כמעט שלושה עשורים שההיסטוריונית הקנדית-אמריקאית דספינה סטרטיגאקוס (58) חוקרת את הכוח וההשפעה העצומים שיש לאדריכלות ולעיצוב פנים על החשיבה שלנו, וחושפת את החוטים העדינים שקושרים בין מגדר, פוליטיקה ותעמולה לבין מבנים וחללים. על פניו, החיבור בין האלמנטים האלה נשמע הזוי, דמיוני אפילו, אך עבור סטרטיגאקוס, הפערים בין גברים לנשים בעולם האדריכלות היה כר פורה למחקר, שהוביל אותה כל הדרך למעצבת הפנים של אדולף היטלר.
14 צפייה בגלריה
נוף הרים מושלג בבית הנופש של היטלר "ברגהוף"
(Heinrich Hoffmann Collection, Bavarian State Library)
"הרגע שבו הבנתי כמה היסטוריה היא משהו מובנה שמונע מאג'נדות היה ממש אחרי לימודי התואר השני שלי, בשנות ה-90", היא מספרת בריאיון ל-ynet. "הקשבתי לתוכנית רדיו שדיברו בה על בית הספר 'באוהאוס' לעיצוב ואדריכלות בגרמניה של לפני עליית הנאצים לשלטון, וראיינו שם איש מבוגר שלמד שם בעבר. הוא סיפר על החוויות שלו, על המסיבות ואז התייחס לעובדה שלמדו איתו נשים.
"זה היה רגע מטלטל בשבילי. מבית הספר הזה יצאו כמה מהאדריכלים הכי משפיעים על הסגנון הבינלאומי, אבל מעולם לא שמעתי על נשים שלמדו שם, אפילו שבדיוק סיימתי תואר שני בהיסטוריה של העיצוב. זה המקום שבו הבנתי שלפעמים חלק מהאג'נדה היא להשמיט ולמחוק, ושצריך לחשוב בצורה יותר ביקורתית על תיעוד ההיסטוריה, על מי נכנס פנימה, מי נשאר בחוץ, ולמה".
14 צפייה בגלריה
מסע בעקבות האדריכליות הראשונות בגרמניה: בנאית משפצת את הגג של בית העירייה בברלין, 1910
(צילום: Illustrierte Frauen-Zeitung 1910)
בשבוע הבא (9 בדצמבר) תרצה סטרטיגאקוס על אחד מהמחקרים המרתקים שלה אודות האדריכליות הראשונות בגרמניה ועל הנשים שפעלו בתחום בתחילת המאה ה-20. זאת כחלק מהכנס המקוון "המשוטטת והעיר המודרנית" של מרכז בית ליבלינג לאדריכלות בתל אביב. את תוצאות המחקר היא אמנם איגדה לכדי הספר "ברלין של הנשים" (A Woman's Berlin: Building the Modern City), אך לדבריה מציאת החומרים ההיסטוריים היתה תהליך ארוך ומורכב שכלל חיפושים קדחתניים וביקור ב-26 ערים שונות בגרמניה.
"רציתי למלא את מדפי הספרים הריקים שמצאתי כשחיפשתי מידע על הנשים בהיסטוריה של האדריכלות", היא מספרת. "גרמניה היא מקרה בוחן מעניין כי החוקה של רפובליקת ויימאר, שמשלה במדינה לפני עליית המפלגה הנאצית, נתנה באופן מפורש לנשים גישה שווה לחינוך. במהלך המחקר גיליתי שלמרות שאחוז הנשים שהצטרפו לבית הספר 'באוהאוס' היה גבוה מאוד, מרביתן הופנו ללימודי אריגה וטקסטיל. זה היה צעד מכוון כי המורים הגברים לא ראו באדריכלות כפעילות הולמת לנשים".
מעצבת הבית של אדולף היטלר
תהליך המחקר של סטרטיגאקוס הוביל אותה פנימה אל תקופת השלטון הנאצי, ושם עלה שמה של מי שהייתה המעצבת והיועצת האמנותית של היטלר, גרדי טרוסט (Gerdy Troost). "לא ידעתי הרבה על טרוסט, וכשהגעתי לארכיון צבא ארצות הברית בברלין וחיפשתי שם את השם שלה, ציפיתי שגם כאן לא יימצא הרבה מידע, אבל אז הגיע חייל עם עגלה ענקית מלאה במסמכים", היא נזכרת.
14 צפייה בגלריה
"היא הייתה אדם חשוב מאוד ברייך השלישי": היטלר וטרוסט עם הפסל הגרמני יוזף וארקלה, 1936
(צילום: Getty Images)
"כשהתחלתי לעבור על כל המסמכים הבנתי שטרוסט הייתה אדם חשוב מאוד ברייך השלישי, עבדה קרוב מאוד להיטלר ונתפסה כאדם רב עוצמה". הוכחה אחת לכך מצאה סטרטיגאקוס בינות לסקיצות והקבלות שמצאה בארכיון, בדמות מכתבים נואשים שממוענים לטרוסט בבקשה לעזרה בענייני צבא. "היו מכתבים מהרבה אנשים, במקרים מסוימים היו אלה אנשים שידעו שהיא מקורבת להיטלר וכתבו לעזרה. למשל היה שם מכתב מאלמנה שאיבדה שניים מבניה, וכשהבן השלישי נקרא להתגייס היא ביקשה מטרוסט לוודא שלא ייכנס לצבא".
החומר הרב על מעצבת הפנים הנאצית גרם לסטרטיגאקוס לעזוב את המסמכים למשך עשור, אך לבסוף לשוב אליהם ועל בסיסם לחבר את הספר "היטלר בבית" (Hitler at Home) שפורסם בשנת 2017. "העבודה שלא הפסקתי לחשוב על הסיפור הזה גרמה לי לנסות שוב, וללמוד על הפרויקטים חשובים שהיו לה ברייך השלישי, ביניהם גם המשרד של היטלר".
גרדי טרוסט הייתה בת לסוחר אמנות ונשואה לפאול טרוסט, האדריכל הראשון של היטלר. כשבעלה נפטר ב-1934, טרוסט תפסה את מקומו לצדו של הפיהרר ובמהרה התחבבה עליו. "לגרדי היה תפקיד חשוב מאוד ברייך, כי לחלק מהפרויקטים שבעלה יצר היו רק סקיצות ראשונות. היטלר סמך על שיקול הדעת שלה למרות שהיו להם ויכוחים על עניינים אסתטיים. גולת הכותרת בקריירה שלה הייתה שהיא התבקשה במיוחד לעצב מחדש את שלושת המעונות הרשמיים של היטלר".
14 צפייה בגלריה
גרדי טרוסט ואדולף היטלר בהשקת המשכן לאמנויות במינכן 1937 שתכנונו ועיצובו הושלמו על ידה
(צילום: Getty Images)
תעמולת עיצוב ואדריכלות
ככל שהעמיקה במחקר על טרוסט, הבינה סטרטיגאקוס את תפקידה של האדריכלות בעיצוב התודעה הציבורית ובביטוי אידיאולוגיה. עיצוב בתיו של היטלר לא היה אקט אסתטי בלבד, אלא חלק בלתי נפרד מהתעמולה הנאצית. "דרך הבתים וחללי הפנים טרוסט הייתה שותפה בשיפור בתדמית הציבורית של היטלר. זה התחיל בסוף שנות ה-20 ותפס תאוצה בתחילת שנות ה-30. במפלגה הנאצית ביקשו להגביר את הפופולריות של היטלר, בעיקר בקרב נשים ומצביעים ממעמד הביניים.
14 צפייה בגלריה
גרדי טרוסט, היטלר ואחרים בעת ביקור באתר ההקמה של מוזיאון האמנות הגרמני, 1935
(צילום: Library of Congress, Washington, D.C)
"מדובר בחלק מקמפיין שלם לשנות את התדמית שלו ולגרום לו להיתפס כג'נטלמן, כשכן טוב ושוחר אמנות. כל זה נבנה בקפידה ובא לידי ביטוי בחללים הביתיים שלו שגרמו להיטלר להיראות יותר רך וחביב. הדבר המעניין הוא שהאסטרטגיה הזו הייתה אפקטיבית לא רק בגרמניה אלא גם בתקשורת הבינלאומית. לרוע המזל זה היה רב עוצמה ויעיל מאוד".
14 צפייה בגלריה
גלויה שמציגה את הסלון של היטלר בבית הנופש שלו
(Heinrich Hoffmann Collection, Bavarian State Library)
לאחר השלמת השיפוצים שהכתיבה המעצבת טרוסט, היטלר החל להיות מצולם בביתו תוך שהוא מבצע פעילויות יומיומיות, לכאורה כאחד האדם. ההוכחה החזקה ביותר להשפעה של הצילומים לדבריה של סטרטיגאקוס, היא שב-1934 דיווחה אגודת הצלמים הגרמנית כי התמונות הנמכרות ביותר באותה שנה בידי איגודי חדשות בינלאומיים היו צילומים של היטלר בבית, משחק עם ילדים או כלבים.
"אנחנו נוטים לחשוב על אדריכלות וכוח כשמדובר במבנים מונומנטליים, כמו מבני פרלמנט ואנדרטאות", היא מסבירה. "ברייך השלישי היו כמובן רבים כאלה, אך מרתק לגלות אידיאולוגיה וכוח מוטמעים גם בפונקציות האדריכליות הכי לא פוליטיות לכאורה, כמו הבית הפרטי. אל מול המבנים הגדולים והמאיימים של השלטון, עמדה אדריכלות הבתים של היטלר שיצרה חוויה אינטימית ופרסונלית עם קהל הבוחרים שלו. מספיק מבט על התמונות האלה כדי להבין מה גרם לאנשים ליפול בפח אל מול המפלגה ולהתעלם מהמציאות הקשה.
14 צפייה בגלריה
תעשייה שלמה סביב החיים הביתיים של היטלר: גלויה של עיצוב הפנים של היטלר בשנת 1936
(צילום: Heinrich Hoffmann Collection, Bavarian State Library)
"סביב החיים הביתיים של היטלר הייתה תעשייה שלמה שהתבססה על הצילומים האלה. היו ספרים שאנשים יכלו לקנות, ואפילו תמונות על קופסאות סיגריות שהיה אפשר לקנות אותן ולאסוף לאלבום. היו חומרים תרבותיים ומוצרי צריכה שהתמקדו בבית של הפיהרר והיו זמינים לציבור. כך, העם יכול היה לקחת את הפריטים של היטלר הביתה, וליצור קשר ישיר עם הגרסה הידידותית יותר שלו. זה היה קמפיין רחב הרבה מעבר לעיתונות".
הברבי האדריכלית הראשונה
ההבנה בנוגע לכוחם של דימויים הביאה את סטרטיגאקוס לפרויקט נוסף ומעניין שמטרתו לעודד ילדות לשאוף ולהשאיר את חותמן בתחום האדריכלות, בו הייצוג הנשי נמצא בחסר. ב-2011 היא הייתה שותפה ליצירת הברבי האדריכלית הראשונה, שיוצרה ושווקה בידי חברת הצעצועים האמריקאית "מאטל".
"הברבי האדריכלית התחילה כפרויקט אקדמי הרבה לפני שפנינו לחברת מאטל", סטרטיגאקוס מספרת. "בשנת 2006 התבקשתי ליצור תערוכה לאוניברסיטת מישיגן שעוסקת בנשים באדריכלות, והרגשתי שתערוכה מסורתית ורגילה עם תמונות וטקסטים לא תפנה למספיק קהל. פיתחנו את הרעיון ליצור ברבי אדריכלית כדי להעביר את הדיון על המקצוע בקרב נשים למקום רחב יותר וכדרך לחקור סטריאוטיפים. בתערוכה הברביות היו מאוד פרובוקטיביות וחלקן היו מוגזמות מבחינת סטריאוטיפים של נשיות, אבל הן העלו שאלות מעניינות כמו למה אדריכליות לא יכולות ללבוש ורוד?".
בהמשך, סטרטיגאקוס ושותפתה האדריכלית קלי הייס מק'לוני פנו לחברת מאטל בכדי לממש את הרעיון מחוץ לאקדמיה. "אני כותבת על נשים באדריכלות כבר הרבה זמן בכתבי עת אקדמיים, אבל לחברה כמו מאטל היה את הכוח להגיע לקהל גלובאלי", היא מסבירה. התוצאה היא בובה של אישה בלונדינית ודקיקה (איך לא), לבושה בשמלה כחולה עם גימור ורוד, כשהיא נושאת על גבה תיק שרטוטים ורוד, ולראשה קסדה לבנה לביקורים באתרי בנייה.
"היינו צריכות לוותר על חלק מהרעיונות שלנו", מספרת סטרטיגאקוס, "חשבנו שהיא תלבש בגדים כהים, אבל בחברה אמרו שבגדים כהים לא מוכרים, ושאנחנו לא רוצות למצוא את הברבי האדריכלית בסל ההנחות. אפשר לבקר את העובדה שברבי אדריכלית מנציחה סטריאוטיפים של בנות שלובשות ורוד, אבל מדובר אחרי הכל בבובה שצריכה להיות פופולרית בקרב ילדות וילדים. אנחנו חשבנו על בובה שתייצג את הערכים של עולם המבוגרים".
הבובה שאזלה מהמדפים מאז, עוררה את תשומת הלב התקשורתית. לפי חברת "מאטל" היו כ-270 ידיעות חדשותיות על הברבי האדריכלית בפורמטים מודפסים, בטלוויזיה ובאתרי האינטרנט. במקביל, הברבי גם הביאה לוויכוחים סוערים וביקורות ברשתות החברתיות. "היינו מופתעות מהתגובות ברשתות, אבל זה לגמרי עדיף על שקט", מספרת סטרטיגאקוס. "למרות שהדיון היה מסביב לבובה, הנושאים היו אמיתיים ורלוונטיים על התדמית של המקצוע בעיני הציבור".
מגדר, גזע, מעמד
כמו במקצועות רבים אחרים, גם באדריכלות התפיסה הרווחת היא שמדובר בעיסוק שנשלט בעיקר בידי גברים. דרך טובה לראות זאת היא באמצעות הסתכלות על רשימת זוכי פרס פריצקר, שנחשב לפרס הנובל של עולם האדריכלות. אל מול רשימה ארוכה של אדריכלים גברים, עומדת רשימה צנועה של חמש אדריכליות שזכו בפרס מאז היווסדו בשנת 1979.
"כשהתחלתי ללמד בבתי ספר לאדריכלות וכשדיברתי עם סטודנטיות, הבנתי שהרבה מהנושאים שנשים התמודדו איתם במאה הקודמת ממשיכים גם כיום", מסבירה סטרטיגאקוס. מנגד, היא מספרת כי קיים שינוי בדמות דור צעיר של אקטיביסטיות ואקטיביסטים ששואפים לשנות את התחום מבפנים. הרוחות האלה הביאו אותה לכתוב את הספר "איפה הנשים האדריכליות?" (Where Are the Women Architect?).
14 צפייה בגלריה
"בעיה של גזעים ומעמדות". פוג'ה בהאט, בוגרת לימודי אדריכלות מאוניברסיטת באפלו
(צילום: Zhi Ting)
"הכותרת של הספר היא פרובוקציה כי מדובר בשאלה אחת מני רבות", היא מספרת. "בעולם האדריכלות אין רק בעיה של מגדר, אלא בעיה של גזעים ומעמדות. אך כמה זמן זה עוד יימשך? צריך לשבור את המעגל ולדרוש תשובות. הבעיה היא בעיקר בפרקטיקה, כי הגיוון שיש כיום באוכלוסייה של הסטודנטים שלומדים את המקצוע לא בא לידי ביטוי בסופו של דבר כשהם רוצים להשתלב בעולם העבודה. בברזיל למשל רוב הסטודנטים לאדריכלות הן נשים, אבל גברים לגמרי שולטים בתחום בפועל".
