כל סטדנט לעיצוב תעשייתי בארץ ובעולם כנראה זוכר את אחד מהתרגילים המיתולוגיים של שנה א' בתחילת הלימודים – לעצב כיסא. כמה פשוט, ככה מורכב: להמציא מחדש את אחד מהרהיטים החשובים והשימושיים ביותר בחברה האנושית, כמעט בכל תרבות.
לא סתם נחשב הכיסא לאתגר מיוחד בקרב מעצבים ברחבי העולם. לכיסא יש מקום מיוחד בהיסטוריה של העיצוב, ולצד התפתחות הרהיט הכל כך יומיומי הזה לאורך מאות שנים, ניתן לראות את התפתחותן של תרבויות וחברות. בעולם העתיק, כיסאות בדרך כלל שימשו את העשירים והחזקים ביותר. כפריטי יוקרה, הם היו עתירי קישוטים, עשויים מחומרים יקרים וכבדים ומשובצים באבני חן. עם התפתחות הציביליזציה והמסחר, חומרים כמו מתכת ועץ הפכו נגישים ויותר והכיסא הפך לפריט פונקציונלי ופשוט.
בעולם העיצוב העכשווי הכיסא הוא עדיין אלמנט בולט וחשוב בחלל הביתי והציבורי. בעידן המודרני כבר לא צריך לבחור: הכיסא הוא לא רק פריט שימושי או סמל סטטוס, אלא מהווה את הביטוי הפשוט והמזוקק ביותר של רוח התקופה, מהחומרים שממנו הוא עשוי ועד לסגנון העיצובי שלו. כשמסתכלים על מאה השנים האחרונות ניתן לראות זאת בבירור - לכל עשור יש את הכיסא שלו, שדרכו אפשר ללמוד רבות.
"הכיסא מחובר לתת-מודע הקולקטיבי שלנו"
תערוכה ראשונה מסוגה המוצגת כעת במוזיאון העיצוב Mudac שבשווייץ שמה את הכיסא במרכז. בתערוכה “A Chair and You” מוצג לראווה אחד מהאוספים הפרטיים הגדולים בעולם של כיסאות. לאספן, ת'יירי ברבייר-מיולר, יש אובססיה מיוחדת לכיסא, ובפרט לכיסאות מיוחדים. האוסף שאותו בנה ב-30 השנים האחרונות כולל כ-650 כיסאות מרחבי העולם. "הכיסא יכול להיות חפץ שימושי, שנמצא בכל מקום, ואין ספק שהוא מחובר לתת-מודע הקולקטיבי שלנו", אמר ברבייר-מיולר בריאיון לאתר Art Vista.
התערוכה השווייצרית נערכה בשיתוף עם האמן והבמאי האמריקני רוברט ווילסון, שידוע גם הוא באהבתו לכיסאות מעצבים. חתימת ידו התיאטרלית של ווילסון בולטת בתערוכה: הכיסאות, שמוצגים כמו פסלים, מסודרים בחלל רחב ידיים על הרצפה, תלויים מהתקרה, יוצרים תחושה פנטסטית בחדר. לצד העץ והמתכת שנפוצים ביותר באוסף, התערוכה מציגה מיקס מגוון של חומרים כמו נייר, שעם, פיברגלס, כסף טהור, ואפילו כלי נשק ממוחזרים.
האוסף שמוצג בפעם הראשונה לציבור מציג כמה מהמעצבים הבולטים בעולם, בהם טום דיקסון, אנדרה דוברייה (André Dubreuil) והמעצב הישראלי רון ארד שמתגורר בלונדון. כשני שליש מהאוסף המוצג בתערוכה מורכבים מכיסאות שיוצרו פעם אחת ויחידה, כיסאות במהדורה מוגבלת, או פרוטוטייפים של מעצבים כמו פול קאדנס, שירו קוראמטה, ומרין בס, וכן אמנים כמו דונלד ג׳אד, ניקי דה סן פאל, לורנס וויינר ופרנץ ווסט.
בהשראת התערוכה, נזכרנו בכמה מהכיסאות האייקוניים ביותר שעוצבו במאות האחרונות ושינו את עולם העיצוב מהקצה אל הקצה.
כיסא מספר 14/ מיכאל ט'ונט (Michael Thonet)
הוא אולי מוכר לכם מסלון ביתה של כל סבתא פולנייה בישראל – כיסא מספר 14 או כיסא הט'ונט נחשב לאחד מהכיסאות הפופולריים והנפוצים ביותר בעולם כבר משנת 1859. עיצובו של הכיסא מתבסס על מקלעת הקש, או הראטן, שיטה אופנתית עד היום בעולם העיצוב. אלא שבניגוד לקישוטיות השופעת והדקורציה של אותה תקופה באוסטריה האימפריאלית, כיסא מספר 14 הקדים את זמנו עם פשטות הגובלת במינימליזם, עם קווים וטקסטורה נקיים בצורה מהפכנית ממש.
15 צפייה בגלריה
הראשון בייצור המוני: כיסא מספר 14 הוא קלאסיקה עיצובית
(צילום: Yelkrokoyade, Wikimedia)
הפשטות הייחודית של הכיסא מתבטאת גם במבנה שלו, כאשר הכיסא עצמו מורכב משישה חלקים בלבד בטכניקה חדשנית לכיפוף עץ. בשיטה זו הדביקו את רבדי העץ, חיממו אותם עד שהפכו לגמישים, ועיקמו אותם לצורת תבנית העיצוב. כך למעשה התאפשרה לראשונה בתחום הרהיטים ייצור המוני של רהיט תעשייתי. כיום, 150 שנה אחרי, כיסא מספר 14 הוא ההגדרה לקלאסיקה עיצובית. עם אלפי חיקויים ומיליוני כיסאות שנמכרו ברחבי העולם, הוא אחד מפריטי הריהוט החשובים ביותר בעולם העיצוב המודרני.
כיסא הטוליפ/ ארו סארנן (Eero Saarinen)
המעצב והאדריכל הפיני-אמריקני ארו סארנן היה ידוע בשנאתו לרהיטים מרובי רגליים – רגליים של כיסאות, שולחנות, או ארונות, שאותם הוא כינה "מכוערים, מבלבלים, וחסרי מנוחה". בניסיון להעלים את עמודי התווך הבסיסיים האלה, תכנן המעצב בשנת 1956 את קולקציית "טוליפ".
סדרת הרהיטים שכללה כיסאות, שולחנות ושרפרפים מפיברגלס לבן, המירה את ארבע הרגליים בבסיס אלומיניום יחיד שתומך במרכז הכובד של הרהיט, ומזכיר בעיצובו את הפרח שעל שמו הוא מכונה, צבעוני. לצד הלבן התעשייתי והמינימליסטי, הצבע הנוסף בכיסא הטוליפ נמצא בריפוד, שבעיצוב המקורי הוצע בצבעי יסוד עזים כמו כחול או אדום.
כמעט 70 שנה לאחר השקתו, כיסא הטוליפ הפך לסמל העידן החדש של עיצוב הרהיטים בשנות ה-50. הבסיס האייקוני דמוי הטוליפ שוחזר והועתק אלפי פעמים בסגנונות וחומרים שונים והפך אותו לקלאסיקה מודרנית שעדיין חיה ונושמת.
כיסא איימס לאונג׳ / צ׳ארלס וריי איימס (Charles and Ray Eames)
כיסא האיימס לאונג׳, מבית היוצר של צמד המעצבים האמריקנים צ׳ארלס וריי איימס, היה הניסיון הראשון של זוג המעצבים לייצר פריט ריהוט יוקרתי ב-1956. המעצבים שהיו ידועים עד אז בעיקר ברהיטים ברי-השגה שאפשר לייצר בקלות ובייצור המוני, ניסו לשחזר את ההצלחה שלהם הפעם בכיסא ייחודי שמשדר יוקרה ואיכות. הניסיון בהחלט הצליח: האיימס לאונג׳ הפך להיות אחד מהכיסאות המוכרים ביותר בעולם ונמכר כיום באלפי דולרים.
מה שהנחה את צ׳ארלס וריי איימס כשהם תכננו את הלאונג׳ היה לעצב את הכיסא הנוח ביותר בעולם. כיסא שמעביר תחושה חמה, ביתית, נוסטלגית ועל זמנית גם יחד, כמו "כפפת בייסבול ראשונה שהשתמשו בה היטב". הלאונג׳ עצמו מורכב מכיסא רכון והדום עשויים מעץ וריפוד עור, על בסיס בעל חמש זרועות המזכיר מעט את הכיסא המשרדי המודרני.
היצרן הרמן מילר היה הראשון למכור את הכיסא בגרסתו המקורית, עשויה עץ ועור שחור. היום ניתן לרכוש אותו במגוון של גימורים וצבעים, אך הגרסה המקורית היא עדיין המזוהה ביותר איתו וממשיכה לככב במגזיני עיצוב ואדריכלות כסמל לטעם טוב, יוקרתי ועל-זמני המזקק את הסגנון אמצע המאה העשרים, שזוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת.
כיסא הצ׳סקה/ מרסל ברויר (Marcel Breuer)
כשמעצב הבאוהאוס ההונגרי מרסל ברויר הציג לראשונה את כיסא הצ׳סקה ב-1928 הוא נתפס כעתידני וחריג בנוף העיצוב האירופי. עם העיצוב המפותל הייחודי שלו, המבוסס על צינורות הפלדה ומשענות ראטן, הוא נראה שונה לחלוטין מהכיסאות הכבדים והמאסיביים שאפיינו את התקופה.
ההשראה לעיצוב הייחודי של ברויר הגיעה מהאופניים שעליהם נהג לרכוב ברחבי הקמפוס של בית הספר לעיצוב ואדריכלות באוהאוס בגרמניה. ברויר התאהב בעוצמה ובקלילות של צינורות הפלדה, והחומר הפך להיות מכונן בקריירת העיצוב שלו גם ברהיטים נוספים. אבל אף פריט בעיצובו לא היכה גלים כמו כיסא הצ׳סקה, שנחשב עד היום לאחד מהכיסאות החשובים ביותר במאה ה-20.
הצ׳סקה חיבר בין שני עולמות מנוגדים – העיצוב האירופי המסורתי של כיסא הראטן והחדשנות המודרנית של בסיס הפלדה הצינורית. לצד שילוב החומרים הבלתי צפוי, עיצוב המסגרת המפותל של הכיסא מעניק לו קפיציות שהופכת אותו לנוח במיוחד, מבלי להתפשר על התמיכה הקשיחה של הראטן. עד היום נחשב העיצוב המהפכני כבריא במיוחד לגב, וידוע בכך שהוא מוריד את הלחץ בגב התחתון ומשפר את היציבה.
כיסא ברצלונה/ לודוויג מייס ואן דר רוחה (Ludwig Mies van der Rohe)
כאשר הוטל על האדריכל הגרמני לודוויג מייס ואן דר רוחה לעצב כיסא שיתאים לבני מלוכה, הוא לקח את המשימה הזו מאוד ברצינות. כאחד ממובילי זרם האדיכלות המודרניסטית בתקופתו, מייס התבקש לעצב את הביתן הגרמני לתערוכה הבינלאומית בברצלונה בשנת 1929 יחד עם המעצבת הגרמנייה לילי רייך, כאשר מלך ומלכת ספרד בעצמם תכננו לבקר בביתן בערב הפתיחה לתערוכה.
כיסא ברצלונה נחשב אז לכיסא המלוכה המודרני. הצורה הפשוטה של הבסיס לוקחת את ההשראתה מכיסאות הקורול, כיסאות מתקפלים שמקורם ברומא העתיקה ושימשו את בכירי השלטון. ואילו העיצוב החדשני של מייס לא כלל משענות יד או דקורציה, וייצג את הסגנון המינימליסטי והנקי המזוהה עם האדריכל. העיצוב המקורי של הכיסא משלב בין רגלי מתכת עדינות ומקומרות היוצרות מעין איקס בבסיס הכיסא. כיסוי העור היוקרתי של הכיסא מציג עיצוב גריד לאורך המשענת ובסיס הכיסא בטכניקת טאפטינג קלאסית.
כבר עם השקתו זכה כיסא ברצלונה לשבחים ברחבי עולם העיצוב, אך למרות זאת רק דגמים בודדים של הכיסא יוצרו במשך 15 השנים הבאות. רק בשנות ה-40 של המאה הקודמת החל להיות מיוצר בייצור המוני מבית ענקית הריהוט "קנול" שרכשה את היצרן המקורי. כמעט 100 שנה לאחר עיצובו, כיסא ברצלונה עדיין נחשב לכיסא של שוחרי עיצוב ומרהט בתים, משרדים, וחללים מעוצבים ברחבי העולם.
כיסא POÄNG/ נובורו נאקמורה לאיקאה
איקאה היא כמעט מילה גסה עבור מעצבים מקומיים היום. ענקית הרהיטים שמסמלת ייצור המוני, כמעט נטול זהות, שינתה את תעשיית עיצוב הרהיטים ללא היכר מאז שהפכה לחובקת עולם. ככזאת, אי אפשר להכחיש את ההשפעה שלה על תעשיית העיצוב, ועל כמעט כל חלל בעולם המערבי העכשווי.
כיסא POÄNG מבית החברה הושק בשנת 1976 והפך להצלחה מיידית. המעצב היפני נובורו נאקמורה, שעבד בחברה באותה התקופה, חתום על עיצוב הכיסא. עם מסגרת עץ מכופף ואלגנטי, מושב רכון ומבנה קפיצי המזכיר את כיסא הצ׳סקה, הוא הפך במהרה לאחד המוצרים הנמכרים ביותר בחנויות החברה. עד היום יוצרו יותר מ-30 מיליון כיסאות POÄNG מידי החברה וכ-1.5 מיליון כיסאות נוספים נמכרים מדי שנה.
מה הפך דווקא את כיסא POÄNG לכזאת הצלחה מסחרית ולאייקון הבלתי מעורער של איקאה? קשה לומר, אך יש שמייחסים את ההצלחה לכך שהפעם, בניגוד למדיניות החברה בדרך כלל, הזרקור על עיצוב הכיסא הופנה אל המעצב עצמו, נאקמורה.
כיסא הביצה/ ארנה יאקובסון (Arne Jacobsen)
בשנת 1958 קיבל המעצב והאדריכל הדני ארנה יאקובסון הזדמנות שהיא חלומו של כל מעצב: לעצב ולתכנן כל פינה בבית המלון האופנתי SAS Royal בקופנהאגן. מהקירות לריהוט, דרך הסכו״ם במסעדת המלון והתאורה, ואפילו המאפרות, יאקובסון, ששייך לאסכולת ה-Total Design, היה אחראי לבחירת כל פרט בבית המלון החדש. את ההזדמנות הזו הוא ניצל גם כדי לממש כמה מהרעיונות הכי פרועים שלו עד כה.
כיסא הביצה נוצר במסגרת הפרויקט, ושבר כל קונבנציה מקובלת עד אז בעולם העיצוב. את הצורה המקומרת המזכירה ביצה, שמפוסלת מבסיס ספוג פנימי המרופד עור מבחוץ, עיצב יאקובסון במחסן הביתי שלו באמצעות חימר עד שהגיע לצורה המושלמת. העיצוב האליפטי של הכיסא יוצר מעין גולם סביב היושב המעורסל, ומתאים את עצמו למשקלו.
לאחר שעוצב עבור לובי המלון, יוצרו 50 מהדורות ראשונות של כיסא הביצה. בזכות בסיס הספוג שלו, כיסא הביצה המקורי היה קל במיוחד – כ-7 ק״ג בלבד - ואפשר פונקציונליות מרבית לצוות המלון. צורתו הייחודית של הכיסא הפכה לאחד מסמלי התקופה בעולם העיצוב, ושוחזרה אלפי פעמים בעשורים האחרונים. היום הכיסא ממשיך להיות פופולרי ברחבי העולם, ואפילו השאיר את חותמו בתרבות הפופ לאחר שהפך לאחד הסמלים של תכנית ״האח הגדול״ בתור הכיסא בחדר האח ברחבי העולם.
כיסא רוח הרפאים/ פיליפ סטארק (Philippe Starck)
כיסא רוח הרפאים הוא אחד העיצובים השנויים במחלוקת של המאה ה-21. ולמרות הביקורות, מאז שנת 2002, עיצובו הייחודי והמתקתק של המעצב הצרפתי פיליפ סטארק מוכיח את עצמו כאחד מהכיסאות האייקוניים – והנמכרים ביותר - בעידן העיצוב העכשווי.
מיוצר מיציקת פלסטיק שקוף לחלוטין, הכיסא מציג עיצוב בולט וכמעט בלתי נראה גם יחד. השילוב בין החומר הקשיח והשקיפות שלו, הופך את הכיסא לסמל החיים המודרניים: משתלב מעולה בחללי דירה הקטנים שהולכים ומתכווצים ברחבי העולם, נטמע ברקע ועדיין מייצר נוכחות עיצובית מובחנת.
כינויו של הכיסא הוא "כיסא רוח הרפאים של לואי", על שם ההשראה לעיצוב העגלגל שלו – כיסאו של המלך לואי ה-16 ואשתו מארי אנטואנט. במהלך תקופת כהונתם של הצמד התעוררה התנועה הניאו-קלאסית בצרפת, שהתאפיינה בהתעוררות מחודשת של עיצובים בהשראת רומא ויוון העתיקות.
כיסאו של סטארק לוקח את העיצוב המלכותי הניאו-קלאסי של כיסאות המלוכה הצרפתים ומפשיט אותם כמעט מכל דבר: חומר, ריפוד, צבע, וקישוט. התוצאה היא סוג של רוח רפאים, או חיקוי פלסטיק, לאחד מסמלי היוקרה והראוותנות המובהקים בהיסטוריה האנושית.
