כמעט שלושה חודשים לאחר סיום מבצע שומר החומות שזעזע את ישראל, קיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה כבר שקוע בחזרה לשגרת החיים. המדשאות ירוקות, שכונות חדשות של בתים פרטיים ממשיכות להבנות ורק החום מכביד על התמונה הפסטורלית. "ביום יום אנחנו לא חשים את הקרבה לעזה ואין הפרעה בשגרה שלנו", מסבירה חברת הקיבוץ שבביתה ביקרנו. "אנחנו אומרים שלגור פה זה 90 אחוז גן עדן ו-10 אחוז גיהינום".
בני הזוג, גננת ועובד נמל בני 47, הורים לארבעה ילדים (בני 17, 14,12 ובת 4), עברו לנחל עוז מיבנה לפני שש שנים, אחרי מבצע צוק איתן. "לא היה לנו שום קשר לקיבוץ לפני כן", מספרת אם המשפחה, "אחרי שנולד בננו השני, בעלי התחיל לדבר על מעבר לקהילה קיבוצית, אז התחלנו בשבתות לטייל עם הילדים בקיבוצי האזור ולבדוק, וכל הזמן דחינו את זה בגלל ענייני קריירה שלי".
לבסוף החליטו לעשות את המהלך בקיבוץ נחל עוז שפתח אז את שעריו למשפחות צעירות. ב-2014, לפני צוק איתן, קיבלו תשובה שהתקבלו לתהליך, וביולי 2015, שנה לאחר סיום המבצע עברו לכאן יחד עם 21 משפחות נוספות.
"צוק איתן היווה משבר מאוד קשה באזור כולו ובנחל עוז בפרט", מספרת האם. "באותה תקופה הייתה, מצד אחד, נטישה של משפחות את האזור ומצד שני זרם של משפחות חדשות". הם הגיעו עם שלושה בנים לבית חדש, ובתם הרביעית נולדה בקיבוץ. ביתם נבנה לפני המבצע והם היו הראשונים לגור בו. כחברי קיבוץ הם הוכרו רק לפני שנתיים, מבחירה אישית. "זה מוזר לומר, אבל רציתי לחכות לסבב אחד של לחימה, כדי לראות איך הילדים חווים את המצב, ורק אחרי זה להחליט סופית אם אנחנו נשארים כאן", מסבירה האם.
מבצע "שומר החומות" היה אמנם המבצע הארצי הראשון שבו נכחו, אך רקטות לעבר ישובי עוטף עזה נורות שוב ושוב לאורך השנים. למרות זאת, בני המשפחה התאהבו במקום. "בתחילת מבצע שומר החומות, מי שיכול היה לצאת יצא מיד. אנחנו נשארנו פה חמישה ימים לתוך המבצע, כי הבן שלי עבד ברפת ולא הסכים להתפנות", מספרת האם.
"כשהמצב הפך לבלתי נסבל הצטרפנו אל שאר המשפחות שהתארחו באשדות יעקב ובמשמר העמק, והבן הגדול שהתעקש להישאר לעבוד ברפת, נשאר פה עם חברים מבוגרים שהופקדו עליו". הם חזרו הביתה יום לאחר ההכרזה על הפסקת אש. "בהתחלה היה שקט מתוח, עשינו סיור נפילות בקיבוץ ולאט לאט החיים חזרו לשגרה".
חלונות קטנים למערב ושני ממ"דים
הבית שקיבלו עם הגעתם לקיבוץ היה בן קומה אחת, בגודל 100 מ"ר, ממוקם על מגרש של 440 מ"ר. לפני שלוש שנים, כשהם כבר הורים לארבעה ילדים ונטועים עמוק במקום, החלו לתכנן את ההרחבה שלו עם המעצבת מיכל סמץ, שמתגוררת במושב עין הבשור הסמוך.
"כמעצבת, שחיה שנים באזור, נפגשתי איתם לפני שחוו סבב ראשון של לחימה, וכל הזמן אמרתי שאני רוצה לראות איך יגיבו אחרי שיעברו אחד", היא מספרת. "אחרי שזה קרה, ההחלטה שלהם הייתה חד משמעית - ברור שנשארים. בתור מישהי שגדלה בעוטף עזה ובחרה לחזור לבנות את ביתה ולגדל את משפחתה כאן, קיימת הבנה משמעותית שזה הבית לטוב ולרע, ואנחנו נשקיע בו כמה שניתן ונוכל בשביל לקבל את איכות חיים שאנו רוצים".
לבית המשופץ הם עברו ביולי, לפני שנה. בשיפוץ הורחבה מעט קומת הקרקע ונוספה קומה עליונה, כך שגודלו של הבית הוכפל ועומד כיום על 200 מ"ר. על התכנון הייתה אחראית סמץ, ואת הרישוי עשתה האדריכלית מיכל אביטל.
ביישובי עוטף עזה, בשונה מיתר חלקי הארץ, בונים את הבתים מקירות בטון, מצופים בשכבת קלקר שמעליה טייח או גבס. כך המבנה ממוגן יותר מבית רגיל הבנוי מבלוקים, אך זה אינו תחליף לממ"ד. בשיטה הזו נבנתה קומת הקרקע הקיימת, והוחלט להמשיך איתה גם בקומה החדשה. בנוסף, הוחלט לבנות ממ"ד נוסף בקומה העליונה. כיוונו של הבית ביחס לרצועת עזה נקלח בחשבון גם הוא בתכנון – בחזית המערבית של הבית נפתחו רק חלונות הכרחיים וקטנים, בחדרי הרחצה ובממ"ד, כדי שיהיה ממוגן יותר.
קיר לבנים לאורך כל הבית
התכנון האדריכלי פשוט, ומסתמך על הקיים. קופסה לבנה בת שתי קומות, משובצת בחלונות אלומיניום שחורים ומוקפת דשא. "הכיף בבתים קיבוציים הוא שמהחלונות רואים דשא ועצים, ולא חומות של מגרשים פרטיים", מציינת המעצבת.
27 צפייה בגלריה
קומת הקרקע הציבורית מרוצפת אריחים ולכל אורכה נמתח קיר מחופה בריקים
(צילום: קרין רבנה)
דלת כניסה רחבה בצבע חמרה נפתחת אל קומת הקרקע הציבורית. היא מרוצפת אריחים בגוון אפור-חום ולכל אורכה נמתח קיר מחופה בריקים לבנים, המשמש רקע למטבח ולסלון, ומחבר ביניהם. "בני הזוג אוהבים חומרים טבעיים ואינטנסיביים", מסבירה המעצבת, "קיר הבריקים היה הבקשה הראשונה שלהם ואני בחרתי להפוך אותו למרכזי ומשמעותי בבית".
המטבח נמצא בקדמת הקומה, מוסתר מעט מהכניסה, ונפתח אל המרפסת הקדמית. הוא בנוי מפס ארונות נמוכים מאלון מסורק, הממוסגר בברזל בגוון טבעי. על הארונות קבוע משטח עבודה מבטון עם תערובת אבנים צבעוניות. מקביל אליו נמצא קיר ארונות גבוהים מעץ וברזל תואמים, ובמרכז אי גדול עם ארונות בצבע חמרה, המשמש לאחסון ולאכילה. מעליו משתלשלות מנורות ברזל בגוון חלודה.
בהמשך, על רקע קיר הבריקים, נמצא הסלון שנפתח אל המרפסת האחורית. מולו ממוקמת פינת האוכל, תחומה באמצעות עמוד קונסטרוקטיבי שהפך לקיר מחיצה אוורירי, עם נישת ישיבה פתוחה בתוכו. את שולחן האוכל העשוי פלטת עץ על רגלי ברזל ואת הספסל שלצדו, יצר בעל הבית בעצמו, אליהם צוותו כיסאות עץ בהיר תואמים ושני אהילי ראטן. בחלקה השני והפרטי של הקומה נמצא הממ"ד ויחידת המגורים של הבן הבכור.
חדר משפחה עם ממ"ד צמוד
גרם מדרגות עשויות ברזל בגוון טבעי מוביל לקומה העליונה ונמצא בצמוד לכניסה לבית. "רצינו להימנע ממדרגות בטון, שבזמן פגיעה מייצרות יותר הדף", מסבירה המעצבת. בחלל הריק שנותר מתחת למדרגות נקבעו שירותי אורחים קטנים.
27 צפייה בגלריה
מאחורי פינת האוכל ובהמשך לספרייה הכחולה, נמצא ממ"ד וחדר השינה של הבן הבכור
(צילום: קרין רבנה)
בקיר האטום שמלווה את המדרגות לא נפתחו חלונות, משום שהוא פונה מערבה – אל הרצועה. הוא קושט בגוף תאורה פיסולי של המעצב גיא לביא מקיבוץ ניר-עם. הקומה העליונה מרוצפת בפרקט אלון כהה, ובמרכזה אזור משחק ורביצה, ויציאה למרפסת גג. מסביב לו ממוקמים החדרים.
שני הבנים האמצעיים רצו לחלוק חדר אחד וקיבלו חדר מרווח במיוחד, שהחלק התחתון של קירותיו נצבע בכחול-אפור. פלטת עץ ליבנה מחוררת הותקנה על הקיר ומשמשת לתליית כלי נגינה.
27 צפייה בגלריה
הממ"ד הנוסף הוא גם חדרה של הבת הצעירה - בימי לחימה מתכנסת כאן המשפחה בלילות
(צילום: קרין רבנה)
בצמוד לחדר זה נמצא הממ"ד הנוסף, שהפך לחדרה הנעים של הבת הצעירה. קירותיו נצבעו עד חציים בוורוד פודרה, והוא רוהט בפשטות עם מיטת איקאה מעץ בהיר, ארון בגדים לבן ושטיח בגווני פסטל עדינים. בימי לחימה מתכנסת כאן בלילות כל המשפחה.
לעומת חדרי הילדים הבהירים והרגועים, בחדר הרחצה שלהם רוצף קיר אחד באריחי גרפיטי צבעונים ואינטנסיביים. לאיזון, חופו שאר הקירות באריחים לבנים ורצפה שחורה.
27 צפייה בגלריה
מימין: חדר הרחצה של ההורים מרוצף אריחי "סאבוויי" לבנים, משמאל: חדר הרחצה של הילדים, בו קיר רוצף באריחי גרפיטי צבעוניים
(צילום: קרין רבנה)
החומריות הטבעית והצבעים הבהירים חוזרים ביחידת ההורים השופעת אור טבעי. על גבי ריצוף הפרקט מוצבת מיטה מעץ בהיר עם מנורות לילה מוזהבות, ועל הקיר נתלו לוחות לבנה המשמשים להנחת מדפים קטנים, תיקים וכובעים. בחדר הרחצה הזוגי קירות אריחי "סאבוויי" לבנים, ורצפת אריחים בשחור-לבן. אלה משמשים רקע הולם לברזים שחורים ולשולחן הכיור מאלון כהה, התואם את הפרקט.
החודש הם סוגרים שנה בבית החדש, ושש שנים בקיבוץ. הם מספרים כי לרגע אינם מתחרטים על השינוי במסלול חייהם. "מהרגע שהגענו לכאן לא היה ספק לרגע", מסכמת אם המשפחה. "הקהילה פה באמת מיוחדת. היום אנחנו כבר לגמרי שייכים לכאן".
אדריכלית רישוי: מיכל אביטל. קבלן גמרים: גיא סרח. אלומיניום: פסגות אלומיניום. נגרות: נגריית אטלייר. תאורה: אדיסון. מסגרות: ינון אילן. סטילינג לצילומים: רעות פרידמן ברוכי
