כדי להבין כראוי את הצעד יוצא הדופן של האמיר של אבו דאבי, השייח' מוחמד בן זאיד, לאחד את כל הדתות "האברהמיות" תחת קורת גג אחת, יש לחזור לשנת 2019. בפברואר של אותה השנה, קיים האפיפיור פרנציסקוס נסיעה היסטורית לאיחוד האמירויות, שהייתה גם הפעם הראשונה שביקר בחצי האי ערב. במהלך שהותו ניהל דיונים רבים על הרמוניה בין דתית ברחבי העולם, ויחד עם האימאם הגדול של האקדמיה המוסלמית אל-אזהר, אחמד אל-טייב, פרסם מסמך על "אחווה אנושית למעל שלום עולמי וחיים יחד", הקורא להפצת תרבות הסובלנות והשלום. בן זאיד, נשיא איחוד האמירויות, החליט להנציח את הפגישה ההיסטורית בדמות מבנה שיוקדש לרעיון ההרמוניה הבין דתית.
כך נולד "בית המשפחה האברהמית", שעל תכנונו אחראי משרד האדריכלים Adjaye Associate, בניצוחו של האדריכל הגנאי-בריטי המעוטר, סר דיוויד אדג'אייה, שזכה בין היתר במדליית הזהב של RIBA ובמינוי למסדר הכבוד של מלכת אנגליה. הבחירה באדג'אייה, הדוגל בגישה שתפקידה של אדריכלות הוא לשרת בני אדם ולהיות שוויונית, מתבקשת – בין יצירותיו האדריכליות ניתן למצוא את המוזיאון הלאומי להיסטוריה ותרבות אפרו-אמרקינית בוושינגטון, מרכז השלום ע"ש נובל באוסלו ואפילו את תכנון המשכן החדש של להקת בת שבע באתר התחנה המרכזית הישנה בתל אביב.
את מתחם בית משפחת אברהם החולש על פני 6,500 מ"ר ברובע התרבות של האי המלאכותי "סעדיאת", תכנן אדג'אייה כמבנה המורכב מקומת מסד עם חלל קבלת פנים מרכזי, שעליה מוצבים שלושה בתי התפילה קובייתיים עצמאיים ושווים בגודלם, היוצרים הרמוניה ויזואלית נעימה. למרות הנראות האחידה, כל אחד מבתי התפילה תוכנן באופן הייחודי לו. כך למשל כיוונה של כל קובייה תלוי באמונה הדתית של המתפללים, ובתוכן מתקיימים חללים נוספים התואמים את המסורת והמנהגים הדתיים הספציפיים של כל אחד מבתי התפילה.
במרכז כל מבנה תוכננה חצר מקורה עם אלמנט מים ובכולם בולט השימוש שעשה האדריכל באור השמש, החודר לכל בניין בשעות שונות של היום. "אני מאמין שאדריכלות צריכה לייצר את העולם שבו אנחנו רוצים לחיות. כאדריכל, אני רוצה ליצור בניין שמתחיל להתעלות מעל הרעיון של הבדל היררכי ומעצים את חיי האדם. תקוותנו היא שדרך הבניינים הללו, החוגגים שלוש דתות שונות, אנשים מכל הדתות ומכל רחבי החברה יוכלו ללמוד ולעסוק במשימה של דו-קיום שליו לדורות הבאים''. אמר אדג'אייה בראיון ל- DesignBoom.
מפגש עיצובי בין דתות ואמונות
בית הכנסת משה בן מימון שנבנה במתחם, הראשון שנבנה באיחוד האמירויות, עוצב כך שיפנה לכיוון ירושלים. את החזית החיצונית מלוות שלוש שורות של עמודים בצורת וי, המייצגות את השכבות של סכך הסוכה. בחלל הפנים תלוי אוהל מרשת ברונזה דקיקה מהחלון במרכז התקרה, המסמל גם בצורה וגם בחומר את אוהל מועד, שעל פי המסורת היהודית הקימו בני ישראל בציווי האל בעת ששהו במדבר סיני.
האור הטבעי שנכנס דרך אוהל הברונזה, העמודים והחלון העליון, מתפשט בחלל בית הכנסת בצורה מאופקת, מסוננת ונעימה. תוכנית המבנה תוכננה כדי שתהיה גמישה לשינויים, כך שניתן יהיה לשנות מקומות ישיבה כתלות בקהילה המתפללת במקום – המשויכת ליהדות ספרד או אשכנז. בבתי כנסת ספרדים הישיבה היא בצורת האות חי"ת, כשפני המתפללים מופנות למרכז בית הכנסת, ואילו בבתי כנסת אשכנזים הקהל יושב בשורות מול ארון הקודש.
סמוך לבית הכנסת קם מסגד אימאם אל-טייב. המסגד עוצב כך שיפנה לכיוון העיר מכה, המקום הקדוש ביותר בדת המוסלמית, וכולל קולונדה (שדרת עמודים מקורה) עם שבע קשתות מוארכות בכל פאה, המייצגות את חשיבותו של המספר שבע באסלאם. הקירות מאחורי השדרה מחופים ביותר מ-470 לוחות של מתכת רקומה בשיטה הנקראת פיליגרן, הרקמה מייצגת את אלמנט המשרבייה - אחד מהמאפיינים הדומיננטים ביותר באדריכלות האסלאמית.
את חלל הפנים מחלקים ארבעה עמודים ותשעה קמרונות נישאים, המפנים את מבטם של המבקרים אל המיהרב, נישה במרכז הקיר אשר פונה למכה, והחלק המעוטר ביותר במסגד. ארבעת העמודים מתייחסים לערכים של יציבות, סדר ושפע, ומטרתם להדהד את המספר ארבע בעל המשמעות באסלאם.
לבסוף, כמו בית הכנסת לכיוון ירושלים והמסגד לכיוון מכה, תוכננה כנסיית פרנסיס הקדוש שבמתחם כשהיא פונה מזרחה, לכיוון הזריחה, שכן האור נחשב לסמל האלוהות בנצרות. "יער" של עמודים אנכיים גבוהים מסמל את קרני האור של השמש. העמודים מכוונים אל כיוון מזרח, כך שאור מתפשט במקדש בשעות הבוקר, כשאור השמש נעים ומסנן את קרני השמש החמות בצהריים..
עיצוב חלל הפנים של הכנסייה מבוסס על רעיון של האדריכלים לייצר "מקלחת גאולה". ה-"מקלחת" מורכבת מסדרה של קורות עץ היורדות מהתקרה מטה ויוצרות מופע אדריכלי מרהיב. בשונה מכנסיות רבות, הצלב מקבל ביטוי עיצובי מינימליסטי על מנת להדגיש שהכנסייה פתוחה לכל, ותשמש מגוון זרמים בדת.
שלושת מבני התפילה בנויים על גבי ביתן מבקרים חילוני, שיהווה חלל לדיאלוג בין-דתי שמטרתו טיפוח ערכי דו קיום וקבלה בין אמונות, לאומים ותרבויות שונים. בתוך כל אחד מבתי התפילה תהיה למבקרים הזדמנות לצפות ולהיחשף לאותה דת, אך המרחב הרביעי תוכנן ככזה שאינו מזוהה עם דת ספציפית, וישמש מרכז לכל אדם שיחפוץ בכל.
הדיאלוג עובר מהחלל הבנוי אל המרחב הציבורי – גן עילי המהווה מרחב בטוח, שבו משתלבות שלוש הדתות. "ראיתי את הגן כמטאפורה רבת עוצמה, חלל בטוח, שבו נוצר חיבור בין הקהילה, הקשר הדתי והאזרחות - חלל זה מתקיים בין שלושת המבנים, שלוש האמונות. מרחב הגן משמש כפודיום, במה מוגבהת, שמאפשרת להתחבר לכל חלל. אין סף שמונע מהמבקר להיכנס וכך נוצרת חגיגה של ההיסטוריה המשותפת והזהות המשותפת", סיפר האדריכל.
סובלנות משוללת זכויות אדם
נראה שאדג'אייה והשותפים לתכנון המבנה המרשים עשו הכל על מנת לתת מקום לכל דת, העמיקו במחקר על מנת לייצר ולתכנן את המקומות הראויים ביותר לתפילה ולהתחשב בכל אדם, אך מבעד לאוטופיה הדתית המובטחת למבקרים מציצים סדקים חברתיים.
"בית משפחת אברהם" הוא דוגמה לדרך שבה אדריכלות מאפשרת לשנות או להטמיע אידיאולוגיות. איחוד האמירויות ביקשה להציג את עצמה בפני העולם, ואולי גם בפני עצמה, כמרכז לסובלנות וטוענת שהיא תומכת בחירות דתית ובמגוון תרבותי, ועשתה זאת באמצעות הקמת המתחם המרשים והכמעט אוטופי. עם זאת, קיים קונפליקט גדול בין האידיאל למה שבאמת קורה בשטח.
כידוע, באיחוד האמירויות לא קיים שלטון דמוקרטי, ולאזרחים אין אפשרות להחליף ממשלה או להקים מפלגות פוליטיות. קיימת הגבלה של חופש הביטוי ושל חופש העיתונות, והתקשורת המקומית מצונזרת כדי למנוע ביקורת על הממשלה, על פקידי ממשל או על משפחות המלוכה.
נוסף על הדיון האידיאולוגי, עולות שאלות רבות בנוגע לעלות הפרויקט, לדרך שבה נבנה ולזכויות העובדים שפעלו בו. אם לשפוט לפי מגוון החומרים וטכנולוגיות הבנייה, ופרק הזמן הקצר יחסית שבו קם הפרויקט – נראה שהיה צורך בתקציב אסטרונומי ובכוח אדם שפעם מסביב לשעון. הבניין שתכנן אדג'אייה, אומנם מיועד לתת מקום לכל מחבק לכל, אך קשה להאמין שהאידיאל המוסרי הזה מצליח להתכתב עם המתרחש מסביב לו. לאיחוד האמירויות יש עוד דרך ארוכה להגיע למטרה שהציבה לעצמה. בכלל זה, לצקת את אותם ערכים שמייצגים מבני הענק המעודדים תיירות, למציאות – גם מחוץ לאתרי הנופש.
