קיר בטון מוקף באור טבעי, שירותי אורחים מפתיעים שיספקו נושא לשיחה, יצירות אמנות מקוריות ואי מטבח באורך ארבעה מטרים שמתקן חוויית עבר מהדירה השכורה בבאר-שבע – כל אלה מרכיבים את הבית החדש של מעצב הפנים והפסל ליאור מטלוב קורמס, שעיצב את הקן המשפחתי שלו, של בן זוגו, רופא עיניים במקצועו, ושל בנותיהם. האמן תכנן בית במראה תעשייתי-מודרני, שטוף אור טבעי עם דגש רב על חומרי הגלם שמלווים את פסליו.
"כזוג גברים שמתכנן את העתיד שלו, מגיע השלב שצריך לבחור בין תהליך פונדקאות ובין בית. בחרנו בילדות שלנו – תאומות בנות תשע ובת שש – ועכשיו, כשהגענו לבית הזה, זה עוד שלב של שמחה בחיים", אומר מטלוב קורמס, בן 38 מגדרה, שנשוי לרן, בן 41. "החומר הוא אמצעי להביע אמנות. החוכמה היא לקחת את הרעיון שלך ולבחור את החומר שיבטא אותו בצורה הטובה ביותר". וכך, בטון, זכוכית וברזל הכתיבו את הטון לבית הפרטי.
את הבית הדו-קומתי, המתפרס על פני 220 מ"ר בנויים, תכנן האמן בשיתוף פעולה עם אחותו ובן זוגה ממשרד רז וחני דהן אדריכלים. "אני בא מתחום האמנות, וברזל הוא מרכיב משמעותי ביצירה שלי, וכך גם בבית. הפלדה נוכחת כמעט בכל מקום בבית – הפרופילים בחזית הבית והפרגולה, הקורות במטבח, בגרם המדרגות הדק וגם בגשר שמקשר לחדרים בקומה העליונה", הוא מסביר. בהמשך לקו המודרני שנקט, מטלוב קורמס בחר בזכוכית כחומר השני בעל הנוכחות המלווה את הפרויקט. "זכוכית משחקת תפקיד משמעותי בחלל הכפול ובצורך להכניס אור טבעי פנימה. יצרנו מפתחים לא סטנדרטיים בגובה 2.80 מטרים ושילבנו גם סקיילייט".
הבחירה לא לשלב בקומת הקרקע תריסים אינה מובנת מאליה כשמדובר בקומה שמתפקדת כאופן-ספייס אחד גדול, שבו מתרכזת הפעילות המשפחתית המשותפת. "רק בחדרי השינה יש תריסים. יש איזשהו חיסרון בתחושת הביטחון, אבל לא הייתי עושה את זה אחרת. גם תריסים אפשר לפרוץ והם לא מה שייתן את המענה לתחושת ביטחון מלאה. המפתחים עצמם פונים לכיוון פחות שמשי, אז גם מבחינה פונקציונלית לא הזדקקנו לתריסים. רצינו להכניס כמה שיותר מהחוץ פנימה", מסביר מטלוב קורמס. כדי להתמודד עם אתגרי הבידוד, שילבנו בבית חימום תת-רצפתי, והסקיילייט הוא חלון חשמלי שנועד להתמודד עם החום שעולה למעלה בחודשי הקיץ.
מונוכרומטיות ונגיעות עץ
בקומת הכניסה שתקרתה מתנשאת לגובה של 6.5 מטרים יש מטבח, סלון, שירותי אורחים, ממ"ד וחדר השינה של בני הזוג. בקומה העליונה, שבה ממוקמים חדרי השינה של הילדות, תוכננה תקרה בגובה סטנדרטי כדי להימנע מתחושת ניכור. השילוב בין מראה מודרני וחומריות תעשייתית ובין נגיעות של צבע ועץ, לצד הטקסטיל והריהוט, משלים פלטה מונוכרומטית ורגועה שתוכננה כך שאין פריט אחד שנועד לבלוט מעל כולם. אולי למעט יצירות האמנות של בעל הבית, חלקן בקנה מידה גדול מאוד, שמוסיפות את הייחוד לחללים.
האלמנט המרכזי בקומת הכניסה הוא קיר הבטון החשוף, שממוסגר בשלוש פאות של חלונות עם פרופיל פלדה שחור ודקיק, היוצרים ח' צרה סביבו. אמנם קיר בטון עשוי לייצר תחושת כבדות בחלל, אך בזכות הזכוכית נוצרה תחושה מנוגדת שמדמה קיר צף. הקיר מלווה את החלל הכפול והופך לעוגן שקושר בין כל החומרים שמרכיבים את הבית. הוא מחופה בטכניקת מיקרוטופינג – שכבת בטון דקיקה על קיר רגיל – מה שמשחרר מיציקות. "הסיבה שלא יכולנו לעשות קיר בטון מקורי היא מדרגות הברזל. ריתכו אותן בתוך הבית, ואם היו עושים זאת על יציקה, זה לא היה מצליח. מיקרוטופינג היה הפתרון הנכון לזה", מסביר מטלוב קורמס.
הסלון פונה לקיר הבטון, ולצד האמנות בחר המעצב בשידת עץ תלויה וארוכה ובפינת אוכל במראה טבעי. מעליה תלוי גוף התאורה המתכתי שמלווה את החלל הכפול. דגש מיוחד ניתן למיקום התאורה בבית והיא הותאמה לפי חפצי האמנות והפונקציות השונות. "הבית הקודם שלי היה עמוס וכלל המון פריטים. אנשים היו מגיעים וחווים עומס בעיניים. בבית הזה רצינו להרגיע. כל פריט אמנות צריך את האוויר שלו. יש עניין באור, ברגע שיש תאורה על הפסל, היא משתקפת על הקיר. כבר בשלב הראשוני של התכנון היה לי חשוב מאוד לתכנן את מיקום התאורה המדויק לפסלי רשת הברזל שאני יוצר. בעיניי זה היווה אבן דרך משמעותית בתכנון נקודות החשמל", מוסיף מטלוב קורמס.
בין הסלון למטבח ממוקם אי רחב ידיים, עשוי גרניט פורצלן בגוון שחור, באורך של ארבעה מטרים ובעומק של 120 ס"מ. סביבו יש מקומות ישיבה ועליו משטח אינדוקציה וזוג כיריים גז. גם בחירה זו טומנת בחובה חוויית חיים מסוימת שביקש בעל הבית לתקן. "לפני יותר מעשר שנים, כשרן היה סטודנט ועשה התמחות בבאר-שבע, הייתה לנו דירה עם אי ברוחב 90 ס"מ של שיש. זה היה המטבח. זה נחרט כחוויה מגבילה, ועכשיו זה סוג של תיקון", הוא מספר. במטבח יש בעיקר ארונות סגורים שיוצרים מראה נקי, ומעליו תלויות קורות פלדה שנמשכות עד החצר הצמודה, שמתפקדת כפינת אוכל נוספת.
קדישמן בחדר השינה ואוסף מפתיע בשירותים
הצורך ליצור ולעסוק באמנות מלווה את מטלוב קורמס עוד מילדות. כשאת ההתנסויות הראשונות בחימר החל בגיל שמונה, הוא המשיך לחקור ולבחון תחומי יצירה נוספים שנוגעים בחומר, בצורה ובז'אנרים של אמנות. "בתור ילד החלום שלי היה שתהיה לי כבשה של קדישמן. לכבוד גיל 30 קניתי לעצמי ציור מקורי שלו. זה היה הפריט הראשון שרכשתי, היום הוא תלוי בחדר השינה שלנו", הוא מספר. חדר ההורים עוצב באווירת בית מלון, עם דלת כפולה מזכוכית אטומה לחדר הרחצה ומרפסת אינטימית הכוללת פינת ישיבה בהירה. את ארון הבגדים העבירו לממ"ד שנמצא באותה הקומה, ובחדר השינה הסתפקו בשידה. "זו שידה ענקית ומעוצבת בגוון טורקיז שתכננתי לפרטי פרטים. יש בה תשע מגירות משולבות מראה ודפנות דקות כשבחזית דוגמת פסים. היא ניצבת בצמוד לקיר עם טפט גיאומטרי. בנוסף, בחרנו את הפסלים לתצוגה בחדר, חלקם תלויים ואחרים מונחים על השידה והרצפה", מסביר המעצב-הדייר. חדר הרחצה של בני הזוג אמנם מינימליסטי אך משרה אווירה חמימה בזכות גון האריחים ושידת העץ התלויה.
שירותי האורחים מאופיינים בעיצוב לא צפוי. על קיר לבן מוצג אוסף מכונות הכתיבה של בעל הבית ומולן קיר אריחים שחור. הבחירה לשלב את האוסף שמבטא את אהבתו לכתיבה דווקא בשירותים מבטאת לדבריו רובד נוסף של חשיפה בפני האורחים, פיסה נוספת של סיפור חיים. "מכונות הכתיבה הן ביטוי לאהבה שלי לכתיבה, זה מרגש אותי, וכשנכנסים הביתה ורואים אוסף, זה מעיד על אופי, מבינים דרכו מי הבן אדם ומה עומד מאחוריו", הוא אומר.
14 צפייה בגלריה
ליאור מוקף ביצירות שלו. מרבה ליצור ברשת ברזל בשל היכולת שלה "לזכור"
(צילום: גיא הכט, סטיילינג: אוראל אלוש)
ממ"ד לא סטנדרטי וקומה שלמה לבנות
באותה קומה נמצא ממ"ד מרווח בגודל של 13 מ"ר, בניגוד לזה הסטנדרטי בגודל 9 מ"ר. בשגרה, הממ"ד משמש כחדר הארונות של הזוג וכחדר עבודה, ובעת הצורך נכנסים בו חמישה מזרנים בדיוק, מה שמאפשר למשפחה לשהות יחד בנוחות גם בלילה בתקופות של מתיחות ביטחונית. "אם בקורונה היה גל מטורף של עבודה מסיבית ואנשים שיפצו, כי הבינו שהבית זה המקום הכי חשוב וצריך לפתח אותו, גם עכשיו, במלחמה, זה קורה. להשקיע בביטחון זה גם ברמה של התחושה שמייצרים בבית. בשבועיים הראשונים למלחמה ישנו בממ"ד ביחד, זה היה חשוב".
כחלק מתהליך האוצרות שעשה מטלוב קורמס, הותאמה יצירה ייחודית בממדיה לחלל הכפול שבין שתי הקומות, על הקיר הלבן לאורך המדרגות. מדובר בפסל רשת ברזל בדמותה של אישה שמהווה אלמנט דומיננטי בחלל. הוא מרבה ליצור ברשת ברזל: "זה חומר שזוכר. כשאני מייצר לחיצה או כיפוף מסוים ברשת ואני מתחרט לגביו ומנסה ליישר – תמיד יישאר בו קמט. האנרגיה כבר נוצקה פנימה ואי-אפשר לחזור אחורה". היצירות שלו נעשות בעבודת יד בסטודיו נפרד בגדרה, ובמקביל הוא יוצר ומוכר הדפסים ממוספרים במהדורות קטנות.
קיר הבטון מלווה את גרם המדרגות הצף שמתחבר לגשר פאנלים שצופה לקומת הקרקע ויוצר את הקשר בין שני המפלסים. בהמשך ממוקמים חדר לאחת הבנות לצד חדר רחצה ומסדרון הכולל ספרייה ואחסון שנבנו בנגרות אישית. המסדרון מוביל לשני חדרי שינה נוספים וחדר שירות וכביסה מרווח.
עבור חדרי הבנות נבחרו לבקשתן ורוד, סגול, וכחול, ומוקמו בהם ארונות בהירים וריהוט קל המונח על רצפת פרקט עץ. אחד החדרים מתפקד כיחידת מאסטר שאליו צמוד חדר רחצה עם שידה ורודה, שהותאם לבקשת הדיירת הצעירה. עבור חדר רחצה נוסף בקומת הבנות נבחר ארון בצבע טורקיז.
פרט נוסף שמאפיין את כל הבית הוא פס הניתוק של תקרת הגבס מהקירות. "יצירת ניתוקים בין גבס לקיר בלוקים זו עבודה נכונה עם החומר לאורך השנים", הוא מסביר. "אם מצמידים קיר בלוקים לגבס, נוצרים סדקים עם הזמן, והניתוק נותן תחושה של יוקרה וציפה מעניינת – אלמנט עיצובי ופרקטי כאחד, כשאפשר לבחור גם את הגוון".
