ב-1995, אחרי שסגרו את הדוכן לתיקון המטריות שלהם בשוק הפשפשים בקונפהאגן ותפעלו חנות קטנה לאביזרי בית, יצאו בני הזוג לנארט וסוזן לייבושיץ לחופשה. הם הפקידו את החנות, שענתה אז לשם "זברה" בידיה המסורות של אחותה של סוזן, וכדי שזו לא תתאמץ לזכור את המחירים, הנחו אותה לתמחר את הפריטים ב-10 קרונות דניות, מחיר שהיה שווה ערך ל-6 שקלים בלבד. כשחזרו, הם גילו שקונספט 10-הקורונות-לפריט הפך להצלחה מסחררת, ועל שמו גם כינו את מה שבעתיד תהיה רשת Flying tiger המצליחה. 10 קרונות בדנית מבטאים כ-TIER, באופן דומה לביטוי הדני של המילה נמר, TIGER.
תוך שלוש שנים בלבד השיקו בני הזוג את החנות ה-40 ברשת TIGER, שהציעה מגוון של אביזרים לבית, צעצועים, מוצרי נייר ושאר אקססוריז במחירים אטרקטיביים ובעיצוב משובב נפש. 25 שנה אחר כך, ועם למעלה מ-900 סניפים ברחבי העולם והשם החדש Flying Tiger Copenhagen, עלתה הרשת לישראל ופתחה השבוע סניף ראשון בקניון עזריאלי בתל אביב תחת זיכיונה של קבוצת פוקס, אחד מתוך חמישה שאמורים להיפתח ברחבי הארץ בחודשים הקרובים.
בעבר, תוארה הרשת בידי אנליסט מתחום הקמעונאות כ-"איקאה על ספידים" או "האחות השובבה של איקאה", ואכן, היא מושכת אליה קהל רחב של חובבי טרנדים ולייפסטייל שמחפשים פיצ'פקעס מעוצבים למלא בהם את הבית. ממש כמו באיקאה, גם בפליינג טייגר חווית הקנייה היא מהנה ופשוטה, וכוללת מסלול מוגדר מהכניסה ועד ליציאה, משובץ מרכולת צבעונית שממוקמת בגובה העיניים וקורצת דרך מפתחי זכוכית רחבים.
מנהל הרשת מאט מייקס, תיאר את חוויית הקניה בה כ-"ציד אוצרות", גם בשל העובדה שהרשת מתחדשת פעמיים בחודש במוצרים חדשים שמתווספים למלאי הקיים. "כיף" הוא רכיב מרכזי בנוסחה של הרשת, שנראה כי הצליחה לפצח את השיטה בעזרת מוצרים מעוצבים שזיכו את צוות המעצבים בפרסים, ללא כל צורך בקמפיינים, מבצעי-רשת, דוגמנים, או חנות מקוונת. פריטים כמו ארגונית סיליקון מתקפלת ומיכלי מזון צבעוניים זיכו אותם בפרס ה-RED DOT היוקרתי. ועדיין, רבי המכר של הרשת ברחבי העולם הם הפריטים הפשוטים ביותר, כמו סוכריות, כלי כתיבה ואביזר להפרחת בועות סבון.
"אנחנו פשוט יודעים איך לעשות את זה"
נראה שמה שגרם לרשת הדנית לעופף מעל לחנויות סטוק אחרות בשוק הוא אוצרות מדוקדקת של פריטים ו"הגשתם" באריזות מעוצבות. ב-2005, עם פתיחת החנות הראשונה שלהם בבריטניה, נשכר המעצב הביתי הראשון שהופקד על החזון של בני הזוג - להפוך את המוצרים היומיומיים ביותר לפניני עיצוב שקשה להישאר אדישים אליהן.
עד לשנת 2014 הייתה המייסדת סוזן לייבושיץ שתפקדה כקניינית של פליינג טייגר. היא אספה פריטים שונים שמצאו חן בעיניה בסין, שאז הופקדו בידי מעצבים וגרפיקאים ששיפרו ושינו אותם, ועמלו על אריזות שמתחננות שירימו אותן מהמדף. שינוי נוסף התרחש בשנת 2016, בה שינתה הרשת את שמה ל-FLYING TIGER, "טייגר מעופף" בתרגום פשוט, בשל שימוש רב בשם TIGER בחנויות אחרות בעולם.
7 צפייה בגלריה
"טייגר" - סניף בלונדון לפני האחדה ושינוי שם הרשת ל-Flying tiger
(צילום: Edwardx, ויקימדיה)
"זה עסק רציני, להפיק מוצרים שגורמים לאנשים להרגיש טוב", מספרת בריאיון לוברוריקה "לובו" בנוביץ' (55), שמכהנת מזה 9 שנים כראש תחום עיצוב המוצרים בפליינג טייגר. תחת כהונתה וכחלק מניסיון לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית של הרשת, הופסקה שיטת הקניינות בסין והומרה בעיצוב וייצור עצמי, מאל"ף ועד ת"ו. "צוות המעצבים והגרפיקאים שלנו מונה 20 עובדים שעמלים על 12 נושאים בשנה שהופכים לפריטים מכל הסוגים. היום כל המוצרים שנמכרים ברשת מעוצבים בידי צוות המעצבים שלנו שאחראי על הצבעוניות, המראה, הצורה והגימור, לרבות האריזות, בהתאם לקטגוריות והנושאים העונתיים".
בנוביץ', בוגרת לימודי בית הספר המלכותי לעיצוב ואמנות של דנמרק (The Royal Danish Academy of Fine Arts), היא מעצבת עטורת פרסים, ביניהם פרס ה-Red Dot הבינלאומי ופרס ה-Good Design היפני, וחברה באיגוד העיצוב הדני. עבודותיה הוצגו לאורך השנים במוזיאון האמנות של ריקיאוויק, פסטיבל העיצוב בלונדון, מוזיאון העיצוב בדנמק ומרכז העיצוב בטוקיו.
"אנחנו מונחי לקוחות ומקפידים לבצע מחקרים מעמיקים בנוגע למה בדיוק הקהל רוצה", היא מספרת. "אני בעצמי סופגת השראה בכל מקום אפשרי. אני מסתכלת על אנשים בסביבתי, בוחנת חברים, קולגות, ואפילו שואלת את החברים מבית הספר של הילדים שלי - מה הם היו רוצים לראות. אני בוחנת הרגלי התנהגות, הרגלי נסיעות וקניות, וסקרנית לגבי יצירות אמנות ואפילו חידושים בעולם הקולינריה. השראה מגיעה מכל מקום, ואני מאמינה שמעצבים ויצרנים צריכים להיות פתוחים להכל ולקלוט גירויים מכל מקום אפשרי".
7 צפייה בגלריה
"שואלת את החברים מבית הספר של הילדים שלי - מה הם היו רוצים"
(צילום: Flying tiger copenhagen)
את הקפיצה המשמעותית של הרשת למקומה כיום, מייחסת בנוביץ' לכניסה לשוק האסיאתי בשנת 2013. "עד אז היינו רק באירופה, ופתאום עברנו לקהל אחר לחלוטין. בסופו של דבר כולנו נהנים מאותם הדברים, אבל באסיה אוהבים קיטש בכל השנה, לא רק לקראת חגים כמו וולנטיינ'ס", היא אומרת בחיוך. עם זאת, בניגוד לכניסה המוצלחת לשוק האסיאתי והאירופאי, הניסיון להתפשט גם לארצות הברית סומן ככישלון - בנובמבר 2020 הודיעה הרשת על סגירת כל החנויות במדינה מפאת חוסר התאמה לקהל האמריקאי.
מה הדבר שהופך לדעתך מוצר למצליח?
"אני לא יכולה להגדיר מתכון מסוים, אין מרכיבים מסוימים או נוסחה. בלי להכביר במילים - אנחנו פשוט יודעים איך לעשות את זה. זה מתחיל במחשבות שעוברות אל הנייר, יש את הרעיון של 'איך זה ייראה בסוף', ואז מתחילים לחשוב על אספקטים נוספים כמו רמת הפונקציונליות, קלות הניקיון של המוצר, אפשרות לארוז מחדש בצורה מסודרת, וכדומה. משם הסקיצה עוברת למחשב, הצורה מתחדדת והופכת למדויקת יותר, מחליטים על חומר מתאים, על הגימור – ויוצאים לדרך.
"העבודה היא כמו עבודה על פאזל. מצד אחד את צריכה לחשוב על מוצר מהבחינה הפרקטית, לתכנן מראש, לדמיין את המוצר הסופי, לבחון מחקרים ולמצוא פתרונות לעבודות שקשורות בהנדסה או בהפקה. מצד שני, זה שילוב של הכל, ורחוק מלהיות משעמם. אנחנו משתדלים כמובן להיות עם 'היד על הדופק', נוסעים פעמיים בשנה לניו יורק ולטוקיו ופוקדים תערוכות עיצוב כדי לבחון מה קורה בעולם. לצערנו בתקופה האחרונה, בגלל הקורונה, הפעילות הזאת הצטמצמה.
"יש לנו מנהג בדנמרק, שבו בספירה לאחור לקראת השנה החדשה אנחנו קופצים מכיסא באוויר בקריאת 'HURRA', ואז מתנשקים ומברכים ב'שנה טובה', ומביעים משאלה", מספרת בנוביץ'. "במעבר משנת 2019 ל-2020 ביקשתי קצת יותר זמן בבית. וזה התגשם, אבל לא ממש כפי שרציתי".
