כמדי שנה מחלק המכון המלכותי לאדריכלים בריטיים (RIBA), שהוקם אי שם ב-1834, פרסים ומדליות לאדריכלים ולבניינים יוצאי דופן בתחומם מאנגליה ומהעולם. על אף שמדובר בגוף המקצועי לאדריכלים בבריטניה, זכייה בהכרה רשמית ממנו היא לא דבר של מה בכך. ברשימת מקבלי הפרסים שהצטברה לאורך השנים ניתן למנות אדריכלים בינלאומיים בעלי שם כמו זאהה חדיד המנוחה, האדריכל היפני טדאו אנדו, וגם את האדריכל האיטלקי-בריטי סר ריצ'ארד רוג'רס, שתכנן את מרכז פומפידו והלך לעולמו בשבוע שעבר.
הפעם, הכריז המכון המלכותי כי האדריכל ההודי בלקרישנה דושי (B. V. Doshi) יקבל את מדליית הזהב מטעמו במהלך שנת 2022. מדובר באחד מתארי הכבוד הגבוהים ביותר בעולם הארכיטקטורה, והבחירה במי שיקבל את המדליה מאושרת באופן אישי על ידי המלכה. בין חברי הוועדה שבחרו בדושי היה גם האדריכל הבריטי-גנאי סר דיוויד אדג'יה שקיבל את העיטור בשנה הקודמת.
מדליית הזהב מוענקת מדי שנה כהוקרה על מפעל חיים של אדריכל יחיד או קבוצה, שלהם הייתה השפעה משמעותית לקידום האדריכלות. דושי בן ה-94 יקבל את העיטור היוקרתי שמסמן את שבעים שנות עבודתו. במהלך הקריירה עבד דושי עם גדולי האדריכלים המודרניים, תרם לשינוי משמעותי באדריכלות ובלימוד המקצוע במולדתו, ואף היה האדריכל ההודי הראשון שזכה בפרס הפריצקר (2018) שנחשב כ"פרס הנובל" של האדריכלות.
שילוב רגיש בין המודרני למקומי
דושי נולד ב-1927 בעיר פונה והוריו היו יצרני רהיטים. ב-1950 הוא סיים את לימודי האדריכלות במומביי (JJ School of Architecture in Bombay) ומשם נסע לעבוד כמעצב בכיר במשרדו של האדריכל השוויצרי לה-קורבוזייה. בהמשך הוא עבד גם עם האדריכל היהודי-אמריקאי לואי קאהן. במהלך העבודה עם השניים הוא היה שותף לפרויקטים בהודו, ביניהם המכון ההודי לניהול בעיר אחמדאבאד. המבנה מאופיין בשימוש בלבנים אדומות חשופות, צורות גאומטריות כמו פתחים עגולים וקשתות, ומסדרונות רחבים. ניתן לראות בבניין שילוב רגיש ומלא מחשבה בין השפה האדריכלית ההודית המסורתית לבין זו של האדריכלות המודרנית, דבר שנוכח בעבודות נוספות של דושי.
לאורך השנים נבנו למעלה ממאה פרויקטים בתכנונו. ההשפעה של דושי על המקצוע היא אחת הסיבות שנבחר השנה לקבל את העיטור. "בלקרישנה דושי השפיע על כיוון האדריכלות בהודו ובאזורים הסמוכים לה באמצעות הפרקטיקה וההוראה שלו. הבניינים שלו משלבים באופן חלוצי מודרניזם עם השפה העממית, המבוססת על הערכה עמוקה של מסורות הארכיטקטורה בהודו, האקלים, התרבות והמלאכה המקומית", נימקו את הבחירה באתר RIBA. "הוא הפך לידוע בעולם בזכות תכנון עירוני בעל חזון ופרויקטים של דיור ציבורי, כמו גם בעבודתו בחינוך, הן בהודו והן כפרופסור אורח באוניברסיטאות ברחבי העולם".
ב-1956 הוא פתח משרד עצמאי בשם Vastu shilpa במסגרתו תכנן מבני ציבור, עסק בתכנון אורבני וגם בדיור בר השגה. פרויקט שכזה שגם זכה לתהודה רבה הוא למשל קומפלקס הדיור המוזל "אראנייה" (Aranya Low Cost Housing), המיועד לשמונים אלף איש באינדור שבהודו. תוכנית האב של הפרויקט כוללת מבני מגורים שמיועדים לשכבות חלשות בעלות הכנסה נמוכה וגם קבוצות בעלות הכנסות בינוניות וגבוהות, ולמעשה יוצרת אינטגרציה בין שכבות אוכלוסייה שונות. מים וחשמל זמינים עבור הדיירים בכל מקום. כחלק מהתוכנית תכנן דושי שישים בתים לדוגמא שמציגים את מגוון האפשרויות שהשכונה יכולה להציע – מבתים קטנים עם חדר אחד ועד בתים מרווחים יותר. פרויקט המגורים באינדור זכה ב-1995 בפרס קרן אגא חאן (Aga Khan) לאדריכלות.
בעבודותיו ביקש דושי לשלב בין המסורת המקומית לעקרונות הבנייה הברוטליסטית ולייצר ברוטליזם הודי מקומי. כך הוא גם תכנן את הסטודיו שלו שמכונה "סנגאת" (Sangath) וממוקם בעיר אחמדאבאד. המבנה מורכב ממספר צורות ותקרתו דמוית חבית מבטון. באתר המשרד מסבירים שהפרויקט משלב זיכרונות ממקומות שונים שמתנגשים ומתמזגים לכדי המבנה והנוף שעוטף אותו. פרויקטים נוספים ברשימה הארוכה של דושי כדאי לציין את המכון ההודי לניהול בבנגלור, היכל טאגור (Tagore Hall & Memorial Theatre) באחמדאבאד, גלריית האמנות Amdavad ni Gufa והמרכז לתכנון סביבתי וטכנולוגיה באחמדאבאד.
הבית הטוב ביותר לשנת 2021
בנוסף למדליית הזהב השנתית, הכריזו ב-RIBA גם על הבית הטוב ביותר לשנת 2021. הפרס מוענק מדי שנה לבית חדש שתוכנן על ידי אדריכל או אדריכלית בבריטניה. הזוכה הנוכחי הוא פרויקט בשם "House on the Hill" – תוספת עכשווית בת שתי קומות לבית חווה מהמאה ה-18 בגלוסטרשייר (Gloucestershire).
הבית פרטי משמש למגורים וכגלריה לאוסף הפסלים ההודים והאפריקאים של בעליו, והתהווה במשך עשור על ידי "Alison Brooks Architects". המבנה החדש והישן מקושרים זה לזה, כשהתוספת העכשווית מכילה את חללי המגורים כמו סלון, מטבח וחדרי השינה ואילו בית החווה המקורי משמש כגלריה בעלת חלל כפול. הבית כולו משופע בפינות ייעודיות להצגת אמנות, אחת מהן למשל היא כוורת שמשולבת בגרם המדרגות ובה מוצגים מספר רב של פסלים שבטיים.
ההפרדה בין הישן לחדש מבוצעת גם באמצעות אפיון חומרי וצורני שונה של כל אחד מחלקי הבית. בית החווה הוותיק שאותו שימר המשרד, שומר על קווים ישרים ונקיים ועשוי מאבן. לעומת זאת ניתן לראות בתוכנית כיצד הבית העכשווי לצידו "שובר" במעט את השפה הישרה ונותן פרשנות עכשווית לגגות המשופעים. בחיבור בין שתי המסות נפגשים בצורה אלגנטית גווני האבן המשתנים עם לוחות הפייבר צמנט הכהים והאחידים שמחפים את התוספת החדשה. הלוחות הכהים אמורים להדהד את הגוונים של היער הסמוך. "העיצוב הגיאומטרי הזה ממזג במיומנות את הישן עם החדש – מחבר בין שתי ארכיטקטורות נפרדות בהפרש של למעלה מ-300 שנה", אמר נשיא RIBA האדריכל סיימון אלפורד (Simon Allford).
באתר RIBA מספרים גם על האלמנטים שמוטמעים בבית שאמורים להפחית את צריכת האנרגיה שלו כמו פנלים סולאריים והגג הירוק של האגף החדש שיתרום להפחתת איבוד מי הגשמים. עם זאת, על פי בחינה שעשה הסטודיו הבריטי Hawkes Architecture נראה כי לפי דרוג EPC (Energy Performance Certificates) שנועד למדוד את היעילות הכוללת של בית קיבל המבנה את הציון הלא מחמיא D (הציונים נעים בין A ל-G). לפי אותה בחינה נראה כי רק אחד מבין 20 הפרויקטים שנכללו ברשימת המועמדים ל"בית השנה" של RIBA קיבל את הציון A שהוא הגבוהה ביותר.
אותם ממצאים מעלים את השאלה אם לא הגיע הזמן שקיימות וחיסכון אמיתי ומוכח באנרגיה יהיו קריטריונים משמעותיים יותר בקבלת החלטות על הענקת פרסים כאלו או אחרים. "הממצאים שעלו מהמחקר היו עמוקים יותר ממה שאפילו חשבנו", אמר ריצ'ארד הוקס מייסד הסטודיו לאתר Dezeen. "התקווה שלי היא שזה עשוי לעזור להעביר את המיקוד לקיימות בצורה משמעותית ומהותית יותר ממה שהיה עד כה".