הסוקולנטים (בעברית "עָסוּסִים") הם צמחים בשרניים האוגרים בגופם מים, שבשנים האחרונות נכנסים ליותר ויותר בתים בישראל. על אף שהמרחק בינם ובין מרבית צמחי הבית גדול למדי, הסוקולנטים זוכים למקום של כבוד בקרב המגדלים הביתיים ושוחרי תנועת הג'ונגל האורבני – אך מדוע?
הצורניות הברורה והמפוסלת של הסוקולנטים הופכת אותם לאלמנט פיסולי ובעל אופי אסתטי בחלל. בגלל מערכת השורשים הקטנה שלהם ומשקלם הקל, הם גם יכולים לשבת על כל מדף ולהתאים לכל פינה בבית. הצבעים השונים והמשונים שמאפיינים אותם והקלות היחסית שבה ניתן לגדלם, גם הם שהופכים אותם לחביבי הקהל.
למרות הדעה הפופולרית, סוקולנטים אינם משפחה אחת, אלא צמחים ממגוון משפחות בעלי תכונה סוקולנטית – אגירת מים כמנגון הסתגלות. מקורם הוא באזורים באמריקה ובאפריקה המאופיינים בממטרים מועטים בעונה החמה בלבד, ובחורף יבש. קיימים בעולם עשרות אלפי סוגי סוקולנטים, שחלקם אומצו ונקלטו בכל העולם. סוקולנטים מפורסמים הם הקקטוסים (כלומר סוקולנטים שיש להם מנגנון הסתגלות נוסף – העלים שלהם הם למעשה קוצים), צמח האלוורה, עץ האושר (Gade Tree), האדניום (שושנת המדבר) וגם עץ הבאובב.
גם בישראל נקלטו הסוקולנטים היטב, והם מתאימים מעולה לאקלים המקומי. הסוקולנט הראשון היה כנראה הצבר - על שמו נולד מיתוס שלם של ישראליות, אבל הוא בכלל הגיע מאמריקה על-ידי הכובשים הספרדים אל אגן הים התיכון. אחריו הגיעה האגבה, ולבסוף עלו שאר הסוקולנטים, כך מספרים, בתוך קופסת גפרורים בצורת זרעים מתוך אוסף הסוקולנטים של בנקאי יהודי מגרמניה במנוסתו מהמשטר הנאצי.
המיתוסים הגדולים על סוקולנטים – ושברם
1. סוקולנטים הם צמחי בית. למרות גודלם והיכולת שלהם לשבת יפה על המדף בבית, סוקולנטים אינם צמחי בית. רבים מהם זקוקים לשמש ישירה – חלקית או מלאה.
2. לא ניתן להרוג סוקולנטים. סוקולנטים עשו להם שם של צמחים קלים מאוד לגידול המתאימים לאורך החיים המהיר והעכשווי, אך האמת היא שבהחלט ניתן להרוג אותם, ואפילו בקלות. מחסור באור, עודף מים או שילוב של השניים יכולים בהחלט לשים קץ לחיי הסוקולנט. החדשות הטובות הן שיכולת השיקום וההתרבות שלהם היא בין המופלאות בצמחים, כך שכמעט תמיד קיימת הזדמנות להתחיל מחדש. עוד על כך בהמשך.
3. מספיק להשקות סוקולנטים בכמה טיפות מים. גם כאן חלה טעות, יש להשקות סוקולנטים בכמות מים מספקת, אך בתדירות נמוכה. גם על כך עוד בהמשך.
גידול סוקולנטים בבית: הסוגים ומיקומם בחלל
הכינו בשביל הסוקולנטים הביתיים פינה או מדף, הכי קרוב שניתן לחלון הכי מואר שלכם, כלומר דרומי אם יש, ואם לא אז מערבי, מזרחי או צפוני – בסדר הזה. סוקולנטים לדוגמה שתוכלו לגדל בתוך הבית הם צורית נוסבאומר, גרפצורית ברונז', נצחה צוריתית, רגלנית אפריקנית (פורטולקריה), סדבריה לטיסיה, או סביון סטפליפורמיס (צמח המלפפון החמוץ).
גם כשהם רחוקים מהחלון המואר, סוקולנטים יצליחו לחיות, אך כנראה יאבדו את הצבעוניות שלהם וישנו את צורתם. ככל שיקבלו פחות אור, כך ייחלשו ויהפכו פגיעים יותר. אם בכל זאת תרצו לגדל סוקולנט בעומק הבית, ביחרו בהווארתיה מפוספת, גסטריה או סנסיווריה, אך זכרו לא להשקות אותם כמעט לעולם (כמה בדיוק לא להשקות - בהמשך).
עוד צמחים סוקולנטיים שיתאימו לתוך הבית הם הקקטוסים הטרופיים האפיפיטיים – משמע שהם גדלים ביערות ומטפסים על עצים אחרים בעזרת שורשי האוויר שלהם, וסופגים לחות מן האוויר. ביניהם תמצאו את הריפסליסים – דמויי המקלות בצורות שונות וידועים כ-"קקטוס דבקון חג המולד". רק אל תבלבלו אותם עם קקטוס העיפרון שצומח זקוף כלפי מעלה – זהו בעצם חלבלוב שהחלב הזורם בעורקיו רעיל.
דוגמה נוספת היא האפיפיליומים השטוחים שלהם פריחה מהריבה שנפתחת בלילה. הידוע שבהם הוא הסוקולנט "מלכת הלילה" שפורח לילה אחד בשנה. לבסוף, תוכלו לגדל בעומק הבית את הדיסוקקטוסים, שלהם צורה מזוגזגת (fishbone cactus) או משולשת, ואת קרובי משפחתם הזיגוקקטוסים בעלי הפריחה הוורודה שצמחיהם מניבים את פרי הפיאטיה.
הפוטנציאל העיצובי של הסוקולנטים
רוב הסוקולנטים הם קטני ממדים, ובבגרותם יגיעו לגובה של 10 עד 20 סנימטרים. ההתפרשות שלהם היא לצדדים בעזרת עוד ועוד צמחי בת שצצים בהיקף שלהם. יחד עם צורותיהם המפוסלות וגבולותיהם הברורים, הם יכולים לשמש בעיקר בתפקיד האובייקט המפוסל על המדף, הם לא מתפרשים בכיוונים שונים, משתרעים, מלבלבים, או מגיעים לגודל מרשים. סוקולנט בעציץ לא יכניס הבייתה את תחושת הג'ונגל השופע והפראי, אלא יספק מעין גרסה חיה יותר לפסל קקטוס מלאכותי.
עם זאת, קיימים סוקולנטים שחורגים מממדים אלה, ויכולים להיות דומיננטיים יותר בחלל. כזה הוא למשל הסנסיווריה או בעברית "כידונן", הידוע בכינוי "צמח חרבות" או "לשון החותנת". הסנסיווריה מגיעה במגוון צורות וצבעים – נמוכים ורחבים, גליליים, שטוחים וגבוהים – ויש לה יכולת להגיע אפילו לגובה של אדם צעיר. הפופולריות של הסינסיווריה קשורה גם בעובדה שהיא ככל הנראה תסתדר ותשרוד בכל מקום בבית.
גם אפקט נשפך, מלא ושופע ניתן להשיג באמצעות סוקולנטים. אלו הם סוקולנטים טרופיים מסוג כריפסליסים או אפיפיליומים, שמתסדרים היטב בתנאי בית. לקבוצה עיצובית זו שייכים גם שרשרת הלבבות – שעונית זוחלת שצורת עליה דמויית לב; את הסביונים הכדוריים, הבנניים והקיסוסיים שיעמדו במשימה – אך יעדיפו תנאים שקרובים יותר לחוץ הבית.
איך שותלים סוקולנטים?
אם אתם פוגשים אספן קקטוסים, נסו להוציא ממנו את המתכון שלו למצע השתילה המועדף עליו. יש אינסוף מתכונים, והם יכללו תמהיל שונה של תערובת שתילה רגילה, כזו שקונים במשתלות, ביחד עם טוף גרוס, חול, וחומרים שונים. לכולם מטרה משותפת – לאוורר את תערובות האדמה ככל הניתן ולייצר בתוכה מרווחים קטנים שיסיעו למים להתנקז בקלות ולחמצן לעבור אל השורשים. אוורור המצע בצורה זו גם ימנע ממנו להתקשות במצב של יובש. מתכון טוב לכך יכול להיות תערובת רגילה משולבת באבני פרלייט – אבנים געשיות, קטנות וקלילות.
כלים לסוקולנטים
מכלים המתאימים לשתילת סוקולנטים אינם חייבים להיות עציצים. עם זאת, יש מספר מאפיינים שכדאי לשים לב אליהם.
1. נפח – מערכת השורשים של סוקולנטים קטנה יחסית, גם בקרב הצמחים הגדולים יותר. לכן מומלץ שלא לשתול אותם בעציצים שנפחם גדול, במיוחד כשמדובר בסוקולנטים שמיועדים לתוך הבית. זכרו – סוקולנטים מתפשטים לצדדים, לכן העדיפו כלי שטוח, נמוך ורחב לשתילתם.
2. חומריות – חמר ובטון, חומרים נושמים ומנדפים מים, יהיו אידיאלים ככלים לשתול בהם סוקולנטים. הדבר הוא לא בגדר חובה, אך כדאי שיהיה שם חור ניקוז. אם אין בתחתית הכלי חור ניקוז, דאגו ליצור שכבת ניקוז באמצעות אבנים או טוף.
3. חשיבה יצירתית – ספלים וקערות שנשברו בבית יכולים גם הם להפוך לכלים נהדרים לשתול בהם סוקולנטים. בנוסף, בגלל שקל לעצב ולתחזק סוקולנטים, קיימות אינספור יצירות שתוכלו לייצר איתם – החל במסגרות סוקולנטים תלויות, טרריומים או סידורי פרחים עשויים סוקולנטים.
עשו ואל תעשו: השקיה נכונה של סוקולנטים
האלמנטים הבסיסיים ביותר בתחזוקה השוטפת של צמחים הם אור, מים ודישון. לרוב, כשחושבים על פעולת תחזוקה חושבים על השקיה, אך במקרה של הסוקולנטים התחזוקה החשובה ביותר עבורם היא דווקא פאסיבית והיא – לאפשר להם להיחשף למספיק אור. לגבי השקיה – הפעולה העיקרית, אם אתם מגדלים אותם בתוך הבית – תהיה להחזיק את עצמכם שלא להשקות.
אז כמה ואיך משקים אותם? אידיאלית - כאשר הסוקולנטים מקבלים מספיק שמש, נפח מצע השתילה מתאים והאדמה מנוקזת, אוורירית ומתייבשת היטב – נחכה להתייבשות מוחלטת של המצע ואז נשקה אותם בשפע מים.
איך נעשה זאת? בהשקיה תחתית, כלומר, בהשריה בתוך קערת מים או מגש הצפה, כך שהמים נספגים מלמטה דרך חורי הניקוז (ואף דרך הכלי, אם מדובר בחומר נושם). בתום ההשקיה ניתן לכל עודפי המים לטפטף ונחזיר את העציץ למקומו.
דרך אחרת להשקות סוקולנט תהיה בזרם מים שוטף במשך כמה דקות, שימו לב שזרם המים מגיע לבסיס הצמח ולא משפריץ מן העלים לכל עבר. אם שושנת העלים של הסוקולנט רחבה אפילו יותר מהעציץ, כך שאין ממש דרך להגיע עם זרם המים אל בסיס הצמח, רצוי מאוד להשקות בהשריה.
כאשר הסוקולנטים מוצבים בפנים הבית, היכן שאין גישה לשמש ישירה, האידוי איטי וצריכת המים ממצע האדמה כמעט אפסית. במקרה כזה, נחכה עד שהמצע יתייבש, ואז נחכה עוד ועוד ועוד. חכו כמה חודשים ואם צריך חכו עד שהצמח יראה לכם סימני יובש ראשונים. ואז השקו היטב פעם אחת, וודאו שאין נפח מצע עודף מסביב לצמח, תנו לשאריות המים להתנקז והמשיכו בחייכם.
אם מדובר בסוקולנטים הטרופיים, או בכל צמח שהוא סמי סוקולנט כמו בת שבע, שרשרת הלבבות ואחרים – אל תלכו רחוק כל כך. המתינו עד שהמצע יבש, זה עשוי לקחת מספר שבועות, ואז השקו היטב.
ואם אתם בכל זאת לא בטוחים – עדיף להגיע למצב של חוסר מים. עשויים לעבור שבועות וחודשים עד שתאבדו עלים וענפים, ובכל מקרה הצמח ישרוד זאת. איך תדעו שהסוקולנט סובל מחוסר מים? עור העלים מקומט, ועובי העלים דק יותר משהיה.
לא לוותר: שיקום סוקולנטים
איך נראה קקטוס רקוב? קל ביותר לזהות: קטעים מהצמח, או הצמח כולו, נהיים שחורים ורכים למגע. אם זה מה שקרה - הסירו כל קטע רקוב של הצמח, כולל שורשים רקובים, הסירו ממנו את כל המצע הרטוב, ושתלו מחדש במצע יבש. גם מעל נקודת הריקבון – אם ישנו קטע ענף בריא, תוכלו להשריש אותו מחדש.
לעומת זאת, אם הסוקולנט הפך מצומק ומקומט – סימן שהוא יבש מאוד ואף ממצה את מאגרי המים שבתוכו. תנו לו השקיה תחתית רצינית, הוא יתמלא חלקית. כך גם בכל ההשקיות הבאות – תנו לו השריה ארוכה, עד שיחזור לעצמו. סוקולנט שאיבד צורה והתארך או איבד עלים – תוכלו לחתוך כל ענף החל מהקטע שבו אבדה הצורה. בכל מקרה – אל תזרקו סוקולנטים. אם סוקולנט נראה חלש, חיוור או מאבד עלים – צאו מנקודת הנחה שאין לו מספיק אור והעבירו אותו למקום מואר.
המתנה שלא מפסיקה לתת: איך מייחרים?
סוקולנטים הם מהצמחים הקלים ביותר לריבוי וגטטיבי, כלומר תוכלו להשריש וליצור צמח חדש כמעט מכל חלק של הצמח הקיים. אם קטעתם ענף – הניחו ל"פצע הפתוח", כלומר אזור החיתוך, להתייבש כמה ימים, ואז שתלו באדמה, הקפידו להשקות מעט כל כמה ימים, עד שיתפתחו שורשים – זה עשוי לקחת שבועות או חודשים. למעשה, גם אם גדמתם את הצמח ונשאר רק בסיסו בלי אף עלה, יש סיכוי טוב שהוא ימשיך להצמיח "ראשים" חדשים. כך שזו דרך מצוינת להתחיל מחדש עם צמח שלא נשאר ממנו הרבה.
הסוקולנטים מצטיינים ביכולתם של עליהם להשריש. בטבע יפלו עלים מצמח האם, ישרישו ויצרו צמח חדש. כך תוכלו לאסוף העלים שנפלו, להניח אותם במקום מואר ולחכות שייצא שורש כלפי מטה וצמח חדש כלפי מעלה. בכל שלב תוכלו להניח את הפלא הזה על מצע שתילה, והשורשים כבר יימשכו אליו. הדבר נכון גם במקרה של צמח הסנסיווריה – פשוט הכניסו למצע אדמה או לקנקן מים כל קטע של עלי הצמח – ותנו לטבע לעשות את שלו.
בסוקולנטים אחרים שלהם שלוחות צדדיות, כמו הוורטיה למשל, לא מספיק ענף או עלה כדי ליצור ייחור. במקרים כאלה תצטרכו לפשפש תחת האדמה ולחפש אחר נצר חדש בסיס הצמח. אצל ההוורטיה תוכלו למצוא את הנצרים החדשים בבסיס הצמח הראשי, והם יהיו מחוברים אליו באמצעות השורשים. כדי לייחר את הצמח, קטעו את השורשים, שתלו במצע אדמה או במים.
