לפני שרכשו בני המשפחה את דירת הפנטהאוז בקומה ה־19 של אחד הבניינים בשכונת הראשונים ברמת גן, ביקשו בני הזוג להתייעץ עם מעצבת הפנים נירה ויגדור. "נקראתי לייעוץ בשלב השיחות עם המתווך, כי הם ביקשו להבין אם רכישת דירה כזו והתאמתה לחמש נפשות זה בכלל דבר ריאלי", היא אומרת. "החלוקה המקורית של הדירה הייתה לשלושה חדרים בלבד, והיא הייתה מלאה בנישות גבס, חלוקות משונות והנמכות דקורטיביות סטייל שנות ה־80".
הזוג, עם שלושה ילדים מגיל 8 עד 14 וכלבה, התגוררו בשכונה שנים רבות וחיפשו נכס מתאים בסביבה. לדברי המעצבת, הפנטהאוז, שככל הנראה היה חלק מבנייה מאוחרת בבניין שנבנה בתחילת שנות ה־2000, היה בנוי בצורה משונה. "זה ללא ספק אחד החללים המאתגרים שיצא לי לראות מימיי", היא מדגישה. "הדירה נמצאת בשכונה שבה שני בניינים זהים זה לזה, ובאופן יוצא דופן היא מכילה שלושה פירים של הבניין וצנרת מרכזית, לא דבר שנוהגים להכניס בדרך כלל לתוך דירות". למרות זאת, היא הצליחה לראות את הפוטנציאל הגלום בה ונתנה אור ירוק, לא לפני שבחנה את התוכניות ווידאה שאכן מתאפשרת תוכנית חלוקה מחודשת לאזורי הבית.
הלקוחות ביקשו להפוך את הדירה מכזו שבה שני חדרי שינה – לדירת ארבעה חדרים: שלושה חדרי ילדים, עבור שלושת ילדיהם המתבגרים ויחידת הורים נעימה ופונקציונלית, וכל זה ב־110 מ"ר ועוד שתי מרפסות. במקור היו בה מטבח קטן וסגור, שני סלונים, שני חדרי שינה, אחד מהם הוא הממ"ד ושני חדרי רחצה.
"נראה שלמי שתכנן את הדירה לפניהם היו רעיונות אחרים, למשל חדר השינה היה מאוד גדול, ואחד החלונות נסגר לטובת ארון; היה שם סלון כפול, מטבח קטנטן וחדרי רחצה סגורים במעין כוכים", מסבירה המעצבת. "לי היה חשוב, בראש ובראשונה, לבטל את אותן נישות, הנמכות וסגירות, לפתוח את החללים עד כמה שאפשר ולסגור רק את המינימום ההכרחי, כדי לאפשר עבורם את המרחב שהם זקוקים לו".
מ"השטן לובשת פראדה", לעיצוב בתים
עבור ויגדור (בת 41), שממשילה את תפקידה בתור מעצבת פנים כ"פותרת חללים" ותופסת כל תוכנית כ"כתב חידה" שדורש פיצוח, החלום הראשוני היה להיות מעצבת אופנה. היא חובבת עבודות קראפט, יצירה עם הידיים והמצאות ופיתוחים שונים. היא למדה ארבע שנים ב־Istituto Marangoni במילאנו, ומשם עברה להתמחות אצל J. Mendel בתפוח הגדול. "עבדתי אצל אחד הגדולים, אבל זה הזכיר קצת את 'השטן לובשת פראדה'. אפילו גוזר הבדים המקסיקני צחק שמעבידים אותי יותר מאשר אותו", היא אומרת בחיוך.
בשנת 2009 חשה שמיצתה את התחום וחזרה לישראל. "עבדתי בארץ עם כל מיני מעצבים ואפילו יצרתי מותג לבגדי נשים שהפצתי דרך בוטיקים באזור המרכז, אבל לאחר שנה וחצי בסטודיו לעיצוב שמלות כלה החלטתי לעשות הסבה מקצועית", היא אומרת. "גיליתי עולם שמקביל בכל כך הרבה מישורים לעיצוב אופנה, שהוא הרבה יותר מ'רק' אסתטיקה".
ויגדור, שמספרת כי מטרת העל שלה היא להתחבר ללקוחות ולהבין ביחד איתם מה ישפר את חיי היומיום שלהם, מעידה כי אחת החוזקות שלה היא ניצול כל חלל במקסימום. "כפי שעשיתי בפרויקט הזה, שהיה מאתגר במיוחד", היא מוסיפה. "התחברתי מאוד לקלילות של בני הבית. הם מאמינים שהעיצוב צריך להתכתב עם אורח החיים שלהם ולא להגביל אותם", היא אומרת, "לי היה חשוב לתרגם את הקלילות והאווירה הצעירה שלהם, ולא ליצור משהו מאוד נוקשה. הלקוחה ביקשה 'בית שחיים בו', וזה מה שיצרנו. עם מקום לבלגן ומקום לסדר".
חלק נרכש כריהוט זמני בשל מגבלת תקציב
עבודות השיפוץ כללו כאמור הורדת קירות ומחיצות, ובעצם הריסת כל מה שאפשר להרוס מלבד קיר ההדף והממ"ד. "היה לי חשוב לפתוח את הסגירות הפנימית, אבל במקביל גם לפתוח פתח אל הנוף העירוני", היא אומרת. "מבחינתי הרקע החיצוני של הפרויקט משפיע מאוד על הגוונים ועל החומרים שנבחרים לבית. במקרה הזה, כיוון שמכל החלונות הציץ נוף אורבני משגע, רציתי ליצור וייב צעיר, חמים וקליל, שנותן קונטרה לאורבניות הזאת".
בעצה עם יועץ בטיחות אש מורשה תוכננה מחדש מערכת הספרינקלרים, כשחלק הארי של התקציב הוקדש לשדרוג התשתיות, מערכת המיזוג ועבודת הקבלן. עבודות נגרות מותאמות אישית נעשו כדי לייצר אלמנטים קבועים לאחסון בדירה, כמו המטבח וקיר הסלון, שיבססו בה תחושת חמימות. "תכנון הנגרות נועד להעניק עושר חומרי ותחושה מזמינה וחמה. כדי שהדירה לא תיראה כמו עוד דירת קבלן", היא אומרת. "משום כך, הוחלט במגבלת התקציב שחלק מהריהוט המודולרי יגיע עם הלקוחות מדירתם הקודמת, וחלק אחר יירכש כריהוט זמני".
האתגר המרכזי היה מעטפת הדירה, שעתירה בזוויות ובצלעות. "אנחנו רגילים לראות דירה מרובעת, מלבנית, וכאן היה צורך ליישר פינות", מסבירה ויגדור. הצעד הראשון היה החלפת הצנרת שעוברת בדירה וצביעת תקרת הבטון המקורית ללבן. "מצד אחד היה לי חשוב ליצור מראה אחיד ונקי ככל האפשר", מציינת המעצבת. "אבל מצד שני השארנו גם טקסטורה, חיבורים וצלקות ולא החלקנו את תקרת הבטון, אלא רק צבענו אותה. גם הספרינקלרים האדומים הוחלפו בצינורות תקניים בלבן, אבל בחרתי להשאיר רמז תעשייתי בדמות שני מחברים אדומים בכניסה לבית".
12 צפייה בגלריה
הסלון קטן אך נהנה מיציאה למרפסת. הריצוף הוחלף והנגרות הותאמה לחלל המאתגר
(צילום: קרין רבנה)
חיפוי הרצפה הוחלף משיש ארכאי לאריחים בגוון ניטרלי ("שיהיו פונקציונלי לבית עם כלבה"). ואילו טקסטורת עץ הוכנסה לקירות כדי לשוות להם מראה חמים ששובר את התעשייתיות.
לעגל את הפינות
במקום מבואת כניסה מסורתית יצרה המעצבת פינת קריאה קטנה ליד הדלת. "ילדי הבית אוהבים מאוד לשבת בה, והיא מתאימה גם להתארגנות בוקר", היא מסבירה. הפינה עוצבה בעזרת צביעת השליש התחתון של הקיר בגוון פודרה, שכמו מרכך את הזוויתיות בחלל. מעליו נתלו מדפי קאדוביוס מקוריים (של המעצב הדני הנודע פול קאדוביוס, ל"מ). במרכזה כיסא עץ שמזכיר את כיסא הלאונג' האייקוני של בני הזוג EAMES, שטיח חבלים עגול ועציץ פיקוס ירוק. לצד הפינה חופה קיר המסדרון בלייסטים מעץ אורן. הם מתעגלים ומובילים אל חדרי השינה. "בחרתי ליצור חיפוי מעוגל, על פני קיר סטנדרטי ב־90 מעלות", מסבירה ויגדור. "יש לו נוכחות נוסטלגית וזורמת בחלל, ובנוסף שילוב העץ יוצר אלמנט מזמין שמוסיף חום ועניין ופחות קשיחות ורשמיות". בנוסף, האלמנט איפשר למעצבת לעבות את קיר המקלחון בחדר הרחצה של ההורים וליצור בו נישה מובנית עבור הסבונים.
בפאתי המסדרון המחופה עץ דלת מזכוכית חלבית, שמאחוריה מרפסת חדר שירות קטנה, המשמשת חדר כביסה.
המטבח ממוקם מול דלת הכניסה, ובגלגולו הקודם שימש החלל כסלון משני, שבו שולבה עמדת עבודה. "מבחינתי היה הרבה יותר הגיוני למקם את המטבח שם", אומרת ויגדור. "בנוסף, בני המשפחה ציינו שבביתם הקודם היה חסר להם מקום במטבח, שבו הם אוהבים לבלות ולבשל".
המטבח עתיר אור טבעי, הודות לזוג חלונות, ויש בו ארונות אחסון בגון הקיר מרצפה ועד תקרה לצד ארונות תחתונים בצבע כחול עמוק עם משטח עבודה רחב. אי מרכזי בגוון תואם ניצב במרכז המטבח ועליו כיריים ומשטח עבודה נוסף. לצידו יש שולחן אוכל מלבני עם ספסל מצידו האחד וכיסאות ורודים מצידו השני, שאותם הביאו איתם הלקוחות מביתם הקודם. "בחרתי בגוונים עמוקים ומעושנים כקונטרסט לפלטת הצבעים הרכה שבחרתי לדירה וגם למשטח העבודה מקוורץ בגוני אפור, שלו גידים עדינים", מציינת ויגדור.
מצד שמאל לכניסה ממוקם הסלון הביתי, שבו תכננה המעצבת ספריית ברזל קלילה מרצפה ועד תקרה, שמשמשת כמחיצה אוורירית בחלל שתוחמת וחוצצת בין הסלון לשטח הכניסה. בנישה הזוויתית שלצד הספרייה תכננה ויגדור ספרייה עם שטחי אחסון שעוזרת להסוות היטב את אותה זוויתיות. "בחרתי עבורה גוון ירקרק פסטלי שמקליל את המסה והופך את הספרייה לאלמנט משובב", מסבירה המעצבת. ממול שולבה ספת בד אפורה בצורת ר' ומאחוריה חלון רחב, שלצידו נצבע פס קיר בצורה מעוגלת ובגוון שוקולד, שכמו ממשיך את ארגז התריס. "כיוון שהחלל שיועד לסלון לא גדול, הזרימה שבו נגזרה מתוך הצורניות של המעטפת", מסבירה ויגדור. "הבחירה למקם את הסלון באזור הזה הייתה מתוך מחשבה שהמרפסת הסמוכה תשמש לישיבה ובילוי ברוב ימות השנה, ומתוך ההבנה ששהות המשפחה מתרכזת בעיקר סביב אזור המטבח ושולחן האוכל", היא מוסיפה.
רצפת הדק שחיפתה את שטח המרפסת טרום השיפוץ פורקה, ובמקומה חופתה הרצפה במשטח אחיד בעל ריצוף שמעניק תחושת המשכיות לריצוף הפנים.
טרצו וחמרה
חדר השינה של ההורים, שבגלגולו הקודם ניצב בו המטבח, עוצב בצורה חמה ומזמינה. הקיר המרכזי נצבע בגוון חמרה עד לגובה ¾, עם זליגה קלה לקירות הסמוכים, באופן שכמו מחבק את המיטה הזוגית. מסגרת המיטה, בשחור בולט, מתכתבת עם גוף התאורה והמאוורר ועם שני גופי התאורה הצרים, שמשתלשלים באלגנטיות משני צידי המיטה. מיני־חדר ארונות שתכננה המעצבת מוביל באלגנטיות לחדר הרחצה של הזוג.
בחדר הרחצה הכללי, שמשמש את ילדי המשפחה, בחרה המעצבת בשילוב של אריחי טרצו כחלחלים לצד אריחים לבנים סטנדרטיים – שיוצרים יחד שילוב קליל. לצד ארון האמבטיה שחופה בעץ אלון ניצבת ספריית מדפים צרה שמשמשת לאחסון ולתצוגה של פריטי נוי. אריחי ענק אפורים מחפים את הרצפה ומעניקים בסיס הומוגני ונעים לחלל.
