סיפור על אדם שמשפץ דירה לעצמו, מתאהב בתחום ועושה הסבה מקצועית הוא לא יוצא דופן. אך סיפור שמסתיים בהפיכתו של אותו מעצב לבעל משרד בינלאומי זוכה פרסים, שעובד עם השמות הגדולים בעולם, ביניהם רשת מלונות "מקס בראון" בלונדון ו-"מריוט" ברומא – זה כבר עניין אחר. זה בדיוק מה שקרה לסער צפריר, ישראלי שהמסע שלו להפוך למעצב התחיל בדירה שעיצב לעצמו, המשיך בעבודה כמנהל פרויקטים מלונאיים והסתיים בבעלות של משרד לונדוני שמעצב מלונות בוטיק ומלונות ענק ברחבי העולם, מקבל הצעות עבודה מרשתות יוקרתיות כמו "הילטון" ו-"אינטרקונטיננטל", ושעל עבודותיו כותבים המגזינים הגדולים ביותר בתחום העיצוב.
צפריר העסוק לא תכנן לחזור לעבוד בארץ, אבל אז הגיעה אליו הצעה שהוא לא היה יכול לסרב לה. "כשאמרו לי שמדובר בפרויקט בישראל מיד אמרתי לא, פשוט אין לי זמן. אבל אז אמרו 'גלי כנרת', וזה שינה הכול", הוא מספר. "כשהייתי ילד עבדתי בחופשים במקום של חברים של ההורים שלי, שנקרא 'מועדון ים כנרת'. הייתי שם פיקולו, מלצר, ברמן – מה שהיה. והיה לי דוד עשיר מלונדון שהייתה לו סירה בגלי כנרת, ובקיץ היינו הולכים לשוט בה. כילד, המלון היה בעיניי גדול ומפואר ומדהים, ובאמת שלא יכולתי לסרב להצעה לעצב אותו מחדש. לשום מלון אחר בארץ לא הייתי מגיע, פשוט כי אני באמת עסוק מדי. ואני מאוד שמח שהסכמתי, כי היה לי שיתוף פעולה מדהים עם רשת מלונות ישראל קנדה, שזרמו עם המשרד שלי גם כשהצענו רעיונות יקרים למדי. זה פרויקט מרתק, ואני מאוד שמח על התוצאה".
השיפוץ והעיצוב של המלון המיתולוגי, שהושק לראשונה כמלון יוקרתי על שפת הכינרת אי שם בשנת 1946, תוקצב בכ-70 מיליון שקלים והושפע רבות מהמסורת רבת השנים של המקום. "יש שני עמודי תווך לנרטיב שסביבו עיצבנו את המלון", מסביר צפריר. "הראשון הוא שרידים ארכיאולוגיים שנמצאו ממש בסביבתו, והשני – דמותה של לוֹטֵה איזנברג, המנהלת המיתולוגית של המלון משנות הארבעים והחמישים.
35 צפייה בגלריה
"כילד, המלון היה בעיניי גדול ומפואר ומדהים. לא יכולתי לסרב להצעה לעצב אותו מחדש"
(צילום: עמית גירון)
"באותה תקופה כל המי ומי התארחו במלון, מספרים אפילו שפולה בן גוריון הייתה עומדת במטבח כדי לבשל לבן גוריון את האוכל שאהב. לוטה הייתה הדמות החיה מאחורי הכול, שהגיעה מאירופה והביאה איתה משם את האווירה וההקפדה לחוף ים כנרת. כל הסטייל שיצרנו במלון הוא איזשהו ערבוב בין הדמות שלה לבין הנושא של העתיקות, בתוספת של הרבה כבוד לנוף המדהים של המים".
מעשה בשני עצים
המבנה החיצוני של המלון נותר ללא שינוי משמעותי במהלך העיצוב מחדש, וגם בלובי הכניסה המחשבה העיקרית של צפריר הייתה איך להבליט כמה שיותר את הנוף שבחוץ, ולא את מה שבפנים. "הלובי הוא בעצם מסדרון שמוביל אל הכנרת", הוא מסביר.
"מרגע הכניסה כבר רואים את הקצה השני, את המים, ולכן היה לי מאוד חשוב לא לעשות שום דבר מקושקש מדי. הכול סולידי, מינימליסטי, לבן ונקי. בלי התחכמויות. חיפוי האבן הגרפי והתלת ממדי שעל הקיר שמאחורי דלפקי הקבלה, והדלפקים העשויים שיש עצמם, הם מחווה להיסטוריה של האזור וסוג של פרשנות מודרנית לסגנון הרומי הקלאסי. אבל גם באלמנטים הבולטים למדי האלה שמרנו על צבעוניות בהירה מאוד, כדי לתת את מלוא הכבוד דווקא למה שנמצא בחוץ".
הלובן והניקיון מפנים את מקומם לטובת עיצוב צבעוני, מפורט ומושקע, כשנכנסים למסעדה של המלון שנקראת "לוטה", על שם אותה מנהלת מיתולוגית. "האמת היא שבהתחלה תכננו עיצוב שלם לחדר אוכל, עד לפרט האחרון", מספר צפריר. "אבל אז צץ הרעיון של מסעדת שף במקום חדר אוכל מסורתי. למעשה, זה היה מה שהסטודיו שלי הציע מלכתחילה, אבל כולם חשבו ששום שף לא יסכים להגיע לכנרת. הסתבר שהם טעו ובגדול: כולם רצו לבוא.
"היזמים בחרו באסף גרניט, שזו החלטה נהדרת בעיניי. אני אוהב את אסף גם כשף וגם כאדם, ולמעשה כבר עובד איתו על פרויקט נוסף בברלין. ברגע שהביאו אותו זה שינה מבחינתי את הקונספט של העיצוב, ממשהו שהיה דומה יותר לרוח של שאר החללים במלון, החלל הפך למשהו שמהדהד את הפרסונה של אסף, את ארץ ישראל ואת ירושלים.
"מכאן נולד הרעיון של העץ, שעשוי מאריחי קרמיקה בגוונים שונים של ירוק שמטפסים לאורך הקירות ומתפשטים כמו עלים על התקרה. זו האינטרפרטציה שלנו למה שאנחנו רואים בעבודה של השף. גם שאר פרטי העיצוב במסעדה הם 'קסטום מייד' עבור המקום, למשל הכיסאות המרופדים בבד עם דוגמת עלים שמהדהדת את העץ שעל הקירות".
העץ שמטפס על קירות המסעדה הוא לא העץ יוצא הדופן היחיד במלון. נוסף עליו פסל ענק עשוי אלומיניום שיצר האומן גלעד קינן על פי תכנון של צפריר, שלמרגלותיו בר חיצוני הסמוך לבריכה. "היה שם עץ אקליפטוס ענק שהרים את הריצוף ואי אפשר היה להשאיר אותו", הוא משחזר. "זה היה די מצער, וניסיתי אפילו למחזר אותו ולהפוך אותו לשולחן הקבלה, אבל זה לא עץ שמתאים לבנייה כזו. במקומו יצרנו מודל של עץ ששאוב מהחוויות שלי בפסטיבל ברנינג מן בנבאדה. בהתחלה הבעלים לא התלהבו כי זה היה יקר מאוד. לקח קצת זמן לשכנע אותם, אבל התעקשתי, והיום כולם מאוד שמחים מזה. גלעד הצליח להנדס את זה ברמה הלא פשוטה של הפרקטיקה, כדי שזה ייתן את הצל הנדרש, ונוצר ממש מונומנט, יש לזה עוצמה".
עתיקות מתחת לבריכה
המוקד העיצובי השלישי שצפריר מדבר עליו בתלהבות הוא הבריכה עצמה. או יותר נכון, מה שמתחתיה. "חפרנו חורים ברצפת הבריכה, יצרנו שלושה חלונות גדולים ומתחתם הצבנו עבודות של הפסל יובל לופן מקיבוץ גנוסר. זה שחזור של העתיקות שנמצאו במקום, שנמצאות היום בידיה של רשות העתיקות. גם הספא עוצב באותו סגנון, עם זיקה להיסטוריה של המקום".
פינות הישיבה מסביב לבריכה לבנות ונקיות, וכמו עיצוב הלובי נוצרו כדי להשרות שלווה ולהשאיר את הפוקוס כולו על הכנרת. בין אלה בולטים מבנה דמוי כיפה שמאכלס ג'קוזי גדול ממדים וכן חיפוי הקירות החיצוניים הכהה, העשוי אבני בזלת – פיצ'רים שהיו קיימים במקום בגלגולו הקודם, עוד לפני העיצוב מחדש.
35 צפייה בגלריה
חיפוי הבזלת על הקירות והמבנה הכיפתי שבו ג'קוזי נשארו מגלגולו הקודם של המלון
(צילום: עמית גירון)
גם ב-124 חדרי המלון שולט הלובן השקט שמושלם באמצעות רהיטים ואקססוריז שמהדהדים את שנות ה-60 וה-70 הזוהרות, בהן היה המלון המקורי בשיאו התיירותי ואכלס את מיטב הסלבס הישראלים.
"ניסינו לא ליצור שום דבר שיפריע בשום צורה לנוף", מסביר המעצב. "הנוחות הייתה שיקול עיקרי מבחינתנו, עם חדרי אמבטיה גדולים ומפנקים שמכילים כיורים משיש קררה, חיפויים מגרניט פורצלן מסותת וברזים של גרוהה. הנכחנו כאן את המוטיב העתיק עם תקרה שעליה דוגמה תלת ממדית וגם פרטי אומנות בסגנון רומי שהדפסנו במדפסת תלת ממד ומסגרנו. לאלה נוספו תמונות ישנות של הכנרת, מהתקופה שלוטה איזנברג ניהלה את המלון. יש כאן גם אלמנט עיצובי ייחודי לחדרים, של פרח מקומי, שמספק עוד ממד של קשר לסביבה".
