בצל המלחמה רתמה מעיין אגמון, בת 12 ממרכז הארץ, את העניין הפרטי שלה בהכנת נרות ליוזמה שביקשה להפיח תקווה בקרב משפחות החטופים. "רציתי להביא משהו מעצמי לתקופה הזו, שתהיה עוד תקווה למשפחות החטופים ושהילדים יחזרו הביתה. אני במגמת אומנות בבית הספר, ובהתחלה חשבנו לעשות פרויקט למען החטופים עם המגמה, אבל החלטנו לעשות את זה עם אנשים שאנחנו מכירים, כי זה תהליך אישי. היינו המשפחה שלי ועוד חמש משפחות שאנחנו מכירים, כולנו קרובים מאוד", מספרת אגמון.
יחד הם יצרו כ-40 נרות בעבודת יד, כשכל נר נושא את תמונתו של אחד מהילדים החטופים בעזה. "זה היה ספונטני. היה לנו רעיון ועשינו סקיצות, הלכנו על בטוח. רוב הידע בתהליך עצמו הגיע מתומא דוידוף (ראו בהמשך הכתבה – ק"ד). בנינו יחד מתכון ושילבנו ריחות רגועים של אוקיינוס ושל יער גשם. בחרנו בכחול ולבן, צבעים שאפשר להשיג מפנדה או מפתיתים של צבע תעשייתי, שנמסים בשעווה. נרות הם סימן של תקווה, אור בתוך חושך. הנחנו אותם בכיכר החטופים והדלקנו אותם, כשקיווינו שהילדים יחזרו הביתה לפני שהנרות יכבו. כמה ימים אחר כך שיחררו את הילדים בפעימות הראשונות", אומרת אגמון. כעת היא ושאר המדינה ממתינים להחזרת שני הילדים האחרונים בשבי חמאס - כפיר ואריאל ביבס.
"הריח האהוב עלי הוא וניל. בהתחלה לא ידעתי שיש בכלל ריחות לנרות, וקשה לי עם ריחות חזקים, אז התחלתי עם וניל וריחות עדינים יותר", משתפת אגמון. במהלך השנה האחרונה, החלה אגמון לגבש תחביב חדש ועם הזמן, להתייחס אליו יותר ויותר ברצינות. "זה התחיל מסקרנות. נתקעתי עם מלא נרות שבת, בערך 100, ותהיתי מה קורה אם לוקחים, ממיסים והופכים אותם לצורה שאני רוצה. התחלתי לחקור, לראות איך אנשים עושים את זה. למדתי מהרשתות החברתיות, הרבה מטיקטוק. בהתחלה זה יצא קטסטרופה ועם הזמן הבנתי והשתפרתי", היא מספרת.
לטובת התחביב המתהווה, הוקצתה לאגמון פינה בבית, אחרי הכל, מדובר בתחביב מלכלך במיוחד ואת השעווה המתקשה קשה להסיר ממשטחים ומבדים. "כשאני מכינה נרות אני עושה את זה לרוב לבד", מספרת אגמון, "אני אוהבת לעשות את זה או כשכולם לא בבית או כשכולם ישנים. אני לא אוהבת שבאמצע העבודה מסתכלים. אני לא בנאדם עם הרבה סבלנות, אבל זה לוקח הרבה מאוד זמן ובאמת צריך הרבה סבלנות. זה רק נראה קל. צריך שתהיה תשוקה וכוח רצון", היא מוסיפה.
מניחוח כביסה ועד ריח פופקורן בקולנוע
אגמון לא לבד בתחביב. פוסט בקבוצת "זה לא יושב בול" בפייסבוק ובו הבקשה: "חשקה נפשי לאמץ תחביב חדש – הכנת נרות. אשמח לכל מה שיש לכן להציע" הוביל למבול של תגובות וטיפים, שאותתו לנו שיש פה טרנד הום סטיילינג חדש – עיצוב נרות בבית. מדובר בטרנד מנחם ומרגיע, בטח בתקופה המאתגרת שבה אנחנו חיים.
ניחוח של כביסה נקייה, לחם טרי מהמאפייה או הריח של הפופקורן שקניתם בפעם האחרונה שהלכתם לקולנוע – נראה שאין ריח שאי אפשר ללכוד לתוך נר. מאחורי עיצוב ושילוב הנרות ברחבי הבית עומדים יוצרים ויוצרות, חובבים ומקצוענים כאחד, שיוצקים את כל הניחוחות והאווירה המתאימה במו ידיהם לכדי נר דקורטיבי, שישנה ברגע אחד את האווירה בחלל.
"היום אפשר לראות ששעווה בהירה ללא צבע וכלי זכוכית חומה מאוד פופולריים, הם עובדים טוב עם עיצוב מינימליסטי ומקסימליסטי כאחד. מצד אחד הם ניטרליים יותר, ומצד שני יש להם נוכחות מרשימה ונעימה"
נרות הם אמנם קטנים וזניחים בממדים שלהם ביחס לשאר הרהיטים בבית, ובטח שאינם תופסים מקום מרכזי בשיקולים השונים בעיצוב – אבל יש להם השפעה גדולה על האווירה ועל הריח. וריח הוא חוש שנחרת בזיכרון כמו גם מעורר אותו. אפשר לומר שהנרות הם אלו שישלימו את החתיכה החסרה בבית.
התחום נחלק לשניים: נרות מוכנים שאפשר לרכוש בחנויות ונרות בעבודת יד. בין לבין נמצאים יצרני נרות בוטיקיים שמכינים אותם בעבודת יד מוקפדת. היוצרים שעוסקים בהכנת נרות, בין אם לעצמם ובין אם כעסק, מספרים על הרגע שבו המלאכה הפכה לתשוקה ריחנית ומעוצבת, שנותנת את הטון בבית, ובמקרים מסוימים אף שינתה את האופן שבו הם מתמודדים עם אתגרים שונים בחייהם.
"בכל מלאכה יש סוג של נחמה"
"כמה קשה זה כבר להכין נר?" הייתה השאלה התמימה שבן זוגה של תומא דוידוף זרק לאוויר, כשהדליק נרות שבת שהתחממו עד כדי שאי אפשר היה להחזיק בהם. "מאז עברו כמה שנים וזה הפך לאובססיה שלמה. התחלתי בגוגל ויוטיוב כמו כולם, ובמקביל, למדתי על נושא הטמפרטורה, קראתי מאמרים אקדמיים על כימיה וניסיתי להבין מה זה אומר להוריד טמפרטורה של נר מבחינה כימית", מספרת דוידוף, בת 28 ואם לילד, סטודנטית למידענות, על הרגע שהכנת נרות הציתו את הסקרנות שלה עד כדי שזה הפך להיות העסק הקטן שלה - "הנרות של תומא".
"בתהליך ההכנה של הנר צריך לשלב שמן ריח שמיועד לנרות. גם הכמות חייבת להיות מדויקת. כמות גדולה מדי, והנר יזיע ויבער בצורה לא אחידה. פחות מידי – והנר יריח טוב רק כשהוא קר. זה בדיוק מה שקרה לי עם נר קנוי. התלהבתי מאוד מנר מסוים בריח פטל אדום בחנות. הגעתי הביתה, הדלקתי – ולא היה ריח בכלל", מספרת דוידוף, "ניסיתי כל מיני פורמולות ולפני שנה וחצי בערך, החלטתי להזמין ריחות ממפעל קטן בארצות הברית ששמעתי עליו דרך קבוצת פייסבוק. הזמנתי ניחוחות של לחם טרי, פופקורן של בתי קולנוע וורדים בולגריים. היום, אני ממציאה מתכונים משל עצמי ומנסה לפצח כל מיני תהליכים. למשל, בשבוע שעבר הצלחתי בפעם הראשונה להכין נר זוהר בחושך, שאני מנסה כבר שנתיים לעשות. זה מטורף".
ייתכן שכבר התרגלנו לראות נרות בכל מקום והנוכחות שלהם ברורה מאליה. אולם, הם לוקחים חלק בלתי נפרד מתהליך ההום סטיילינג. בקבוצות הפייסבוק השונות המוקדשות למלאכה, אפשר לנחש את הכיוון בהתאם לשאלות על סגנון הכלים הנדרשים, גוון השעווה והתבנית הפופולרית ביותר. גם מותגי בישום ואופנה מובילים מקפידים על הפקת ליין נרות ריחניים המזוהים עמם, בחגים ובאירועים משמעותיים. "לדוגמה, היום, אפשר לראות ששעווה בהירה ללא צבע וכלי זכוכית חומה מאוד פופולריים, הם עובדים טוב עם עיצוב מינימליסטי ומקסימליסטי כאחד. מצד אחד הם ניטרליים יותר, ומצד שני יש להם נוכחות מרשימה ונעימה", מוסיפה דוידוף.
"בכל סוג של מלאכה יש נחמה ובמיוחד עכשיו", מוסיפה דוידוף, "אני חושבת שחנויות למוצרי נרות צריכות להרחיב את שעות הזמינות בסופי השבוע בשביל המילואימניקיות שחוזרות הביתה בסופ"ש ומחפשות משהו מרגיע לעשות עד יום ראשון".
"אם אני מכריחה את עצמי ליצור - הכאבים פוחתים"
עבור גליה איסקוב, הנדסאית תעשיה וניהול מחולון, העניין בנרות החל בתקופת הקורונה, כשישראל הייתה תחת מגבלות השילוח הבינלאומי. היא לא הצליחה להשיג אז את זוג הנרות שרצתה ליום האהבה. "זה היה כל כך יפה שרציתי לנסות להכין לבד. התחלתי לחקור, הזמנתי חומרים ותבניות, וכבר בפעם הראשונה זה יצא מושלם והתחלתי לנסות דברים נוספים", מספרת איסקוב.
ככל שהזמן עבר, החלה איסקוב להתמודד עם תסמיני פוסט-קורונה וכאבים שהשביתו אותה לחלוטין. "בעקבות הקורונה, אבחנו אותי עם פיברומיאלגיה. אני עובדת כשכירה בהייטק ופתאום לא הצלחתי לקום בבוקר או להתמודד עם מטלות שגרתיות בבית. בהתחלה, לקחתי תרופות וכדורים לשיכוך הכאב, אבל ההקלה הייתה רגעית. עם הזמן וככל שהמשכתי ליצור, שמתי לב שפתאום אני לא עייפה. לא חשבתי שזה קשור לעשיית נרות, אבל התחלתי לעשות ניסיונות עם עצמי וראיתי שאם אני מכריחה את עצמי ליצור - הכאבים פוחתים", היא מספרת.
"כשפרצה המלחמה, הפסקתי הכל ולא התקרבתי לנרות. עברנו לעבוד מהבית, ראיתי את כל הסרטונים ושמעתי את כל הסיפורים, חוויתי את 'אשמת השורד' ולא יכולתי להתאפס על עצמי. בערך שלושה שבועות אחרי, הפיברו החמירה והכאבים באו בעוצמה מטורפת. אז החלטתי להציף את עצמי ביצירה. בכל ערב ב-20:00 אני מתנתקת מכל הדיווחים ומכינה מוצרים, צובעת כלים ומתעסקת רק בזה. פתאום, הצלחתי להירדם שוב. היצירה מצילה אותי", אומרת איסקוב.
ריח בהתאמה אישית ומילוי רב-פעמי
גם אם נרות DIY לא מדברים אליכם, תוכלו עדיין למלא את הבית בנרות איכותיים ומיוחדים. במפעל נרות באבן יהודה מייצרים ליאור זמל ואיציק סבג נרות מעוצבים על פי נוסחה ייחודית שפיתחו. כמעצבי אירועים שחוו את המשבר בענף עם פרוץ הקורונה, המעבר לייצור נרות היה טבעי. "ייצור נרות בער בנו הרבה מאוד זמן. היינו עושים שימוש בנרות לאירועים, אבל פחות נהוג לשלב נרות עם ריח באירועים. רצינו להעביר את ההרגשה, החוויה והניחוח ולשלב את עולם ההום סטיילינג עם עולם הנרות, ולהציע דברים מיוחדים, שמפגישים בין עיצוב לבין אווירה", אומרים זמל וסבג, "התחלנו לחקור ולבדוק את התחום ולאט-לאט זה מתפתח. אנחנו מייצרים נרות בארץ כבר שלוש שנים תחת המותג Factory candles".
8 צפייה בגלריה
גם זה נר ולא פסל, אבל בהחלט יכול לשדרג את עיצוב החלל. factory candles
(צילום: Marvin Chichportiche)
זמל וסבג כבר קיבלו הצעות לשיתופי פעולה בינלאומיים, אבל בחרו לשמור את העסק מקומי וישראלי בשלב זה. כדי להעצים את חוויית הבוטיק, הם מציעים ללקוחות הזמנת נרות עם ריחות בהתאמה אישית. בנוסף, אפשר תמיד לשלוח את הכלי שבו נמכר הנר ולקבל מילוי מחדש. "במשך שנה וחצי גיבשנו נוסחה ייחודית ועשירה בשמנים שתיתן את המקסימום ושהנרות יריחו טוב מהתחלה ועד הסוף", מספר זמל.
8 צפייה בגלריה
"מספרים לנו כמה הנרות משחקים תפקיד משמעותי ביצירת אווירה מרגיעה"
(צילום: Marvin Chichportiche)
"היום אנחנו עדיין נחשבים לעסק חדש בארץ והתקופה הזו, לבעלי עסקים, היא סוג של שידור חוזר לתקופת הקורונה", מספר סבג, "אבל אנחנו מאמינים שכמו אחרי הקורונה, גם אחרי המלחמה ואפילו תוך כדי אנשים ירצו להשקיע בעסק שהוא כחול-לבן. אנחנו מרגישים את זה כבר עכשיו. מאז תחילת המלחמה אנחנו מקבלים הודעות מאנשים מכל הארץ ששואלים על ריחות מסוימים ומספרים לנו כמה הנרות משחקים תפקיד משמעותי ביצירת אווירה מרגיעה".
לאמץ תחביב חדש וליצור נרות DIY – הטיפים של תומא
"העיסוק באש ובבטיחות קודם לכל טיפ, אז אני רוצה להתחיל מ"אל תעשו". הרבה מהמידע באינטרנט לא נכון ויש כמה טיפים בטיחותיים שחשוב להקפיד עליהם כשמכינים נר:
- לא להשתמש בשמן אתרי
אלא אם אתם ממש מומחים לכימיה ומכירים את התכונות של השמן האתרי מבחינת שריפה או סיכון לבעלי חיים ולילדים. מה כן? חשוב לבחור בשמן שמיועד לנרות. זה ממש כתוב על האריזה עצמה.
- להתחיל פשוט
כשמתחילים לעשות נרות רוצים לשלב בהם פיצ'פקעס כמו פרחים וקריסטלים. זה מאוד יפה, אבל כשפרחים וקריסטלים נחשפים לחום הם מתלקחים או מתפוצצים. רק אנשים מנוסים ידעו לעשות זאת בצורה בטיחותית. הייתי ממליצה להתחיל בתבנית נוחה לעבודה כמו נר בועות (bubble candle) שהיא מאוד פופולרית ונוחה לשימוש.
- לבחור את כלי היציקה בקפידה
הדרך הטובה ביותר לדעת אם כוס או המכל מתאימים לנר היא אם הם עמידים במדיח כלים, במיקרו ובעיקר – בתנור. אם לא בטוחים, מומלץ לבחור בכלי עם דופן עבה וככה יודעים שהוא לא מתחמם מדי, נשבר או מתפוצץ. בנוסף, לא להדליק את הנר ליותר מארבע שעות רצופות, זו בעצם הנחיה גורפת לגבי כל נר דקורטיבי.
- לרכוש ערכה מלאה למתחילים
הדרך הקלה ביותר להתחיל היא לקנות ערכה מלאה, שיש בה פתילים, כוסות מתאימות, שעווה ושמן ריח. רצוי להתחיל עם צורה גלילית שהיא הפשוטה ביותר להתמודדות.
- להכיר את תכונות השעווה ולהקפיד על הוראות היצרן
כדי להתאים את סוג השעווה, מומלץ לקחת בחשבון את התבנית או הכלי ולבחון בהתאם את התכונות של השעוות השונות, לפני שמתחילים. שעוות סויה היא אחת מהשעוות הנפוצות ביותר ואפשר למצוא גם שעוות אחרות ברמת מחירים משתנה.
חומרי הגלם הזמינים כיום רבים. רגע לפני שחושבים על תבנית, צבע וריח, מומלץ להכיר מקרוב את השעוות הקיימות והאיכויות הקשורות בהן. "השעווה הנפוצה ביותר היא שעוות סויה שמספקת הפצת ריח טובה, אבל היא לאו דווקא הפשוטה ביותר לשימוש", מסבירה דוידוף, "יש שעוות שמן זית, קוקוס והקלאסית היא פרפין, שכולנו מכירים כתוצר לוואי של תעשיית הנפט. שעוות דבורים נחשבת ליקרה ביותר ויש אפילו שעווה מזרעי אפרסק שמיוצרת בארצות הברית. צריך ללמוד את השעוות והתכונות שלהן. הכלל הבסיסי הוא שצריך לחכות שהיא תתייצב לחלוטין לפני שמוציאים אותה מהתבנית. אם זה טיפה חם, הנר יתפרק. שעווה שמיועדת לנר בתבנית, להבדיל מכלי קיים, מתכווצת כשהיא מתקררת".
