את אוולינה ברנט פריאון, אז מעצבת אופנה, פגשתי בשנת 2017 בעקבות סיפור חייה המדהים. בגיל 15 התבשרה כי היא נשאית המוטציה בגן BRCA1, המגבירה משמעותית את הסיכוי לחלות בסרטן השד והשחלות, ממש כמו אמא שלה, סבתא שלה וסבתא רבתא שלה. כולן נפטרו מאותה המחלה. היא קיבלה המלצה חמה מהרופא למצוא בן זוג וללדת ילדים עד גיל 30. וכך עשתה. את ערן פריאון, מפיק וכותב מוזיקה לטלוויזיה, פגשה ברנט בגיל 28 ותוך שבוע אמרה לו את מה שאמר לה הרופא. אם לקצר סיפור ארוך, השניים נישאו, נולדו להם שני ילדים (לי בן ה־14, שנקרא על שם אמה ז"ל ומיה, בת 12 וחצי), וברנט פריאון עברה כריתת שחלות ושדיים (כולל שחזור), כדי להקדים תרופה למכה, בדומה לתהליך שעברה בזמנו השחקנית אנג'לינה ג'ולי.
לרגל חודש המודעות לסרטן השד חזרתי אליה כדי לשמוע מה עבר עליה מאז. לפני כחמש שנים רכשו בני הזוג מגרש בשכונת רמת חן ברמת גן ובנו את בית חלומותיהם. אך חודש לפני שנכנסו לגור בבית היפה, הבינה ברנט פריאון שהיא רוצה להיפרד, בעקבות תהליך פסיכולוגי שהיא עברה. היא מספרת כי הבינה שכל חייה הייתה על טייס אוטומטי במוד של הישרדות, ללא חיבור לעצמה או לגופה.
השניים, שנותרו חברים טובים גם לאחר הפרידה, מכרו את בית החלומות, עם אפשרות פינוי בעוד שנתיים, וברנט פריאון נשארה בו בינתיים, עד כניסת הרוכשים החדשים. היא פינתה לבסוף את הבית באוגוסט האחרון ועברה עם שני הילדים לגור בדירה משגעת, שעוצבה כחלק מהריפוי הנפשי שעברה. היום היא עוסקת בחיבורים עסקיים ובהום־סטיילינג.
"כל השנים, מגיל ההתבגרות, לא התחברתי לעצמי מבחינה אסתטית. כל מה שעשיתי היה בפן ההישרדותי של הניתוחים המניעתיים, ולא הייתה התעסקות עם יופי ועם ביטחון עצמי. ואז פגשתי את צלם האופנה רון קדמי ועשיתי לעצמי ליום הולדת 44 סשן של צילומים נשיים שעזרו לי להתחבר לעצמי מחדש", היא מספרת.
גם הבית החדש הביא איתו ריפוי כפי שרצית?
"בחדר הרחצה הפרטי יש תמונה שלי, שקדמי צילם. אני מופיעה בה על המיטה כשאני בבגד גוף חשוף מאוד ואני צוחקת ומשוחררת פיזית. השחרור הזה לא היה קיים ברמת הגוף. ואני עפתי. התמונה הזו היא תזכורת לחיבור לעצמי, ממש כמו הקעקועים ביוטיפול, לב וכתר. כולן תזכורות. אני קמה בכל בוקר ורואה את עצמי כמה פעמים ביום. זה ממש ריפוי. לאחרונה אני מתבוננת במראות שיש בבית, ואומרת 'אוולינה, אני אוהבת אותך'. זה לגמרי טיפולי.
"כל השנים הייתי על מצב הישרדותי אוטומטי, רציתי ודאות ורציתי בית וקירות. גדלתי עם המון סיפורים על עצמי שלא היו נכונים, למשל, שאני בן אדם שהוא רק אנליטי, מתמטי, ולכן אני צריכה ללמוד כלכלה ולהיות שכירה שעובדת מתשע עד חמש. בסדנאות שעברתי גיליתי שאני לא מה שאמרו לי. גיליתי עולם ומלואו. סתמו לי את הייחודיות מהילדות".
מה רצית אחרת?
"למשל, בבחירת הבתים שלנו אחרי הפרידה, מההתחלה אמרתי לערן 'אני יודעת איפה אתה ואני הולכים לגור. מצאתי לשנינו בתים. אני הולכת לגור בדירה שמצאתי, ולך מצאתי בית מדהים של חברים מהשכונה, שהוא בדיוק הבית בסגנון ובאופי שרצית'. ידעתי שהוא יתאהב בבית, וכך היה. אפילו עשיתי הזמנת מציאות והבנתי מה כל אחד הולך לשלם. חתמתי על חוזה שכירות לשלוש שנים".
"רציתי בית נשי"
את החלומות שלה למציאות אחרת תרגמה ברנט פריאון לדירתה החדשה והמשוחררת, המעוצבת לפי טעמה. אחרי שעזבה את בית המשפחה, בית פרטי בגודל של 240 מ"ר עם שלוש קומות וחצר ("הבנתי שלא צריך את הגודל הזה"), היא עברה לדירה באותה שכונה. הפעם זו דירה בכמעט מחצית מגודל הבית - 150 מ"ר - ובה שלושה חדרי שינה: אחד מהם הוא ממ"ד ובו גר הבן הבכור, חדר שינה נוסף הוא החדר של בתה והשלישי הוא חדרה. בנוסף, יש סלון מרווח הפתוח למטבח ומרפסת של 30 מ"ר.
עם איזה חלום נכנסת לעצב את הדירה?
"רציתי בית נשי, שיש בו אמנות ופריטים יפים ושהוא לגמרי מביא את הרכות שמצאתי בי. אני קוראת לבית הזה שחור־לבן עם 50 גוונים של חום ונגיעות של ורוד פודרה. אני חולה על כל גוני החום, חמרה, טרקוטה. עפתי על הצבע בחדרי הרחצה, חמר מדברי (רזינה) ושילבתי פה הרבה שטיחים בגוונים האלה מאותה פלטת צבעים. היה לי חשוב לבחור עבודות אמנות יפות, חלקן של קדמי, אחרות רכשתי, וזה היה מרגש. זה הכניס רגש ונשמה לדירה. אני אוהבת אמנות, חיה את זה, הולכת למוזיאונים. בבית הקודם לא תליתי עבודה אחת כי ידעתי שנפרדנו ואני הולכת לעזוב את הבית".
גיוון בכיסאות וספת רביצה
בבית הקודם שלה עיצבה ברנט פריאון מטבח שחור במראה עוצמתי עם חיבור למטבח חוץ תואם, ואילו בדירה הזו המטבח צבוע באפור כהה עם שילוב עץ, ויש בו מקום רב לאחסון. חלק מהפריטים נדדו איתה מהבית הקודם, אך עברו שינויים במיקום החדש. "שולחן האוכל המלבני, למשל, היה בבית הקודם במצב סגור ופתחתי אותו רק כשאירחתי אנשים. עכשיו פתחתי אותו לגמרי כי האי בבית הזה הרבה יותר גדול ומתאים שהוא יעמוד מולו באותו האורך. היו לי רק שישה כיסאות בבית הקודם, בצבע שחור, והחלטתי להוסיף ספסל שחור ועוד שני שרפרפים שחורים שנקנו בכלל כשולחנות צד ואפשר להכניס אותם מתחת לשולחן. לא רציתי מראה של הרבה כיסאות", מסבירה ברנט פריאון.
בסלון רחב הידיים הקפידה הדיירת לתכנן כמה פינות שונות לישיבה. אחת מהן מרווחת ובה ספה בצורת האות ר' שהביאה מהבית הקודם, והוסיפה מעליה גופי תאורה שנרכשו בטולמנ'ס דוט. מימין לספה הגדולה ניצבת פינת ישיבה קטנה צמודה לספרייה, ובקצה השני, צמודה לחלונות המרפסת, ספת day bed להשתרעות, כמעט ללא משענת. "זו הפינה האהובה עליי בבית, ואני אוהבת להשתרע עליה. מדהים שלא ראיתי אותה קודם. היא עמדה בפינת העבודה שלי בבית הקודם, וכאן היא חלק מהסלון", היא מסבירה.
עירום נשי אמנותי ומדפסת בארון
בחדר השינה של ברנט פריאון ניצבת פינת ישיבה קטנה המשקיפה אל החלל הציבורי של הבית, ומעליה שתי עבודות צילום אינטימיות שצילם רון קדמי בשחור־לבן. "ידעתי שאני רוצה מסגרת בעץ אגוז ושזה יהיה מיוחד יותר ויקפיץ את השחור־לבן החוצה. אני אוהבת את המשחק הזה", היא אומרת, "זו פינה שאני אוהבת מאוד לשבת בה אחר הצהריים כי יש פה יותר שמש". בחדר יש גם מיטה זוגית בצבע ג'ינס שנרכשה באיקאה ומעליה תלויים גופי תאורה של המעצב אסף וינברום. "למרות שיש בארון מול המיטה מקום לטלוויזיה, ויתרתי עליה. אני ממש לא אוהבת מסך בחדר השינה", מוסיפה הדיירת.
במה שונה חדר השינה הנוכחי מהקודם?
"תמיד הייתי מחוברת לצד הזכרי של ה־doing והיום אני רוצה להתחבר לצדדים הרכים שלי, למשל, להכניס יצירת אמנות שמעוררת רגש - רקדנית בתנועה או עירום נשי אמנותי. בנוסף, הפסקתי עם המצעים הלבנים. קניתי מצעים מסאטן בוורוד פודרה ובחום ברנדי. אני 'שוברת' את הסטים הקבועים עם ציפיות קטנות צבעוניות. כשצריך, יש לי פינה ליד המיטה שאני יושבת בה עם המחשב. ואת יודעת איפה המדפסת שלי? בארון, מתחת לשמלות. חיברתי נקודת חשמל ויותר מזה אני לא צריכה".
בממ"ד נמצא חדרו של הבן הבכור והוא מאופיין בעיצוב שקט ובעבודות אמנות, שאת חלקן הוא צייר. בנוסף, יש מקום לאורגן שלו ולכמה עציצים. רצפת הפרקט מוסיפה את החום שביקשה בביתה החדש. "בחדר כבר הייתה נגרות, ארון ופלטה שהיא שולחן כתיבה בילט־אין, ואני רק הבאתי את השידות השחורות שהיו לנו בבית הקודם והוספתי מדפים ואמנות", אומרת ברנט פריאון. לחדר צמוד חדר רחצה שמשמש גם את האורחים שמגיעים הביתה. העיצוב בחלל הרחצה מאופיין בגוני חום, לבן ושחור, בסגנון מינימליסטי עם הרבה אקססוריז שבחרה בקפידה מחנויות עיצוב.
חדר נוסף מוקדש כאמור לבת הצעירה. מדובר בחדר שינה רחב ידיים עם חדר אמבטיה צמוד והרבה ארונות, וממנו, דרך קירות הזכוכיות, נראה הרחוב. "פתרתי את השקיפות עם וילונות שמסתירים ומעניקים פרטיות ועדיין לא חוסמים את האור", היא אומרת "יש תריסים חשמליים שאפשר להוריד כשרוצים לגמרי פרטיות וחושך. הילדה שלי אוהבת לראות את הרחוב ולא רצתה שטיח או אביזרים. אני מתה על המינימליזם הזה. כדי לשוות חמימות נחתכה רצפת הפרקט בצורת פישבון".
במרפסת המלבנית ניצבים שולחן אוכל וכיסאות, שני כיסאות שיזוף, פינת קפה ועישון וגם שמשייה עם קונסולת במבוק שמתפקדת כבר. "אני אוהבת לארח ואוהבת אוויר ואור", אומרת הדיירת, "הכנסתי ירוק ופרחים גם פנימה. יש גם וילונות גדולים שאני יכולה לשחק איתם, לחשוף או להסתיר את החוץ. בבית הקודם רציתי דקלים במראה ג'ונגלי, והפעם רציתי עציצים עם פרחים, ובכל זאת, אנשים שמגיעים אליי היום ומכירים את הבית הקודם אומרים 'וואו, זה אותו הקנבס'".
כמעצבת הום־סטיילינג, מה היה חשוב לך?
"להישאר נאמנה לסגנון שלי. הדירה הזו הייתה ממש ריקה, הייתה רק המעטפת. הבאתי את הווילונות ושני גופי תאורה לפינת האוכל. רהיטים שהיו מפוזרים בבית הקודם קיבלו בדירה הזו שימוש חדש. למשל, שידת איקאה ששימשה אצלי למסמכים בחדר העבודה בקומה העליונה קיבלה תפקיד חדש כארון נעליים בבית הזה. את החזיתות לקחתי לנגרית בצפון, רציתי חזיתות ראטן והוספתי ידיות שרכשתי אונליין. והכי חשוב, ארגז כלים. זה הדבר הראשון שרכשתי אחרי הפרידה. נסעתי למרכז הבנייה ושאלתי איש מקצוע 'מה צריך? איזה מברגים?'. יש דברים שהרכבתי פה לבד".
מה הדבר הראשון שתכננת בדירה?
"ראשית, קניתי את הצמחייה למרפסת. הרגשתי חשופה ורציתי שתהיה לי פרטיות וגם רציתי ירוק בעיניים. אני גרה בשכונה של בתים פרטיים, אז הלכתי על פלטת צמחים בצהוב וכתום שהם כמו גדר חיה. בבית שלנו היו הרבה דקלים. הפעם עשיתי משהו אחר. הבאתי גנן מתוק שאמר לי לאיזו משתלה ללכת, וליווה אותי בשיחת וידיאו כך שהוא בחר איתי את כל הכלים ואת הצמחים. הוא גם עשה לי אחר כך את כל מערכת ההשקיה. כשנכנסתי לדירה הזו ב־1 באוגוסט הכול כבר במקום".
עברת ב־44 שנותייך 20 דירות. איזה חפץ שרד את כל המעברים שלך?
"תמונה ממוסגרת עם פרפר שחור. זו תמונה שהייתה אצל אמא שלי בבית ותלויה היום בחדר של הבן שלי. היא עברה איתי את כל הדירות, מגיל ההתבגרות שלי".
במשפט אחד: מהו בית בשבילך?
"תמיד חשבתי שבית זה קירות ונאחזתי בהם כי חיפשתי תשובות בחוץ. השנה קיבלתי את עצמי, והבנתי עמוק בפנים שבית זה מקום שאוכל להיות בו אני, כמו שאני. בית זה המשפחה שלי והילדים שלי. בית הוא תחושה של ביטחון ואמון בעצמי, שהכול בסדר ושלא משנה איפה אהיה, יהיה לי בית חמים ומזמין. זה לא קשור לקירות".
מה היית מחליפה?
"את רצפת השיש בחלל המרכזי של הבית. זה שיש מאוד יפה, אבל קשה לתחזוקה, ואני בכלל אוהבת פרקט כי זה ביתי וחמים. בבית הקודם היה לי פרקט גם במטבח והיה עליו שטיח יוטה".
יש לך עצות קטנות לאנשים שהתגרשו ורוצים התחלה חדשה בבית?
"קחו את הפריט הכי משמח מהבית שעזבתם, תשקיעו בריחות ובמצעים, עדיף סט אחד ממש שווה. כשהייתי נשואה קניתי מצעים לבנים ואפורים. היום אני יכולה לישון על ורוד פודרה או על מצעי סאטן בצבע חום־ברנדי. יש לי שני אגרטלים עם פרחים יבשים ואחת לתקופה אני קונה לעצמי פרחים טריים, כי חשוב לי לפנק את עצמי".
