במבט ראשון מדובר בבית רגיל, אך בעצם מדובר במבנה ידידותי לסביבה, תוך מציאת פתרונות בנייה טבעיים, בראשם בלוקים עשויים המפ (HEMP באנגלית, קנבוס בעברית, הוא שם כולל לזנים של קנביס שאינם פסיכו-אקטיביים).
בשנת 2012 החליטו אלכסנדרה ופבל גולדשטיין, אז זוג צעיר והורים לתינוקת קטנה (אמילי, היום בת עשר), לקנות קרקע. את פיסת האדמה הם רכשו עם עוד שני זוגות של חברים קרובים ביישוב מכמנים, על הר כמון שליד כרמיאל. הם גרו אז במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה – שם עשה פבל את הדוקטורט שלו – ואלכסנדרה, שסיימה זמן קצר קודם לכן את הלימודים במחלקה לאדריכלות של ויצו חיפה, התחילה לתכנן את בית החלומות שלהם. אבל החלומות נתקלו במציאות הישראלית. "כל פעם חשבנו שהנה, תכף מתחילים לבנות", מספרת אלכסנדרה, "ואז התגלה מכשול חדש, ועיכוב, ועוד אחד. פעם מצד היישוב, פעם מצד הוועדה וכך הלאה. חברים מסביבנו, שרכשו דירות על הנייר, כבר מזמן נכנסו אליה, והיו כאלו שכבר החליפו שני בתים, ואנחנו עדיין היינו בתהליך. השאלה, 'מתי תתחילו לבנות?' כבר הפכה לסוג של בדיחה, ובאיזשהו שלב החלטנו להרפות ולתת לזמן לעשות את שלו".
שמונה שנים עברו מרגע שקנו את הקרקע ועד שקיבלו בני הזוג את אישורי הבנייה. במהלך הזמן הזה נולד להם ילד נוסף (אוראל, היום בן שש), והמשפחה עברה לגור בארצות הברית למשך כשנתיים במסגרת לימודי הפוסט-דוקטורט של פבל. השהות שם, מספרת גולדשטיין, השפיעה עליה עמוקות, ולמעשה בעקבותיה החליטה לבנות את בית המשפחה בבנייה טבעית, באמצעות בלוקים עשויים המפ. "בשנת 2017 נסענו לרילוקיישן בבולדר, קולורדו", היא נזכרת, "בתום השנתיים לא רציתי לחזור לחורף בארץ והחלטנו להתפנק עוד קצת בחורף של קולורדו, שיש בו שלג לסירוגין וטמפרטורות שמגיעות עד למינוס 20 מעלות בחוץ, אבל בבית תמיד חם ונעים. בחצי השנה הנוספת שהיינו שם ביקרתי פעמיים בניו מקסיקו. אלה היו ביקורים מאוד משמעותיים עבורי – גיליתי שם עולם אחר של בנייה.
"קראתי בעבר על בנייה מאדמה אבל לא דמיינתי את היתרון העצום של בנייה כזו עד לרגע הביקור. לא חשבתי שבבית יכול להיות נעים תמיד – לא חם מדי ולא קר מדי, עם שימוש מינימלי בחימום ובקירור חשמליים, טמפרטורות דומות ומאוזנות בכל הבית ובלי בעיות של עובש משום שהלחות שחודרת הביתה יודעת גם לצאת. באותה תקופה כבר התחלנו בתהליך הבנייה של הבית שלנו, היינו בשלב התוכניות, ואני הבנתי שאני רוצה לשלב את הידע החדש בבנייה. פניתי לחבר אדריכל בשם איתי בלינקוב וביקשתי שיעזור לי למצוא פתרונות בנייה טבעית שמתאימים לארץ. הוא המליץ על בנייה בבלוקים מהמפ, שיטה שאז, לפני ארבע שנים, הייתה ממש בחיתוליה.
"עברנו בו ימים חמים וגם שני חורפים, והיום אני יכולה להגיד בוודאות שהבנייה מבלוק המפ הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשינו. בימי חמסין הבדלי טמפרטורות בין החוץ לפנים, ללא שום קירור, מורגשים בצורה קיצונית. בימי חורף – ואצלנו על הר כמון קר מאוד – נעים בבית"
"כשחזרנו לארץ התחלנו לבדוק ספקים וכשפגשנו את אדריאן דלקור מחברת Block-It הבנו מייד שהוא האדם שאנחנו רוצים לעבוד איתו. בהמשך הדרך, גם המעצבת וההום סטייליסטית, רוית קרמש, עזרה לנו מאוד. היא נכנסה לתהליך שלושה חודשים לפני סיום העיצוב, עברה איתי על כל החללים ועזרה לדייק ולסגור פינות. הרגשתי שהיא ממש בראש שלי, עם הרבה רעיונות יצירתיים והבנה טכנית של איך ליישם אותם.
בני המשפחה גרים בבית מאז אוגוסט 2021. "עברנו בו ימים חמים וגם שני חורפים, והיום אני יכולה להגיד בוודאות שהבנייה מבלוק המפ הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשינו. בימי חמסין הבדלי טמפרטורות בין החוץ לפנים, ללא שום קירור, מורגשים בצורה קיצונית. בימי חורף – ואצלנו על הר כמון קר מאוד – נעים בבית. יש לנו חימום תת-רצפתי שמופעל על טמפרטורה נמוכה מאוד ורוב הזמן גם נכבה כי הבית שומר על חום", מסבירה גולדשטיין.
צבעוניות עזה ומעוררת
הבית בנוי במפלסים שנועדו להתמודד עם המגרש המשופע. בחזית הבית גוש מלבני שבו ממוקמים האזורים הציבוריים, ובחלקו האחורי גוש גבוה יותר שבו נמצאים חדרי הרחצה ושלושת חדרי השינה. לגוש הזה נבחר גג רעפים, ובחלקו הפנימי תקרת עץ חשופה ומשופעת. בחזית המערבית מתחברים שני הגושים במקטע מחופה בפסים בצבע טורקיז שמתנשא למלוא גובה הבית ומכיל דלת בקו אפס עם הקיר. בצד השני, המזרחי, ממוקם בין שני הגושים פטיו אלמנט שעליו חלמו בני הזוג עוד לפני הבנייה.
אחרי שפותחים את הדלת, המבט גולש מייד לפטיו שממוקם בדיוק מולה. "חבר שאל אותי פעם למה להיכנס הביתה ולהרגיש בחוץ? והאמת היא שזו בדיוק התשובה שלי - זה מה שאנחנו אוהבים ורוצים. הטבע בחוץ מאוד מייצר לנו תחושה של בית", מספרת גולדשטיין. כדי להעצים את הקשר בין הפנים לחוץ השתמשה גולדשטיין בחומרים טבעיים וזהים בפנים ובחוץ הן לריצוף (מאבן טבעית) והן לטיח, שהוא זהה בתוך הבית ומחוצה לו, אם כי בגוונים קצת שונים ובגימור עדין יותר בפנים.
מימין לכניסה נמצא הממ"ד שמשמש כמשרד אדריכלות ועיצוב פנים עם שתי עמדות ישיבה, עבור גולדשטיין ועובדת נוספת של המשרד. הפלטה של שולחן העבודה עשויה מפורמייקה חלקה שמשמשת גם כלוח מחיק. "חשבתי שאני אכין לעצמי עליו סקיצות ידניות שאני כל כך אוהבת, אבל מצאתי שאני לא יכולה לוותר על העיפרון והנייר", היא מספרת, "בסוף זה משמש בעיקר את הילדים". לאורך הקיר ארון גדול בצבעי ורוד וטורקיז. "בחרתי להשתמש בצבעוניות מעט עזה, על גבול הקונטרסטית, כדי לעורר ולתת תחושה שזה לא מקום להרפיה אלא לעבודה. חדר שיזכיר לי להעז ולחלום", היא אומרת.
משמאל נמצא החלל הציבורי ובו הסלון, המטבח ופינת האוכל. בסלון המאוורר ספה מודולרית וארון שעוטף חלון גדול ומשמש גם כספסל ישיבה. "חשבתי שזה יהיה מקום נהדר לשבת בו ולקרוא ספר", מספרת גולדשטיין, "בפועל ריי הכלב שלנו אימץ את הספסל ועכשיו זה המקום שלו".
טלוויזיה אין, אבל המשפחה נוהגת לראות שם סרטים באמצעות מקרן. "מבחינה סגנונית הנחה אותי הניסיון לשלב בין הרצון של פבל לכפרי, פשוט, טבעי וקרוב לאדמה, לבין הסגנון שאני מתחברת אליו שהוא יותר מודרני ונקי, וגם מאוד שמח, צבעוני נועז ויצירתי", היא מסכמת.
מטבח עם ארונות טורקיז
בצידו השני של המרחב הציבורי נמצא המטבח שארונותיו נצבעו בטורקיז. "באחת השיחות שלנו על הבית פבל אמר שהוא היה רוצה מטבח כחול ושכנראה יהיה נוח אם המחבתות יהיו תלויות מעל אזור הכיור", מספרת גולדשטיין, "מכיוון שהיו לו מעט מאוד בקשות, זה מייד נלקח בחשבון, ואכן בלי שום חשש הלכתי על מטבח בצבע חזק ותכננתי מעל הכיור יחידת מדפים שמכילה מוט לתליית מחבתות". מעל לארונות משטח עבודה משיש פורצלן דמוי בטון, והקיר שמאחור מחופה בחלקו התחתון בטיח טדלקט במראה טבעי שגולדשטיין הניחה בעצמה, עם סיומת גלית בגובה משתנה. "הסיומת ממשיכה כביכול את קו הנוף של ההרים שנראה מהחלונות הגדולים של הסלון והמטבח", היא מסבירה. לתחושה הטבעית בחלל תורמים גם שלושה אהילים מראטן שתלויים מעל לאי, שסביבו כיסאות מרופדים שגולדשטיין צבעה בצהוב.
צמוד למטבח ממוקם שולחן אוכל עגול נפתח שסביבו כיסאות מרופדים זהים במגוון צבעים. בגלל הקרבה של שולחן האוכל לאי שבמטבח ובגלל שהתקרה בחלל נמוכה למדי בחרה גולדשטיין לא לתלות מעליו גופי תאורה כמקובל, אלא להאיר אותו באמצעות גופי תאורה מראטן שנקבעו בקיר משני צידי החלון הגדול הסמוך. בקיר הצידי קבועה עבודה מרשימה שגולדשטיין יצרה יחד עם המשפחה על פי רעיון של הסטייליסטית, רוית קרמש. על לוח בירץ' (ליבנה) במראה טבעי הודבקו צלחות ומכסים שנצבעו בספריי על ידי בני המשפחה בשיתוף חברים של הילדים.
כדי להעצים את הקשר בין הפנים לחוץ השתמשה גולדשטיין בחומרים טבעיים וזהים בפנים ובחוץ הן לריצוף (מאבן טבעית) והן לטיח, שהוא זהה בתוך הבית ומחוצה לו, אם כי בגוונים קצת שונים ובגימור עדין יותר בפנים
לפני סיום הסיור בחלל הציבורי גולדשטיין מזמינה אותנו להפנות את הראש למעלה, לתקרה שהצבע שלה נראה לא אחיד, כאילו נצבע במיוחד למראה טבעי. היא מסבירה שלא מדובר בצביעה אלא דווקא בהיעדרה. "הקבלן פשוט מרח צבע לבן בתנועות מעגליות בשכבה ראשונה על גבי הבטון, וכשהסתכלנו היה נראה לנו שזה משתלב בצורה מושלמת עם הטיח של הקירות, מה גם שלא נשאר לנו תקציב לצביעת התקרה, ולכן החלטנו להשאיר אותה כך. אנחנו לא מצטערים".
חדרי ילדים מקוריים
מהמפלס הראשון מטפס למעלה גרם מדרגות רחב שממוסגר מצידו האחד במעקה ברזל שחור ומצידו השני מצויד במאחז יחד שבתוכו פס לד שמאיר את המדרגות. "זה כביכול פרט מאוד קטן ושולי, אבל הצריך ממני כל כך הרבה התעסקות", נזכרת גולדשטיין. "בעל מקצוע אחד התחיל, שיגע אותי ואז עזב ולקח זמן עד שמצאתי מישהו טוב שהיה מוכן להכין מעקה כמו שרציתי. היום זה גוף תאורה האהוב עליי בבית. ברגע שמחשיך אני מדליקה אותו והוא נשאר דלוק עד שאנחנו הולכים לישון. הוא מאוד חסכוני, מפיץ אור רך ונעים ובכל פעם מחדש יוצר אצלי תחושה של פליאה ושמחה", היא מספרת.
טיפוס בחלקו הראשון של גרם המדרגות מוביל למפלס השני, שבו חדרי השינה והרחצה. במרכזו חדר כביסה, שממוקם כך שאפשר לראות ממנו את קומת הקרקע והמפלס הציבורי. דרכו נכנסים לחדר הרחצה של הילדים, עם ארון כיור בצבע צהוב לימון חזק, ריצוף משושים עם ציורים עדינים שמטפס על אחד הקירות וקרמיקה בגוון טבעי ורגוע, שמזכיר את הטיח של שאר קירות הבית. גולדשטיין מסבירה שהיא אוהבת את החדר הזה במיוחד בזכות האור הטבעי הרך שחודר אליו דרך דלת של זכוכית חלבית בקצהו. "זה נשמע הזוי, אבל אני מרגישה שיש בחדר הזה משהו קצת אלוהי", היא אומרת. על הקיר תלויות תחתיות לסירים חמים שנקנו באיקאה וילדי המשפחה ציירו עליהם יחד עם חבריהם. "גם הרעיון הזה הגיע מהסטייליסטית", מספרת גולדשטיין, "כשאמרתי שחסר משהו בחדר הרחצה היא מייד שלחה לי דוגמאות של צלחות מצוירות. עפתי על הרעיון ובדיוק היו לפנינו כמה ימים גשומים, אז זה גם נתן לי רעיון לפעילות מדליקה עם הילדים".
שני חדרי הילדים הסמוכים זה לזה נהנים מהיתרון של התקרה המשופעת והגבוהה המאפיינת את החלק הזה של הבית. בחדרה של הבת הגדולה נמצא מימין קיר טיפוס שגולדשטיין הרכיבה מפלטת בירץ' בגוון טבעי ואבני טיפוס בגווני כחול, ירוק ולבן. ממול לדלת נמצא שולחן שמורכב מפלטה ארוכה של איקאה, שמשמש גם כספסל. משמאל ניצבת מיטת גלריה גבוהה. "אמילי ילדה בעלת רגישות גבוהה מאוד, עם נטייה להיות מוצפת רגשית", היא מספרת, "כדי לאפשר לה לטעון מצברים במקום שקט ומוגן תכננתי עבורה מיטה גבוהה ברוחב 120 ס"מ, כך שבעתיד היא תוכל לשמש כמיטה זוגית קטנה. מעקה המיטה עשוי ממוטות בצפיפות גבוהה, כך שאי אפשר לראות דרכו מלמטה, אבל ניתן להציץ מלמעלה. ההצצה מקוטעת כדי שלא לעורר פחד גבהים ולעזור להתרכז".
גם בחדרו של הבן יש מיטה גבוהה שמאפשרת טיפוס, ומאחוריה סיפור מיוחד. "כשגרנו בארצות הברית הייתה בחדר הילדים מיטה גבוהה עם מגלשה שקנינו מיד שנייה, וגילינו שהילדים לא מתעייפים ממנה ונהנים לשחק בה זמן ארוך, ושההשקעה בחדר שלהם, גם אם במובן מסוים מדובר ברהיטים זמניים – משתלמת. לפני ארבע שנים, כשחזרנו לארץ, עברנו לבית קטן וזמני עד שהבית שלנו ייבנה. היה לנו חדר ילדים משותף וסלון קטן עד לא קיים. חשבתי אז שאם אצור חדר מיוחד לילדים ואשתף אותם בתהליך זה יעזור להם להתאקלם.
עבודות יד של בעלת הבית
התכנון והבנייה של החדר ארכו ארבעה חודשים. השתמשתי בבסיס של מיטת קומתיים קנויה ועליה הוספתי "חזיתות של פלטות MDF שנחתכו על פי תוכניות שהכנתי. אחר כך שייפתי, צבעתי וציירתי יחד עם הילדים. החזית משמשת גם כקיר טיפוס, יש סולם צידי ועוד שלוש דרכים שונות לטפס למיטה העליונה, ובתוך החלק התחתון חבוי גם ארגז מצעים על גלגלים. כשעברנו לבית החדש, העברנו את המיטה לחדר של אוראל עם קצת שינויים והתאמות".
חדר השינה האחרון בקומה הוא חדרם של ההורים, שכולל חדר רחצה פרטי וחדר ארונות. הצבעוניות כאן רגועה במיוחד, עם שימוש בראטן ומקרמה ומקום של כבוד לנוף הנשקף מהחלון. הריהוט נקנה ברובו באיקאה. גם בחדר הרחצה הצמוד אווירה רגועה במיוחד, עם חלון במקלחון שהגשים לבעלי הבית חלום של רחצה מול הנוף. הקיר במקלחון מחופה בקרמיקה דמוית עץ שמשתלבת עם הריצוף דמוי העץ שבכל הקומה, אבל ביתר הקירות ביקשה גולדשטיין להימנע מקרמיקה. "אהבתי מאוד את הרעיון של טיח טדלקט מרוקאי, טיח טבעי שמיושם בטכניקות מסורתיות ויש לו יכולות מדהימות של ספיגה ושחרור של מים", היא מספרת, "הביצוע שלו מאוד יקר, ולכן החלטתי ללכת לסדנה וללמוד לעשות זאת בעצמי, בעזרת חבר אדריכל בשם דמיטרי וייסבורג".
החדר האחרון בבית נמצא במפלס השלישי, במעלה מקטע נוסף של גרם המדרגות, ומתחבר לגג שמעל האזור הציבורי, שמשמש כיום מרפסת אבל יש אופציה לתוספת בנייה מעליו. החדר משמש ליצירה עם קיר שכולו מדפי אחסון לחומרי יצירה, זוג שולחנות גדולים – אחד מהם נפתח לגודל כפול – ומכונת תפירה. "החדר פעיל מאוד ואהוב לא רק על הילדים שלנו. לא פעם קורה שדלת הכניסה לבית שלנו נפתחת, נכנסים חברים של הילדים ומודיעים שהם הולכים לחדר היצירה. הם פשוט עולים ויוצרים, והחוק היחיד הוא להחזיר את הדברים למקומם ולשמור על הסדר בחדר".
