נבחרו מבין 492 פרויקטים שהוגשו לתחרות בינלאומית: הסטודנטים עמית דויטש, תמר קרבר ורוני דומיניץ קטפו את המקום השני (ובפרס של אלפיים דולר) בתחרות לגורדי שחקים עתידניים של מגזין האדריכלות והעיצוב הבינלאומי EVOLO, והפכו לישראלים הראשונים שזכו באחד מהמקומות הראשונים בתחרות הוותיקה.
מטרת התחרות, בה משתתפים מאות צוותים מרחבי העולם בכל שנה, היא ליצור פתרונות אדריכליים חדשים שלא נראו עד כה, שמתמודדים עם בעיות עכשוויות עמם מתמודדת האנושות, דוגמת אסונות טבע, עוני ופליטות. בתחרות היוקרתית שהתחילה בשנת 2006, מתבקשים האדריכלים לתכנן גורדי שחקים ומבנים שיש להם נוכחות פיזית גדולה במרחב.
הפרויקט Luvioso Skyscraper, שתכננו שלושת הסטודנטים מבית הספר לאדריכלות מאוניברסיטת תל-אביב, מציע פתרון לבעיית מחסור המים החמורה שקיימת בבירת מקסיקו, מקסיקו סיטי באמצעות מבנה שגובהו 400 מטרים. "התחרות מבקש להתייחס לאדריכלות לא כעוד בניין שצורך אנרגיה ומנצל את הסביבה, אלא כמשהו אקטיבי שעוזר לשמירה ולתיקון שלה", מסבירה האדריכלית אורית פנחס מבית הספר לאדריכלות, שבהנחייתה הוגשה ההצעה של הסטודנטים. "המטרה כאן הייתה לבחון מצבים ובעיות עולמיות ולתת להן מענה ארכיטקטוני".
במקורותיה, הוקמה מקסיקו סיטי בידי האצטקים במאה ה-14 על מאגר מים גדול. האצטקים התאימו את אורח חייהם לתנאי השטח וחיו בהרמוניה עם הטבע, אך לאחר הכיבוש הספרדי השתנו פני המקום מהקצה אל הקצה - העיר נבנתה באינטנסיביות, דבר שהוביל לייבוש המאגר. כיום, בעיר שחיים בה למעלה מ-22 מיליון תושבים, אין גישה למקור מים מעל פני האדמה.
הרשויות מבצעות שאיבת מים מאסיבית ממי התהום עליהם העיר בנויה, מה שגם גורם לשקיעתה הפיזית פנימה אל האדמה. גיאולוגים קובעים כי חלקים מסוימים בעיר שוקעים בקצב של 20 ס"מ בשנה, ובשל היעדר מערכת ניקוז טובה, ריצוף האדמה בבטון והעובדה שהיא מוקפת על ידי הרים, היא נתונה גם בסכנת הצפות.
"למי הגשמים שיורדים אין אפשרות לחלחל לאדמה והם גורמים להצפות במקסיקו סיטי. לכן הרעיון שהצענו הוא לייצר מבנה שפותח 'כנפיים' מאוד גדולות כשיורד גשם, שאוספות אליהן את המים", מסבירה הסטודנטית תמר קרבר. "חלק מהמים שנאספו יורדים למי התהום, וחלק מהמים נאספים לשימוש עצמי של המבנה. הרעיון היה להשתמש בגובה של הבניין ולייצר משטח עגול גדול ברדיוס של 300 מטרים. אם מציבים כמה מגדלים כאלה במרחקים אחד מהשני, הם מעבירים את מי הגשמים פנימה אל מקורות מי התהום".
במזג אוויר נעים, כנפיו של המבנה מקופלות ועוטפות אותו באמצעות כבלים מתוחים, וכך מגבירות את הבידוד בתוכו. דבר זה מייצר סביבה עם אקלים מבוקר ונעים, שמפחיתה את צריכת האנרגיה שלו. פתיחת אותן כנפיים עשויות יריעות פולימריות שקופות המכונות ETFE, מתרחשת תודות לחיישנים רגישים לגשם, שמחוברות למערכת הכבלים. מי הגשמים מובלים מהכנפיים אל אגן בחלקו התחתון של המגדל, שם כמות מסוימת יורדת מטה אל שכבת מי התהום, ויתר המים מנותבים כלפי מעלה אל מיכל אגירה וטיהור בצורת כדור שניצב בראש המגדל.
המגדל עצמו מכיל שימושים ציבוריים מגוונים, ביניהם הציעו הסטודנטים מוזיאון לתרבות המאיה והאצטקים, מעונות סטודנטים, מכון מחקר ובית מלון. במרכז המגדל ולכל גובהו חלל גדול ופתוח, ובראשו עמדת תצפית אל הנוף של מקסיקו סיטי. "זו הייתה חוויה מטורפת לתכנן בניין בקנה מידה כל כך גדול", מספר הסטודנט עמית דויטש. לדבריו מצטרפת רוני דומיניץ: "עד שלא עשינו את זה לא הבנו כמה לא פשוט לתכנן מגדל, וכמה אתגרים ובעיות צריך לפתור תוך כדי".
מגדל נושם בניו-יורק וביתם החדש של המיעוט הסיני
אל המקום הראשון בתחרות הגיע הפרויקט Living Skyscraper for New York City, של צוות אוקראיני ובו תשעה אדריכלים. הרעיון מאחורי ההצעה הזוכה הוא להצמיח במנהטן הצפופה גורד שחקים טבעי ונושם שעשוי מעצים. הפרויקט מנסה להתמודד עם הבעיות הסביבתיות שנוצרות בעקבות תהליך העיור המואץ וירידה באחוזי השטחים הירוקים, כך, המגדל המתוכנן יהיה מורכב מעצים מהונדסים גנטית שיצמחו כ"צמתים" שיאפשרו שהייה בתוכם ועליהם. "אנחנו מאמינים כי על ידי שילוב עצים מהונדסים גנטית בשלב צמיחתם והתפתחותם בארכיטקטורה, ניתן יהיה להחזיר את האיזון בין מגה-ערים דיגיטליות לבין משאבי כדור הארץ, המדלדלים בהדרגה", הם מסבירים בגיליון שהוגש לתחרות.
במקום השלישי נבחר הפרויקט Hmong Skyscraper של צוות מסין. מונג היא קבוצה אתנית בסין שחיה בעיקר במחוז יונאן (Yunnan), וכוללת תרבויות מיעוט עם שפה, אדריכלות ואורח חיים ייחודי. הצוות הזוכה מסביר בגיליון התחרות שתרבות זו נבלעת בהדרגה על ידי אורח החיים המודרני, בעידודה של ממשלת סין שמיישבת את בני המונג בפרברי הערים ומנתקת אותם מהמגורים הישנים שלהם. על אף כוונתה המקורית של הממשלה לעזור לאותם מיעוטים אתניים ולספק להם חיי רווחה בערים, רבים מהם מתקשים להסתגל לסביבת החיים החדשה.
המגדל שהציע הצוות בנוי מבתי העץ המקוריים של אנשי המונג שחולצו באמצעות עגורן והולבשו על קונסטרוקציה חדשה. הבתים מתווספים זה לזה והמגדל מתארך ומתרחב. הגגות והמרווחים התלת ממדיים שנוצרו בין הבתים המקוריים משמשים כדרכי תנועה חדשות ביניהם וחללים פתוחים בהם ניתן לקיים פעילויות חברתיות.
בעבר הכפרים היו ממוקמים רחוק זה מזה על פסגות ההרים, כך שהעברת סחורות ביניהם הייתה מתבצעת באמצעות רכבלים. במקביל אותם מיעוטים הצטיינו במלאכת בניית כלובי ציפורים. הצוות הסיני ניצל את שתי העובדות האלו וייצר מערכת תנועה ייחודית במגדל: קופסאות מעבר שמזכירות את כלובי הציפורים המסורתיים שנעות בתוך המגדל באמצעות כבלים.