יש פרויקטים חברתיים שנוגעים ללב ועוזרים לאוכלוסיות מוחלשות להיטמע באוכלוסייה הכללית. אחד מהם הוא פרויקט "מדרגה" שמיועד לצעירים בסיכון. רוב הצעירים בפרויקט הם חסרי בית ומשפחה, שלאחר גיל 18 המדינה מסירה מהם את חסותה. בעבר, עם הפיכתם לבגירים לפי חוק, הם נותרו לבדם, חסרי תמיכה או הגנה מהמדינה, למעט מי שהחליטו להתגייס לצה"ל וזכו להטבות כחיילים בודדים. פרויקט "מדרגה" שהחל לפעול לפני כעשור, במימון ובפיקוח משרד הרווחה והביטחון החברתי, ובהפעלת עמותת "אותות", הציע דירות-המשך וסיוע בהשתלבות בחברה. אבל גם קורת הגג הזו נותרה בסיסית ביותר עבור אותם צעירות וצעירים. כאן נכנסה לתמונה עמותת "רתם למען הקהילה", בניהולה של שני לביא, אחות שכולה לסמ"ל רתם שרביט, שנהרג בלבנון ב-1997, שבועיים לפני שזכה לחגוג יום הולדת 20.
"העמותה הוקמה על ידי ההורים שלי, טליה ודוד שרביט, בשנה שרתם נהרג", מסבירה לביא, "משך כל השנים הם הציעו במסגרתה מלגות לחיילים בודדים ללימודים במימון תורמים פרטיים וחברים. לפני תשע שנים לקחתי על עצמי את הניהול של העמותה, וכיום אנחנו מוציאים לפועל שניים עד ארבעה פרויקטים מדי שבוע, שבהם אנחנו מציעים עיצוב בתים לאוכלוסיות מוחלשות".
18 צפייה בגלריה
את העמותה הקימה שני לביא, אחות שכולה לסמ"ל רתם שרביט, שנהרג בלבנון ב-1997
(צילום: איה ארגוב)
"רתם היה רגיש לעוולות חברתיות והספיק להתנדב לא מעט בגילו הצעיר. ההורים שלי תמיד עזרו לכל מי שרק היה צריך, ואחרי שאחי נפל, הם הקדישו את זמנם לעזרה לזולת, מתוך אהבת הארץ והמשפחה. זה לגמרי חלק מהמהות שלנו. גם של אחותי הבכורה, מעצבת פנים שעיצבה גם חלק מהפרויקט הנוכחי"
צורך בסיסי בסביבה עוטפת
לביא מספרת כי העמותה פעלה לשיפור הפן האסתטי בגני ילדים עבור ילדים עם מגבלות שונות, שיפוץ ועיצוב מקלטים של בני-נוער ודרי רחוב, עיצוב מקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן, שיפוץ מועדונים של ניצולי שואה וקשישים, שדרוג מחלקות סגורות של ילדים עם בעיות נפשיות וגם עיצוב בתיהם של חיילים בודדים. "תוך כדי עשייה, הבנתי את הצרכים השונים ודייקתי את הביצוע. הבנתי שהצורך הגדול הוא במענה לתחושה של אותן אוכלוסיות, והצורך בהרגשה שהם ראויים וחשובים", היא מציינת, "כשיש פנימיות והוסטלים שנראים כמו שצריך, שמכבדים את הדיירים ונותנים להם תחושה חמה ועוטפת, זה נותן להם ביטחון. למי שאין חום, יציבות וביטחון וחווה ילדות מורכבת צריך לקבל מענה עוטף גם מבחינה ויזואלית. שתהיה להם מינימום של פינה אישית להניח את הדברים הפרטיים". לדברי לביא, הדאגה דרך העיצוב, היא כזו שנוסכת בהם ביטחון עצמי ועשויה, בעתיד, להשפיע גם על תחושת השייכות, האמון והמחויבות לחברה ולסביבה. "אין ספק שזה הרבה יותר משמעותי לאוכלוסיות האלה מאשר לאוכלוסיות שזוכות לחיים יותר נורמטיביים, ובסופו של הנתינה הזו עוזרת להם וחוזרת אלינו", היא מוסיפה.
18 צפייה בגלריה
עיצוב שתי דירות בשכונת פסגת זאב בירושלים, שמשמשות בית לצעירות ולצעירים בסיכון
(צילום: איה ארגוב)
זה משהו שאת חושבת שאחיך ז"ל היה קשור אליו גם?
"רתם היה רגיש לעוולות חברתיות והספיק להתנדב לא מעט בגילו הצעיר. ההורים שלי תמיד עזרו לכל מי שרק היה צריך, ואחרי שאחי נפל, הם הקדישו את זמנם לעזרה לזולת, מתוך אהבת הארץ והמשפחה. זה לגמרי חלק מהמהות שלנו. גם של אחותי הבכורה, מעצבת פנים שעיצבה גם חלק מהפרויקט הנוכחי".
לביא מוסיפה כי בשנים האחרונות הגבירה את קצב העשייה. "פונים אלי ממוסדות שונים, כמו מקלטים של נשים מוכות ומרכזים של מתמודדי נפש, ואני מכניסה אותם למערכת, תוך שאני לומדת על הצרכים שלהם. אם הם זקוקים לפינת אוכל גדולה עבור כולם, פינות ישיבה, פופים נוחים, פינות קריאה, בהתאם לפרויקט אני בונה תוכנית שרק מחכה לצאת לפועל ברגע המתאים".
ומתי זה קורה?
"לשמחתי, במקביל לפניות של המוסדות פונות אלי חברות שרוצות להוציא עובדים לימי התנדבות משמעותיים. גם אותן אני מכניסה למערכת, אחרי שאני מבינה את התקציב, את האזור הגאוגרפי ונתונים נוספים. לאחר מכן אני מוציאה את הפרויקטים שמחכים במגרה. השלב הבא הוא תיאום אנשי מקצוע: מעצבות, נגריות וגנניות. גם כאן, אני עובדת בעיקר עם נשים, עסקים של נשים בתחילת דרכן, עסקים חברתיים, ירוקים, או אנשי מקצוע שמעסיקים אנשים עם מגבלות. חשוב לי להעסיק אוכלוסיות מוחלשות, שגם מקבלות תשלום מאותה חברה מסחרית שמתנדבת לפרויקט. באופן כזה אנחנו זוכים להעצים אותן גם דרך תעסוקה".
מדרגה שמובילה לפסגה
"אנחנו רואים חשיבות עצומה בליווי הצעירים והצעירות לאחר סיום השהות במסגרות חסות הנוער, תוך הענקת ארגז כלים לחיים עצמאיים ולהשתלבותם המיטבית בחברה הישראלית", מסביר זיו גרשוני, מנהל רשות חסות הנוער במשרד הרווחה והביטחון החברתי.
הפרויקט הנוכחי, עיצוב שתי דירות בשכונת פסגת זאב בירושלים, שמשמשות בית לצעירות ולצעירים בסיכון, חיכה כשנתיים לפני הביצוע.
מעצבת הבית של עמותת רתם, דולי דויטשר, והמעצבת קרן שלום, אחותן של סמל שרביט ז"ל ולביא, היו אמונות, כל אחת, על דירה אחרת בפרויקט. האחת, בניצוחה של דויטשר, עבור דיירות צעירות, ואילו השנייה, בניצוחה של שלום, עבור בנים צעירים. השתיים גייסו מעצבות מקצועיות ורתמו אותן להנחיית המתנדבים, עובדי חברת Mastercard ועובדי חברת הנוסע המתמיד, שסייעו בעבודות השיפוץ והעיצוב כדי להפוך את הדירות הסטנדרטיות למרחב ביתי נעים.
"בפרויקט הזה היו לנו 40 מתנדבים, 20 לכל דירה, וכולם עבדו בצורה יעילה ומהירה, לסיים את הפרויקט בכמה שעות בלבד", אומרת לביא, "אמנם אצלנו העבודה היא בעיקר מאחורי הקלעים, וכל חדר כולל תכנון של כמה שבועות, אבל זה מתנקז בסופו של דבר לביצוע ממוקד של עד שש שעות עבודה בלבד".
למתנדבים יש ידע בעיצוב ובשיפוץ?
"בכל פעם יש לנו מתנדבים אחרים. לחלקם יש רקע מקצועי, אבל רובם ללא ידע. חלק מההתמחות שלנו היא להציע יום מגבש ומהנה עבור כולם. הבקשה היחידה שלנו מהמתנדבים היא להגיע עם בגדים נוחים שאפשר ללכלך, נעליים נוחות ומצב רוח טוב. לכל יתר הדברים אנחנו דואגים. הפעם עמדו לרשותנו בעיקר מתנדבות".
דירתן של הצעירות
המשימות לביצוע כוללות לרוב צביעת קירות, צביעה דקורטיבית של פריטי ריהוט ואביזרים, בניית ריהוט שנרכש עבור הפרויקט, נגרות אישית וכן התקנות. "אנחנו משתמשים בהרבה OSB ממחסני עצים, משנים ייעוד של חפצים, משתמשים בהרבה פריטים מאיקאה וממק סטוק ויוצרים יש מאין", אומרת לביא.
"עבדתי עם מעצבות, כל אחת עיצבה חדר שינה עבור כל דיירת וקיבלה תקציב של כ-2,000 שקל לרכישת צבעים, אקססוריז ועוד", מספרת דויטשר, "היו מעצבות שהצליחו להשיג תקציב נוסף מחנויות ולשדרג את הפרויקט שלהן עוד יותר, אבל בשורה התחתונה כולן נדרשות להיות יצירתיות, ולעשות הרבה עבודות DIY כדי להשיג תוצאה ייחודית בתקציב סביר".
בדירה היו שלושה חדרי שינה, מתוכם אחד המשרת שתי בנות, חדר שירותים, חדר רחצה כללי וחלל ציבורי הכולל סלון, מטבח, פינת אוכל ומרפסת. את החלל הציבורי עיצבה דויטשר עצמה, ואילו על שאר החדרים היו אחראיות המעצבות יעל יגר, סוזי חביב, אלינור בן חקון וקרן ויסגן.
הן קיבלו יד חופשית?
"בעיקרון כן, כל אחת התנהלה מול הדיירת של החדר, אבל הן היו צריכות לאשר מולי את התוכנית, לוודא שנבחרו גוונים רגועים שמתאימים לחדר שינה, אלמנטים חובה כמו מראת גוף, שידה לצד מיטה, אביזרי טקסטיל, וכמובן לשמור שיהיה תכנון טוב, בין השאר מבחינה בטיחותית".
את החלל הציבורי הלבישה דויטשר מתוך רצון להפיח תחושה של בית אמיתי. "שייראה כמו סלון מעוצב של בית ושירגישו בו נוח", היא מציינת. בין השאר נצבעה פינת קיר הסלון בהלימה לשזלונג הפינתי, בגוון כחול לצד גוון פודרה, ועליו הותקן מדף גלריה שמדגיש את חלוקת הצבע בקיר ומכניס עניין לחלל. פתרון פרקטי נוסף הוכנס לאזור המטבח, שבגלגולו הקודם נראה ככוך קטן, בדמות בר ישיבה מעץ. מעליו נתלה לוח OSB לנוי, שעוזר להגדיר את האזור ונמתח בהלימה לאורך הדלפק. "הייתה שם פינת אוכל די תקועה", מספרת המעצבת, "אז הזזנו אותה למרפסת ומעליה שמשיה גדולה, אבל השארנו מקום בסלון שיוכלו להכניס אותה פנימה לפי הצורך".
עציצים ירוקים שולבו בחללי הבית וגם במרפסת. "אני מאוד אוהבת לשלב עציצים וצמחייה בעבודתי", מציינת דויטשר, "את המרפסת חיפינו בדשא סינטטי שייתן תחושה של גינה, והכנו קיר שיקי מבסיס מיטה של איקאה, שעליו חיברנו עם וו מיכלים שבהם עציצי תבלין". חלקו השני של בסיס המיטה שימש לבניית ספסל ישיבה באותה הנישה.
בחדרי השינה של הצעירות דאגו המעצבות להלבשה בעזרת טקסטיל וגוונים רכים שישרו בחדר אווירה נינוחה. בחדר הצעירה בעיצובה של יעל יגר נפער חור גדול בקיר, שבו השתמשה הדיירת לאחסון נעליים. "המעצבת הגיעה עם נגר ודאגה לחפות את הקיר ב-OSB, ולמשוח את הלוח בלכה, שיהיה נוח למגע", מסבירה דויטשר. לנישה הוכנסו שידות אחסון במראה נעים ונקי.
דירתם של הצעירים
שלום, הום סטייליסטית ומעצבת מטבחים, מספרת כי הדבר שבלט בעיניה עם הכניסה לדירת הבנים היו הקשתות. "היו בה שני מעברים מקושתים: בכניסה למטבח ובמעבר לחדרים. וכשיש אלמנט טוב ויפה, אותו רוצים להדגיש", היא אומרת. בהתאמה היא החליטה לעצב את החלל הציבורי תוך שימוש בצורות גיאומטריות. ראשית, היא צבעה את הקיר האלכסוני שמול הקשת המובילה לחדרים בצורת קשת דומה, בגוון חרדל. "יצרתי מבואת כניסה, אמנם לא ממש בסמוך לדלת, אבל קצת אחרי, במקום שהיה קצת יותר מרווח ומזמין", היא מסבירה.
בפינת הסלון, לצד השזלונג הפינתי ("החלפתי בין הספות בשתי הדירות כי הכיוונים שלהם היו מנוגדים והספות חסמו את המעברים", מספרת המעצבת) נצבע הקיר בצורות גיאומטריות בגוונים התואמים לתמונה האמנותית שנבחרה לחלל: חרדל, תכלת ומוקה. המעצבת תכננה צורת קוביות, כמעין רמז למדרגות, שנצבעו בתכלת לצד הפתח המקושת המוביל למסדרון, בגודל זהה לגודלן של שתי קוביות אחסון. האחת נתלתה על הקיר, כאלמנט אמנותי, והשנייה הוצבה כשידת צד ליד ההדום. "ניסיתי להכניס יותר עניין בקירות החלל מאשר 'רק' לתלות תמונות. ולכן בחרתי בצביעה אמנותית, בקוביות אחסון וברעיונות יצירתיים אחרים", מסבירה שלום.
רעיון יצירתי נוסף לאמנות קיר אפשר לראות לצד קשת הכניסה למטבח, שם תלתה וילון גלילה שנראה כמו מחצלת, שאליו מחובר חישוק עם פרחים מיובשים. תמונה יצירתית נוספת היא הכינה מחולצה מעוטרת בחרוזים בדוגמת אישה אפריקאית, אותה גזרה והכניסה למסגרת שהותאמה לעובי החרוזים. על מזנון הטלוויזיה שילבה מסגרת שעליה עלה מיובש מיוחד, שהביאה אמה של המעצבת מטיול במרוקו. גם בפינת האוכל היא שיבצה שתי יצירות אמנות שהוכנו משאריות טפטים, שהיוו גם את ההשראה לגוון פינת האוכל. "צבענו ותחמנו אותו בגוון שנדגם מהטפט, את הקירות וגם את התקרה, שמדגישה צורה גיאומטרית מלבנית ומתכתבת עם החלל", היא אומרת.
במטבח הוסיפה שלום דלפק עץ, שיתאים למי שרוצה לנשנש או לשבת לקפה קטן. "לפני כן כל מי שהיה נכנס למטבח היה נאלץ ללכת לפינת האוכל, שהייתה הרבה פחות שימושית עבור הדיירים", היא אומרת. מראות מוארכות הותקנו מלמעלה, כדי שמי שיושב מול הקיר לא ירגיש לבד. "בגלל שהמטבח היה צר וארוך, חשבתי להתקין מראות בצד אחד, שישקפו ויוסיפו עומק לחלל", מסבירה המעצבת. ארונית קלאפה אלטרנטיבית, בדמות ארגז לחם, נקבעה מעל האריחים שבאזור משטח העבודה, לצד מדף דקורטיבי.
באחד מהחדרים, בעיצובה של שרון בלאום, נעשה שימוש בחומרים טבעיים. "היה מאוד יפה לראות איך המעצבת יצרה 'יש מאין'", מפרגנת שלום, "בעזרת תחתיות שעם לסירים חמים היא יצרה לוח מודעות מעל שולחן כתיבה, ענף עץ קטן הפך למתלה לעציץ, וכל אלה משתלבים מעולה עם הגוון הירקרק שבמרכז הקירות", היא אומרת.
בחדר הזוגי, בעיצובה של דקלה פרידמן, עוצב קיר החלון בדוגמאות גיאומטריות, שתיים מהן זולגות לקירות הסמוכים. "כרגע יש בו מיטה אחת שמורכבת משתי מיטות שחוברו יחד, אבל כשיגיע הדייר הנוסף הן יופרדו, וקיר הכוח כאילו יחבק כל אחת בנפרד", היא מציינת.
את דירתם של הצעירים משלימה המרפסת. המעצבת תכננה לחפות את הרצפה בפרקט עץ אך שיחה עם הדיירים הבהירה שהם מעדיפים הצללה על פני רצפה. מסביב למרפסת הקטנה היא שילבה אדניות עץ עם צמחיה, פרי עבודתם של ילדי כיתה א' בבית הספר של בנה הצעיר של לביא. היא יצרה עם הילדים סוקולנטים ("לא כאלה שדוקרים") בארבע אדניות, שעברו לפאר את המרפסת בדירת הצעירים. "זה אחד הדברים שבעיניי מאוד עוזר להפחית את עוצמת הכאב - עשייה ועזרה לאחר", היא מסכמת.
