יום חמישי, 16 ביוני. השעה רק 09:30 וכבר חם ומהביל. עשרות אנשים מיוזעים בלבוש רשמי-למחצה חוצים את הכביש מחניון העפר אל עבר הכניסה של המכללה המקצועית 'עתיד לוד', שנמצאת בשולי העיר העתיקה והמוזנחת של לוד. בדלפק הכניסה הם מקבלים תג כתום, ובתוך שעה כבר נאספים במקום כמה מאות אנשים. ההתקהלות מתחילה למשוך את תשומת ליבם של תושבי המקום, שנדמה כי שואלים – 'על מה ולמה'. מעל לראשם, מעל ההמולה, נתלה שלט: "הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל".
מסריקה של באי הכנס ניתן לזהות את מגוון העוסקים במלאכה - אדריכלים, מתכנני ערים, יושבי ועדות התכנון השונות והמועצות המקומיות, אנשי אקדמיה וחברה אזרחית ועוד רבים אחרים. כולם הגיעו כדי להאזין ולהשתתף בעשרות פאנלים, איכותיים ומרתקים יש לציין, שעוסקים בהיבטים השונים המשפיעים על העשייה הכה-מורכבת של התכנון העירוני: מאקולוגיה ובנייה ירוקה, דרך תחבורה, כלכלה והתחדשות עירונית, ועד לעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות, הליכי שיתוף ציבור, מנגנוני דיור בר השגה ושימור אתרי מורשת.
הכנס, שמדלג מדי שנה מעיר לעיר, מתקיים במרחבים "פצועים" אורבנית, מאתגרים ומעוררי שיח, שמהם מתכננים ואדריכלים עשויים ללמוד ולהתפתח. נדמה כי הבחירה השנה בלוד התאימה ככפפה ליד, שכן המצב בעיר מורכב בצורה יוצאת דופן: פסיפס של תושבים מהשכבות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית, מרחבים בנויים ענקיים שצמחו ללא תכנון מסודר ובצורה בלתי חוקית, עוינות וחוסר אמון עמוק בין אוכלוסיות העיר עצמן, ובין האוכלוסיות לבין העירייה, ערכי קרקע נמוכים במיוחד שמונעים מיזמים מלפעול במרחב, מסילת רכבת שמבתרת את העיר, ובל נשכח את הצלקות מאירועי מאי שבשנה שעברה.
9 צפייה בגלריה
מהפך עירוני דרך אתרי היסטוריה ומורשת: בית הקשתות בעיר העתיקה של לוד
(הדמיה: דרמן ורבקל אדריכלות)
על כל מורכבויות ההווה יש להוסיף את מה שצופן העתיד בעיר: עיריית לוד מתכננת מהפכה תכנונית של ממש, ומציגה תוכניות המתפרסות על פני כ-80 אחוז משטחה של העיר, שלאחר ביצוען צפויה אוכלוסיית לוד לתפוח מ-80 ל-240 אלף תושבים. את טיב המהפכה ניתן יהיה לקבוע רק בדיעבד, אבל אין ספק - העיר לוד תשנה את פניה.
"שכונה אורבנית אמיתית"
על הפרויקט הענק והמורכב הזה מנצחת במידה רבה מהנדסת העיר לוד, גל גבריאל, אדריכלית העיר לשעבר ומנכ"לית עמותת "מרחב" בעברה. גבריאל נכנסה לתפקיד לפני קצת פחות משנה, ומאז פועלת ללא הפסקה לשינוי פני העיר. בריאיון עמה לקראת כנס איגוד המתכננים, היא מספרת על נקודת המפנה שהתניעה את השינוי שלוד חווה בימים אלו. "אנחנו נמצאים תחת הסכם גג שנחתם ב-2017, שנחשב לאחד ההסכמים, אם לא ה-הסכם, הכי חכם, מתקדם ואסטרטגי שנחתם בישראל. הוא נבנה מתוך עבודה מאוד מעמיקה עם ראש העיר (יאיר רביבו, א"ק), ומבוסס על רשימה של תוכניות אסטרטגיות שיעשו מהפכה בעיר".
מודל הסכמי הגג נולד מתוך ההבנה שמלאי הדירות בישראל איננו מספק, וכי הרשויות המקומיות לא ממהרות לקדם בנייה מסיבית בשטחן. לפי הסכמי הגג, החליטה המדינה לתת לעיריות תמריץ לבנייה בצורת מימון חידוש תשתיות ומוסדות ציבור בעיר, ובתמורה, מתחייבות הרשויות המקומיות לקדם בנייה של יחידות דיור בהיקפי ענק. במקרה של הסכם הגג של לוד, מדובר בלא פחות מ-8.5 מיליארד שקלים שמוזרמים כעת לעיר.
9 צפייה בגלריה
העיר העתיקה של לוד: בשולי השכונה צפויה לעלות הבנייה לגובה
(הדמיה: דרמן ורבקל אדריכלות)
"הסכם הגג של לוד הוא הסכם ייחודי ביחס לאחרים", מוסיף עשהאל גדות, מנכ"ל "כלכלית לוד", התאגיד העירוני וגוף הביצוע של עיריית לוד, שהוקם כחלק מהסכם הגג. "במסגרתו הכסף שמגיע מהמדינה הולך לא רק לפיתוח של השכונות החדשות, כמו שבדרך כלל קורה. בהסכם שלנו כמיליארד שקלים ילכו רק לעיר העתיקה".
גבריאל מוסיפה שמתוך 13 תוכניות למינוף כלכלי וחברתי של העיר באמצעות בנייה, רק 4 נמצאות בשטחים פתוחים. כלומר, מרבית התוכניות מתמקדות במרקמים הקיימים ובחיזוקם. באמצעות התחדשות עירונית, הם מקווים, ניתן יהיה לתקן את מה שקיים, במקום לייצר מרכזי בנייה חדשים שיחלישו עוד יותר את הקיימים, כפי שקרה בעבר בלוד ובערים אחרות בישראל.
9 צפייה בגלריה
מימין: גל גבריאל מהנדסת העיר לוד, ועשהאל גדות מנכ"ל 'כלכלית לוד'
(צילום באדיבות עיריית לוד, אלכס אטלס)
"אנחנו מאוד מקפידים על העיצוב העירוני", מוסיפה גבריאל על התוכנית החדשה, ומתארת עירוניות בריאה עם צפיפות גבוהה, עירוב שימושי בנייה ויצירה של מגוון טיפולוגיות בנייה ("ממש לא רק מגדלים"). בנוסף, מתוכננים לפחות 20 אחוזים של דירות קטנות שמטרתן לייצר תמהיל אוכלוסייה מגוון.
"השכונות החדשות יהיו מרושתות בשבילי אופניים, ויכללו בתי גידול עצומים לעצים כדי שהרחובות יהיו מוצלים", מוסיף לדבריה גדות. "לקחנו את כל התובנות שיש לנו על איך צריכה להיראות שכונה אורבנית אמיתית, שכונה הליכתית, שהמדרכות בה יהיו רחבות ואפילו המגדלים לא יהיו מאיימים. תהיה גם המון בנייה מרקמית".
"לקחנו את כל התובנות שיש לנו על איך צריכה להיראות שכונה אורבנית אמיתית, שכונה הליכתית, שהמדרכות בה יהיו רחבות ואפילו המגדלים לא יהיו מאיימים"
במידה שיצליחו במלאכתם, נראה שהעיר לוד תעבור מהפכה של ממש, אך ההתפתחויות החיוביות הצפויות עלולות בקלות לייצר דחיקה המונית של קהילות שלמות שמרכיבות את העיר כיום, אל מחוץ לעיר – בין היתר עקב האמרת המחירים הצפויה. העבודה הקשה במנהל ההנדסה עשויה להפוך לעוד מקרה נוסף ומצער של ג'נטריפיקציה, שבמקרה של לוד כוללת גם מאפיינים ונסיבות ייחודיים, בהם אוכלוסייה מעורבת, עוני קיצוני, וחוסר אמון של חלק מהתושבים בעירייה.
לחדש את מוקד הלהבות
שכונת רמת אשכול, שעלתה לתודעה בעקבות האירועים האלימים שהתרחשו בשטחה במהלך מבצע "שומר חומות" במאי אשתקד, כנראה מייצגת בצורה המיטבית את המורכבויות שבעיר. השכונה, הממוקמת בלב ליבה של לוד, בשטח העיר העתיקה, היא אחת מהשכונות העניות בעיר, ומבניה במצב תחזוקה ירוד במיוחד. זוהי גם השכונה המעורבת ביותר מבחינת הרכב האוכלוסייה, עם כ-75 אחוז ערבים וכ-25 אחוז יהודים כיום.
תמהיל התושבים ברמת אשכול אינו אלא שיקוף ותולדה של נסיבות העבר הקשות בלוד. בעשרות השנים האחרונות לוד חוותה משברים חברתיים-כלכליים כמעט ללא הפסקה, שכוללים בין היתר נטישת תושבים יהודיים "חזקים" אל מודיעין ושוהם עם הקמתן, וחוסר תפקוד של העירייה, שהביא בראשית שנות האלפיים להקמתה של ועדה קרואה שהחליפה את נציגי הציבור הנבחרים, עד לכניסתו של יאיר רביבו לתפקיד ראש העיר ב-2013.
המשברים שחוותה לוד דרדרו עוד יותר את המצב בשכונותיה, ותושביה החלשים ביותר - הן היהודים והן הערבים - התנקזו לרמת אשכול, לחיים משותפים בלית ברירה. סביב פינוי גוש קטיף חל שינוי מהותי נוסף בשכונה, עם כניסתו של הגרעין התורני למרחב. המאזן הדמוגרפי המשתנה והסתת יותר ויותר משאבים לגרעין יצרו מצב נפיץ ועוין בין תושבי השכונה, ועמו המאבק על המרחב הפך גלוי ומוחשי יותר.
ובעולם כאילו-מקביל, לעירייה יש תוכניות מזהירות לתפוח האדמה הלוהט שהוא שכונת רמת אשכול. "התוכנית של רמת אשכול היא תוכנית מאוד נועזת, והיא גם תוכנית ההתחדשות העירונית הראשונה שאושרה בעיר. מעבר למטרות הרגילות של יצירת עירוניות וכלכלה, הייתה לתוכנית מטרה מאוד חשובה שהיא לייצר תשתית לתיירות ולשימור מורשת", מספרת גבריאל. "מבחינה תכנונית הקונספט הוא שבלב השכונה, בקרבה לאתרים ההיסטוריים והשטחים הפתוחים הציבוריים, הבנייה תהיה מרקמית יותר, ובשולי השכונה, שהם גם הצירים הראשיים של העיר, תעלה הבנייה לגובה (עד 25 קומות, א"ק). בנוסף, האדריכל של התוכנית, אלי דרמן, חקר את האופי של המבנים ההיסטוריים שנותרו ברחובות החשובים של השכונה ולקח מהם את הפרופורציות הרצויות שישמשו את הדופן האורבנית של העיר שתיבנה".
חשוב לציין שהתוכניות לפיתוח המרחבים הציבוריים ולשיקום אתרי המורשת בשכונה, אותן מתארת גבריאל, נמצאות כבר בשלבי ביצוע. כך לדוגמה הושלם השיפוץ של שוק הפירות והירקות, ומרכז הפסיפס שבו יוצגו יצירות פסיפס עתיקות מהמאה השלישית, שהוקם לאחרונה וצפוי להיפתח בעוד מספר ימים. בהמשך, צפויים לעבור שיפוץ רחובות ראשיים ואתרים ארכיאולוגיים נוספים המצויים בשכונה. בבוא העת, כך מקווים בעירייה, חידוש התשתיות והקמת מבני הציבור החדשים יעודדו בניית מגורים בשכונה בידי יזמים.
אדריכלות של חוסר אמון
למרות התמונה האופטימית, נראה כי המבנים החדשים והתוכניות הרבות של מהנדסת העיר מייצרים דאגה בקרב תושבי השכונה, ובפרט בקרב אלה הערבים. רבים מהם בטוחים שמטרת העירייה היא לדחוק אותם החוצה מהמרחב – טענה שכפי שעולה ברבים מהפאנלים בכנס, קשורה בחוסר האמון של התושב הערבי בעירייה. באחד מהפאנלים, שהתמקד באתגרי הדיור והתכנון של החברה הערבית בלוד, הסביר זאת ניר כהן, ראש המנהלת לפיתוח ואסדרת השכונות הערביות של החברה הכלכלית לוד: "הפיל שבחדר הוא חוסר אמון, הוא 'אני לא מאמין שהמדינה רוצה לעשות משהו עבורי', וזה מביא לחוסר שיתוף פעולה. הם אפילו לא מוכנים לשתף במה הם היו רוצים שיקרה". דרך יצירתית שננקטה כדי להתמודד עם חוסר התקשורת, הוא מסביר, הייתה לרתום את מגמת האדריכלות הקיימת באחד מהתיכונים הערביים בעיר, שדרכה ניתן לשמוע מהתלמידים מה הם היו רוצים לראות בשכונות שלהם.
9 צפייה בגלריה
מימין: עבד שחאדה, ניר כהן וגל גבריאל בפאנל אתגר הדיור והתכנון של החברה הערבית
(צילום: רן בירן עבור איגוד המתכננים)
"מה שמדאיג את התושבים זה שאלות כמו 'האם יהיה מסגד חדש בשכונה? האם יהיו רק בתי ספר יהודיים? האם הם יקבלו מתנ"ס? הם רוצים בעיקר להבין מה יקרה עם מבני ציבור ומי יבוא לגור איתם", מסבירה בריאיון פידאא שחאדה, חברת מועצת העיר לוד ומתכננת ערים בהשכלתה.
נושא נוסף שחוזר בשיחות שונות הוא סוג הבינוי המוצע בשכונות, ובייחוד עניין התשלום החודשי לוועד הבית היקר שמקובל במגדלי מגורים חדשים, אותו התושבים יתקשו לממן. נראה כי לפחות לנושא זה נמצא פתרון חלקי, דרך חיוב של העירייה את היזמים לממן באופן כמעט מלא את וועד הבית בעשר השנים הראשונות לאחר האכלוס.
"הפיל שבחדר הוא חוסר אמון, הוא 'אני לא מאמין שהמדינה רוצה לעשות משהו עבורי', וזה מביא לחוסר שיתוף פעולה. הם אפילו לא מוכנים לשתף במה הם היו רוצים שיקרה"
אולם הבעיה הכלכלית הראשונה בחשיבותה היא עניין שכר הדירה עצמו, בקרב תושבי השכונה הרבים שאינם בעלי הדירות בהן הם מתגוררים. "כשנכנסו לעבוד בשכונה, שכר הדירה הממוצע היה 800-1,000 שקל לחודש. היום שכר הדירה, 10 שנים אחר כך, הוא 2,800 שקל לחודש, ובדיור החדש שעתיד להיבנות שכר הדירה בשוק החופשי עתיד להיות 5,500 שקל לחודש. הדבר הזה, לשכונה במעמד סוציואקונומי 1 (1 מתוך 10, א"ק), גם בצד היהודי וגם בצד הערבי אגב, הוא לא בר השגה", הסבירה אביטל בלונדר, מנכ"לית עמותת ג'ינדאס, באחד מהפאנלים שהתמקד במפגש שבין התחדשות עירונית לבין אנשים החיים בעוני. הארגון בהובלתה פועל בשכונה מזה עשור ויחד עם העירייה הם מנסים לגבש מודלים חדשים, כאלו שטרם נוסו בארץ, לדיור בר השגה עבור תושבי השכונה. "בלי עזרה הם פשוט ידחקו מהשכונה" הוסיפה בלונדר בפאנל, "לא צריך שמישהו יקום בבוקר ויחליט שהוא רוצה לגרש אותם מהשכונה, זה פשוט יקרה לבד כי הם לא יוכלו לעמוד בזה".
משולחן השרטוט - למציאות
בפאנל אחר, מהנדסת העיר נשאלה על השפעות אירועי מאי על עבודת התכנון במנהל ההנדסה: "אנחנו היינו בהלם אחרי מאי, המרחב הציבורי שאנחנו יצרנו פשוט עלה באש במקומות מסוימים. היו לנו כל מיני מחשבות – 'אולי לא שיתפנו אותם מספיק', 'אולי הם לא מאמינים במה שאנחנו עושים', וזה נכון, לא שיתפנו אותם מספיק. קשה לשתף אותם. הייתה חוסר מוכנות מצד החברה לבוא ולהשתתף בתהליכים. אבל אני שמחה להגיד שברוב המהלכים שעשינו בשנה האחרונה הנכונות הזאת הולכת וגוברת".
דיון מעניין נוסף באחד הפאנלים העלה את הגילוי כי המרחבים שהתושבים הערבים ראו בהם כמרחבים שמשותפים גם להם – ולא רק לתושבים היהודים, לא נפגעו במהומות. עבד שחאדה, אח של פידאא, פעיל חברתי ומתכנן ערים בהשכלתו, אשר השתתף בכנס, הוסיף כי :צריך לגרום למרחב להרגיש שהוא של כולם. כיום בשכונות מעורבות מתכננים אזורים סגורים לאוכלוסיות מסוימות".
בראיון עמה, פידאא התכתבה עם דבריי אחיה: "המתנ"ס השכונתי מחולק – קומה ראשונה לערבים, קומה שנייה ליהודים. אף אחד לא חשב שאפשר להמשיך עם שיטת ההפרדה ולעבוד איתה, והכלי שהכי השתמשו בו זה סגרגציה בין תושבים. בסוף גילו שזה לא עובד, אבל לא עשו עם זה כלום. לדעתה, דווקא לא הרבה השתנה בעקבות אירועי מאי: "אין שינוי משמעותי. היו אירועים חריגים שקרו. לפני האירועים אנשים בקושי אמרו אחד לשני שלום, ואחרי האירועים הם פשוט הפסיקו להגיד שלום. אי אפשר לתאר את מה שהיה שם כדו קיום ושכולם חיו בשלום".
בסופו של דבר, העשייה המאומצת בלוד תוכל להיבחן רק וכאשר הפרויקטים המתוכננים יקרמו עור וגידים, מחוץ לשולחן השרטוט. תכנון, איכותי ככל שיהיה, לא יקודם ללא מנגנון כלכלי מתאים, אך גבריאל נשמעת אופטימית לגבי סיכוייה של לוד לעמוד במשימה: "בתוך כמה שנים בודדות יש פה כבר 20 יזמים שפעילים בתחום ההתחדשות, ועשרת אלפים יחידות דיור שמוכנות למימוש. זה נתון שאין כדוגמתו בארץ".
"היינו בהלם אחרי מאי, המרחב הציבורי שאנחנו יצרנו פשוט עלה באש במקומות מסוימים. היו לנו כל מיני מחשבות – 'אולי לא שיתפנו אותם מספיק', 'אולי הם לא מאמינים במה שאנחנו עושים', וזה נכון, לא שיתפנו אותם מספיק. קשה לשתף אותם"
במקרה של שכונת רמת אשכול, לעומת זאת, עוד לא נרשמה פריצת דרך משמעותית. "היזמים שפועלים כרגע בשכונה מתקדמים עם ההחתמות שלהם, אבל ברמת אשכול יש עדיין מחסום של כלכלה", היא אומרת. "לכן אנחנו עושים כרגע את ההשקעות במרחב הציבורי של השכונה".
בסיום של אחד הפאנלים, עלה לדבר באופן ספונטני אסף סימון, מנכ"ל אפריקה התחדשות עירונית, חברת הבת של קבוצת הנדל"ן אפריקה ישראל. באופן פרובוקטיבי למדי הוא הכריז בפני המשתתפים בפאנל שהפרויקטים היפים שהם הציגו לא יתממשו גם בעוד 15 שנים, פשוט כי השיח על דיור בר השגה לא קיים בפועל בשטח. חיש מהר, למשמע דבריו החדים, הופנו לעברו של סימון קריאות רמות וכעס רב מצד הקהל. מצב הדיור בישראל והיעדר מלאי ממשי של דיור בר השגה מעידים כי דבריו של סימון אינם מופרכים.
כדי שעיר כמו לוד תצליח להתחדש ובו בזמן לשמר את האוכלוסיות החיות בה, השיח הכולל לגבי נחיצותם של מנגנוני דיור בר השגה מתקדמים יצטרך להתעורר ברמה הארצית. הקשיים שחווה לוד משותפים במידה כזו או אחרת לכל הרשויות המקומיות בישראל, ולכל אזרחיה שחווים משבר דיור שהולך ומחריף.
