אמנות שימושית: דנה כהן
בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. במסגרת פרויקט הגמר שלה פיתחה תהליך ייצור טקסטיל אקולוגי, שזיכה אותה בפרס הצטיינות על שם פיני לייטרסדורף ובפרס רוזן לטכנולוגיות ירוקות. מאוחר יותר זכתה גם בפרס חממת מפעל הפיס לאופנה, שאִפשר לה לפתח מותג משלה עם קולקציה מסחרית בשם ״צמיחה עירונית״, שהוצגה בשבועות האופנה של תל-אביב וגם של וייטנאם. במקביל הציגה את יצירותיה במוזיאון ישראל ובמוזיאון מינגיי בסן-דייגו, ויצרה ציור קיר שהוצג במוזיאון תל-אביב לאמנות. עבודותיה מוצגות בימים אלה ועד לסוף חודש מאי בתערוכה "הולך וחוזר" שאצרה נעמה פאר, בנושא עיצוב אקולוגי בחנות קום איל פו בנמל תל-אביב. הבגדים שהיא יוצרת נמכרים בארץ ובחו"ל, ובשנה האחרונה החלה לפתח גם מוצרי טקסטיל לבית כמו כריות וציורי קיר, וכן קו של תיקים.
מה גרם לך לרצות להפוך למעצבת?
"תמיד אהבתי אמנות ויצירה. בתיכון למדתי במגמת אמנות והתחלתי במקביל לקחת שיעורים פרטיים בתפירה. כשהייתי בת 17 התחלתי לתפור בגדים וללבוש אותם בעצמי. פתאום הבנתי שאני יכולה ללבוש את מה שיצרתי ולהראות אותו לאחרים בצורה מאוד ישירה ונגישה. הבנתי שזו בעצם אמנות שימושית, שאנשים יכולים לחוות אותה, להשתמש בה וליהנות ממנה כל יום".
איך נראה תהליך העבודה שלך?
"אחרי שהתעסקתי כמה שנים באופנה וצברתי כמות גדולה של בדים שלא השתמשתי בהם, הבנתי שזו תופעה הרבה יותר גדולה ממה שקורה אצלי בסטודיו. בפרויקט הגמר שלי ניסיתי למצוא פתרון לפסולת טקסטיל מסיבית שמצטברת בעולם. חיפשתי מפעלים שמתעסקים במִחזור ומצאתי מפעל בשם 'עופרטקס', שמייצר חומרי בניין וניקיון. גיליתי שאחד מחומרי הגלם שבהם הם משתמשים הוא סוודרים ישנים. החלטתי שאני רוצה לתת חיים חדשים לבגדים האלה ולהחזיר אותם להיות בגדים. פיתחתי תהליך שבו אני ממיינת את הסוודרים לקבוצות צבעים שונות, גורסת אותם בנפרד ומפיקה מהם סיבים מונוכרומטיים. בעבודת יד אני מייצרת טקסטורות ושילובי צבעים שונים ומגוונים, ובאמצעות טכניקת ליבוד מכנית אני הופכת אותם לבד. בסוף התהליך מתקבל בד חדש לגמרי, מרהיב במראה שלו. בנוסף אני משלבת סריגים מחוטים חדשים שאני סורגת במיוחד ומטמיעה אותם בבדים הממוחזרים. המעבר שנוצר בין הסריג לבד הממוחזר ממחיש את תהליך המחזור".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"אני אוהבת את החופש בתהליך המחזור והכנת הבדים ואת התוצאה האיכותית שמתקבלת בסוף. אני מסופקת מהתחושה שהצלחתי להראות שכל חומר הוא בעל תוקף ושאפשר לייצר מוצר ברמה גבוהה גם אם הוא עשוי מחומר ממוחזר, ועל הדרך לתרום לסביבה".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"הייתי רוצה לפתח חומר אקולוגי חדש בשיתוף פעולה עם מפעלים נוספים. החלום שלי הוא למצוא שיטות חדשות לייצור חומרים אקולוגיים חדשים. זה מאתגר משום שמדובר בתחום שעוד לא ממש מפותח. אני מאמינה ומקווה שעם הזמן יתפתחו עוד ועוד שיטות ייצור, וכך התחום יצבור תאוצה. בנוסף חשוב לי לשלב אומנות במסגרת עבודתי כמעצבת אופנה. הייתי רוצה לקרב בין הפן המסחרי – המכירה של המוצר – לפן האומנותי, שהוא ההצגה של הפריט בתערוכה או במוזיאון".
מה נותן לך השראה?
"אני חושבת שהסביבה שבה אני חיה נותנת לי השראה. אני מרגישה תהליכים סביבתיים וחברתיים ומגיבה להם. לדוגמה, הקולקציה 'צמיחה עירונית' שואבת השראה מתהליך מאוד אישי וקרוב ללבי: בעשורים האחרונים יש תהליך בנייה מסיבית בשטחים עירוניים שמתרחבים על חשבון שטחים חקלאיים. אבא שלי הוא חקלאי שעובד היום בשטח שהוא רבע מהשטח שהיה לו בשנות ה-90. הקרקע של שטחי הגידול שלו היום משמשת לבנייני היי-טק. זה תהליך שקורה בכל העולם. נעזרתי בתמונות לוויין שחושפות את השינוי בקרקע ברחבי בעולם. תמונות הלוויין נתנו לי את ההשראה הצבעונית והטקסטורלית לקולקציה".
להתבונן בחומר: אבי בן שושן
בן שושן סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר בשנת 2017. לאחר סיום הלימודים זכה למלגה בת שנה לעבודה בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית בדרום תל-אביב. בהמשך הקים את סטודיו ABS OBJECTS והתחיל למכור את היצירות הקרמיות שלו ברחבי העולם. לאחרונה השיק עם סטודיו IOTA לעיצוב טקסטיל קולקציית קפסולה חדשה, המשלבת חיבורים של טקסטיל ושל חומר קרמי.
מה העקרונות שמנחים אותך בעבודתך?
"התבוננות. בעיקר על מה שהיה בעבר ביחס למה שיש היום, לאו דווקא בתחום העיצוב. אני חושב שחשוב מאוד להבין את התפתחות הדברים בעולם, משום שאני מרגיש שאותם הדברים חוזרים על עצמם כל פעם, אבל בצורה שונה. זה גם עקרון חשוב מאוד בעבודה שלי בסטודיו. לא מדובר בפריטים חדשניים, אלא כאלה שאנחנו כבר מכירים היטב, במיזוג עם צורה, שפה וחומר, שגורמים לנו להרגיש שכבר ראינו אותם ושיהיה לנו נוח לחיות בסביבתם".
איך נראה תהליך העבודה שלך?
"תהליך העבודה משתנה: לפעמים הוא מתחיל מהסוף להתחלה. הסוף הוא הסקיצה של האובייקט, שאני יודע שלא משנה מה יקרה בדרך - הוא ייראה בדיוק כך בסוף. לפעמים מההתחלה לסוף. בהתחלה אני בוחן את הסביבה של האובייקט שעליו אני עובד, ומפתח אותו דרך רישומים, קולאז'ים או כל מיני מדיות שונות. מהרישום הסופי אני עובר למידול של האובייקט בתלת-ממד, מדפיס את המודל ומכין לו תבנית ליציקת החומר".
מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"אני הכי אוהב שאני בעצם אחראי למה שקורה. קצת קשה לי לשחרר דברים, אז אני שמח שיש משהו שיצרתי והצליח להתפתח, ושיש לי שליטה בו ובכל מה שקורה בתהליך. למעשה, זה גם מה שאני פחות אוהב - העובדה שאני אחראי על כל מה שקורה. בסופו של דבר נורא מפחיד לפשל, בכל חלק בתהליך. אבל אני עובד על לשחרר".
20 צפייה בגלריה
"לא מדובר בפריטים חדשניים, אלא כאלה שגורמים לנו להרגיש שכבר ראינו אותם"
(צילום: מלכיאלה בן שבת)
מה התוכניות שלך לעתיד?
"בעתיד הקרוב נעבוד לאט יותר בסטודיו. אנחנו עובדים על כמה מוצרים חדשים, על קולקציה קטנה ועוד אירועים שונים, בתקווה שלא יהיו סגרים נוספים. בעתיד הרחוק הייתי שמח להגדיל את הסטודיו ולמצוא את הדרך הכי נכונה עבורו".
על השולחן: תמרה גרטנברג
בוגרת המסלול לעיצוב קרמי בבצלאל, שם למדה במסלול פיסול. בהמשך התחילה בלימודי עיצוב אופנה בשנקר, אבל עזבה משם לתוכנית אישית במדרשה לאומנות בבית ברל. במקביל ללימודיה יצרה תמונות קנבס דקורטיביות, שנמכרו ברשתות מעצבים כמו קום איל פו ורזילי. בשנות לימודיה עבדה כעוזרת למעצבת תכשיטים, ועם הזמן החליטה לצאת לדרך עצמאית והחלה ליצור תכשיטים ואקססוריז מטקסטיל, והם זכו להצלחה גדולה. בשנת 2010 פתחה חנות משלה בשוק הפשפשים, שם מכרה את התכשיטים שלה לצד רהיטים שהייתה משפצת בדגש על עבודת טקסטיל. היום היא ממשיכה לעצב ולמכור בסטודיו שבביתה בתל-אביב ובחנות האונליין, ולאחרונה השיקה קו של צלחות קרמיקה מצוירות בעבודת יד.
איך נראה תהליך העבודה שלך?
"תהליך העבודה הוא מעין קסם שקורה ומפתיע אותי כל פעם מחדש. בדרך כלל אני נתקלת בחומר, בטקסטיל עם טקסטורה שונה או צבעוניות שמדליקה אצלי איזה ניצוץ, וסביב זה מתחילים חיבורים נוספים ונוצרים עוד ועוד פריטים עם קו רעיוני וחומרי משותף".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"אני הכי אוהבת את הרגע הזה שבו הדברים מתבהרים ומתחילים להתהוות, לספר סיפור ולרגש. אני אוהבת גם את האינטראקציה עם הלקוחות, את המפגשים וההיכרות עם נשים מעולמות שונים משלי, ואני אוהבת להרגיש שאני מצליחה להפתיע אותן וגם את עצמי".
מה את חולמת לעצב?
"טפטים, מוצרי נייר ובגדים".
ומה את חולמת להגשים ברמה המקצועית?
"אני חולמת על חנות משלי עם פריטים לבית, בגדים ותכשיטים, ושיהיו בה גם חנות פרחים, ובית קפה סטייל אנתרופולוג'י ו-merci שבפריז".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"בעתיד הממש קרוב אני מתכוונת להשתתף עם קולקציית הקיץ שלי בחנות פופ-אפ שתיפתח במתחם הנפלא 'הפרלמנט של עתר' במתחם הרכבת בבית-יהושע. בהמשך אני מתכננת לקדם את האתר החדש שלי ולפתח את המותג Tamara Home שיכלול את כלי הקרמיקה המצוירים שלי, מוצרי נייר, ידיות, פרחי בד ענקיים ועוד".
אחרי איזה מעצב בארץ או בעולם את ממליצה לנו לעקוב?
"אחרי המותג הדני (ricebyrice.us) rice".
טקסטיל עם כבוד: ימימה ואלרון בר
בר למדה תדמיתנות ותפירה ואחר כך עיצוב תלבושות ותפאורה אצל המעצבת רקפת לוי. היא התנסתה בתחום האופנה, אבל הרגישה שמשהו חסר ועברה לעיצוב של מוצרי טקסטיל לבית, שאותם היא מייצרת בהודו בטכניקות מסורתיות. Jemma, המותג שלה ושל בן זוגה, כולל את המוצרים האלה לצד רהיטים ומוצרי עץ שמייצר בן זוגה, המעצב התעשייתי אלרון בר. לשניים חנות שממוקמת ליד היישוב הגלילי יודפת, שבו הם מתגוררים עם ילדיהם.
מה העקרונות שמנחים אותך בעבודתך?
"ראשית כבוד: ליצרנים, לאנשים שעובדים איתנו וללקוחות שלנו. חשוב לי למכור מוצרים איכותיים ועמידים, להשתמש בחומרים טבעיים ובטכניקות מסורתיות, להישאר נאמנה לסגנון שלי ולא להיכנע לטרנדים חולפים".
20 צפייה בגלריה
לא נכנעים לטרנדים חולפים: מוצרי הטקסטיל והעץ של ימימה ואלרון בר
(צילום: מעיין תמיר ויעל גבריאלי)
איך נראה תהליך העבודה שלך?
"קולקציה תמיד מתחילה מאיזשהו חשק שיש לי לכיוון מסוים. אז אני מתחילה לאסוף תמונות, בדים וספרים שנותנים לי השראה. אני מבררת עם היצרנים השונים שאני עובדת איתם מה אפשרי ומה לא אפשרי, מה העלויות, מה יהיו זמני האספקה וכו'. בשלב הבא אני נפגשת עם המעצבת המדהימה אליסה כרמי, ויחד אנחנו בונות קולקציה מתוך החומרים שאספתי. אליסה מכינה קבצים ממוחשבים של העיצובים שלנו, שאנחנו שולחות לספק בהודו, שמייצר עבורנו סמפלים. רק אחרי בדיקה ואישור של אלה אני מבצעת הזמנה ומגיעה לשלב של מימוש הרעיונות לקולקציה של ממש".
מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"את החופש! אף פעם לא הייתי טובה עם מסגרות. מסגרות מיד גורמות לי לרצות למרוד. פה אין לי רצון או סיבה למרוד. טוב לי. אני אוהבת את האתגר של להצליח ואת זה שתמיד יש עוד לאן לשאוף. אני אוהבת את זה שאני צריכה כל הזמן לחדש, להפתיע. אוהבת את המאמץ ואת ההצלחות שבאות בעקבות המאמץ. אני אוהבת את זה שאלרון ואני יחד בעסק הזה, ושהוא מצליח בזכות שנינו ובזכות החיבור בינינו. אני אוהבת את האנשים הטובים והמוכשרים שעובדים איתנו, ושבזכות הנאמנות שלהם אנחנו גדלים ומתפתחים כולנו".
מה את חולמת לעצב?
"אני חולמת שאלרון ואני נפַתח עוד מוצרים שיש בהם שילוב של עץ – שזו המומחיות שלו – יחד עם טקסטיל, שהוא הצד שלי".
ומה את חולמת להגשים ברמה המקצועית?
"אני חולמת על האנגר גדול באזור המרכז, שבו נוכל להציג את המגוון הגדול של המוצרים שלנו. וגם על סניף בפריז, כדי שיהיה לי תירוץ טוב לנסוע לשם כל כמה זמן".
מה התוכניות שלך לעתיד?
"בעתיד הקרוב אני מתכננת להפוך את האתר שלנו לבינלאומי, לעצב ולייבא עוד מגוון גדול של מוצרים בסגנון המיוחד שלנו וגם לפתח עוד את מחלקת העץ שלנו, שבעלי אלרון הוא המעצב והמנהל שלה, וכבר התפתחה מאוד בשנה האחרונה".
