לפני כמעט ארבע שנים פנו בני זוג, הורים לשתי בנות בוגרות, למעצבת הפנים יפעת מטוס. הם היו אז בתהליך של חיפוש בית לקנייה, ובחרו את המעצבת עוד לפני שמצאו את הבית. כמעט שנתיים עברו בין אותה שיחה לבין הרגע שבו נמצא סוף-סוף הבית המבוקש, במושב ותיק במרכז הארץ. הבית שנמצא, כ-130 מ"ר גודלו, היה ישן והצריך חידוש של המערכות השונות ובמקומות מסוימים גם חיזוקים מבניים. השיפוץ החל לפני כשנה וחצי ונמשך שמונה חודשים, ובסופו התקבל בית שונה לגמרי – בהיר, חדש ומעודכן.
מדרגות אבן רחבות מובילות לכניסה לבית, דרך דלת מחופה בסטריפים אורכיים מעץ. מול לכניסה ניצב ארון גדול צבוע בגוון בהיר זהה לזה של הקירות, בחירה שנועדה ליצור תחושה של מרחב בחלל הכניסה, שהתקרה שלו נמוכה במיוחד. מטוס מספרת שארון כניסה אחר, כהה ומרשים מאוד, נבחר בהתחלה אבל הוחלט לוותר עליו כדי להקליל את העיצוב.
טריקים להגדלת החלל
מימין נמצאים שירותי האורחים, שם החליפה המעצבת את הקירות הרגילים בקיר של דלתות ברזל משובצות בזכוכית אטומה. האריחים שמחפים את רצפת השירותים – פסיפס מבולגן המורכב מצורות גאומטריות שונות מעץ ובטון, ממשיכים החוצה, לאזור הכיור, ומטפסים שם גם על הקיר שמאחוריו. הכיור ניצב על רגלי ברזל קלילות ומעברו השני קיר שכולו מראה – הכול נועד כדי להגדיל את החלל הצר מבחינה ויזואלית.
משמאל, אחרי עמוד תומך מבטון שהוחלט לחשוף משכבות של צבע ושל חיפויים, נמצא החלל הציבורי. בעוד שבכניסה לבית התקרה נמוכה מהרגיל, כאן התקרה מתנשאת לגובה כפול. "בני המשפחה", מספרת מטוס, "רצו בית חד-קומתי וגם מבחינת מרחב היו להם דרישות צנועות למדי. לכן ולמרות הפוטנציאל המפתה של החלל להוספת גלריה מקסימה, הוחלט להישאר עם קומה אחת, לחשוף את התקרה המשופעת, כולל קורות התמיכה מבטון, ולחפות אותה בקורות עץ בצבע לבן".
את הגובה ניצלה מטוס לטובת ספריית ברזל ייחודית שבנה האומן "אבנר המסגר". הספרייה נקבעה בחלקו העליון של הקיר והגישה אליה מתבצעת דרך סולם על גלגלים, שאפשר להזיז לאורכה. "זה רעיון שנולד לקראת סוף התכנון. הלקוחות אהבו את הרעיון והסכימו לזרום עם זה בהתרגשות גדולה. ידעתי מראש שיש שם אתגר ביצועי שידרוש הרבה התאמות, אבל אהבתי את האתגר ונהניתי מכל דקה בתהליך, שעליו פיקח הקבלן המקצועי והנפלא גיל מסטרמן", מספרת מטוס.
"בני המשפחה רצו בית חד-קומתי. למרות הפוטנציאל המפתה של החלל להוספת גלריה מקסימה, הוחלט להישאר עם קומה אחת, לחשוף את התקרה המשופעת, כולל קורות התמיכה מבטון, ולחפות אותה בקורות עץ בצבע לבן"
גודלו הצנוע של החלל הציבורי הוביל לשתי החלטות עיצוביות. ראשית, הוחלט לוותר על פינת אוכל רשמית. ביום-יום אוכלים בני המשפחה סביב האי שבמטבח, וכשמארחים יושבים כולם בחצר. שנית, כדי ליצור תחושת מרחב החליטה מטוס להרחיב את החלונות בסלון, להחליף את הפרופיל שלהם בפרופיל אלומיניום דקיק ולהמשיך את אריחי הבטון הגדולים שמרצפים את פנים הבית החוצה, לכיוון הגינה, כך שהפנים והחוץ מתחברים לחלל אחד.
ביטול פינת האוכל ושחזור קיר הבריקים
בחלקו השמאלי של החלל הציבורי נמצא המטבח, שבו ארונות בגוון אפרפר חמים בשילוב מדפים פתוחים מעץ אלון טבעי. משטח העבודה שצופה לחלון עשוי מגרניט פורצלן, ובמרכז נמצא אי עם משטח עבודה נוסף שסביבו מקומות ישיבה. דלת נסתרת שחבויה בין הארונות הגבוהים של המטבח מובילה למקלט קטן. מטוס מסבירה שלא מדובר בממ"ד אלא במקלט ממש, שנבנה לפני עשרות שנים והיה שייך בעבר גם לבית הסמוך. כדי לנצל את החלל הפך המקלט לחדר שירות ובו חדר כביסה ומזווה.
מול המטבח נמצא הסלון, שבו קיר בריקים מאחורי הטלוויזיה. המעצבת מסבירה שבמהלך השיפוץ נחשפו הלבנים המקוריות שעל הקיר, שהוצבו לאורך ויצרו מראה נהדר, אך בשל מצבן לא היה אפשר לשמר את הקיר כמו שהוא, ולכן חופה הקיר מחדש בבריקים בסגנון דומה.
בסלון ניצבת ספה אפורה בעלת רגלי ברזל אווריריות וכיסא נדנדה מקונסטרוקציה של ברזל בשילוב עור, שנקנו שניהם בסיאם. מעל לספה, בין שתי מנורות הקיר מתומס תאורה, תלוי זוג פורטרטים מברזל של האמנית אפרת אילן. שולחנות הקפה הגיעו מהבית הקודם והכורסאות הכהות בעלות המבנה הקליל נמצאו, אחרי מסע חיפושים ארוך, בחנות נטורה. כל אלה ניצבים על שטיח גדול בגוון אפור בהיר שנועד, לדברי מטוס, "לתחום את חלל הישיבה בלי לגנוב את תשומת הלב".
גינות פרטיות לחדרים
בקיר שמאחורי הספה קבועות זוג דלתות לבנות רחבות שמובילות לחדר אורחים. בהתחלה תוכנן החדר לשמש את הבת הבכורה, אבל היא עזבה את הבית בזמן השיפוץ וכעת משתמשת בו רק כשהיא מגיעה לביקור. החדר מרוצף באריחים זהים לאלה של החלל הציבורי ויש ממנו יציאה לגינה פרטית וגם חדר רחצה - שני יתרונות שנולדו מבקשה של בעלי הבית. בחדר הרחצה הזה משתמשת גם הבת הצעירה, שחדרה נמצא בסמוך.
בחדר האורחים יש ארון בהיר שנבנה במיוחד כך שהוא מותאם לתקרה המשופעת ובו מדפים פתוחים מעץ אגוז. ספה בהירה ניצבת בגבה לארון – בעת הצורך היא נפתחת ומאפשרת אירוח ללילה. לשטיח ולשני השולחנות הקטנים נבחרה דווקא צורה עגולה, כדי להוסיף זרימה למרחב.
באגף השני של הבית, מימין לכניסה, נמצאים חדרי השינה של ההורים ושל הבת הצעירה, חיילת שעדיין גרה בבית. גם מהחדר שלה יש יציאה לגינה פרטית.
יחידת ההורים מרוצפת בפרקט אלון טבעי ובה קבועים זוג חלונות רחבים שפונים לגינה ירוקה. סמוך לשניים מהקירות נבנו ארונות גדולים ובהירים בגוון תואם לזה של הקירות כדי ליצור תחושה של מרחב בחדר הקטן. בארון אחד קבועה הטלוויזיה ובשני נקבעה דלת נסתרת לחדר הרחצה. לפני השיפוץ היה כאן גם חדר ארונות שבוטל וכך איפשר להכפיל את גודלה של האמבטיה.
חדר הרחצה הזוגי חופה בבריקים בצבע לבן בגוון שבור של מודי קרמיקה, שמוקמו ניצבים בהשראת הלבנים המקוריות של הבית, כפי שנעשה גם בסלון, וביניהם רובה שחורה להדגשת המראה. הרצפה חופתה באריחים מתומנים בלבן תואם וביניהם אריחים שחורים קטנטנים. ארון הכיור, בגוון ירוק בקבוק עם רגלי ברזל שחורות, נבנה במיוחד עבור הבית על ידי חברת זדקא, ואסלה אנגלית ממוקמת ליד חלון גדול במיוחד שנפער בחלל במסגרת עבודת העיצוב והשיפוץ. בחירת החומרים בחלל משלימים את המראה הבוטיקי של חדר השינה.
