יש סיפורים יוצאי דופן על אנשים שנתקלו בפריטים נדירים ויקרים, מבלי לדעת שהם אוחזים אוצר בידם. אחד מהם פורסם לפני כשנה, על לקוחה שרכשה פסל בדמות ראש בחנות צדקה בטקסס, ארצות הברית, במחיר 34.99 דולר. היא נסעה לביתה וגילתה שמדובר בפסל רומי עתיק בן 2,000 שנה, שנבזז מגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, וערכו רב.
גם בארץ לא חסרות מציאות מפתיעות, אחת כזו התרחשה לפני כמה חודשים, כשמשפחה מרמת גן שנאלצה לפנות את דירתה במסגרת עבודות תמ"א מצאה פתק קטן ובו שתי שורות בגרמנית בכתב ידו של חוזה המדינה. אמנם בני המשפחה שיערו כי הפתק חשוב, אך לא ידעו אם הוא מקורי ומה שוויו. פניה לשניים מהבעלים של בית המכירות אישתר, יונתן ליבני ואיתן נימצוביץ, העלתה שאכן אלו כתב ידו וחתימתו של תיאודור הרצל. אגב, על הפתק היה כתוב: "מי שאינו מאפשר שיצחקו עליו לא יגיע לשום מקום״.
צחוק בצד, הפתק הזה הוא אחד מהפריטים הנדירים שיוצעו במכירה פומבית שתיערך ב-20-19 ביולי בבית המכירות, ומחירו יחל ב-1,000 דולר, לצד פריטים לעיצוב הבית.
מבחינת עיצוב, במכירה יוצעו פריטי עיצוב אייקונים כמו זוג כורסאות עור משנות ה-80 מבית Cassina, בעיצובו של האדריכל והמעצב מריו בליני, שיוצעו במחיר התחלתי של 800 דולר; שרפרף מ-1959 מבית E. Kold Christensen, דנמרק, בעיצוב Poul Kjærholm, שיוצע במכירה במחיר התחלתי של 1,200 דולר; ומנורת וינטג' עומדת משנות ה-60 בעיצוב Gaetano Sciolari, עשויה ממתכת בציפוי כרום, שתוצע למכירה החל ב-200 דולר.
בנוסף יוצע אוסף בובות גדול ומגוון משנות ה-40 ועד שנות ה-70 שכולל דמויות אייקוניות של מנהיגים כדוד בן גוריון, גולדה מאיר, משה דיין, ושלל דמויות מהווי הארץ, כמו מחלקי העיתונים, חלוצים עם חולצה כחולה, נשים כובסות, ואפילו דמותו של שרוליק עשויה במגוון חומרים ובשלל פוזות.
פעם שלישית, נמכר
עולם המכירות הפומביות מוכר לרובנו בעיקר מחו"ל ודרך תוכניות טלוויזיה. את המכירה מנהל כרוז שמוביל בדיבור מהיר ומכריז על התקדמותה, לפי המציעים השונים, וכשכל הצעה גבוהה מקודמתה. המכירה נסגרת כשהיא עוברת את מחיר המינימום ולכל המרבה במחיר.
טיפ לאספנים: בדקו בעצמכם אלו פריטים נראים לכם בעלי ערך וחפשו אותם באינטרנט. חפשו חותמות וחתימות ונסו להבין מאיזו שנה הפריט. השתמשו באפליקציית Google Lens שמסייעת למצוא תמונות דומות
את בית המכירות אישתר הקימו ליבני ורעייתו יערה לפני כ-13 שנה. השניים שבו ארצה משהות בת שנתיים בארצות הברית ובאנגליה, שם נחשפו לראשונה לעסקי המכירות הפומביות. במסגרתן נמכרים פריטים בעלי שווי אספני של קרובי משפחה שנפטרו או עברו לדיור מוגן. ליבני, כלכלן בהכשרתו, עבד בחברת השקעות כשהחל לקנות ולמכור פריטי אספנות כתחביב. "את אשתי הכרתי כשעבדה בבית מכירות פומביות ולמדה לתואר שני בתולדות האמנות", הוא מספר, "כשנתיים אחרי שחזרנו לארץ החלטתי להפוך את התחביב למקצוע ולנסות להתפרנס מקנייה וממכירה של עתיקות". לדבריו, עד אז היו בארץ מעט בתי מכירות פומביות, כאלה שמתמקדים בנישות ספציפיות, כמו פריטי אמנות, בולים ותכשיטים. הוא מוסיף כי באותה העת נהגו אנשים לקרוא לאלטע-זאכן או לסוחרים פרטיים כדי לפנות את תכולת הדירה. "היינו די צעירים, אני בת 29 ויונתן בן 30", אומרת ליבני, "לא באמת ידענו איך עושים את זה, אבל התחלנו בקטן עם מכירות פעם בחודשיים, ולאט לאט העסק גדל והפך לרווחי". לפני כעשור הצטרף אליהם זוג נוסף, נימצוביץ ורעייתו טל - וכיום מנהלים ארבעתם יחד את בית המכירות בתל אביב.
מה הוא השלב הראשון בעבודה?
יונתן: "הדבר הראשון שאנחנו עושים זה לסרוק את הבית, לבחון את הפריטים, לבדוק למה יש ערך אספני, אלו דברים הם בעלי שווי, מה יכול להיות מבוקש, מה יכול להתאים למכירה פומבית, ומה כדאי שילך לתרומה, לפינוי או למכירה בשוק. לפיצ'יפקעס מגיעים בסוף, ולרוב ילכו לחנות יד שניה או לשוק".
יש פריטים שהיו בגדר הפתעה?
יונתן: "יש המון סיפורים. היה בית שנמכר והחלו בו עבודות הריסה. הקירות היו שבורים והרוסים, אבל נשארה צלחת באיזושהי פינה נידחת בבית, שעליה הדפס של פיקאסו. צלחת שהצלנו אותה רגע לפני שהפכה לרסיסים, ונמכרה ב-4,500 דולר. סיפור נוסף קרה לפני שנתיים בערך, כשהייתי בצ'כיה בפגישת עבודה. כשהגעתי לבית המכירות ראיתי ציור ענק על הקיר והבעלים ציין שמדובר באמן בשם רוברט פיזן (Robert Piesen), שחי בעבר בישראל, וסיפר שהוא מאוד מבוקש בצ'כיה. יצא שיומיים אחר כך, בדירה שקראו לי לראות, היו לא אחד, אלא שני ציורים של פיזן. אמנם האישה שגרה בבית ידעה את שמו של האמן, אבל לא ידעה מה שוויין של היצירות. היא הייתה בשוק כשאמרתי לה שאני מעריך שהן יגיעו למחיר של 5,000 דולר. בסופו של דבר אחת מהן נמכרה במחיר של 15 אלף דולר והשנייה במחיר של 16 אלף דולר".
בצ'כיה היו יכולות להימכר ביותר?
"ממש כמו במניות או בעתיקות, גם באמנות יש פעולת ארביטראז' שמניבה רווח בשווקים שונים. פריטים בשוק אחד יכולים להיות שווים יותר מבשוק אחר. לדוגמה פריטי יודאיקה יהיו מבוקשים יותר במקומות כמו ישראל או במקומות שבהם יש קהילות יהודיות גדולות. הרבה פעמים מגיעים אלינו פריטים שהסתובבו במזרח אירופה ושם לא היה להם ביקוש, ובארץ הם מגיעים למחירים מטורפים. אני אישית הבאתי מהונגריה פריטים שנאספו על ידי פעיל בקהילה בחנויות יד שנייה ומכרנו אותם במאות אלפי שקלים. אני יכול לומר שיש לנו לקוחות מכל העולם ושבערך 50 אחוז מהמכירות שלנו מגיעות לחו"ל. כל פריט אצלנו חשוף לכל העולם", מסביר ליבני.
ביאליק ותג צבאי
לאחרונה קיבל בית המכירות פניה מיורשת של עזבון ייחודי של הפסל משה שטרנשוס והאמנית רות צרפתי שהפעים את הבעלים. "מדובר במסכת המוות של ביאליק", אומר נימצוביץ, "על קצה המזלג אסביר שזו מסיכה שהוכנה על ידי הפסל שטרנשוס מיציקת פניו של המשורר הלאומי, שמוצגת בבית ביאליק בתל אביב. התברר שמסיכה נוספת הוזמנה עבור יריד עולמי בניו יורק ומאז היא נמצאת בחזקת המשפחה. גם המסכה תגיע למכירה הפומבית ואנחנו מעריכים שתימכר במחיר גבוה".
גם לסמלים צבאיים יש מקום של כבוד במכירות פומביות. לפני כשלושה חודשים נמכר תג בד צבאי של חטיבה 8 (חטיבת הזקן), מתקופת מלחמת העצמאות, לאחר שבני המשפחה התלבטו אם בכלל לזרוק אותו. "כמובן שאמרתי להם שזה דבר נדיר ובעל ערך ובסופו של דבר נמכר התג של חטיבת השריון הראשונה של צה"ל ב-1,100 דולר", אומר נימצוביץ.
יש דברים שאסור למכור?
"ודאי. למשל עתיקות, אלא אם כן יש רישיון או הוכחה שהאדם השיג אותם בצורה חוקית. מעבר לכך אסור למכור ולסחור בשנהב או בפוחלצים. וגם לא למכור מסמכים צבאיים או מסמכים ארכיוניים. אני יודע מראש, פחות או יותר, מה שייך לארכיון המדינה ומה הם ידרשו לקבל. לדוגמה, פעם מצאתי בביתו של בן של שופט פסק דין היסטורי בתולדות המדינה וידעתי שהוא יעורר עניין. היה לי ברור שברגע שהוא יעלה למכירה המדינה תדרוש אותו, ולכן אמרתי לבעלים שכדאי להחזירו", הוא מסביר.
אם כל אלה עשו לכם חשק להשקיע ולהתחיל אוסף משלכם, ליבני ממליץ לבחור במה שאוהבים ולא להכריע לפי נטיות השוק. "השוק משתנה הרבה פעמים והמחירים של היום הם לא בהכרח המחירים של מחר", הוא אומר. וכשאני דוחקת בו לענות על מה שטרנדי כיום, הוא מציין את המשחקים והקלפים משנות ה-80 וה-90 שלדבריו ערכם עלה משמעותית בשנים האחרונות. "אלה פריטים שאפשר למצוא 'בבתים רגילים' ולאו דווקא אצל אספנים", הוא מציין, "פעם הם היו נזרקים לפח. היום קלף של פוקימון, לדוגמה, יכול להגיע למאות ואפילו לאלפי דולרים".
לדברי ליבני, אמנם יש פריטים שממבט ראשון אפשר להבין שהם יקרים ובעלי ערך, אך זה לא תקף לגבי הכל. "לא תמיד מה שחושבים שמעניין ונראה שווה - הוא באמת פריט בעל ערך - ולהיפך", הוא מציין.
טיפים של בעלי אישתר למכירת תכולת בית או דירה
• הטיפ הכי חשוב שאני יכול לתת זה לא לזרוק כלום לפני שתזמינו איש מקצוע לבחון את מה שיש. הרבה פעמים אנשים נוטים לזרוק מסמכים וניירת שמוצאים במגירות, ושם לפעמים יכול להסתתר הכסף הכי גדול.
• חשוב לקרוא לאדם שמבין בתחום. הרבה פעמים אנשים מזמינים סוחרים ויש פערי ידע שיכולים לבוא לרעת המוכר. אפשר להזמין כמובן הערכה שמאית בתשלום, ואפשר גם לפנות לבית מכירות, ביקור שלא יעלה לכם כסף, אלא יהיה כרוך בעמלת מכירה. בתי המכירות הפומביות, לצורך העניין, הם רק סוג של תיווך למכירה עתידית בשוק שבו ייקבע המחיר הסופי, דבר שיהיה שקוף וגלוי עבור הקונה.
• שפרו והגבירו את הידע שלכם. בדקו בעצמכם אלו פריטים נראים לכם בעלי ערך וחפשו אותם באינטרנט. חפשו חותמות וחתימות ונסו להבין מאיזו שנה הפריט. אנחנו, לדוגמה, משתמשים הרבה באפליקציית Google Lens שמסייעת למצוא תמונות דומות ולהבין מה מקור הפריט.
