החל בתורת הפאנג שוואי ועד למחקרים עכשוויים – הקשר בין עיצוב פנים למצב הרוח ולנפש האדם הוא נושא רחב שבמרכזו עומדת מערכת היחסים שבינינו לבין החללים שבהם אנחנו מבלים את זמננו. בשנים האחרונות מתגבשת ההבנה כי מערכת היחסים הזו משמעותית ביותר דווקא כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים.
"עיצוב הסביבה משפיע מאוד על היכולת של ילד ללמוד, להתרכז ולהרגיש שייך", מספרת המעצבת שרית שני חי, שמתמחה בעיצוב לילדים. "בשנים האחרונות יש יותר דגש על עיצוב חללים שיעניקו תמיכה רגשית לילדים עם צרכים מיוחדים. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, ילדים על הרצף האוטיסטי או ילדים שיש לכם קשיים בוויסות חושי – לסביבה שבה הם מבלים את זמנם יש קשר גדול לתחושת השייכות שהם מרגישים".
פרויקט הדגל של חי, שעליו היא גם קיבלה את פרס FRAME 2020 לעיצוב חברתי מטעם מגזין העיצוב הידוע, הוא עיצוב בית הספר המכיל "ביכורים" שבתל אביב, שנעשה בשיתוף עם עמותת איגלו ועיריית תל אביב. "בבית הספר משולבים תלמידים ללא מוגבלויות יחד עם ילדים עם צרכים מיוחדים, כש-25% מהם עם מוגבלויות שונות – ילדים על הספקטרום האוטיסטי, ילדים עם נכויות, לקויות למידה. ערכנו מחקרים ושיחות עם מומחים בתחום ועם אנשי פדגוגיה כדי לעצב את בית הספר בהתאם לכללי הסביבה הנגישה".
במקרה של בית הספר המכיל, הדגש היה על עיצוב מודולרי ונגיש. "עיצוב בית הספר הוא על פי הכללים של עיצוב אוניברסלי, שמטרתו לאפשר לכל ילד להרגיש בנוח. המרחבים הם דינמיים וכוללים למשל ספסלים ניידים על גלגלים, או שולחנות דו צדדיים בגבהים שונים שמאפשרים גם ישיבה אבל גם עמידה עבור ילדים עם הפרעות קשב וריכוז שמתקשים לשבת לאורך זמן.
"ילדים על הרצף האוטיסטי זקוקים לעיתים קרובות למרחב שקט, ולכן יצרנו עבורם בכיתות כוכים מרופדים שמעניקים להם אפשרות להתכנס ולהירגע. לילדים עם אוטיזם יש קשיים בוויסות חושי, ולכן הקמנו עבורם לוחות גירוי הכוללים ריפודים בטקסטורות שונות שהתלמידים יכולים לגעת בהם ולחוש אותם. הלוחות האלו מתאימים גם עבור תלמידים על לקות ראייה הזקוקים למגע. השתמשנו בצבעי עץ, שנחשב למשרה שלווה, חם ועוטף, ושילבנו צבעוניות רגועה של כחול וירוק. יצרנו קירות הבנויים כפאזל כדי להמחיש את הרעיון שמדובר בסביבה המורכבת מתלמידים עם צרכים שונים, אבל כשהם לומדים ביחד הם מצליחים ליצור משהו משותף".
חדר משלהם
הדגש על עיצוב חדרים לילדים עם צרכים מיוחדים לא בא לידי ביטוי רק בכיתות בית הספר, אלא גם בחדרי הטיפולים של הילדים. "כבני אדם בסביבה מודרנית ומתועשת, אנחנו מאוד מוצפים ברעשים, אורות וצבעים שגורמים לחוסר שקט, אבל לילדים עם אוטיזם קשה מאוד להתמודד עם זה", מסבירה מנהלת המעון והגנים השיקומיים של רשת פרח לחינוך מיוחד, הדס הרטמן. "עיצוב חדרים לילדים עם צרכים מיוחדים מתמקד בעיקר בהרגעה של המערכת החושית באמצעות הסביבה שמקיפה אותם".
דוגמה לסביבה שכזאת היא שיטת הטיפול שפותחה בהולנד של שנות ה-70 הנקראת "חדר סנוזלן", שמתמקדת בילדים הסובלים ממוגבלויות שונות. מדובר בחדר שמשלב אלמנטים שמגרים את החושים בצורה ייחודית, ויוצר סביבה מוגנת, מרופדת ושקטה. חדרים שכאלה ניתן להקים גם בסביבה הביתית, כל עוד קיים דגש על גירוי של כל החושים יחד באותו הזמן. חוש הראיה למשל מגורה בידי קרני לייזר או סיבים אופטיים, צורות מתחלפות, חוש השמיעה באמצעות מוזיקה, וחוש המישוש באמצעות כריות ומזרנים.
"זהו חדר טיפול חשוך שכל כולו צבוע בלבן – מהרצפה ועד לתקרה, ובו גם טקסטיל לבן, כשהמטרה היא להרגיע את המערכת החושית של הילדים", מסבירה הרטמן. "בחדר יש גם פופים לבנים המעניקים ויברציות לגוף ויוצרים תחושת רוגע, וברקע מתנגנת מוזיקה מרגיעה. המקום מאובזר באביזרים שלוכדים את תשומת הלב של הילד, כמו ציורי דגים שמוקרנים על הקירות או עמוד בועות שמחליפות צבעים במגע".
גם הרטמן טוענת שלצבעוניות יש חלק גדול ביצירת המרחב הבטוח שילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים לו. "צבעים רכים ואביזרים בקווים נקיים ונעימים עוזרים לריכוז. דוגמה לכך היא באגף של ילדים על הספקטרום האוטיסטי, שחדריהם צבועים בצבעים רכים כמו צהוב כדי לא ליצור עומס חושי וכוללים גם יותר תיחום של החלל, משום שהם זקוקים לפינות שקטות ללא הפרעה ורעש. עם זאת, באגף של הילדים שלהם שיתוק ומוחי ופיגור שכלי, החדרים מאופיינים דווקא בצבעוניות רבה יותר".
מקום להירגע
נשאלת השאלה כיצד הורים לילדים עם צרכים מיוחדים יכולים ליישם את כללי העיצוב המונגש, ולעצב עבור ילדיהם חדר המותאם לצרכים הייחודים שלהם? למעצבת הפנים מירי דנקנר גרף יש כמה פתרונות לכך. "חשוב להבין שלכל ילד יש את הצרכים שלו. הרצף האוטיסטי הוא רחב, ומה שמתאים לילד אחד לא בהכרח מתאים לילד אחר", היא מסבירה.
דנקנר גרף מתמחה בעיצוב חללים עבור אנשים עם צרכים מיוחדים, והגיעה לתחום בעקבות בנה, כיום בן 17, שנמצא על הרצף האוטיסטי. "עברנו לבית חדש כשבני היה בן 4.5 ושינינו את עיצוב הבית כדי לענות על הצרכים שלו. כמשפחה, רצינו בית עם מפתחים מאוד גדולים כדי ליצור תאורה טבעית ותחושת מרחב, אבל ויסות האור מייצר אצל ילד על הרצף האוטיסטי תחושה אינסופית, והוא צריך את המקום היותר מוגדר עבור עצמו. אני קוראת למושג הזה 'הגדרת הגוף החלל', ובמסגרתו רציתי ליצור כל מיני פתרונות בבית שיאפשרו את המרחב הבטוח שלו.
"דוגמה אחת לכך היא וילונות שמאפשרים להחשיך את החדר שלו, כדי שבכל פעם שהוא נמצא בעומס חושי הוא יכול להסית את הווילונות ולהירגע. דוגמה אחרת היא שעד גיל 12 או 13 היה לנו אוהל בסלון ששייך לו. כשהוא בתוך האוהל הוא יכול להימצא איתנו בחלל הגדול עם המפתחים האין סופיים, ובכל זאת להיות במקום אינטימי ומוגדר שמאפשר גם תקשורת. מבחינה תחושתית יצרנו לו ערסל מבד ג'רזי שתלוי בחבל מהתקרה ומאפשר לו להרגיש עטוף באמצעות הלחץ שמפעיל עליו הבד ובאמצעות תחושת ההתנדנדות".
למה חשוב לשים לב כאשר מעצבים חדר לילדים עם צרכים מיוחדים?
"יש ילדים שירגישו נוח בחדר מואר, בעוד שאחרים יעדיפו חדר חשוך ועבורם וילון הוא פתרון מצוין. ככלל, מומלץ להימנע מהצפה יתר של החושים, ולהשתמש בצבעוניות מדודה. מצד שני, ילדים עם אוטיזם זקוקים לסדר וארגון, ולכן כדאי להגדיר את הריהוט בחלל באמצעות צבעים שונים – למשל שהמיטה תהיה בצבע לבן והשולחן בצבע תכלת.
"חשוב ליצור פינה נוחה לילד שכוללת פופים נעימים מבדים כמו פליז, ג'רזי ודמוי פרווה שתורמים מאוד לוויסות התחושתי. בנוסף, אפשר להכניס לבית אוהל שיעניק לילד פינה להתכנס אליה, ולתלות ערסל ויסות חושי שמספק לילדים עם אוטיזם את הצורך בגירוי תחושתי ומעניק תחושה עוטפת. כדאי לשלב בבית אביזרים כמו מיטת מים שעובדת על ויסות חושי, יציבה נכונה ותורמת לרגיעה, פנל אינטראקטיבי שעובד על טון, דיבור ואינטונציה, ומסרק סיבים אופטיים שתורם לאינטראקציה תקשורתית. חשוב גם ליצור פתרונות אקוסטיקה, שיבודדו את החדר מרעשים חיצוניים.
"בכל הקשור לצבעוניות, גם כאן מדובר במשהו אינדיבידואלי, אבל ככלל הייתי ממליצה על צבעים ניטרליים, צבעי הבטון למיניהם שנפגשים עם החומים והאפורים. צבעים אחרים שילדים על הרצף מגיבים אליהם טוב הם כחולים וירוקים, הצבעים שמדמים לנו את הטבע. כל מה שקשור לטבע, לעצים, לצמחים, וכל העולם של שמים ומים הם קטגוריה טובה מאוד. בעיצוב אני גם נמנעת מלהשתמש בטקסטורות מרצדות, כלומר לא צורות גיאומטריות צפופות ולא פיפיטות למיניהן, אלא משהו יותר טבעי ועדין שלא יוצר רעש ויזואלי. כל אלו יעזרו מאוד לילד מבחינה רגשית ויתרמו לביטחון ולהתפתחות שלו".
