"אמא תמיד אמרה שהחיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל", הוא אחד מהציטוטים הזכורים מהסרט האיקוני "פורסט גאמפ". אבל לפני שהקונדיטורית דנה ברזק, בעלת המותג "קינוחה", ומשפחתה, קיבלו דירה "בונבוניירה", הם עברו כברת דרך שנמשכה כארבעה חודשים עם מעצבת הפנים חן שדמי. "הלקוחות אמנם רכשו דירה אחרי שיפוץ תמ"א, אבל היא נראתה נורא", היא אומרת. עם זאת, העובדה שהלקוחה היא קונדיטורית מוכשרת סייעה לה בהבנת הפוטנציאל הגלום בה. "יש לדנה חוש אסתטי משובח, והתוצרים שלה פשוט יפהפיים ועשויים ממיטב חומרי הגלם", אומרת שדמי. "וזו גישה שהיא יישמה באופן דומה גם בהקשר של השיפוץ והעיצוב".
הדירה, בשטח של כ־100 מ"ר, דרשה שיפוץ מקיף. "הלקוחות קנו את הדירה בעיקר בזכות השכונה הנהדרת. ואני, שעושה הרבה ליוויי תמ"א בתל־אביב, יכולה להעיד שהתוצאות של השיפוצים האלה נדמות כטלאים שנוצרו בלי תכנון אמיתי ומושקע", אומרת שדמי. לדבריה, במקרה הנוכחי היו פערי גובה בתקרות בין חדרים, זאת בשל תוספות וחיזוקים, ואתגר נוסף בדמות חדר נטול חלון שממוקם לפני חדר הממ"ד שהתווסף לדירה. מלבד הצורך ביצירת חלל הומוגני ושלם, נטול פערי גובה, התבקשה המעצבת לתכנן את חללי הבית באופן שיתאים למשפחה המתרחבת. "כשהתחלנו את התכנון הם היו זוג פלוס ילד אחד, בזמן השיפוץ נולד עוד ילד, וכיום הם הורים לשלושה ילדים", אומרת המעצבת בחיוך.
ממתק נוסטלגי, בטעם של פעם
"הלימון – בדמות התמ"א התל־אביבית, נטולת כבוד לסממנים המקוריים בבתים – הפך ללימונדה", אומרת שדמי, שבחרה להדגיש את החיבור בין ישן לבין חדש. החזון שגיבשה עם בני המשפחה היה להפוך את הדירה ל"ממתק נוסטלגי, כמו בתל־אביב של פעם". לדירה, שממוקמת בקומה ראשונה של הבניין, יש מרפסת גדולה שפונה לרחוב ואי־אפשר לפספס אותה מבחוץ, לכן החליטו לוותר על תריסים ועל הסתרות שלרוב נעשות בעזרת אדניות ועציצים. שדמי מסבירה שבמסגרת הרצון לחבר בצורה הרמונית בין החוץ אל הפנים היא בחרה עם הלקוחות לחשוף את המרפסת ולהעניק להם חוויה כמו בימים עברו, שבהם אפשר היה לשבת בנחת על המרפסת ולתקשר עם הרחוב. "בנוסף, יש הרבה עצים בחוץ, שהעיר מקפידה לשמר, והם נשקפים מכל חלונות הבית ומכניסים את הירוק פנימה", היא מוסיפה. בהתאם להחלטה, הוצב במרפסת ספסל גדול שפונה אל הרחוב.
אחת ההפתעות הנעימות בדירה הייתה חשיפת קירות הסיליקט המקוריים שהמעצבת הופתעה לפגוש. "תחום ההתמחות שלי הוא תכנון בתים ודירות שאוטוטו מתפוררים", היא אומרת, "בחלק ניכר מהפרויקטים שלי אני מחפשת להשאיר משהו מקורי מהחלל הקיים ורואה בכך ערך גדול. בין אם אלה רהיט ישן, חיפוי קיים חיצוני או חשיפה של קיר קיים". לדבריה, עוד בתחילת השיפוץ היא דנה ביחד עם הקבלן איזה קיר נכון יהיה לחשוף, הכרעה שהותירו, בעצה אחת, לשלב מתקדם בשיפוץ. "אני רואה בזה חלק מרגש בתוך תהליך השיפוץ המפרך. תוך כדי בנייה החלטנו לחשוף את מה שמאחורי הטיח בקיר מרכזי בחלל המשותף, שהמבט אליו גלוי מכל צד. לא היה לנו ידע מקדים לגבי מה נמצא מאחורי הטיח, ונדהמנו כשנחשפו קירות סיליקט נהדרים לפני כמה עשורים טובים", מספרת שדמי על התגלית.
מטבח שפית במקום כיור מוזהב
מכיוון שפנים הדירה היה במצב מתפורר, כפי שמעידה המעצבת, והיא כללה אלמנטים שלא תאמו את טעמם האישי של בני המשפחה, כמו קרניזים מוזהבים וכיור זהב בשירותים, הוחלט לבצע "שיפוץ קומפלט". השדרוג כולל חלוקת חלל חדשה של הפנים, הרחבת המטבח לטובת הכנת העוגות של ברזק, החלפת מערכות החשמל, המיזוג והאינסטלציה ותכנון נגרות מותאמת. פריטי עיצוב ואמנות שאספו בני הבית במשך השנים נלקחו אף הם בחשבון, ועוד בשלב התכנון ההתחלתי הם מוקמו בחללים השונים, ושובצה עבורם תאורת דגש מחמיאה.
האתגר הגדול היה התמודדות עם הגבהים השונים שנגרמו עקב עבודות התמ"א. בעוד שגובהה המקורי של הדירה מיתמר ל־3.3 מטרים, נוצרו תקרות נוספות בגובה של 2.5 מטרים, בעקבות קורות חיזוק ותמיכה. שדמי ביקשה לנצל את הגובה ולהיעזר בו לאחסון. "כל האחסון בדירה מגיע עד למעלה, ובנוסף, קיבלתי החלטה שלא לכסות בגבס את הקורות, אלא להשאיר אותן בגובהן המקורי ולצבוע אותן בגוון התקרה", מוסיפה שדמי.
החלל שזכה לפתיחות מקסימלית הוא המטבח, שהיה סגור מאחורי דלת בתכנון המקורי, ובגלגולו החדש נפתח כליל. מכיוון שדנה אופה ועושה סדנאות אפייה, תכנון המטבח היה חלק מרכזי ומשמעותי. ארונות אחסון לבנים מתפרשים בקיר אחד מרצפה ועד תקרה, ובצידם ארונות תחתונים עם משטח עבודה רחב. המראה הנוסטלגי והחמים נשמר בעזרת בחירות מינימליסטיות כדוגמת עיטור הקרניזים הדק שעל דלתות הארונות והאריחים הלבנים בעיטור כחול עדין. את החלל משלימה תמונה נוסטלגית של סבה של ברזק, גם הוא אופה במקצועו, מהמאפייה שהייתה בבעלותו בפולין.
ההפרדה המינימליסטית שבין המטבח לשאר החלל נעשתה בעזרת אי עץ רחב. "האי הזה, שאורכו 2.4 מטרים, הוא מרכז הבית. הוא משמש כמשטח עבודה משני למטבח, ועליו אוכלים, מארחים וגם עורכים את הסדנאות", מסבירה המעצבת. ארבעה גופי תאורה בסגנונות שונים נתלו מעליו, כדי להוסיף לו ייחודיות וחמימות.
15 צפייה בגלריה
חדר בלי חלון הפך לחלל מואר המשמש משרד וחדר משחק. מימין ארון שירות עם מכונת כביסה
(צילומים: שי אפשטיין)
מחדר בלי חלון לאזור משחקים ועבודה
חלל הכניסה הוא אחד החללים החשובים במעלה מבחינת המעצבת. "אני דואגת ממש לראיין את הלקוחות על כמות הדברים שהם נכנסים איתה לדירה", היא אומרת. "זה ברור לי כשמש שאם לא הייתי מוצאת מקום, לדוגמה, עבור הקסדות של אב המשפחה, היינו מוצאים אותן על האי במטבח. ידוע שאם אין מקום ייעודי לחפצים, בעיקר בכניסה לבית, אז הוא יהיה מבולגן כל הזמן". אזור התארגנות כולל גם מקום למפתחות ולתיקים, מקום לציוד של הילדים, ועוד. גם אזור הכביסה, שבגלגול קודם מוקם בחדר הרחצה, נכנס גם הוא לשטח הכניסה הרחב, הכולל ארון רפפות מאוורר.
בהמשכו של ארון השירות ממוקם חדר, ואחריו הממ"ד. "תוספת הממ"ד, באדיבות התמ"א, יצרה בעיה תכנונית בגלל החדר שלפניו, שבוטל בו החלון", מסבירה המעצבת. "לכן הפכתי אותו לחלל ביניים רב־תכליתי, שמתפקד גם כחדר עבודה וגם כחדר משחקים - בהתאם לשעות היום ולמי שנמצא בו". שדמי בחרה לתחום אותו בדלתות זכוכית שקופות ממוסגרים בשחור, שלדבריה מפצים על היעדר החלונות ומאפשרת תקשורת רציפה עם מי שבתוכו.
את הממ"ד הפכה המעצבת לחדר השינה של הילדים. "זה חדר קטן יחסית שתוכנן כך שכל סנטימטר בו מנוצל", היא מסבירה, "הוא ממוקם באזור השקט ביותר בבית, ורחוק יחסית מהחלל המרכזי, לטובת פרטיות". החדר עוצב בקווים רגועים ורכים, עם קירות בהירים, ריהוט לבן ומעט פריטים צבעוניים כמו שרשרת דגלים ואלמנטים ימיים כמו גוף תאורה בצורת מדוזה, פוף בצורת תמנון, שרשרת טיפות ומגדלור מעץ.
משמאל לחדר העבודה נמצאת סוויטת ההורים שעוצבה בגוונים רכים ושקטים. קיר מראשות המיטה נצבע בגוון אפור בהיר, ומעל החלון נתלה וילון שיפון לבן. היציאה למרפסת אחורית היא תוספת באדיבות התמ"א, שלא הייתה במקור. גם חדר הרחצה בחדר ההורים התווסף לדירה. דלת כיס נסתרת בקיר מאפשרת מרחב שימושי יותר. מצידו האחד של חדר הרחצה מוקמה האסלה ומצידו השני תא המקלחון, שחופה במרצפות סומסום עדינות בגווני אפור וכולל נישה אלגנטית עבור כלי הרחצה. ביניהם ארון רחצה מינימליסטי בחיפוי פורניר אלון, שפתוח בחלקו, ומעליו כיור מונח ומראה עגולה.
גם בחדר הרחצה הכללי יש ארון רחצה בגימור תואם לזה שבחדר הרחצה של ההורים, ומאחוריו הודגש הקיר בעזרת אריחי לבנים קטומים בגוון כחול־מעושן מרענן, שהונחו בצורה אנכית. דלתות זכוכית בתוך מסגרת שחורה, בדומה לאלה שבחדר הרחצה של ההורים, מהוות חוצץ אלגנטי בין האמבטיה לשאר החלל, ובולטות על רקע החלל הבהיר, שחופה באריחי גרייז' (אפור בשילוב בז') על הרצפה ועל הקירות.
פטיפון, רצפת סומסום ועוד נגיעות נוסטלגיות
החלל המרכזי של הבית ממוקם לשמאל הכניסה, וכולל את המטבח, סלון אינטימי ופינת אוכל שממנה יציאה אל המרפסת. שני עמודים מבניים מפרידים בין המטבח לבין הסלון ופינת האוכל, כמעין שער. על קיר הלבנים הישן הותקן גוף תאורה דו־ראשי, שאפשר לכוונון. בסלון ניצבת ספת שזלונג אפורה שלמרגלותיה שטיח בדוגמת מרובעים, ושניהם משתלבים בפלטת גוונים בצבעוניות מרגיעה. לנוסטלגיה תורמים לכך גם פריטי ריהוט כמו מזנון טלוויזיה עם דלתות זכוכית ופטיפון שמונח על מעמד מתכתי, עם מקום לתקליטי ויניל.
מאחורי הסלון ממוקמת פינת האוכל שמהווה מעין הפרדה ויזואלית בין שטח החוץ לפנים הדירה, בעזרת ריצופה באריחי סומסום עדינים, שונים מאלו שנבחרו עבור שאר השטח.
"בחרתי לשבור קירות ולבנות אותם כמה סנטימטרים בודדים הצידה, ו'לתפור' את הריהוט לפי מידה מדויקת", מסבירה שדמי על הבחירות, "זה מה שאפשר לי לתכנן מקום פרקטי לכל אחד מהדיירים, באופן שיאפשר להם לגור שם עוד שנים ארוכות".
ברזק מספרת שהיה לה חשוב, מלבד יצירת מקום מתאים לסדנאות אפייה ואירוח, שהדירה תיראה ייצוגית ואלגנטית. "אנשים מגיעים אלינו לדירה לאסוף הזמנות של עוגות וקינוחים, ולכן היה לנו מאוד חשוב המראה שלה, וכמובן התכנון והעיצוב כולו", היא אומרת. "זה גם היה הרעיון בתכנון המטבח, האי והסלון, שהם החלק המרכזי בבית. כשאני מארחת לסדנאות על האי, מהותי בעיניי שהמשתתפים ירגישו 'כמו בבית', וירצו לעבור בחופשיות לפינת האוכל או ירגישו חופשי לשבת על הספות בסלון, מבלי לדאוג שהחללים הפרטיים יהיו חשופים לעיני כל".
"אני יכולה לציין שהדירה, בעיניי, יצאה ממש כמו הקינוחים של דנה", אומרת שדמי. "היא אוהבת, מצד אחד, להכין קינוחים נקיים ופשוטים למראה, אבל כאלה שנראים אלגנטיים, ותמיד תמיד מקושטים בצבעים שמחים. היא מקפידה להוסיף קישוט שנותן 'זריקת צבע' וגם אכיל, ממש כמו שבדירה דאגתי לשלב הבלחות של צבע, והרבה פונקציות שימושיות מבלי להעמיס".
