"אני ההוכחה שצריך לברך על משברים, כי יכולים לצמוח מהם דברים נהדרים", מספרת מעצבת שמלות הערב מימי אוסעדון (59), שהפכה את חורבות ביתה בעיר העתיקה שבבאר שבע לבית אירוח מעוצב שנראה כאילו נלקח מריזורט מרוקאי יוקרתי.
בית המרגוע החלומי שנראה בתמונות, היא מספרת, קם מתוך משבר - תרתי משמע. עם פרוץ מגפת הקורונה, במרץ 2020, פרצה שריפה בביתה של אוסעדון, שכילתה גם את הסטודיו שלה לעיצוב שמלות. האסון הותיר אותה המומה, אך גם מילא אותה במוטיבציה. "חזרתי מאמא שלי וראיתי מכבי אש שעסוקים בלכבות שריפה. המחשבה על זה איומה. עמדתי שעה מול וצפיתי בפועלות הכיבוי. ראיתי את מפעל חיי נשרף מול העיניים שלי. כל השמלות, הבדים, ההזמנות, הרשימות - הכל נשרף, ואיתם גם הבית שלי שמאחורי הסטודיו.
"הצבתי שלושה עותקים של תמונה שצילמתי עם אבא שלי לפני שהוא נפטר. אחת בחדר השינה, אחת במטבח ואחת במשרד, והן נותרו ללא פגע. לא יכולתי להתעלם מזה, זה היה סימן. מצאתי מחסן להשכרה, שמתי בו את מה שנותר מהבית שלי ומהעסק שלי ותכננתי מה הלאה. הייתה לי הארה מאבא שלי שאולי צריך לעזוב את השמלות ולעשות במבנה משהו אחר".
את הבית, מבנה עות'מאני רחב ידיים שממוקם כאמור בעיר העתיקה בבאר שבע, רכשה לפני כעשור, בסופה של תקופת נדודים בארץ ובעולם. היא הגיעה מבית מרוקאי מסורתי, התגייסה לצבא למרות התנגדותם של הוריה ובגיל 21 עברה לתל אביב. "רציתי בכלל ללמוד משפטים, אבל תוך כדי עבודות מזדמנות גיליתי שיש לי ידיים טובות והרבה סבלנות. למדתי להכין תכשיטים, אביזרים, לתפור - ומשם גדלתי". היא התחתנה, הביאה לעולם שתי בנות שאחת מהן נולדה בדרום אפריקה, עברה בקניה, התגרשה ובסופו של דבר חזרה לבאר שבע.
"המקום היה נטוש כמה שנים לפני שקניתי אותו, ובעבר שימש כביתו של איש צבא עות'מני, בית ספר מוסלמי ובית של שתי משפחות ישראליות שגרו בו ביחד", מספרת אוסעדון. "משהו באנרגיה שהייתה שם חיבר אותי למקום. אמנם לקח כמעט חודש להיפטר מהפסולת, מהטיח והאסבסט, אבל במשך הפיכתו לבית נחשפו המון אלמנטים שנשתמרו מפעם. זה היה מדהים, וכל מי שנכנס פנימה נדהם. אין מישהו שלא אמר 'וואו, איזה מקום'".
גלגולו החדש של המבנה העות'מני, Le Riad Mimi שנפתח בספטמבר האחרון, נגלה לה בזמן תיקון נזקי השריפה, בזמן שחברה הגיעה לחזות בנזק ולתמוך באוסעדון. "היא אמרה לי 'מימי, זה ממש ריאד!', ואני לא הבנתי למה היא מתכוונת. התחלתי לקרוא ולחקור את הנושא, וגיליתי שריאד זה מושג אדריכלי שמתאר בתים במרוקו שנבנו סביב חצר פנימית. נולדתי במרוקו בעצמי, אבל משפחתי עלתה כשהייתי בת חצי שנה, אז לא הכרתי מקומות כמו 'ריאד יסמין' או 'ריאד מרקש'. היה מפתיע לגלות עד כמה התמונות דומות למבנה הבית שלי".
כך, יחד עם בתה הצעירה מאי חלילי ושותפתה לסטודיו העיצוב MANA, גל לוין, הובילה אוסעדון את המהפך: בית אירוח מרוקאי אותנטי, עם נגיעות מערביות עדכניות. "לקח לנו כמעט שנה של שיפוץ, און אנד אוף, בגלל מגבלות הקורונה, אבל זה היה תענוג אמיתי למרות כל הקשיים", מספרת אוסעדון. "החזון שלנו היה מאוד ברור - להביא את מרוקו לישראל, וחיפשתי חומרים שייתנו את התחושה הזאת כמו אריחי בז'מת מיוחדים, שיטות צביעה כמו 'טדלקט' ושיש יוקרתי".
חגיגה של צבע וטקסטורה
עבודות השיפוץ ביקשו להדגיש את מאפינייו הטבעיים והמסורתיים של המבנה. בית האירוח והנופש כולל מטבח מאובזר בשפע של כלים מרוקאים, סלון המשלב בין הסגנון המרוקאי המסורתי לאלמנטים עכשוויים, חדר רחצה מפנק שבו סאונה ואמבטיית free standing, ושני חדרי שינה מרווחים. הגוונים השולטים בחלל הם גווני הירוק והתכלת, לצד גווני לבן מרגיעים, בז', ונגיעות מוקה, חרדל ואדום מסורתיים. במקום נבחרה ניגודיות מעניינת בין אבן מחוספסת לבין אריחים מבריקים, ובחירת החומרים הטבעיים, החלונות המקושתים, המשרביות המאווררות ואביזרי הטקסטיל, יוצרים יחד אווירה נינוחה ומרגיעה.
גולת הכותרת במקום היא ללא ספק החלל המרכזי לאירוח, שהוא גם החלל הראשון שנתקלים בו אחרי שנכנסים בדלת הכניסה הירוקה והמאסיבית. "הבנו שסוד הקסם טמון במינונים, כי הכי קל ליפול ל'מלכודת' המרוקאית ולשפוך המון צבע וטקסטורות", מסבירה חלילי. "התחלנו בעבודת מחקר על העקרונות המרוקאיים, שאפשר יהיה ליישם במתחם. המחשבה הכוללת הייתה ליצור כמה שיותר פינות בחללים השונים, אך עם שפה אחידה שתספר סיפור".
החצר המרכזית מוקפת בחדרים, ובה יצרו המעצבות קיר כוח מחופה באבני מז'מת מרוקאיות בגוון ירוק. מהקיר יוצא מפל שנשפך אל תוך בריכת שכשוכית שמחופה בפסיפס ירוק-כחול ולצדה המשך של חיפוי אבני הבז'מת הירוקות, כמעין שטיח פרוש. סביב עוצבו מספר פינות ישיבה נמוכות לרביצה ופופים, לצד שולחנות קפה ייחודיים, מעוטרים בפסיפס בעבודת יד. צמד המעצבות מסביר כי דגש מיוחד ניתן לצמחייה, וכי נבחרו צמחים מסוימים שמאפיינים את התרבות המרוקאית, דוגמת קקטוסים ובננה.
27 צפייה בגלריה
המטבח הכתום מקבל קונטרסט באמצעות אלמנט המשרבייה הכחול שבאי העבודה
(צילום: מאור מויאל)
משמאל של החצר דלת כפולה ומפוארת המובילה אל המטבח. "בדיוק כמו אוכל מרוקאי עשיר בטעמים, תבלינים וצבעים, כך גם בחלל הזה העזנו ושידכנו בין עץ למתכות ובין גוונים, צורות וגימורים", מספרת חלילי. צבע כתום מפאר את החלל, ונגיעות של טורקיז באריחים המצוירים בבסיס המשרבייה שמתחת לשולחן מוסיפות חמימות וקונטרסט. גם בחלל הזה גימורי הקשתות העתיקים ניכרים לעין - החל ממסגרת החלונות, עבור בארונות המטבח ואפילו בידיות.
דלת ירוקה מובילה מהמטבח אל חדר רחצה רחב ידיים, שרצפתו מחופה באבני הבז'מת הירוקות שמתכתבות עם קיר צבוע בטורקיז עשיר, שלצדו עומדת האמבטייה ומאחוריו מסתתרת סאונה. אסלת וינטג' מעוטרת בזהב משלימה את הקיר המחוספס שעליו מראת קריסטל עגולה במסגרת זהב ואת גופי התאורה הבוהקים והזהובים שבכניסה לחדר הרחצה.
דלת מקשרת מחדר הרחצה מובילה אל סלון מרווח בסגנון אקלקטי-אתני שמעוצב עד אחרון הפרטים. במרכז החלל ספה אדירת ממדים בצורת חי"ת שעוצבה בהתאמה אישית, בגוונים ובבדים שנבחרו בקפידה. שטיח מרוקאי מעוטר מחפה את רצפת החלל, ומעניק לו חמימות. הגישה אל הסלון מתאפשרת גם מתוך החצר המרכזית, כמו גם משאר חדרי הבית.
שני חדרי שינה מרווחים ממוקמים מסביב לפטיו המרכזי. האחד, בגוונים רגועים ומונוכרומטיים של לבן ואבן, שפע אביזרי טקסטיל ופריטי דגש משובבים, והשני, עם מיטת יחיד, בעל אופי מעט יותר מודרני. מפתחים מרובעים, קווים נקיים, עושר חומרי ומוטיבים מרוקאיים משרים אווירת נוסטלגיה וחופש כאחד.
"הרבה זמן קיננה בי תחושה שהבית הזה צריך להיות בית מארח, אבל מצד שני תמיד הייתי one woman show. עסוקה בקריירה ובעבודה כל הזמן, ונשאבתי לאזור הנוחות שלי", מסכמת אוסעדון. "המקום הזה, הצבעים, החומרים, האתניות והאותנטיות – הכל זה מימי. כולו תוצאה של מה שחוויתי עד היום, ואני מאוד גאה בתוצאה".
