באירופה הם נקראים טאון האוס, בניה טוּרית בצפיפות בינונית למגורים, ואצלנו דבק הכינוי בתי רכבת. הם נבנו בארץ בשנות ה-50 וה-60 ביוזמה ממשלתית לטובת אספקת פתרונות דיורים מהירים וזולים, חלקם ניתנו כהטבה לאנשי קבע. הבית בכתבה, אחד מתוך שש יחידות מחוברות בשכונת מורשה ברמת השרון, נבנה בתחילת שנות ה-60 ושימש בית לאיש צבא קבע. לאחר שנפטר הוא הוצע למכירה ונרכש על ידי בני זוג עם שלושה ילדים קטנים. "הבית הזה מעולם לא שופץ", אומרת אדריכלית הילה קולב כאשי, "ולפני החתימה על החוזה ביקרתי בו והמלצתי על הרכישה".
לדבריה, הבית היה הקיצוני בטור וממוקם על מגרש פינתי, לכן בורך לשלושה כיווני אוויר: דרום, צפון ומערב. "הלקוחות חיפשו מגרש בתקציב שיוכלו לעמוד בו, והתפשרו על גודל כדי להפוך לבעלים של בית פרטי", היא מסבירה, "המגרש אמנם צר וארוך ושטחו כ-250 מ"ר, אבל הייתה אפשרות להכיל את מה שרצו בעלי הבית החדשים, כולל אפשרות לבנות ממ"ד מבלי לפגוע בחצר האחורית, וזה קרץ להם".
עוד בעיצוב ואדריכלות:
שטחו של הבית בן שתי הקומות התפרש על 105 מ"ר, ולדברי קולב כאשי היו לו יתרונות וחסרונות, עליהם הצביעה בפני בעלי הבית. "היה לי חשוב להאיר את הפלוסים והמינוסים של המגרש. לדוגמה, העובדה שהבית חשוך או חדרים שיהיו ממוקמים בחזית שפונה לרחוב הראשי. אחד הפלוסים הוא שאמנם המגרש על כביש ראשי, אך החניות שבחזית המבנה מרחיקות אותו עוד כשלושה מטרים ממנו. הבית גם גבוה בכמטר מהרחוב, דבר שיוצר הפרדה נוספת מהחזית הראשית", היא מוסיפה.
כניסה צידית
"האתגרים שלנו כללו יצירת תחושת מרחב בשטח צר וארוך, הכנסת אור טבעי ושמירה על צביון צנוע ואחיד, שלא יהפוך את הבית לבולט בשורת בתי הרכבת", מציינת האדריכלית. בהתאם לכך נבנו תוספות הבניה בחזית האחורית של המבנה, ואת הממ"ד הסיגו פנימה מקו החזית, לטובת שמירה על הפרופורציות המקוריות של שורת הבתים. קולב כאשי מציינת את התקנה המיוחדת שאפשרה לבנות את הממ"ד בקו האפס של המגרש, כאחד מהתמריצים שהיא ניצלה בפרויקט. "הממ"ד הפך לאלמנט שמגדיר את הכניסה לבית. אחרי השיפוץ הזה כל יתר הבתים הפנימיים בנו ממ"ד במיקום דומה", היא מוסיפה.
במסגרת השיפוץ נהרס הבית כליל, לרבות גג האסבסט, והופשט לרמת השלד בתהליך שארך כמעט שנתיים. נותרו רק הקירות המשותפים עם השכנים ועמודי התמך שנושאים את רצפת הקומה העליונה. גרם המדרגות הלולייני נהרס אף הוא ונבנה מחדש כגרם ורטיקלי, לטובת גישה נוחה בין הקומות. במקום הגג הישן נבנה גג רעפים משופע, וביחד עם הממ"ד החדש והרחבת החזית אחורית הוגדל שטח הבית ל-190 מ"ר.
"הבית אמנם לא מודרני לחלוטין, אבל הוא בעיקר אותנטי, בגובה העיניים. הוא לא מתיימר וללא מנקר עיניים בשום דרך, וזה מה שהיה לי חשוב לשדר"
לעומת הרוח התכנונית המודרנית שמבקשת מינימום הפרדות, ביקשה הלקוחה ליצור הפרדה בין הסלון לבין המטבח. "היא ביקשה שהמטבח יהיה בבחינת 'פינת הפשע השקטה שלה'. שהיא תוכל לטגן שניצלים בנחת ולהשאיר כלים מלוכלכים בכיור בלי לחשוב יותר מדי", מסבירה האדריכלית. בהתאם לכך הוסתה הכניסה לחזית הצדדית של המבנה, כדי לאפשר את ההפרדה בין החללים. בהתאמה הועתק גרם המדרגות המגשר בין מפלס הרחוב לבין מפלס המבנה לכניסה החדשה הצדדית, ואילו הכניסה המקורית הפכה לכניסה משנית לחדר העבודה של בעלת הבית.
אלמנט נגרות בדמות קובייה, מחופה ברובו בפורניר עץ אלון, ובחלק שפונה לסלון מחופה באריחים בדוגמת פישבון, מטמיע בתוכו את שני עמודי התמך בכניסה. משני עבריו מתאפשרת תנועה נוחה. מצדו האחד הוא משמש כארון מעילים בכניסה לבית ומצדו השני הוא משמש כארונות האחסון הגבוהים במטבח, שבו מוטמע, בין השאר, המקרר. "חיפוי הבריקים באפור כהה נועד להפוך גב מעוצב עבור קמין גז עתידי", חושפת האדריכלית.
אזכורים מכבדים לבית הישן
אמנם תשתיות הבית היו במצב שמחייב החלפה שולבו אזכורים רבים ככל האפשר לבית הקודם. אחד מהם הוא שער הכניסה המקורי לבית, שהיה בגוון אדום, חלוד ורעוע. הוא שויף, נצבע מחדש ובגלגולו החדש מקבל את פני הבאים כשהוא תלוי על הקיר החיצוני של הממ"ד, כאלמנט דקורטיבי. אלמנט נוסף ואחד מסימני ההיכר של בתי הרכבת הוא משרביה עשויה מאבני סיליקט שנועדה לאוורר את חדר האמבטיה שהיה ממוקם שם קודם. המשרביה, שממוקמת בקומה העליונה ונראית גם מהרחוב, מוסגרה מבפנים בפרופיל שחור בדוגמת חלונות, מה שהפיח בה חיים חדשים ומסייע לה ליצור מפגשי אור מרתקים בקומת החדרים.
17 צפייה בגלריה
הקומה השנייה, קומת החדרים לילדים ולהורים, והתקרה המיוחדת מקורות עץ
(צילום: שירן כרמל)
יתר המפתחים שהורחבו ומוסגרו בפרופיל בלגי מעניקים אף הם אינטרפרטציה מודרנית לפתיחת הכנף של החלונות הקבועים של פעם. "פעם היו עושים חלון קבוע מעץ בגובה 90 ס"מ עם שתי כנפיים נפתחות, ואנחנו יישמנו את אותו הרעיון בבלגי, כשהנראות כמעט זהה למסגור המקורי", מסבירה קולב כאשי.
הרעיון לשמור על מראה צנוע שמכבד את הסביבה לא הסתכם רק בחזית החיצונית, אלא ניכר גם בפנים. האדריכלית בחרה לשמור על עיצוב נקי בשילוב חומרים בסיסיים כמו בטון, ברזל, עץ וקורות עץ חשופות. "שפת החלל נשמרה נקייה ובהירה במטרה להרחיב את החלל ולאפשר כניסת אור טבעי ככל האפשר", מסבירה קולב כאשי, "הבית אמנם לא מודרני לחלוטין, אבל הוא בעיקר אותנטי, בגובה העיניים. הוא לא מתיימר וללא מנקר עיניים בשום דרך, וזה מה שהיה לי חשוב לשדר".
קומת הקרקע, שבה חדר המגורים, המטבח, פינת האוכל, חדר העבודה, הממ"ד ושירותי האורחים, הונמכה בכ-15 ס"מ לטובת פתיחה מקסימלית של החלל. "מכיוון שגובה התקרה במבנים האלו מאוד נמוך יחסית לבית פרטי, כ-2.5 מטרים בלבד, ביקשתי להגביה כמה שיותר את החלל ולהכניס אור, וזה אכן יוצר שינוי", היא מסבירה. רצפת בטון יצוקה בגובה הקורות המקוריות של הבית מחזקת את המבנה המקורי ומעניקה תמיכה.
קירות לבנים, נגרות אלון בהירה, ופרופילים שחורים שממסגרים את הנוף הירוק שנשקף מבחוץ מאפיינים את קו העיצוב הכללי. המדרגות עשויות קונסטרוקציית ברזל שחורה בשילוב פרקט חמים. בוצ'ר אלון על המדרגות ודוגמת פישבון מעץ דומה (אדרת דג) בקומת החדרים.
גם שירותי האורחים מסמנים הומאז' קל לבית בגלגולו הקודם, עם רצפת טרצו מודרנית, אזכור לרצפה המקורית של המבנה. החלל שקירותיו חופו באריחים לבנים ובוהקים משמש גם חדר רחצה עבור המשפחה, לבקשת בעלי הבית, שרצו מקום שבו יוכלו להתרענן אחרי בילוי בים, לפני שיעלו לקומת הפרקט.
משחקי זיכרון ברחבי הבית
האלמנט המשמעותי שבקומת הכניסה, הוא קוביית העץ, מכתיב את ההתנהלות ואת הזרימה בחלל. המטבח, שמוסתר מאחוריה, עוצב בקווים אורכיים ונקיים, עם ארונות נמוכים עם פסי הדגשה בשחור, בדמות ידיות אינטגרליות, ומעליהם משטח עבודה ארוך. מעליהם זוג חלונות מאורכים שפונים לגינה. "יש המון כוח לתכנון לינארי וקווי. עיצוב כזה מצליח להעניק תחושה כמעט אינסופית בחלל", אומרת האדריכלית. פינת אוכל אינטימית ממוקמת מול פתח יציאה למרפסת חיצונית.
בקצה השני של החלל נמצא חדר המגורים, שכולל גם פינת אוכל שפונה לגינה האחורית. ספה ארוכה בכחול עמוק ניצבת לאורך הקיר, ומולה שולחן עץ מוארך וכורסה והדום אייקוניים בעיצוב הזוג אימס. פינת האוכל, בקווים נקיים וישרים, מורכבת משולחן עץ שחור ורגלי מתכת, וכיסאות תואמים. על הקירות נתלו יצירות אמנות מקוריות: מעל הספה שני צילומי רוחב, מימין של הצלמת איריס ליינר ומשמאל יצירה של יפתח קורוניו לסטודיו 1 מ-135. ממולם, על קיר שירותי האורחים, נתלה הדפס של לה-קורבוזיה, מתנה שקיבל בעל הבית, ובין הוויטרינות נתלתה תמונה אנכית מוארכת של האמנית שושנה גבעון.
כמו בצימר
בקומה העליונה שלושה חדרי שינה עבור הילדים, חדר רחצה כללי וסוויטת הורים. גג הממ"ד משמש כמרפסת יציאה לאירוח מאחד מחדרי הילדים. אמנם יחידת ההורים נמצאת בקומת הילדים, אך זו פונה לחזית האחורית השקטה של הבית, ונהנית מפרטיות יחסית. זאת גם הודות לקיר ארונות שמלווה את הכניסה לחדר ומהווה מעין מבואה לחיזוק תחושת ההפרדה משאר החדרים בקומה. בני הזוג ביקשו להרגיש בה "כמו בצימר", וכך קורות גג הרעפים החדש הושארו חשופות ומעניקות לו אופי ייחודי. חלל השינה, שנמצא מתחת לגג המשופע, הוא בעל גובה מקסימלי של 4.3 מטרים. במרכזו מיטה זוגית עם בסיס ומראשות עץ, ומשני צדדיה שרפרפי עץ וחבל שמשמשים כשולחנות צד. ויטרינה גדולה בצד המיטה משקיפה למרפסת היקפית.
חדר הרחצה עוצב בצורה מינימליסטית, עם אריחי טלאים מודרניים אפורים ומעודנים, בעיצובה של פטרישיה אורקיולה, ארון אמבטיה מרחף מחופה באלון, ותא מקלחון רחב בצד החלון.
תוכנית קומת הכניסה
תוכנית קומת המגורים
החומריות שחוזרת על עצמה בחללי הבית השונים מהווה מעין "משחק זיכרון" ומהדהדת בחדרי הבית השונים. "אני אוהבת שרצפת הבטון בכניסה מזכירה את הריצוף בחדרים הרטובים, ואת ריצוף פישבון על קוביית העץ, שמזכיר את חיפוי פרקט הפישבון למעלה", מציינת קולב כאשי, "בנוסף, יש דואליות יפה בין אלמנטים רחבים וארוכים בבית. לדוגמה, חלונות צרים וגבוהים לעומת חלונות רחבים וארוכים, וגם אמנות שמשלבת בין צר ומוארך. מעין משחקי פרופורציות שנועדו לטשטש את תחושת אורכיות המגרש ולהכניס עומק ואווריריות לחלל. זו גם אחת הסיבות שהעברנו את הכניסה לפנים המגרש, כששתי 'קוביות' עוטפות אותה משני הצדדים".
