דובונים, ברביות, בובות פרווה או פלסטיק - איזה ילד או ילדה לא אוהבים בובות? במקרים רבים ילדים כל כך נקשרים לבובות שלהם, עד שהם מסרבים להיפרד מהן. ומה תגידו על אנשים שנקשרו לבובות כל כך, עד שהם הפכו את זה למקצוע?
כך מצאה את עצמה קסניה מורוז (31) מתפרנסת מלעצב ולבנות בובות, או בשם המקצועי של העיסוק - בובנאית. היא סיימה לימודי תיאטרון בובות במכללה למקצועות התרבות והאמנות שביבנונו, רוסיה, ומאז שעלתה לארץ בשנת 2014, מורוז מייצרת בובות לתיאטרון הבובות שהיא מפעילה ביחד עם בן זוגה, בונה בובות למשחק, מוכרת את יצירותיה לאספנים מרחבי העולם (לא כולם ילדים, תתפלאו), ומשתתפת באופן קבוע בתערוכות ותחרויות בובנאים, לרוב כנציגה יחידה מישראל.
כשנכנסים לחדר של מורוז בדירתה שברמת גן, אפשר לחשוב שמדובר בחדר של ילד או ילדה שמאוד אוהבים בובות. דובים, כלבים, שועלים - עשרות בובות מתוקות שהיא מכניסה לגמרי מאפס. "בובנאית היא שחקנית שיודעת איך להכניס נפש לתוך בובה", היא מסבירה. "אני מכינה כל מיני סוגי של חיות, ולרוב בונה בובות בסגנון Teddy-Bears, ומשתמשת בטכנולוגיה הזו גם כדי לבנות בובות לתיאטרון. בתוך הבובה יש חיזוקים מיוחדים, מעין דיסקים שמחזיקים את הידיים, הרגליים והראש, והטכנולוגיה הזאת מאפשרת להם תנועה".
מגוון הלקוחות שלה נע בין ילדים למבוגרים שחולקים את אהבתה לבובות. "אם אני מכינה בובה לילדים אני תמיד חושבת על הגיל, על הצבעים שהם אוהבים ועל החיה האהובה עליו, אבל גם מבוגרים קונים את הבובות שאני מכינה", היא מספרת. "המבוגרים שקונים את הבובות שאני מכינה הם כמוני, ילדים גדולים שרוצים לזכור את הילדות שלהם. אנשים פשוט מתאהבים בבובות האלה. יש לי לקוחה ישראלית שיש לה קולקציה של משהו כמו 20 בובות שלי".
למה את חושבת שבובות הן דבר משמעותי כל כך לילדים?
"דרך בובות ודרך צעצועים ילדים לומדים שיעורים חברתיים. איך להיות חבר טוב, איך לאהוב, איך לדאוג למישהו. זה חשוב. בובות הן דרך טובה ונכונה מאוד ללמוד איך להיות אדם טוב".
8 צפייה בגלריה
"המבוגרים שקונים את הבובות הם כמוני, ילדים גדולים שרוצים לזכור את הילדות"
(צילום: ירון ג'ורג'י)
נקשרת פעם לבובה כל כך עד שלא יכולת למכור אותה?
"בשבע השנים שבהן אני מכינה בובות כאלה, פעם אחת לא הצלחתי למכור בובה כי רציתי להשאיר אותה אצלי. זו דובה שהכנתי ברגע שממש התגעגעתי למשפחה שלי שנשארה ברוסיה. העיניים הכחולות שלה הן כמו העיניים של אמא שלי. וכשראיתי את זה חשבתי - 'זהו, היא נשארת אצלי'".
תחום הבובנאות הוא מאוד נישתי, ולכן רבים לא יודעים שמדובר בתחום רציני שבו מתחרים זה בזה בובנאים מרחבי העולם. מורוז אף זכתה בשתי תחרויות כאלה בפרסים נחשבים. בפרס אחד זכתה בתחרות "Golden George" בגרמניה, שם הבובה "קולומבינה" זכתה על יצירתיות בבובת טדי, ובשני זכתה במסגרת תערוכת הבובות האירית Teddy Misoun, שם זכתה הבובה "לויסה" בפרס על סטייל וחן. "אלו תערוכות מאוד גדולות, וכשאת נכנסת לשם את מרגישה כמו ילדה", היא מספרת בהתרגשות. "כשאני מגיעה לשם אני תמיד מרגישה שאני רוצה הכל".
שלא תטעו, הבובות האלה הן לא עניין זול. הבובה של מורוז שזכתה בפרס הנחשק נמכרה ב-1,300 שקלים, וככלל מחירם של בובות הטדי מתחיל ב-500 שקלים, ובצדק. "הזמן של עבודה על בובה תלוי בסוג שלה. בדרך כלל לבנות אותה לוקח יומיים, ואז צריך לחשוב על הבגדים והאביזרים. אני עובדת מהר, ומדובר ביום עבודה של בין 11 ל-12 שעות".
זיכרונות ילדות
ביום שבת הקרוב (25 בדצמבר) תעלה הצגת התיאטרון "אגדת שלג" שיצרה עם בן זוגה, הבמאי לאון מורוז, בתיאטרון "מלנקי" שבתל אביב. להצגת הילדים הזו, שעוסקת באיש שלג קטן שיוצא למסע, יצרה מורוז את הבובות וכל עיצוב הבמה, שהתבסס על שאריות תפאורה ישנות שמצאה. "היה לי רעיון לעשות משהו קטן על חורף עם מוזיקה", מספרת מורוז. "אני מכירה אגדת חורף שאני ממש אוהבת, ובפעם הראשונה שבה העלינו את ההצגה היא מאוד הצליחה. אנחנו עדיין משחקים אותה ואנשים אוהבים אותה וזה ממש מרגש אותי".
מה את מרגישה כשאת משחקת מאחורי בובה?
"כשאני משחקת מאחורי בובה אני מרגישה ביטחון, כי אני לא באמת משחקת - הבובה היא זו שמשחקת. אני סתם כאן, עוזרת לה, ובגלל זה אני לפעמים אומרת שאני לא באמת שחקנית. כשאני משחקת בלי בובה אני מרגישה מוזר, אני לא יודעת מה לעשות עם הגוף שלי".
העיסוק בתחום הזה משאיר אותך קצת ילדה?
"אני אדם מבוגר ומרוכז, אבל התחום הזה של הבובות משאיר בי משהו מהילדות, משאיר אותי קצת ילדה. יש לי עדיין בובות ילדות שהבאתי איתי לישראל כשעליתי לארץ. נראה לי שלפעמים אנשים מסתכלים ואומרים 'אוי קסניה, היא כזאת ילדונת', ואני חושבת שיש בי גם את החלק הזה".
