"מעולם לא ניסיתי להיות מעצב", מספר בריאיון ל-ynet מעצב העל עטור השבחים יאסוהירו סוזוקי, לרגל תערוכת היחיד המלאה הראשונה שלו בישראל, שתיפתח לקהל בשבת (13 בנובמבר), במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה. "גם היום המקצוע שלי הוא לא 'מעצב', אלא אמן שיוצר יצירות עיצוב בהתנדבות", הוא מסביר.
בשל מגבלות הקורונה לא נזכה לראות את סוזוקי, מלך הפשטות המתוחכמת, מתהלך לו בין רחובות העיר חיפה כשהוא לבוש בחולצת הפסים השחורה-לבנה האיקונית שמלווה אותו תמידית. ועם זאת, ביקור בתערוכה חושף שער לראשו ונפשו של היוצר, שנחשב לאחד מהמעצבים היחודיים והמדוברים בעולם, שעיצוביו הנקיים והמוקפדים מייצרים פרשנויות מרהיבות לרגעים הפשוטים מחיי היומיום - הן היפניים והן האוניברסליים.
לצד כל עיצוב של סוזוקי מוצמדים איורי הכנה וטקסטים מקדימים, שמתארים את התהליכים המחשבתיים שהובילו ליצירתם. הם אינם גונבים את ההצגה מהעיצובים היפהפיים, אלא משלימים אותם וכמו מפנים זרקור לרעיון המופשט שנוצק אחר כך אל תוך החומר. מדובר בבחירה אוצרותית נפלאה שהובילה האוצרת החדשה של מוזיאון טיקוטין, ד"ר אתי גלס גיסיס, שהיא גם תקדימית מבחינת האמן, שלא נוהג להציג את עבודות ההכנה כחלק מהיצירות עצמן.
יאסוהירו סוזוקי נולד בשנת 1979 ביישוב קטן במחוז שיזואוקה שביפן, ויוצר כיום מהסטודיו שלו בעיר הבירה התוססת טוקיו. "כשהייתי תלמיד תיכון וסטודנט במכללה, לא יכולתי לחשוב בכלל על מקצוע שאני רוצה לעסוק בו", הוא מספר בריאיון. "המשכתי לאוניברסיטה לאמנות, אבל לא התכוונתי להיות אמן, רק חיפשתי משהו שנראה לי מעניין. בעודי בקולג' ביקרתי בתערוכה של ג'אקומטי (צייר ופסל שווייצרי, ד"מ) והייתי בהלם. במקביל התעניינתי בתפיסה ובקוגניציה האנושית, בפסיכולוגיה ובפיזיולוגיה, שידועים כעקרונות האנימציה. סקרן אותי הגבול הדק שבין התודעה האנושית לחוסר הכרה".
14 צפייה בגלריה
"איש השלום": יצירה מונומנטלית של סוזוקי שמופיעה בכל תערוכה בגודל אחר
(צילום: באדיבות האמן)
כך, היצירות של סוזוקי נעות בטווח הרחב שבין מוצרים מסוגים ומחומרים שונים, לבין סרטוני אנימציה והקרנות, ומשחקי מילים ושיבושים עדינים ביותר המרפררים לאמנות הקליגרפיה היפנית. במעין אלכימיה מיוחדת, המעצב-אמן הופך רעיון מהמקלחת ליצירה מהפנטת, ומלביש טוויסט יצירתי ומפתיע על הדברים הפשוטים ביותר, ועל האופן שבו אנו תופסים את תפקודם היומיומי של עצמים שונים או התנהגויות אנושיות מקובלות.
גשר מעוצב לתרבות יפן
הצבע הדומיננטי בתערוכה המדוברת הוא לבן, ולפרקים אף שקוף - כל מה שנראה ולא נראה בעת ובעונה אחת בחיים שאנו חיים. ממחשבות קטנות על טיבם של דברים בעולם, סוזוקי מייצר מוצרים. חלקם שמישים, וחלקם דורשים מאיתנו לדמיין חיים ביקום אלטרנטיבי או מבט הומוריסטי על המציאות. "ההומור חיוני ליצירה ולהבעה שלי", הוא משתף. "קשה לתפוס את הטבע האמיתי של ההומור, ואני אפילו לא יודע אם אני יכול לעצב הומור. אנשים רואים, מרגישים וחושבים דברים שונים, גם אם הם נמצאים באותו המקום ומשתמשים באותה השפה. אבל הומור יכול לשנות את הדרך שבה אנו רואים ומרגישים את המציאות. אני חושב שהומור יכול להאיר מחדש את העולם ולגלות את הרב-גוניות שלו".
התרבות היפנית מקבלת דרך התערוכה גשר יציב ומתקשר לקהל הישראלי, שלא בהכרח רגיל לעקרונות החשיבה היפניים, אבל מעריך פאנצ'ים. ערכים מהתרבות היפנית מגולמים למשל בשעון מפורסם שיצר סוזוקי ומוצג בתערוכה, שנקרא "זמן מצמוץ". השעון, שעליו מופיעות זוג עיניים, סופר בזמנים כמו-רנדומליים, שמגלמים את התכיפות הלא קבועה והמשתנה שבה אדם ממצמץ. ביצירה הזו, סוזוקי חושף את הזמנים ש"הפסדנו" משום שעצמנו את העיניים לשבריר של רגע.
14 צפייה בגלריה
"ההומור חיוני להבעה שלי": מזוודה מלאה בחוויות או באוויר ממקום אהוב
(צילום באדיבות האמן)
שעון המצמוץ ממחיש עיקרון דומיננטי מהתרבות היפנית שאיתו מרבה סוזוקי להשתעשע, שנקרא ביפנית "מא" - המרווח שבין דבר אחד לאחר, הגבול העמום שבין יש לאין, ההפסקה בין פעימה לפעימה. "יפנים לא עושים הפרדה בין זמן לחלל, זה דבר שלא קיים אצלנו", מסבירה האוצרת גלס גיסיס. "בשפה היפנית, זמן וחלל הם אותו הדבר. נורא קשה לו להתנתק משעון שמודד זמן באופן אבסולוטי. שעון המצמוץ בעצם מראה לנו כמה אנחנו שבויים בקונספט של 'מה זה שעון' ו'מה זה זמן'. פה מרווחי הזמן הם בלתי צפויים - כי אנחנו לא יודעים מתי הפעם הבאה שנמצמץ, ולא שולטים בזה".
השימושיות של המוצרים שהוא יוצר, מסביר סוזוקי בריאיון, נמצאת בעצם היכולת שלהם להפעיל אותנו, המתבוננים, ולשנות את החשיבה שלנו על הדברים המוכרים לנו. למעשה, סוזוקי מייצר מוצרים שמטרתם לגרום לנו לשנות את דעתנו על האובייקט עצמו. "תחום העיצוב עוסק במציאות כפי שהיא נראית מבחוץ, מנקודת המבט של אחרים, ואמנות עוסקת בעולם הפנימי. העבודה שלי משלבת בין שתי נקודות המבט. אני משחרר דברים מהשימוש המיועד שלהם, והופך פונקציות אחרות וחבויות לגלויות וברורות. ייתכן בהחלט שעצם הגילוי של תכונה לא ידועה במשהו, היא האמנות שלי".
"אחד הדברים המרכזיים שסוזוקי מדבר עליהם הוא להוציא חפצים מהשימוש הרגיל שלהם, ולהעניק להם משמעות חדשה. ביפנית קוראים לזה 'מיטאטה'", מסבירה את דבריו האוצרת ד"ר גלס גיסיס. "יש מושג באמנות היפנית המסורתית שנקרא 'מיטאטה-אה', שאומר לקחת סיפור מהעבר, ולהשליך אותו על ההווה. ציורי אנלוגיה, אפשר לומר. אז סוזוקי עושה את האנלוגיה הזו, אבל בעזרת מוצרים ולא בעזרת ציור. שזה יפה וחדשני".
להפוך מים ואוכל לאמנות
התרבות היפנית אומנם נוכחת, כאמור, אבל היא משמשת כארגז כלים שבעזרתי ניתן להמחיש ולהסביר מושגים מופשטים מעולמות הטבע, המדע, הפילוסופיה ועוד. מושג הזמן חוזר בשעון נוסף, לבן, שמופיע בוויטרינה בכניסה לתערוכה ונקרא "שעון שמש של האדם". מדובר בשעון יד רגיל ועובד, שמוסתר בידי שעון שמש קטנטן. הכיסוי מכריח את העונד להיענות לקצב הזמן הטבעי, ולא לשניות ודקות מוגדרות וקשיחות.
עבודה נוספת, מטרונום של "זמן טבע", באה להדגים את השוני שבתחושת הזמן בינינו - בני האדם, לבין אובייקטים כמו עצים, שיכולים לחיות מאות שנים ויותר. המטרונום מרחיב את זמנה של פעימה יחידה משנייה אחת לדקה, לשעה - מתארך ומתארך עד שישלים פעימה אחת כל אלף שנים. דוגמה אחרת היא עבודה קטנה וצנועה של חותמות ביפנית ובעברית, שעליהן מופיעים צמדים הפוכים של מילים בצד הנראה לעין. על גבה של אחת מהחותמת מופיעה המילה "הווה", ובתחתית החותמת מופיעה המילה שחותמים איתה בפועל - "עבר". צמד מילים נוסף שכמו מפרק את התפישה האנושית הוא "פה" ו"שם".
גם מים נוכחים מאוד בתערוכה. סרטון אנימציה מקסים שיצר המעצב עוסק במי השתייה שהופכים לחלק מהאדם ששותה אותם, שבעצמו מורכב ברובו ממים. במשחק צורני פשוט, סוזוקי הופך את האדם למעין כלי קיבול שהמים זורמים אליו וממנו. עבודות אחרות מתארות כוסות, שנעשו עליהן מניפולציות שונות, כמו כוס חצויה לאורכה שמסתובבת על צירה ונראית כמו כוס שלמה.
באמצעות מים, ממחיש סוזוקי את עקרונות הכבידה בצורה משעשעת. כך ניתן לראות מעין אקווריום שיצר המעצב ובו קערות מאזניים הפוכות. המיכל מלא במים, וזרמי אוויר קטנים שמוזרמים מתחתיתו הופכים לבועות ש"נערמות" הפוך על המאזניים. כך, הקערות מודדות את "משקל" האוויר במים, או את קלילות האוויר לעומת כובד המים. וכמובן, אחד מהמוצרים המוכרים ביותר של סוזוקי - אוניית הרוכסן שמיוצגת בתערוכה על ידי דגם וסרטון וידאו. כשמה, הסירה נראית כרוכסן ענק שכמו "רוכס" את השובל הטבעי שנוצר משני צדיה כשהיא שועטת במים.
14 צפייה בגלריה
סירת הרוכסן שעיצב סוזוקי, ש"רוכסת" את שובלי המים הנוצרים מתנועתה
(צילום באדיבות האמן)
עוד מיסודות הקיום, נוכח בתערוכה האוכל והקשר שבינו לבין האדם שצורך אותו. העבודה "סט כלים בצורת צללית" הוא סט בצורה הכללית של מבנה גופו של סוזוקי, שנפתח למערכת של כל הכלים הנהוגים בארוחה יפנית: כוס לסאקה, קערה לאורז, קערה לחמוצים, ועוד. בתיאור הטקסטואלי של סוזוקי המצורף לעבודה, הוא מסביר כי אם כל אחד מאיתנו היה אוכל לפי הצורה והממדים של גופו, היינו נשארים באיזון. עוד מעולמות האוכל, מבדר גם צמד מקלות אכילה מעץ שיצר המעצב, שבקצותיהן מגולפות כפות רגליים קטנטנות.
"הרעיון מאחורי זה הוא פשוט גאוני", מסבירה האוצרת. "כי מה זה מקלות אכילה? הארכה של הידיים. ככה התפתחו לפני 5,000 שנה מקלות האכילה, כדי להגיע למזון שאוחסן בתוך כדים גדולים, כדי להקל את ההגעה אליו. ואז המציאו את מקלות האכילה. בנוסף, המילה 'האשי' ביפנית משמעה מקלות אכילה, והמילה 'אשי' משמעה רגליים. אז כאן, סוזוקי יצר 'האשי' בצורת 'אשי'".
את משחקי המילים העדינים של סוזוקי ניתן לראות גם בקופסת גפרורים שעיצב, שבה גפרורים בצורה של להבות קטנות. "כשמדליקים את הגפרור, וזה באמת נדלק, נוצרת להבה על להבה", מדגימה האוצרת. "זה בעצם מהדהד את המילה 'להבה' ביפנית, שהסימון שלה מורכב משני סימנים של המילה אש, שיושבים אחד על גבי השני. זו מחשבה שנונה שמדהים לדעת שמישהו חשב עליה".
"התמצית של יפן"
בתערוכה משתתפת גם יצירה שהוצגה בעבר במוזיאון ישראל, ובשנת 2006 נהרסה על ידי חבורת נערים שביקרו במוזיאון. הגרסה המחודשת של היצירה שתוצג במוזיאון טיקוטין קצרה יותר באורכה, אבל הרעיון זהה - עשרות אלפי "עיניים" קטנות וגזורות מנייר, שצד אחד שלהן פקוח והשני עצום, מכסות את רצפת אחד מחללי המוזיאון. במרכז החדר עומד מכשיר שעיצב סוזוקי, מעין מפוח בצורת עץ ששואב את העיניים לאורך הגזע ומשחרר אותן בצמרת, כך שהעלים דמויי העיניים נופלים ו"ממצמצים" את דרכם שוב אל רצפת החלל.
14 צפייה בגלריה
עץ העיניים הממצמצות של סוזוקי. היצירה נהרסה בשנת 2006 בישראל ושוחזרה בידי המעצב
(צילום: ג'ני כצנר)
העבודה, כמו יצירות נוספות בתערוכה, כוללת גם היא משחק מילים יפני - המילה היפנית "דף" מורכבת מצירופי המילים "לכתוב" ו"עלה". לשאלה אם עלו בו חששות לקראת הצגה נוספת של היצירה בישראל, הוא משיב: "לא, אינני מודאג, אני מאוד שמח על ההזדמנות להציג בישראל ומצפה לכך, ואשמח גם ליצור בישראל".
"התערוכה הזאת היא התמצית של יפן", מסכמת ד"ר גלס גיסיס, שהגיעה למוזיאון טיקוטין אחרי שנים של מגורים ביפן תחת מלגות לתואר שני ולדוקטורט. "זה לא לבוא ולראות אפקט וואו של צבע וגודל, אלא לעבור חוויה אינטלקטואלית שבה הצופה צריך להפעיל את המערכת שלו. היצירה כאן ממש מפעילה את הראש. ביקרתי את סוזוקי בסטודיו שלו לפני כעשור, וכבר אז הייתה הרגשה של כניסה לארץ פנטזיות.
14 צפייה בגלריה
כניסה לארץ הפנטזיות של סוזוקי: תפוחים שעל קליפתם מסודרת מפת הכוכבים
(צילום: ג'ני כצנר)
"הרעיונות שלו מדהימים, וכשהוא מסביר אותם קשה שלא להתרגש. גם כיום, כל שיחה איתו מדהימה כי אנחנו מסתכלים בסך הכל על אותו עולם - אבל החוויות שלו שונות לגמרי, התרגום שלו למציאות הוא שונה לגמרי. הרגישויות היפניות האלה, זה ממיס. הוא לא מעצב רגיל ולכן גם התערוכה לא רגילה. אי אפשר לקנות את היצירות שלו בחנויות והן לא מיוצרות בהמונים. זה אבטיפוס, הוא מייצג מושג חדש שלא היה קיים בעבר של מעצב-אמן".
