רקפת ודייוויד ניסן, בני זוג בשנות ה־60 לחייהם, התחילו את דרכם כמשפחה בדירה בכפר סבא. ילדיהם נולדו כשגרו בדירה, ולאחר כמה שנים החליטו בני הזוג לשכור בית מרווח בכוכב יאיר. 23 שנים לאחר מכן, כשהילדים כבר יצאו מהבית, בחרו השניים לחזור אל כור מחצבתם, אל הדירה הוותיקה בכפר סבא שבה התחילו את החיים שלהם כמשפחה.
אולם מלבד הזיכרונות והחפצים שאספו במהלך השנים, עלתה השאלה – איך לתכנן את ביתם כך שיתאים להם כעת ולהמשך חייהם, כבני הגיל השלישי. כדי לתכנן את דירתם ששטחה 117 מ"ר, הם פנו לתמר לוינסון, פיזיותרפיסטית בעברה, שעשתה הסבה לעיצוב פנים בלימודי תעודה בטכניון, ובהמשך הצטרפה לתוכנית ההכשרה XSME של סטודיו XS. "לפני המעבר", מספרת לוינסון, "אחד הדברים שהעסיקו במיוחד את רקפת ודייוויד היה ההתייחסות לחפצים ולרהיטים הנוסטלגיים עמוסי הזיכרונות שליוו אותם לאורך השנים. רקפת אספה לאורך השנים פריטים רבים, בעיקר פריטי וינטג', וכל אחד מהם נושא משמעות רגשית עמוקה. חלק מהפריטים היו גם בדירה בכפר סבא, עברו לכוכב יאיר, וכעת היה צריך להחליט אם הם יחזרו שוב לכפר סבא או יעברו הלאה".
12 צפייה בגלריה
תמונה מתחילת הדרך של המשפחה באותו סלון. המנורת, התמונה, והשטיח שולבו בדירה המחודשת
(צילום באדיבות רקפת ודייוויד ניסן)
מה לשמר ומה להעביר הלאה
כדי להצליח ליצור בית שלא יהפוך למוזיאון עמוס פריטים, דבר שמאפיין לעתים בתים של אנשים מבוגרים, בתחילת הדרך התמקדה לוינסון בסינון חפצים שאפשר לשחרר. לאחר מכן, היה צורך למצוא מקום לכל פריט בדירה החדשה־ישנה, לפעמים באמצעות הסבה לשימוש חדש או למיקום חדש. כך למשל, שידה גדולה שמוקמה בחדר השינה בבית בכוכב יאיר הפכה לשידת כיור בחדר הרחצה בדירה בכפר סבא. גם שתי מנורות חזרו לבית בכפר סבא כתאורת מראה מעל ארון הכיור באמבטיה. ניסינו ליצור פן שימושי לחפצים כדי לשמר אותם, כי בדירה של 117 מ"ר יש אילוצי מקום ואי־אפשר להכניס הכול", אומרת המעצבת.
לבני הזוג היה ברור שחלק מהרהיטים שליקטו לאורך השנים יחזרו איתם לדירה, כך למשל שולחן האוכל הגדול והמיוחד, שעשוי מעץ בעבודת יד עם קווים מברזל. כיוון שהשולחן מסיבי מאוד, כל עיצוב המטבח הכחול נבנה סביבו. הוא מתחיל במטבח ומשמש שם את בני הזוג שאוהבים לבשל ביחד, וממשיך לכיוון הסלון, כשיש צורך באירוח. מפאת הגיל היה ברור שלא ישולב למשל אי גבוה, אלמנט הנחשב טרנד חובה כמעט בכל שיפוץ. ברחבי הדירה משולבים רהיטים ותיקים שנדדו איתם לאורך חייהם ומוסיפים ממד נוסטלגי לחלל.
גם על ירוק בעיניים הם לא ויתרו, מתוך תפיסה כי מדובר באיכות חיים. אחרי חיים בבית עם גינה, היה חשוב להם להכניס צמחייה לתוך הדירה בכפר סבא, ולכן לחלק מהצמחים הוכנה פינה במרפסת וחלק מהצמחים פוזרו ברחבי הבית, מבלי לפגוע ביכולת התנועה החופשית. ליד פינת הצמחים במרפסת מוקם אהיל ותיק, יפה וחמים, שבני הזוג אוהבים. "האהיל הזה, כמו רבים מהחפצים בבית, לא נקנה לצורך המעבר. הוא שימש אותם שנים רבות וכעת הותאם למקום החדש־ישן", אומרת לוינסון. "המטרה הייתה להימנע מכובד ומעומס, ולזקק את התמהיל שנותן לבית את האופי שלו".
לבני הזוג היה חשוב שהדירה תהיה חמימה ונעימה. לכן העיצוב שמר על קווים כפריים שמזכירים מעט את הבית בכוכב יאיר, בשילוב נגיעות מודרניות, ובתוכו נשמרים האישיות של בני הזוג והזיכרונות שלהם. "הדירה בעלת עומק. אין בה טרנדים, אבל יש בה נוחות, טעם ואופי", אומרת המעצבת.
ביטול מדרגה, הוספת ריצוף מונע החלקה
מעבר להיבטים הפיזיים שקשורים לעיצוב בגיל השלישי, כמו ביטול האמבטיות ובניית מקלחונים, ריצוף מונע החלקה, ביטול הבדלי הגובה בין החללים ומפתחים רחבים ונוחים לתנועה - מבנה הדירה לא שונה בצורה קיצונית. המסדרון בדירה נשמר, אבל החדרים סביבו שינו את מטרתם. "סיפחנו את מרפסת השירות למטבח, שהיה בעבר מעין חדר נפרד, ופתחנו אותו לסלון”, מספרת לוינסון, "כך המטבח נהפך לחלק מרכזי מהבית. המטבח בעבר מוקם על הגבהה והייתה מדרגה שהובילה אליו. כיוון שמדובר בבני זוג בגיל השלישי, החלטנו לשטח את ההגבהה, וכיום כל הדירה היא במשטח אחיד באותו גובה".
בגלגולה הנוכחי קל מאוד להתנייד ברחבי הדירה ואין בה מכשולים, מוטיב שמוביל לנוחות מגורים כעת וגם צופה את פני עתיד.
דגש נוסף ניתן לזרימת האוויר ברחבי הבית. כך למשל בשירותים שבוטלו היה חלון ואילו בתכנון החדש, החלון שנמצא בחדר השינה מזרים אוויר ואור לתוך הדירה. "כשדלת חדר השינה פתוחה, האוויר נכנס לכיוון הסלון. יחד עם האוויר שמגיע מהמרפסת ומהמטבח יש זרימת אור ואוויר נעימה בבית", אומרת לוינסון.
לא משנעים ציוד ברחבי הבית
חדרי הילדים הפכו לשני חדרי עבודה, לרקפת, מרפאה בעיסוק במקצועה ולדייוויד, שמרצה על איראן. בתוך חדר העבודה של דייוויד יצרה המעצבת מעין מחסן, שמתפרש על קיר שלם. "צמצמנו את עומק הקיר ב־60 ס"מ בערך, והתוצאה נראית כמו קיר, אבל בעצם מסתתר מאחוריו מין מחסן קטן", היא מסבירה, "וכך אפשר לאחסן בו דברים שלא יעמיסו על העין ביומיום, כמו כיסאות לאירוח". חומרי ההרצאות של דייוויד מאוחסנים בארון גדול ליד היציאה מהבית, וכך הוא יכול לשלוף משם בדרכו החוצה את הציוד והחומרים שהוא זקוק להם באותו יום, בלי לסחוב אותם בכל רחבי הבית.
חדר השינה של בני הזוג הורחב על חשבון שירותי אורחים צרים ולא נעימים שהיו בדירה המקורית. במקום חדר השירותים המקורי נבנו שני חדרי רחצה מזמינים ומרווחים. אחד מהם מיועד לחדר השינה הראשי והשני מיועד לאורחים. "הבית תוכנן כך שיהיה נוח לארח בו את הילדים ואת הנכדים", אומרת לוינסון. "ולכן בחדרי העבודה שילבנו ספות אירוח שנפתחות למיטות".
בחדר הרחצה המרכזי יצרה לוינסון פתרון נוח לטיפול בכביסה. "רצינו שלא יהיו סחיבות של סלי כביסה בבית", אומרת לוינסון, "זה לא נוח ולא בטיחותי. לכן הפכנו את השידה הישנה שנהייתה כיור אמבטיה למוקד טיפול בכביסה. בצד אחד יש מגירה עמוקה שלתוכה אפשר להשליך את הבגדים. בצד השני מוקמה מכונת הכביסה. כלומר, אין צורך לנייד בבית ערמות של כביסה. פשוט פותחים את המגירה ומכניסים את הבגדים שבה למכונת הכביסה".
לוינסון אומרת לסיכום כי "במקרה הזה הגיעו בני הזוג מבית גדול ומרווח, אבל העיצוב מחדש של הדירה שלהם הוא דוגמה לרעיון שגם עיצוב בגיל השלישי הוא הזדמנות להגשמת חלומות. אחרי שהילדים עוזבים את הבית, אין סיבה שהחדרים שלהם יעמדו ריקים ויחכו לאורחים, אפשר לעצב אותם כך שהם יהיו גם פונקציונליים למי שגר בבית וגם ישמשו לאירוח בעת הצורך".
