עונת תערוכות הגמר בעיצומה כאשר מאות בוגרי ובוגרות האקדמיות לעיצוב ולאמנות בישראל מציגים את הפרויקטים שלהם לקהל הרחב וזו הזדמנות להצצה דו כיוונית לעיד של תחום העיצוב מחד ולתגובת הקהל הרחב מאידך.
HIT מכון טכנולוגי חולון: דגש חברתי, טכניקה חדשה וסמלים יהודיים
תערוכת בוגרי ובוגרות התארים הראשונים בפקולטה לעיצוב של HIT מכון טכנולוגי חולון נפתחה ב-13 ביולי בחלל הפקולטה ותציג עשרות פרויקטים תחת שלוש מחלקות הפקולטה: עיצוב תעשייתי, עיצוב פנים ותקשורת חזותית. לאחר ארבע שנים שבהן למדו לשרטט, לתכנן, לעבוד עם חומרים ולהשתמש בטכנולוגיות חדשות, ינסו הבוגרים להתבלט בין עשרות בוגרי הפקולטות לעיצוב ולאמנות בישראל ולהציג פרויקטים חדשניים וייחודיים.
במסגרת התערוכות, שיוצגו עד 21 או 30 ביולי (בהתאם למחלקה, הכניסה חופשית) יוכלו המבקרים לראות מגוון רחב של פרויקטים, מעיצוב רהיטים ועד שימוש בבינה מלאכותית. ליקטנו את הפרויקטים הבולטים.
עיצוב חברתי לדרי רחוב וחפצים למכלאות כלבים
תערוכות הגמר של סטודנטים וסטודנטיות לעיצוב מהוות הזדמנות - במקרים מסוימים נדירה בשוק העבודה - לעצב ולתכנן פרויקטים בזווית חברתית, המנסים להשתמש בכלים שמציע העיצוב כדי להידרש לסוגיות קהילתיות, סוציאליות או סביבתיות. כזה הוא הפרויקט של אורלי קואינוב, בוגרת המחלה לעיצוב פנים, המציגה תכנון יחידות דיור עבור דרי רחוב בשיטת ״דיור תחילה״.
21 צפייה בגלריה
העבודה של אורלי קואינוב, דיור תחילה עבור דרי רחוב ושילובם בחברה
(באדיבות אורלי קואינוב)
הפרויקט המיוחד ממוקם במגרש חנייה הסמוך לבניין עיריית תל אביב-יפו ומציע מודל עתידי להתמקמות בשטחים עירוניים פתוחים, מתוך רצון לשקם קהילה על ידי שילובה בקהילה קיימת ולא על ידי סילוקה לשוליים הגאוגרפיים והחברתיים. יחידות הדירות שעיצבה קואינוב מבוססות על תנועת ה-YIMBY (״yes in my back yard״, בעברית: כן בחצר האחורית שלי״). יחידות הדיור העצמאיות מספקות לדרי הרחוב את הצרכים ההומניטריים הבסיסיים - לינה, מזון והיגיינה. בעזרת מנגנונים פשוטים יכולים הדיירים לשלוט ברמת הפרטיות והחשיפה שלהם, ובכך נוצרת יחידה רב תכליתית המספקת מרחב מחייה מצומצם של שישה מ״ר.
פרויקט נוסף העוסק בקהילה הוא ״ליוואן״ של שלי למל, גם היא בוגרת המחלקה לעיצוב פנים, מרחב תרבות ערבי-יהודי ביפו. ״הפרויקט החל כמחקר סמינריוני שבו חקרתי את האוכלוסייה הערבית בארץ בכלל וביפו בפרט. עסקתי בשאלות של זהות ותרבות ערבית מקומית והביטויים שלה במפגש עם הישראליות, מפגש טעון ומורכב המקיים פער משמעותי בין המגזר היהודי לבין הערבי, המושתת על דעות קדומות וחשדנות הדדית״, אומרת למל. כשמו כן הוא, במרכז הפרויקט ״ליוואן״ עומד חלל מרכזי משותף המהווה כמעין סלון פתוח לקהל ערבי ויהודי. סביב הליוואן מתהווה שאר המרכז, המציע מגוון פעילויות, הכוללות מרחבי תנועה, חללי יצירה ואומנות בשיתוף אמנים חיצוניים ואולמות תצוגה. עיצוב המקום מבוסס על דיאלוג בין חדש לבין ישן, כך למשל, בשילוב משרבייה מסורתית במבנה המקבלת פרשנות חדשה על ידי שימוש בפלדת קורטן.
בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי ענבל אדלר מציגה בפרויקט “Charlie” מיזם חברתי המחבר בין כלביות לבין מתנדבים בעלי יכולת וניסיון טכני. המיזם נועד לשפר את תנאי המחייה של כלבי מכלאות ובכך לעלות את סיכויי האימוץ שלהם באמצעות סדרה של אובייקטים.
21 צפייה בגלריה
עבודה של ענבל אדלר, צ'ארלי, עיצוב מוצרים ללא זכויות למען כלבים בכלביות
(צילום: בר אסף)
אדלר בחרה בגישת Open Source Design כדי לייצר מודל המאפשר ייצור עצמי של מוצרים תחת רישיון פתוח וללא זכויות יוצרים, כך שכל כלבייה או עמותה תוכל לייצר בעצמה את האובייקטים המוצעים בפרויקט. האובייקטים מתייחסים לצרכים מנטליים בסיסיים כמו ניקיון, גירוי מנטלי, תחושת בטחון, ואינטראקציה שמחה, באמצעות התייחסות לצרכים פיזיולוגיים בסיסים – אימון לעשיית צרכים, מזון, מקום שינה ומחבוא, ופעילות גופנית ועוזרים ליצור סביבה נעימה, נקייה, ואפילו קצת שמחה יותר עבור כלבי המכלאה, וגם עבור המתנדבים שבה.
הנדסת חומרים: ממציאים מחדש את ריהוט העץ
בעיצוב תעשייתי עומד עיצוב רהיטים במוקד העיסוק של בוגרים רבים. עיצוב רהיטים נחשב לקודש הקודשים של התחום, שבמסגרתו דורות על גבי דורות של סטודנטים ברחבי העולם מנסים להמציא מחדש, או לפחות להציג פרספקטיבה אישית, על כמה מהאובייקטים הוותיקים והבסיסיים ביותר בחיים האנושיים.
גם בוגרי HIT הציגו פרויקטים בתחום עיצוב הרהיטים, ואחד הפרויקטים הבולטים שבהם הוא “SHARPEN” של שירה גאנדלמן. בהנחיית המרצה אילון ערמון היא עיצבה סדרת רהיטים המבוססת על טכניקת כבישה חדשה שפיתחה בעצמה. ״נקודת המוצא לפרויקט הייתה הרצון לעבוד עם הידיים, לחקור ולהבין חומר עד לכדי יצירת טכניקת עבודה חדשה שלא נראתה עד היום, ושתשליך אוטומטית על נראות הרהיטים שאבחר לייצר״, אומרת גאנדלמן.
במסגרת הטכניקה שפיתחה גאנדלמן, עוברים צינורות מתכת חיתוכי לייזר ליצירת שיניים, שלאחר החיתוך נפתחות ויוצרים קווי חדירה. את הצינור לוחצים במכבש של כשמונה טון, בעזרת תבניות, לתוך משטחי העץ ויוצרים חיבור חזק ללא צורך בברגים או בדבק. סדרת הרהיטים כוללת גוף תאורה, המייצגים צדדים שונים של הטכניקה הייחודית. במתלה ובגוף התאורה החיבור הוא אנכי, ואפשר לראות את הדפוס שהשיניים יוצרות בחיבור הישיר עם העץ. השיניים לא נעוצות עד הסוף ונותנות מקום לאור לעבור וככה נוצר פרט שמושך את העין. לעומתם, בשולחן חיבור הרגליים הוא תחתון, השיניים חודרות את קו העץ ומשויפות לקו אפס, כך נוצר דפוס העיגולים על פני השולחן. כל אחד מהרהיטים מאפיינים שונים של הטכניקה, ויחד עם זאת, מצליחים השלושה לייצר קולקציה בעלת קו אחיד ושפה עיצובית מובחנת.
מקודשת, מקודשת, מקודשת: בוגרי תקשורת חזותית חוזרים לסמלים יהודיים
תקשורת חזותית עוסקת פעמים רבות בבחינה, פירוק והרכבה של הסמלים הגרפיים והוויזואליים שרבים מאיתנו לוקחים כמובנים מאליהם. הצבעים, הצורות, הדימויים שפעמים רבות מגדירים את הסיפור התרבותי והחברתי שלנו, וגם מתעדים אותו בהיסטוריה של תולדות האמנות והעיצוב. באופן טבעי, כמה וכמה מבוגרי המחלקה לתקשורת חזותית עסקו בסמלים אלו ממש, ובפרט בסמלים, איקונות, ורעיונות בתרבות ובהיסטוריה היהודית, וניסו לדמיין אותם מחדש.
כך למשל הפרויקט ״קדוש״ של שחר ארזי, המציגה מותג תשמישי קדושה פונקציונלי ואופנתי המשלב בין אופנה עילית למשמעות דתית. במסגרת הפרויקט, מציגה ארזי קולקציית מוצרים שעוצבו על ידי בינה מלאכותית וקיבלו מקום כשר בעולם האמיתי לאחר שנתפרו על פי עקרונות הלכתיים המאפשרים לתשמישים להיחשב כשרים. הפרויקט מבוסס על העיקרון ההלכתי של ״הידור מצווה״ האומר שיש לקיים את המצוות בצורה היפה והמהודרת ביותר. המותג של ארזי מייצר פרשנות חדשה לתשמישים המסורתיים ומאפשר לכל יהודי להתקשט בצורה כשרה ואוונגרדית כאחד. ״המותג נולד מתוך אמונה שיש צורך בוורסטיליות ובמקום לביטוי אישי גם בתוך המסגרת הדתית, ושהיהדות יכולה לאחות את היחסים שלה עם האסתטיקה בדרך יפה, כשרה ועכשווית״, אומרת ארזי.
פרויקט מסקרן נוסף הוא ״יומטוב פעסטיוואל״ של עתליה הורוביץ. מדובר בפסטיבל יידיש בתל אביב שנולד מתוך כמיהה לחיבור אישי וקולקטיבי מחודש עם העבר. הורביץ לקחה השראה מפוסטרים וטיפוגרפיות יידישאיות מעולמות התרבות (תיאטרון, קולנוע, מוזיקה ועיתונות) ומהרחוב היהודי של פעם, השְטֵייטְל, חיברה אותם לאלמנטים ויזואליים איקונים בשעטנז של ישן וחדש. התוצאה צבעונית ועכשווית, וגם מלאה במחוות למסורת.
21 צפייה בגלריה
עבודה של עתליה הורביץ, יומטוב פעסטיוואל, 2023, המחלקה לתקשורת חזותית
(באדיבות עתליה הורביץ)
21 צפייה בגלריה
עבודה של עתליה הורביץ, פסטיבל היידיש מנסה להתחבר מחדש לצד המצחיק
(באדיבות עתליה הורביץ)
״כל מה שקרה פה בארץ בתקופה הזו יצר אצלי דיסוננס שהייתי חייבת להתייחס אליו. ההפגנות, המלחמות בין ׳שמאל׳ ו׳ימין׳ או בין ליברלים לבין שמרנים והעיסוק האינסופי בדת ומדינה גרמו לכך שהיהדות הפכה למשהו מנוכר לחלוטין - כאילו אין בתוכה יותר מקום בשבילי״, אומרת הורוביץ. פסטיבל היידיש של הורוביץ מנסה להתחבר מחדש לצד המצחיק, השמח, האקטיביסטי והגס של היידיש, המקושרת היום בעיקר לתרבות החרדית.
מכללת ספיר: נשים במרכז היצירה
גם בבית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר יציגו שש בוגרות התואר את הפרויקטים שלהן במסגרת תערוכת הגמר, שתיפתח ב-13.7 בגלריה לאמנות של המכללה.
"בזמנים לא ממש נוחים לאמנים לפרוח ולשגשג אנחנו מעמידים, פחות מחודשיים אחרי סבב אלימות נוסף, תערוכה של בוגרות שהתעקשו ללמוד פה, להתפתח וליצור, שהפכו את בית הספר הזה לבית, ואת המרחב והקהילה מסביב לשדה הפעילות שלהן״, אומרת מיכל שמיר, ראש בית הספר לאמנות, חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר.
שש העבודות שמציגות הבוגרות השנה שונות אחת מהשנייה במדיום ובתוכן, ומייצרות תערוכה אקלקטית ועכשווית ייחודית.
נשיות בראי האמנית: מלאכת יד וחיי הבדואיות
בעבודתה של אלה דוידוביץ׳ היא מציגה אובייקטים שנסרגו בעבודת יד תלויים מתקרת הגלריה ופזורים על הרצפה, בצבעי אדמה חמים. הכיסים הסרוגים מזכירים צורות ביולוגיות שונות, כשהאובייקטים התלויים מדמים מעין קיני ציפורים שנסרגו מעשה ידי אדם. השימוש בטכניקת הסריגה, המזוהה עם מלאכת יד נשית במשך אלפי שנים, מייצרת בחלל אווירה קדמונית, מסורתית, תוך טשטוש הגבול בין מעשה ידי אדם ובין מעשה הטבע.
בעבודתה של פאטמה אבו פריח הנוכחות האנושית-נשית הפיגורטיבית ישירה יותר. בסדרת צילומי ידיים פרפורמטיביים מציגה אבו פריח ידיים נשיות מכוסות קוצים, המוצבות בחלל שחור חשוך. באחת התמונות יש תאורת פלאש צורמת שמאירה את הידיים ומעצימה את תחושת המתח בקומפוזיציה, כאילו היד קופאת במקומה לאור פנס של שוטר. הפוזיציה של היד, שנראית כאילו היא מונפת מעלה, מטשטשת עוד יותר את תפקיד הדמות בעבודה - האם היא הקורבן, או הנאשמת? לידה מוצג מיצב של וילון שלדי מלא קוצים ואבו פריח רואה את העבודות כתזכורת ועדות ליופי ולמורכבות של חיי הנשים בחברה הבדואית.
21 צפייה בגלריה
עבודה של פאטמה אבו פריח. עדות ליופי ולמורכבות של חיי הנשים בחברה הבדואית
(באדיבות פאטמה אבו פריח)
עבודות מהבטן הרכה
בעבודותיהן של לי גאוקר ושל עומר תמיר יש התייחסות ספק מופשטת ספק גלויה לחוויה הגופנית הן של האמן והן של הצופה. בעבודת הווידאו שלה מייצרת תמיר סביבה מטרידה, תלויה על בלימה. לאור מנורות מהבהבות בקצב שמרגיש אקראי, מוצגים דימויים סדוקים, מעורערים ומלאי מתח. המרחב הסטטי שנוצר בחלל נשבר שוב ושוב על ידי ההבזקים הללו והדימויים שבעבודת הווידאו, מייצרים תחושת מתח וחוסר ודאות אצל הנוכחים.
גאוקר לעומת זאת, חוקרת בעבודות הצילום שלה את גופה שלה עצמה. היא משוטטת ברחובות עם מצלמה שהיא ממקמת באזור מרכז הגוף - אזור האיברים הפנימיים הרכים. התצלומים מלאים באופנה, בכוריאוגרפיה, באינטראקציה אנושית, במגע אקראי. צילום הרחוב שלה הוא תרגיל בהזרה (הפיכה לזר – נ"פ) בתיירות חוץ ובתיירות פנים.
מדיה וחומר
את העבודות של פז פינקלשטיין רודף דימוי של הר, כזה שאינו נוף או מרחב פתוח אלא דווקא אלמנט כוחני שחוסם את אפשרות התנועה והראייה למרחוק. היא מפרקת את הנוף, משכפלת ומקלפת את ההר לכדי לעבודות בסוגי מדיה שונים, שיחד יוצרות מרחב חדש לשהייה.
קליפות הביצים הטפיליות של ניראל זכות הופכות משאריות פסלות שוליות לאלמנט פיסולי מרכזי. הן מסמנות את יחסיה המורכבים של תושבת הפריפריה עם המקום שבו היא חיה והתפיסות לגביו. בציור, בפיסול ובסאונד מסרבות העבודות שלה להניח הנחות חד משמעיות כלפי פריפריה, ומאירות את המורכבות ואת האנושיות של החיים בשוליים.
פורסם לראשונה: 05:49, 13.07.23
