תוכנית הריאליטי "פימפ מיי רייד" (Pimp my Ride או "תדליק לי ת'אוטו") ששודרה בערוץ MTV בתחילת שנות האלפיים הציעה שיפוץ מטורף ומרהיב לכלי רכב חבוטים, החל מתיקונים ושדרוגים מכניים, ועד למייקאובר שכלל התקנת שלל גימיקים כמו מערכות בידור משוכללות ואפילו ג'קוזי. "התוכנית הזו השפיעה מאוד על החיים שלי", מודה עוז צחובוי (34), מבעלי חברת MOVO, אותה הקים לפני פחות משנה עם היזמים אייל אלמוג ורוני גולדשטיין ועם אמיתי לדין, נגר במקצועו.
צחובוי, שעזב את בית הספר בגיל צעיר, החל לעבוד על פרויקטים בתחום הרכב מגיל 16, ובעיקר לתקן ולבנות מכוניות ואופנועים. בין לבין הוא גם עשה פרויקטים עיצוביים ובנה רהיטים וגופי תאורה מפריטים שמצא ברחוב, ואפילו עיצב סצנות בילוי, כמו בר הפינגווין, שבו גם עבד. את MOVO הוא החליט להקים בעקבות הרעיון להפוך אוטובוס למקום מגורים. "תמיד אמרו לי שיש לי ידיים טובות", הוא מספר בריאיון ל-ynet. "אייל ביקש ביקש שאייצר לו יחידת דיור ניידת שיוכל למקם בשטח פרטי בצפון, ולעשות ממנה צימר, ובגלל שהחיבור בינינו היה חזק מהרגע הראשון, התחלנו להריץ רעיונות ביחד, ומפה לשם, אחרי הרבה עבודת מחקר, קנינו את האוטובוס, רגע לפני שהוא הופך לקוביית פח".
הנייד לא הפסיק לצלצל חודשיים
האוטובוס הישן, רגע לפני גריטה, שופץ מהיסוד בעלות של למעלה מחצי מיליון שקלים, והפך לדירת מגורים יפהפייה ומעוצבת, מחופה בעץ, ומאובזרת בחלון תקרה רחב ממדים, אמבטיית free standing ושלל גאדג'טים להעצמת חווית המגורים המינימליסטית. צחובוי, שהקפיד להעלות פוסטים ועשה טיזינג לעבודה על האוטובוס באינסטגרם, העלה לבסוף את סרטון המייקאובר השלם לפני כשלושה חודשים, עם סיום העבודה על הרכב. מאז השתנו חייו לבלי היכר. "העליתי את הסרטון ושמתי את הטלפון בצד", הוא נזכר. "אחרי שעה בערך פתחתי אותו ונדהמתי לגלות שצפו בו כבר 100 אלף אנשים. עשו לו הרבה שיתופים והטלפונים שלנו לא הפסיקו לרטוט, לצפצף ולצלצל כמעט חודשיים".
אותו סרטון שזכה – נכון להיום – למעל 64 מיליון צפיות (ויותר מ-3 מיליון לייקים), זכה לתשומת לבה של אחת מבלוגריות הרכב והנדל"ן המפורסמות בעולם, האוסטרלית אלכסנדרה מרי הירשי, המוכרת בשם Supercar Blondie, שביקשה לסקר את תהליך השיפוץ. "היא מאוד מפורסמת, ברמה שאין מצב שחברת רכב גדולה מוציאה רכב חדש מבלי שהיא תנסה אותו ותכתוב עליו", אומר צחובוי. "כשהיא פנתה אלינו הלסת נשמטה לי. לא האמנתי. אחרי חודש שלחנו לה את החומרים שביקשה והצוות שלה ערך סרטון של שלוש דקות שצבר כמיליון צפיות. קיבלנו הרבה פניות מסלבריטאים בחו"ל, בהם גם הזמרת קליס, שרצו לבחון אופציות שנעשה להם דבר דומה".
מגורים, בקטנה
הקונספט של הפיכת כלי רכב למגורים אינו בגדר המצאה חדשה. מה שהיום מכונה בטרנדיות Micro living או Tiny Living הוא בעצם מגמה שהחלה בארה"ב בשנות ה-20 וצמחה מתוך משבר. בזמן המשבר הכלכלי הגדול, כאשר חקלאים וחוואים נאלצו לעזוב את אדמתם בלי נכסים או ממון, הם הפכו משאיות וקרוואנים ישנים לבתים. "נחשפתי לנושא של מיקרו ליבינג דרך בתים על גלגלים בארצות הברית", מספר צחובוי. "זה בעצם שילב את כל מה שאני אוהב, והכניס את הכל לעולם אחד. גם רכבים, גם עיצוב פנים".
צחובוי מספר כי בעשור אחרון רעיון ה-"טייני הומס" התרחב בעיקר הודות לרשתות החברתיות. "פעם מה שנחשב לשווה זה וילה בקיסריה, עם עמודי שיש וכל הפאר הזה. היום יש דור חדש שמעדיף בית קטן לישון בו", הוא מסביר. "יש לזה המון יתרונות. פחות אבק לנקות, פחות דברים לאגור. רק אחרי שחיים במשך זמן בבתים כאלה מבינים שרוב החיים אוספים דברים שלא באמת צריכים".
כיום, תופעת המיקרו ליבינג מיוחסת בעיקר לצעירים, אך לא מתוך גחמה אופנתית, אלא משיקולים כלכליים ובאין אפשרות לממן דירה או בית. צעירים בערים מרכזיות ונחשקות כמו ניו יורק וסן פרנסיסקו, שבהן שטחי הבנייה מועטים והדיור יקר, הבינו שייטב להם לשכור דירות קטנות בגודל של 20-35 מ"ר בממוצע, וכך לשמור על מגורים במרכז, בסמוך למקום עבודתם, ועם אפשרות להתנייד בקלות ממקום למקום בעזרת אופניים.
פתרון יצירתי לצליחת משברים
צחובוי למד על בשרו את הצורך בהתניידות קלה, כשנאלץ להעתיק את מקומות המגורים שלו בתדירות גבוהה. בינואר 2021 חזר משהות ממושכת בת שבע שנים בחו"ל, שם עבד בעסקי העיצוב והאירוח והיה חלק מצוות ההקמה של חברת Selina, שמספקת מקומות מעוצבים לאירוח ולעבודה בארץ ובעולם. "בניתי ועיצבתי עבורם נכסים והייתי בראש צוות הקמה שהיה אחראי על אתרים ב-12 מדינות שונות", הוא אומר. לאחר כשש שנים החליט להמשיך כמה שנים נוספות בחו"ל כעצמאי, ואז החליט לחזור לארץ.
"אני יכול לתת כדוגמה מטראז' רבוע של נדל"ן שלא מניב כסף לאף אחד כרגע - שדה דב", הוא אומר. "מדובר בשטח עצום ויקר שמהווה חמישה אחוזים משטחה של תל אביב, שהולך לעמוד ריק במשך שנים, בזמן שצעירים משלמים על דירת חדר חמשת אלפים שקלים במקרה הטוב. החלום שלנו הוא להגיע לראשי מועצות ועיריות ולהציע להם לייצר פתרונות למצוקת הדיור".
לדבריו, על רקע התקופה הנוכחית, עם משבר הדיור ויוקר המחייה, בשילוב קשיים ביורוקרטיים בהם נתקל מי שמבקש לבנות בית ונזקק להיתרים מיוחדים – הוא בחר לחשוב בצורה יצירתית על פתרונות לבעיה. "אני יכול לתת כדוגמה מטראז' רבוע של נדל"ן שלא מניב כסף לאף אחד כרגע - שדה דב", הוא אומר. "מדובר בשטח עצום ויקר שמהווה חמישה אחוזים משטחה של תל אביב, שהולך לעמוד ריק במשך שנים, בזמן שצעירים משלמים על דירת חדר חמשת אלפים שקלים במקרה הטוב. החלום שלנו הוא להגיע לראשי מועצות ועיריות ולהציע להם לייצר פתרונות למצוקת הדיור. אני חושב שהרבה צעירים היו מעדיפים לקבל יחידה קטנה עם עיצוב מרענן, במקום לשלם אלפי שקלים בחודש ולגור בבניין ישן ומעופש".
אז איך משיגים אוטובוס לפרויקט כזה?
"חשבנו אם כדאי אוטובוס עירוני, או לא עירוני, וחשבנו על כל האספקטים הכרוכים בזה. הלכנו לתחנה מרכזית, למוזיאון אגד, ומהר מאוד מצאנו את מה שרצינו. במקביל שכרנו סדנה ברחוב סלמה בתל אביב, וגררנו לשם את האוטובוס, להמשך עבודה".
למה לא אוטובוס שעובד ונוסע?
"אנחנו לא רוצים להתעסק עם כלים שנוסעים על הכביש. הרעיון שלנו הוא להפוך לחברת נדל"ן ליחידות דיור קטנות על גלגלים. להפוך כלי תחבורה כמו כבאית ישנה ואפילו מטוס, כאלה שהוצאו משימוש, למקומות שאפשר לגור בהם. זה נובע מהעובדה שבארץ אין מספיק מקומות חנייה עבור אותם בתים ניידים, ולכן עקפנו את זה ובנינו בתוך יחידה על גלגלים שאפשר למקם במקומות שונים ולהשכיר אותה. כך, במקום שכלי רכב יהפוך לקופסת פח, אנחנו משמישים אותו כמקום מגורים שעונה על צרכים מסוימים".
את מי האוטובוס הזה הולך לשמש?
"עוד לפני שהאוטובוס היה מוכן, הוא כבר זכה לתגובות היסטריות של אנשים. היה הרבה עניין להבין מה זה הפרויקט החדש שאנחנו עובדים עליו, ודברים קרו בצורה אורגנית. אייל ואני הקמנו את החברה תוך כדי תהליך וחשבנו ישר על בתי מלון בישראל שצריכים או רוצים להוסיף כמות חדרים מבלי להזדקק לבנות ולהתעסק עם היתרי בנייה ועוד כל מיני כאבי ראש. המחשבה שלנו, שהתחילה עם האוטובוס, מתבססת על בניית יחידות דיור בגודל שבין 16 ל-30 מ"ר, שאפשר לחבר בצורה מודולרית זה לזה, לפי הצורך, ולמקם בשטח המלון. כמו קרוואן או 'גלאמפינג', רק שאנחנו מספקים מוצר יוקרתי יותר ו-'פיין' מקרוואן, ופחות ארעי מאוהל".
איך מעצבים בית באוטובוס? מתכננים אותו כמו בית רגיל?
"תוך כדי תנועה, תרתי משמע. פותחים את הגג, מורידים חלונות, את המנוע. זה היה תהליך מהמם. אייל ואני אוהבים לחלום גבוה, ודוחפים אחד את השני למקומות טובים. אייל דחף אותי, מהיום הראשון, לעשות את האוטובוס הכי יפה בעולם. לא רק בארץ. ומבחינתי לא היתה כאן שום פשרה. חשבנו שם על רמת המילימטר, לא ס"מ. פנינו לאדריכל ניר גלעד שמתמחה בתכנון בתי מלון, וביחד גיבשנו את המודל. בנוסף, היה לי המון מידע, דרך תוכניות טלוויזיה ופרויקטים שראיתי מקרוב, אבל אפס ניסיון. בזכות אייל קפצתי לדרגה חדשה של יצירתיות ומעוף. חשבנו על דברים יוצאי דופן בבניה כזו, כמו רצפת בטון, פרופילים בלגיים, אמבטיית 'פרי-סטנדינג', טלוויזיה שיורדת מהתקרה".
דירה קטנה, שיפוץ גדול
לצד אלמנטים מרהיבים, שלא כל בית זוכה להתהדר בהם, כל שכן דירת קבלן, נבחרו אלמנטים יוקרתיים לפאר את האוטובוס שגודלו 30 מ"ר. "האורך שלו 12.5 מטר על 2.5 רוחב והקירות שלו הם ברובם חלונות, שאותם מסגרנו באלומיניום בסגנון פרופיל בלגי", הוא אומר. הרצפה חופתה באריחי גרניט פורצלן אפורים, דמויי בטון, מלבד חדר הרחצה שחופה באריחי בטון מאוירים בעבודת יד. "בעצם כל העבודה על האוטובוס נעשתה בעבודת יד", מדגיש צחובוי. "הכל נעשה בהתאמה אישית תוך עבודה דקדקנית וירידה לפרטי פרטים, כולל שקעי USB וסטנדרט לא מתפשר של מלון בוטיק".
חדר הרחצה, שממוקם היכן שקודם לכן היה מושבו של הנהג ("האסלה מחליפה את כיסא הנהג") מופרד מיתר החלל בעזרת דלת שעשויה מלוחות אורן, כמו אלה שמחפים את האוטובוס מבחוץ. הוא מכיל, כאמור, אמבטיית פרי-סטנדינג במראה מעוגל ונקי, ואלמנט נגרות מעץ אלון, שעליו הותקנו הברז וכיור הרחצה המונח. מהאמבטיה יוצאים אל מטבח מאובזר, שבו ארונות עשויים מעץ אלון בשילוב ראטן טרנדי וידיות מוזהבות. משטח עבודה עשוי מאבן קיסר ושלל מכשירי חשמל משוכללים ומינימליסטיים כמו תנור, מקרר, פלטה חשמלית כפולה, מכונת קפה ורמקול – הופכים את המטבח לזירת בישול שיש בה הכל.
בקצה השני של החלל חדר שינה שבו מיטת קינג סייז על במה מוגבהת ושידות צד, כמיטב המסורת, מעליהן משתלשלים גופי תאורה מחממי אווירה. מעל המיטה תקרת סקיילייט יוקרתית, ובהמשכה טלוויזיית 42 אינטש שיורדת מטה בלחיצת כפתור. אפילו קמין וגזרי עץ לבערה משולבים בקצה החדר המוגבה, לחימום יחידת הדיור בימות החורף.
במרכז החלל עוצבה ספה ארוכה בשילוב שידת אלון, מרופדת בבד בוקלה נעים. "ייצרנו ספה בגודל של מיטת יחיד, שמתאימה לאירוח ועונה על כל הצרכים בחלל, מבלי להשתלט עליו", הוא אומר. המעטפת החיצונית של האוטובוס חופתה, כאמור, בלוחות אורן חמימים למראה, ועליה שולבו פנסי תאורה במראה רטרו. "אפשר אפילו לעלות למעלה, בעזרת סולם מדרגות, וליהנות מרופטופ מכובד של 12 מ"ר, לשבת ולהתבונן בנוף ברוגע", מסכם צחובוי.
אז בשלב הראשון האוטובוס הזה עתיד להפוך למלון?
"כן, בימים אלה הוא מתמקם בלוקיישן סודי בצפון, ושם הוא מושכר כיחידת דיור נוספת, מגניבה ומיוחדת, עבור אורחי המלון. השכירות היא לפרק זמן מסוים, והתשלום הוא פר חודש, ממש כמו נכס רגיל. במקביל אנחנו עובדים על מודל נוסף של יחידות דיור שיהיו בנות השגה ויתאימו לקהלים מגוונים יותר".