האדריכל הבריטי דיוויד אלן צ'יפרפילד הוא הזוכה בפרס פריצקר לשנת 2023. בהכרזת הזוכים שנערכה היום (ג'), נבחר האדריכל לקבל את אות הכבוד הגבוה ביותר בעולם האדריכלות, הנחשב ל-"פרס הנובל של האדריכלות". צ'יפרפילד הוא הזוכה ה-52 בפרס היוקרתי, שלבד מעיטור הכבוד יקבל גם מדליית הוקרה וסכום מכובד של 100 אלף דולר.
"אני לוקח את הפרס הזה כעידוד להמשיך לעסוק לא רק במהות האדריכלות ובמשמעות שלה, אלא גם בתרומה שאנו יכולים לתרום כאדריכלים להתמודדות עם האתגרים הקיומיים של שינויי אקלים וצדק חברתי", אמר צ'יפרפילד במעמד קבלת הפרס. "כאדריכלים, יכול להיות לנו תפקיד בולט ומעורב יותר לא רק ביצירת עולם יפה יותר, אלא גם הוגן ובר קיימא יותר. עלינו לעמוד באתגר הזה ולעזור לעורר את הדור הבא לאמץ אחריות זו בחזון ובאומץ".
צ'יפרפילד נבחר לזכייה בפרס היוקרתי על ידי פאנל של תשעה שופטים מרחבי העולם, בעקבות תרומתו הרבה בתחום השחזורים והשיפוצים, תוך שימת דגש על משבר האקלים. "עדין אך עוצמתי, מאופק אך אלגנטי, צ'יפרפילד הוא אדריכל פורה, רדיקלי באיפוקו, המפגין כבוד להיסטוריה ולתרבות תוך כיבוד הסביבה בנויה והטבעית הקיימת", נכתב בנימוקי השופטים. "בעודו מדמיין מחדש את הפונקציונליות של מבנים באמצעות עיצוב מודרני נצחי, הוא מתעמת הן עם שיפוצם ושחזורם והן עם דחיפות משבר האקלים והחייאת הערים".
20 צפייה בגלריה
כבוד מקומי: בית הקברות של איגאנאווה, יפן בתכנון צ'יפרפילד
(צילום: courtesy of Keiko Sasaoka)
20 צפייה בגלריה
עוצמה בפשטות: מוזיאון River and Rowing באוקספורדשייר, אנגליה
(צילום: courtesy of Richard Bryant / Arcaid)
"בחיפושו העיקש אחר גוף יצירה מגוון וקוהרנטי, צ'יפרפילד מצליח שלא לסטות מרוח המקום ומההקשרים התרבותיים המגוונים במקומות שבהם הוא פועל. הוא משתמש בחומרים מקומיים בדרכים יוקרתיות, ויוצר טכניקות רגילות במבנים מורכבים. הוא משפר את איכות חייהם של אנשים באמצעות התחושה הפואטית הנובעת תמיד מהבניינים שלו. עבודתו המלאה בגיוון תרבותי של דיוויד צ'יפרפילד מאחדת את הקלאסיקה האירופית, את האופי המורכב של בריטניה ואפילו את העדינות של יפן".
קריירה של שימור ושיקום
סר דייוויד אלן צ'יפרפילד נולד בשנת 1953 בלונדון וגדל בחווה כפרית בדבון, דרום מערב אנגליה. הוא סיים את לימודיו בבית הספר לאמנות קינגסטון בשנת 1976, ואת לימודי האדריכלות בבית הספר לארכיטקטורה של האגודה לאדריכלות בלונדון בשנת 1980. לאורך חייו עבד במשרדים של כמה אדריכלים בולטים, בהם דאגלס סטיבן, נורמן פוסטר וריצ'רד רוג'רס, לפני שהקים את משרדו "דיוויד צ'יפרפילד אדריכלים" בשנת 1984, שכיום מונה ארבע שלוחות משרדים בלונדון, ברלין, מילאנו ושנגחאי. במהלך ארבעת העשורים האחרונים, תכננו מעל ל-100 פרויקטים שונים בניצוחו, החל במבנים אזרחיים, תרבותיים ואקדמיים ועד למגורים ותכנון עיצוב עירוני, ברחבי אסיה, אירופה וצפון אמריקה.
20 צפייה בגלריה
דיאלוג בין ישן לחדש: גלריית ג'יימס סימון, ברלין
(צילום: Ute Zscharnt for David Chipperfield Architects)
את ראשית דרכו החל צי'פרפילד דווקא בתחום האופנה, בעיצוב פנים של חנויות בלונדון, פריז, טוקיו וניו יורק. בין הפרויקטים המוקדמים שלו באנגליה הייתה חנות עבור המעצב היפני איסי מיאקי ברחוב סלואן בלונדון, שנפטר לפני פחות משנה. הפרויקטים האדריכליים הראשונים שלו היו בקנה מידה קטן יחסית, ובהם הגלריה לבוטניקה ואולם הכניסה למוזיאון הטבע בשנת 1993, שניהם בלונדון. הפרויקט הגדול הראשון שלו באגנליה היה מוזיאון הנהר והחתירה בהנלי-און-תמז 1989.
ב-1997 החל לעבוד על אחד מהפרויקטים החשובים ביותר שלו, שחזור ושיקום Neues Museum בברלין, שנבנה במקור באמצע המאה ה-19 ונותר הרוס לאחר מלחמת העולם השנייה. פרויקט זה מדגים את ההבחנה של צ'יפרפילד בין שימור, שיקום ותוספת בנייה. יצירותיו מציגות דיאלוג כמעט רומנטי בין ישן לחדש, כאשר הארכיטקטורה של העבר מובאת לקדמת הבמה, ומניבה רגעים של מודרניות כמו חשיפת ציורי קיר מקוריים בחדר מדרגות, אפילו כאלה שנפגעו בזמן מלחמה.באותה תקופה הוא גם תכנן ובנה, במהירות שיא של 11 חודשים, את המטה של גביע אמריקה לשיט בוולנסיה, ספרד.
20 צפייה בגלריה
המוזיאון "החדש" (Neues), ברלין
(צילום: SPK / David Chipperfield Architects, photo Joerg von Bruchhausen)
לאורך הקריירה שלו זכה צ'יפרפילד בפרסים רבים, בהם מדליית הזהב המלכותית של RIBA (בריטניה, 2011), פרס האיחוד האירופי לארכיטקטורה עכשווית, פרס Mies van der Rohe (ספרד, 2011), מדליית היינריך טסנוב (גרמניה, 1999) ופרס קרן וולף הישראלית (2010). הוא נבחר להיות חלק מהאקדמיה המלכותית לאמנויות באנגליה (2008), לחבר של כבוד במסדר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2009) ואף זכה בפרס האדריכלות האימפריאלי של איגוד האמנות היפני (2013). מלבד הפרסים הרבים, זכה צ'יפרפילד בכבוד להיות האוצר של הביאנלה ה-13 בוונציה: Architettura, שהתרחשה בשנת 2012, ונבחר כעמית כבוד של המכון האמריקאי לאדריכלים.
"אני חושב שאדריכלות טובה מספקת תפאורה, היא שם והיא לא שם", אמר במעמד קבלת פרס פריצקר. "כמו כל הדברים שיש להם משמעות גדולה, הם גם בחזית וגם ברקע, ואני לא כל כך מוקסם מהחזית כל הזמן. אדריכלות היא משהו שיכול להעצים ולתמוך ולעזור לטקסים שלנו ולחיים שלנו. החוויות בחיים שאני נמשך אליהן והכי נהנית מהן הן כאשר דברים נורמליים ויומיומיים נעשים מיוחדים".
50 שנות פריצקר
פרס פריצקר מוענק לאדריכלים פורצי דרך ברחבי העולם בכל שנה מאז שנת 1979, וקרוי על שמם של בני הזוג ג'יי ארתור וסידני פריצקר. עד היום נחשבת משפחת פריצקר שמעניקה את הפרס לאחת מהמשפחות העשירות בעולם, עם הון מוערך בשווי של 35.3 מיליארד דולר. עיקר הונה קשור ברשת מלונות היוקרה "הייאט" (Hyatt) שבבעלותה.
כיום, מטרת הפרס היא להוקיר כבוד לאדריכל, אדריכלית או צוות על פועלם בתחום ועל עבודותיהם הבנויות, שמלבד כישרון רב ואסתטיקה, משקפים גם חזון חברתי ותרומה לאנושות. עם זאת, בעשור הראשון להענקתו, מ-1979 ועד לסוף שנות ה-80, נתפס הפרס בעיקר כפרס מפעל חיים לאדריכלים וותיקים. כך למשל, זוכה הפריצקר הראשון ב-1979 היה האדריכל האמריקני פיליפ ג'ונסון, שתכנן בין היתר את מגדל הסיגרם (Seagram Building) במנהטן יחד עם האדריכל הנודע לודוויג מיס ון דר רוהה. מאוחר יותר זה התפיסה השתנתה לבחירה בדור חדש - הסלבריטאים או בכינוי המוכר "Starchitecs" (אדריכלים-כוכבים), כמו האדריכל האמריקני-קנדי פרנק גרי (מוזיאון "גוגנהיים" בבילבאו), זוכה הפריצקר לשנת 1989, נורמן פוסטר (גשר המילניום ומגדל סוויס רה, "הגרקין", בלונדון) וריצ'ארד רוג'רס (מרכז פומפידו בפריז) שהלך לעולמו לפני כשנה וחצי.
לא מפתיע כמובן שמרבית הזוכים בפרס לאורך השנים היו ועודם גברים. הראשונה ששברה את רצף הזוכים הגברי – 25 שנה אחרי שנוסד הפרס – הייתה האדריכלית הבריטית-עיראקית המנוחה זאה חדיד בשנת 2004. אף על פי שמדובר בשינוי חשוב, בדומה לקודמיה גם האדריכלות של חדיד זכתה בפרס בעיקר בגלל הווירטואוזיות האדריכלית והמבנים המונומנטליים בעלי הצורניות הבלתי שגרתית, שהגיעה לעתים על חשבון המטרה שלשמה קמו. עם זאת, את ההומוגניות שאפיינה את בחירת הזוכים בעבר, מחליפה בעשור האחרון מגמה של בחירת זוכים שעיקר תרומתם לעולם האדריכלות קשור בנושאים הומניים ומוסריים יותר.
20 צפייה בגלריה
מרכז היידר אלייב לאמנות בבאקו בתכנון חדיד
(צילום: Hufton+Crow. מתוך: מתוך zaha-hadid.com)
ב-2016 למשל, קיבל את הפרס האדריכל הצ'יליאני אלחנדרו ארוונה, המייסד והמנהל של משרד האדריכלות ELEMENTAL שמתמקד בפרויקטים של דיור בר השגה בעלי עניין ציבורי והשפעה חברתית. כיום ארוונה משמש גם כיושב ראש צוות השופטים של וועדת הפרס, כשלצידו זוכי עבר נוספים – האדריכל הסיני וואנג שו (Shu) והאדריכלית היפנית קזויו סז'ימה (Sejima).
אדריכלות ככלי לשינוי חברתי
הזוכה בפריצקר לשנת 2022 היה האדריכל האפריקני פרנסיס קרה (Francis Kéré), שבחירת צוות השופטים בו מהווה המשך ישיר של המגמה המדוברת, כמו גם של הצורך בגיוון בבחירת הזוכים. קרה, למעשה, הוא האדריכל יליד אפריקה הראשון שזכה בפרס. הפרויקט הראשון שתכנן היה בית ספר יסודי שתכנן עבור הכפר בו גדל במדינה בורקינה פאסו, הנחשבת לאחת מהמדינות העניות והפחות משכילות בעולם, עם מיעוט במים נקיים, חשמל ותשתיות. בנייתו נעשתה בשיתוף תושבי הכפר, תוך שימוש בחומרים פשוטים ומקומיים. המבנה תוכנן כדי שיתאים לאקלים החם של המדינה, והקמתו התאפשרה באמצעות איסוף כספים דרך קרן מיוחדת שפתח קרה – Kere Foundation.
20 צפייה בגלריה
שינוי עיר מולדתו: בית הספר היסודי של גאנדו שתכנן קרה
(צילום: courtesy of Erik-Jan Owerkerk)
מאז הפרויקט הראשון שלו ועד היום, המשרד של קרה תכנן פרויקטים ביעדים שונים בעולם, מרביתם עוסקים בחינוך וקהילה. עיסוקו הרב בתרומה לקהילה שממנה הגיע, החל באספקת משאבים של חינוך ועד לפתרונות אקלימיים חדשניים, מייצג את הגישה של קרה לתפקידה של האדריכלות היום ואיך וכיצד אפשר להשפיע לטובה באמצעותה על העולם.
20 צפייה בגלריה
פרנסיס קרה. מימין סוכת המבקרים שתכנן במרכז האמנות Tippet Rise, מונטנה
(צילום: courtesy of Lars Borges, kerearchitecture.com, Iwan Baan)
בשנת 2021 זכו בפרס הנחשק צמד האדריכלים הצרפתי אן לקטון וז'אן-פיליפ וסל, שנכנסים גם הם תחת הקטגוריה החדשה של זוכי הפרס. הפרויקט האדריכלי הראשון של השניים היה בקתת קשת מענפי שיח מקומיים במדינת ניז'ר שבאפריקה, הנחשבת לאחת מהמדינות העניות ביותר בעולם. אחת מהמסקנות שהם למדו מהשהות במדינה הייתה הדרך להשתמש במשאבים מקומיים בצורה חסכונית וחכמה, דבר שהפך לאג'נדה האדריכלית-חברתית שלהם, שדוגלת בהסתכלות מורכבת על המציאות, ולא בהכרח נוקטת בהריסה ובנייה מחדש.
20 צפייה בגלריה
בית הספר לאדרכילות בנאנט, של אן לקטון וז'אן-פיליפ וסל
(photo courtesy of Philippe Ruault)
