בעולם העיצוב הסקנדינבי, שמקדש את המינימליזם, את הקווים הנקיים ואת הגוונים הניטרליים שנעים לרוב בין אפור, שחור ולבן, יש מעצב אחד שקורא תיגר על סגנון העיצוב הזה. מעצב הרהיטים ג'ייקוב מזרחי יוצר פריטים שהם הכול חוץ ממינימליסטיים – הם צבעוניים, נועזים ומלאי חיות ושמחה. העבודות שלו מזכירות קליפ פופ משנות ה-80 עם שלל צבעי יסוד, צורות גיאומטריות והדפסי חיות, וכך הוא גם חי. הדירה שלו ממוקמת בקופנהגן, בירת דנמרק, ונראית כמו בית בובות חלומי שעושה חשק לקפוץ אליו לביקור. או לעבור לגור בו, תלוי בטעמכם האישי.
מזרחי, בן 53, בזוגיות "ואבא לכלבה", הוא אומר בחיוך, הוא יליד דנמרק, ואף על פי שהשם מצלצל ישראלי, הוא אינו דובר עברית בכלל ולא חי בארץ מעולם. אבל כפי שאפשר לחשוד, למזרחי יש קשר מסוים לישראל. "אבא שלי ישראלי לשעבר, ואמא שלי דֵנית. אבא שלי הגיע לדנמרק בשנת 1964, בטיול אחרי צבא שהוא עשה ברחבי אירופה. הוא לא הצליח לשכוח את כל הבחורות הבלונדיניות שראה כאן, אז הוא חזר לדנמרק, התאהב באמא שלי והקים איתה משפחה. הוא היה מעצב שיער במשך 50 שנה עד שיצא לפנסיה", מספר מזרחי.
לפני שהחל לעסוק בעיצוב רהיטים, עסק מזרחי בכלל בעולם המוזיקה. "למדתי באקדמיה למוזיקה, הייתי פסנתרן, מורה למוזיקה ומלחין. היה לי קשה מאוד להתפרנס מהמקצוע והרגשתי שאני מתעייף מזה. לימדתי מוזיקה בבית ספר והרגשתי שאני לא יכול להיות יצירתי. איבדתי את התשוקה לזה ומצאתי אותה מחדש בעיצוב רהיטים", הוא מספר על דרכו לעולם העיצוב.
איך הגעת לעצב רהיטים?
"תמיד אהבתי ליצור. כבר בתור ילד בן 5-4 הייתי מעצב מכוניות, חולצות כדורגל, מערכות סטריאו, מטוסים וכן הלאה. לפני עשור התחלתי לעצב רהיטים כתחביב. זה משהו שלימדתי את עצמי תוך כדי עשייה. אני גר בסקנדינביה המשעממת והאפורה, ואחרי הקורונה התחלתי לשים לב שאנשים פתאום רוצים להכניס צבע לחיים ולבתים שלהם ומתעניינים בריהוט שלי. אז לפני שנתיים אמרתי לעצמי – או עכשיו או לעולם לא. היום אני מעצב רהיטים באופן עצמאי ללקוחות בכל העולם ובעיקר מארצות הברית. אני מרגיש שיצירת שולחנות וכיסאות זה כמו ליצור מוזיקה, פשוט בצינורות שונים".
כל הרהיטים של ג'ייקוב מעוצבים בהתאמה אישית ולא מדובר בייצור המוני. אפשר לרכוש את הריהוט שלו בהזמנה דרך פנייה באתר שלו וכך להגשים חלום מדויק. "כל רהיט הוא חד-פעמי ולא מוצר מדף, וכשאני מעצב רהיט אני ניגש לזה בצורה גרפית. אני חושב על רעיון ואז רואה מה קורה. הרהיטים שלי עשויים MDF ואני עוטף אותם בציפוי ויניל שנותן גימור מבריק. ההשראה שלי מגיעה מהפרטים הקטנים. פעם עיצבתי רהיט והייתה חתיכה שנשארה לי שתכננתי לזרוק, עד שחשבתי שהיא יכולה לשמש כמנורה כי הצורה שלה הייתה מצחיקה", הוא מסביר על שיטת היצירה שלו.
איך היית מגדיר את סגנון העיצוב שלך?
"הסגנון שלי השתנה במהלך השנים, אבל הוא תמיד נוגע לצבעים נועזים ובעיקר לצבעי פסטל. אני שואב השראה מהילדות שלי בשנות ה-80, כי זה היה הריהוט בבית שלי כשהייתי ילד. הרבה אנשים אומרים שזה סגנון ממפיס (סגנון צבעוני ופורץ דרך בצורתו שהומצא בשנות ה-80 על ידי אטורה סוטסאס האיטלקי ונקרא על שם העיר ממפיס בארצות הברית. מ"ב). אבל כשאני מעצב את הרהיטים, זה לא משהו שאני חושב עליו. אנשים אוהבים לשים דברים בתוך קטגוריות ותבניות, אבל קשה לי להגדיר את הסגנון שלי".
אפשר לומר שהריהוט שלך צבעוני מאוד.
"נכון. אנשים תוהים לעצמם איך הם יכולים לגור בבית צבעוני כזה, אבל אני רגיל לזה. יש כאלה שחושבים שאני בטח חיית מסיבות ומשתמש בסמים, ובכלל לא. אני בן אדם משעמם. אני נהנה לפגוש חברים, אבל אני גר באזור כפרי ואוהב שקט".
איך הריהוט שלך משתלב במדינה שמקדשת עיצוב מינימליסטי?
"אנשים בדנמרק לא אוהבים את הרהיטים שלי. פה נהוג לחשוב שצבע זה משהו מעייף, אבל אני חושב שיש משהו במינימליזם שמאוד משעמם ואפילו מדכא. אין צבעים והכול מאוד צפוי. אני חושב שהסגנון הזה נמשך כל כך הרבה זמן, שזה הפך להיות קלישאה. אני פונה ללקוחות מחו"ל, יש לי לקוחות מאיטליה, ספרד, צרפת ובעיקר מארצות הברית. אני מקווה שדונלד טראמפ לא יטיל מכס נוסף על קניות, אחרת אני אתקשה למכור ללקוחות שם".
מה בנוגע לעולם העיצוב הישראלי? אתה עוקב אחרי מה שקורה כאן?
"האמת שלא. אני לא בקיא במה שקורה בישראל. יש לי משפחה בישראל וביקרתי בה המון בתור ילד. בשנת 2017 גיליתי את ישראל מחדש וטיילתי בה חמש פעמים עד תקופת הקורונה. הייתי שמח לבקר פה שוב אחרי שהעניינים יירגעו. אני מודה שמאז 7 באוקטובר אני משתדל להישאר מתחת לרדאר מבחינת דיבור על המשפחה הישראלית שלי. התראיינתי לאחרונה לעיתון דני וביקשתי שלא להזכיר את העובדה שאבא שלי ישראלי כי לא רציתי להיות קורבן לפיגוע הבא ושמישהו יהרוג אותי. זאת אולי לא התקופה הטובה ביותר עכשיו, אבל ממש הייתי שמח לבקר בישראל ולעבוד בה. אני חושב שהרהיטים שלי היו מצליחים בישראל. הישראלים אמיצים מאוד כי החברה בישראל כל כך רב-תרבותית, לעומת דנמרק שבה שולט סגנון אחד".
מה השאיפות שלך בתחום העיצוב?
"הייתי רוצה לעשות שינוי טוטאלי בתחום עיצוב הפנים והריהוט. הדברים שלי הם ההפך מייצור המוני, אבל היה נחמד לעצב לאיזו חברה גדולה ולראות את העבודות שלי מיוצרות באלפי יחידות. אני שואף להכניס צבע ושמחה לבתים של הרבה אנשים".
