקומות איכותיים שבהם אנשים ירצו לשהות, ש"פ) הוא חלק חשוב מאוד ממה שהבניינים שלנו עושים. בפרויקטים שלנו ברחבי העולם יש תמיד ערך מוסף".
לגייס את הטכנולוגיה
אין ספק שהפרויקטים הגרנדיוזיים ש-MVRDV מייצרים לא היו יכולים לקרות ללא שימוש בתוכנות מחשב חכמות ועיצוב פרמטרי. תוכנות אלו מאפשרות לפשט את הצורניות המאתגרת לרכיבים קטנים וברורים, כמו גם להשוות בקלות בין מספר חלופות מבניות, ולבחור את היעילה ביותר מבחינה סביבתית וכלכלית. כך, מספרת ואן דר בורג, נעשה בפרויקט ה-Valley ("העמק") – קומפלקס מגורים חדשני ברובע העסקים של אמסטרדם, שהוכרז לאחרונה כגורד השחקים הטוב ביותר לשנת 2022 בתחרות Emporis Skyscraper Award.
מדובר במתחם המורכב משלושה מגדלים מחופים בזכוכית כלפי הרחוב, בעוד חלקם הפנימי "נשבר" למאות טרסות ומרפסות המכוסות בכ-13 אלף עצים ושיחים. אותה חזית פנימית שנראית כמו סלע ענק, מחופה בלא פחות מ-44 אלף אריחים בגדלים שונים שעוצבו בתוכנה שפותחה במשרד. "הפרויקט הזה לא היה אפשרי בלי התוכנה שפיתחנו. ייקח לאדם שנים לתכנן את האריחים באופן ידני, ועם כל תיקון צריך לעשות זאת שוב. זאת דוגמה לאופן שבו פיתוח כלים משלך עוזר עם הארכיטקטורה, והופך את העיצובים לא רק לכאלה שמגיבים לסביבה, אלא גם לברי ביצוע".
"אנחנו נמצאים כרגע בכמה משברים: יש לנו מצוקת דיור קיצונית ומשבר אנרגיה עולמי, והשאלה היא איך אנחנו יכולים כאדריכלים ומעצבים אורבניים לעזור לעיר לנצל את הגגות שלה כדי להתמודד עם המשבר"
עיצוב ממוחשב לא נועד רק כדי לממש צורניות אקסצנטרית, ולדברי האדריכלית יכול ממש להועיל במציאת פתרונות למצוקות כמו משבר הדיור. אחד הפרויקטים שהושקו לאחרונה ב-MVRDV NEXT בשיתוף עיריית רוטרדם הוא roofscape – תוכנה שפותחה במשרד, מנתחת מידע על הבניינים הקיימים ברחבי העיר, ובוחנת את פוטנציאל השימוש בגגות שלהם. "למה זה מעניין? כי אנחנו נמצאים כרגע בכמה משברים: יש לנו מצוקת דיור קיצונית ומשבר אנרגיה עולמי, והשאלה היא איך אנחנו יכולים כאדריכלים ומעצבים אורבניים לעזור לעיר לנצל את הגגות שלה כדי להתמודד עם המשבר. על ידי הסתכלות על מערכי נתונים נוכל לגלות אלו גגות מתאימים להוספת מגורים, אלו מתאימים להפקת אנרגיה והיכן נוכל להוסיף שטח ציבורי. זה אחד מהפרויקטים המרגשים שאנחנו מתעסקים בהם כשהוא שילוב של תכנון עירוני, קביעת מדיניות ועיצוב מבוסס על נתונים".
הגנה על זכויות אדם? "אין לנו שליטה מלאה"
לצד יכולות המחשב המתקדמות, מבני הענק נבנים בסופו של דבר בידי אנשים בשר ודם. כשברקע נשמעים קולות הביקורת על המחיר האנושי הכבד ששולם כדי לבנות את אצטדיוני המונדיאל הנוצצים, שחלקם תוכננו על ידי מיטב האדריכלים הבינלאומיים כמו נורמן פוסטר ומשרדה של זאהה חדיד, קשה שלא לשאול את ואן דר בורג מה דעתה בנושא.
"זה פשוט נורא", היא אומרת. "בתמורה לעבודה שלנו, אנחנו מצפים מלקוחות לא רק לשיתוף פעולה ולתשלום, אלא גם שהם יפגינו התנהלות מקצועית ואתית, ואנחנו דנים באופן פעיל בנושאים הללו. עם זאת, לא תמיד יש לנו כאדריכלים שליטה מלאה. לדוגמה, כשעבדנו על פרויקט בסרי לנקה וביקרנו באתר הבנייה, תקני האבטחה לא תאמו את הסטנדרטים האירופיים, אלא רק פעלו בהתאם לתנאים המקומיים הכלליים. שוחחנו על העניין עם הקבלן המקומי שהבטיח שיפורים, ובכל זאת ההשפעה שלנו לא מספיקה כדי לשנות ענף בנייה של מדינה שלמה, הלוואי שהיינו יכולים".
בתמורה לעבודה שלנו, אנחנו מצפים מלקוחות לא רק לשיתוף פעולה ולתשלום, אלא גם שהם יפגינו התנהלות מקצועית ואתית ... ההשפעה שלנו לא מספיקה כדי לשנות ענף בנייה של מדינה שלמה, הלוואי שהיינו יכולים"
לדעתך לאדריכלים יש אחריות להגנה על זכויות אדם? איך אתם מעורבים בנעשה בפרויקטים שלכם במדינות רחוקות?
"דיונים אתיים הם חלק מחיי היומיום שלנו מאז שהחלטנו לעבוד ברחבי העולם. אנו נדרשים על פי חוק על ידי ממשלת הולנד לבדוק אם הלקוחות שלנו לא הרוויחו את כספם באופן בלתי חוקי, ואנו עורכים מחקר בנוגע לזכויות אדם והאם הפרויקט שלנו יגרום נזק. יש לנו רשימה של מדינות שלדעתנו לא בטוחות מספיק, מושחתות או קשות מדי לפעילויות. באופן כללי, אנחנו מעדיפים להיות בקשר עם אנשים, וזה רעיון מאוד הולנדי - אנחנו אוהבים להביא שינוי חיובי לחברה באמצעות הבניינים שלנו. אנחנו מנסים להפוך אותם לברי קיימא, חברתיים יותר ובעצם להביא חלק מהפילוסופיה שלנו לחיבור אנשים ושיפור החברה. זה אולי אופטימי ונאיבי, אבל אנחנו חושבים שזו הדרך הנכונה. אנחנו מודעים לכך שאדריכלים נבדקים, ובצדק. חשוב לציין שלהרוויח כסף אינה העדיפות הראשונה שלנו, אנחנו רוצים לעשות טוב ולהשתתף בשינוי חיובי".
"להרוס משהו שנבנה בניינטיז זה לא הגיוני"
בין שלל האתגרים שניצבים כיום בפני ענף האדריכלות והבנייה, ואן דר בורג קובעת כי הסוגייה המשמעותית ביותר היא משבר האקלים ההולך ומתגבר. צוות שלם במשרד ההולנדי מוקדש לנושא הקיימות והתמודדות עם המשבר, במטרה להקטין את טביעת הרגל הפחמנית של הפרויקטים המתוכננים. "אנחנו תעשייה מאוד רצינית כשזה מגיע לפליטות פחמן. יש כאן הזדמנות לאחד כוחות ולראות איך ביחד הופכים את הבניינים שלנו לאחראיים יותר ומודעים לסביבה. אנחנו צריכים להתחיל ללמוד מה זה אומר לעצב עם פחמן, לעשות שינוי מהתפיסה שמדובר במשהו בלתי נראה ולראות בו כמעט כמו מטבע".
היא מסבירה את דבריה: "כמעט לכל אחד יש מושג כמה עולה בכסף מטר מרובע של שטח משרדים או מגורים, אבל כרגע מעט מאוד אדריכלים יודעים כמה קילוגרם של CO2 שווה ערך למטר מרובע בנוי. זה משהו חשוב מאוד עבורנו כאדריכלים להתחיל ללמוד כמה פחמן המבנה שלנו פולט ומה ההשפעות של זה. יש שני סוגים של פחמן: זה שמושקע בזמן הבנייה, וזה שנוצר במהלך מחזור החיים של הבניין. שני אלו הם דברים שאנחנו כאדריכלים צריכים להתחיל לאחוז בהם. הדבר החשוב ביותר לעשות הוא לשאול את עצמנו: 'האם אנחנו באמת צריכים את הבניין הזה? ואם כן - האם יש דרך שנוכל למקסם את השימוש בו?' השאלה הבאה היא האם עיצבנו את הבניין לחמישים שנה או אולי ל-400 השנים הבאות, ולוודא שאם בעתיד לא יהיה בו צורך, ניתן יהיה לפרק אותו לחלקים ולעשות בהם שימוש חוזר במקום אחר".
פרויקט שמדגים את העיקרון שלא תמיד צריך להרוס הוא הפרויקט Frosilo מ-2005. זהו בית דירות בקופנהגן שנבנה על בסיס שלד של ממגורות תעשייתיות. "במקום לתכנן דירות קטנות בתוך הממגורות, הוספנו אותן מבחוץ ויצרנו דירות פנורמיות, ארוכות ואווריריות. לאחרונה התחלנו לשנות מבנים קיימים אפילו בסין, ששם זה לא יוצא דופן להרוס בניינים שנבנו אפילו בשנות ה-90. אנחנו מנסים לתכנן מבנים שיחזיקו מעמד מאות שנים. להרוס משהו שנבנה בניינטיז זה לא הגיוני, וגם בסין הצלחנו לשנות מגדל משרדים שנבנה בשנים אלה על ידי שינוי החזית".
"לפעמים התשובה היא לא בעתיד או בהמצאת חומרים חדשים, אלא בעבר ובמה שאנחנו יכולים ללמוד מהאופן שבו בנו אבותינו"
השלב הבא בדרך ליצירת בניין אחראי יותר מבחינה סביבתית הוא בחינת החומרים מהם מורכב המבנה, ומידת הקיימות שלהם. לדבריה של ואן דר בורג, גם בתוך תחום הבטון המזהם ניתן להשתמש בווריאציות פחות מזיקות, וכי הם מנסים לשלב בפרויקטים שלהם יותר ויותר בנייה בעץ. בנוסף, היא חושפת כי בימים אלה מתכננים בפירמה פרויקט ראשון בסין שיהיה עשוי מאדמה נגוחה – שיטה רבת שנים שבה דוחסים אדמה בכוח לתוך תבניות עד לקבלת מבנה חזק ועמיד. לבנייה באדמה יש יתרון מבחינת בידוד תרמי וחיסכון בחשמל, וכן ניתן להשתמש באדמה מקומית וכך לחסוך עלויות שינוע, ולהפחית צריכת דלקים מזהמים. "לפעמים התשובה היא לא בעתיד או בהמצאת חומרים חדשים, אלא בעבר ובמה שאנחנו יכולים ללמוד מהאופן שבו בנו אבותינו. לצערי, הפרויקט הזה עדיין חסוי ואני לא יכולה לספר יותר, מלבד העובדה שאנחנו כרגע מעצבים אותו".
"מסרבת להיתפס כאישה"
לצד הסוגיות הגלובליות המדאיגות שעולות במהלך השיחה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שואן דר בורג היא אדריכלית בכירה בתחום שהשוויון המגדרי בו טרם הושלם. ב-2021 היא זכתה בפרס Female Frontier Awards שנערך מטעם World Architecture News – פרס המוענק במטרה להוקיר אדריכליות שפועלות בתעשייה, כשואן דר בורג זכתה בקטגוריה "חדשנות באדריכלות".
"אני מסרבת להיתפס כאישה, אני רק בן אדם, אני אדריכלית וחברה ב-MVRDV ו-MVRDV NEXT. למסגר אותי ככה, בשבילי זה לא החלק הכי מעניין באדם. חשוב לי מאוד שוויון ולהיות מוערכת על מעשיי ולא על פי המגדר שלי", היא משתפת ומציינת כי בהחלט ניכר השינוי שמתחולל בתחום. "כשביקרתי בטכניון ראיתי שיש רוב דומיננטי של סטודנטיות ומצאתי את זה כל כך מגניב. אני רואה שבאמת מגיע שינוי, ואם מסתכלים על אוניברסיטאות אחרות, יש יותר נשים בפקולטות, אז אני מרגישה שהדיסציפלינה הופכת מורכבת יותר".
"חשוב להזכיר שמרכיב הלהט"ב בתעשייה שלנו צריך להשתפר. חלק מהקולגות שלי נאלצים ללא הרף לעצור את זהותם ובעצם להיכנס בחזרה לארון .. אנחנו צריכים שכולם יחשבו יחד על הסוגיות העולמיות הדחופות, וזה לא יכול להיעשות רק על ידי קבוצה אחת"
השינוי בהחלט מבורך, ועם זאת היא מתארת סיטואציות מחיי היומיום בתחום שממחישות כי דרושה עוד עבודה. "כשגדלתי בשנות ה-80 וה-90, לפני כל התקינות הפוליטית, נתקלתי בכל כך הרבה רגעים מצחיקים וזה נמשך עד היום. אני נכנסת לפגישה והקבלן מבקש ממני קפה כי הוא חושב שאני מלצרית. זה קורה לעיתים קרובות יותר אם אני לובשת שחור ולבן, משהו שעמיתיי הגברים מעולם לא חשבו עליו".
14 צפייה בגלריה
"צריכים גישה הוליסטית עם הרבה קולות": סאנה ואן דר בורג באירוע The Guide
(צילום: אורי חבושי)
ואן דר בורג מציגה כיצד היא מתמודדת עם סיטואציות כאלה. "פתרתי את זה בעצם על ידי ניסיון להיות טובה יותר, מתקדמת יותר במחשוב, לדעת יותר על הפרויקטים, תמיד יש את הלחץ לתפקד טוב יותר מעמיתים גברים", היא אומרת ובאותה נשימה מציינת שהפער המגדרי הוא לא הפער היחיד בתחום שצריך להיסגר. "חשוב להזכיר שמרכיב הלהט"ב בתעשייה שלנו צריך להשתפר. חלק מהקולגות שלי נאלצים ללא הרף לעצור את זהותם ובעצם להיכנס בחזרה לארון. זה פשוט לא בסדר להדיר אנשים בגלל מי שהם, אנחנו צריכים שכולם יחשבו יחד על הסוגיות העולמיות הדחופות, וזה לא יכול להיעשות רק על ידי קבוצה אחת. אנחנו צריכים גישה הוליסטית עם הרבה קולות ורעיונות".
