לפני שנה וחצי החליטה ענבר זניר (בת 34) לעשות שינוי עצום בחייה. היא עזבה את הדירה שלה בתל אביב, עברה לאירופה, רכשה וואן ואז עיצבה ושיפצה אותו למטרת מגורים ונדודים. מאז היא מתגוררת בוואן, רק היא והכלבה שלה קאלי, והשתיים נוסעות בין יעדים שונים ברחבי אירופה, עוצרות לגיחות של כמה חודשים בכל מדינה וממשיכות הלאה.
זניר, בעלת רקע בעיצוב תעשייתי, עובדת מחו"ל כמעצבת גרפית ומלמדת אונליין עיצוב חוויית משתמש, ובין לבין היא מטיילת ופוגשת חברים. היא נותנת הצצה לחיים הבלתי שגרתיים שלה בעמוד האינסטגרם "כרוניקה של נדודים", ומוכיחה לכולנו - בית יכול להיות גם על גלגלים.
קול קורא לנדוד
"בתקופת הקורונה הבנתי שהעבודה שלי לא מחייבת אותי לעבוד במקום פיזי אחד, אז החלטתי לנדוד ברחבי ישראל. עברתי בין סאבלטים שונים וטיילתי בארץ. רציתי לנדוד בחו"ל, אבל חשבתי שזה יהיה מסובך מדי לעשות את זה עם הכלבה שלי קאלי בת ה-11, שחסרה לה עין אחת. אז נהגתי לטוס מדי פעם לחו"ל לגיחות קצרות והשארתי את קאלי אצל חברים", מספרת זניר, "באחת הגיחות טסתי לפורטוגל והכרתי בחור שיש לו וואן שאיתו הוא נוסע ממקום למקום. התלהבתי מאוד והצטרפתי אליו לנסיעה בפורטוגל וספרד. יצאנו יחד להרפתקה במשך חודש ותוך כדי הבנתי שהוואן מעניק מענה לצרכים רבים – הוא יכול לתת לי מקום משלי, ויאפשר לי לנדוד עם הכלבה שלי ולעבוד בחו"ל. הופתעתי גם מכך שהוואן לא יוצר תחושה קלסטרופובית. הוא אמנם היה בגודל של שלושה מ"ר בלבד, ובכל זאת הוא הרגיש מרווח יותר מאשר הדירה שבה גרתי בתל אביב, שגודלה היה 40 מ"ר. הוואן מאפשר לך להיות במרחבים. אם לא מרגישים בנוח במקום מסוים אפשר לנדוד למקום אחר והבחוץ הופך להיות חלק מהבית".
וכך, היא החליטה לאמץ את הרעיון ולהתגורר בוואן משלה. "מצאתי במרקטפלייס בפייסבוק וואן שמישהי מדנמרק העמידה למכירה. היא בנתה הכל בעצמה והוא היה מאופיין בבנייה מינימליסטית. החלטתי לטוס לדנמרק ולקנות אותו. עיצבתי ושיפצתי את הוואן והתאמתי אותו לצרכים שלי", היא מספרת. זניר רכשה את הוואן ב-20 אלף אירו והשקיעה בשיפוץ עוד כ-6,000 אירו.
עיצוב מינימליסטי נורדי
הוואן, שגודלו שישה מ"ר בלבד, כולל מיטה שמתחתיה יש תא אחסון, פינת ישיבה המתפקדת גם כפינת אוכל וגם כמיטת אורחים, מטבח מאובזר עם משטח עבודה נפתח שמאפשר לזניר לבשל בנוחות, שירותים כימיים ומקלחת מתקפלת המורכבת ממשאבה נטענת עם דלי מים שאותה זניר מרכיבה בכל פעם שהיא רוצה להתקלח. "כשמתכננים חלל ייחודי כמו וואן חשוב שלכל דבר יהיו כמה שימושים שונים על מנת לחסוך במקום. אם מתכננים מקום ייעודי למקלחת, אז מבזבזים מרחב גדול שבמרבית הזמן הוא לא בשימוש. לכן, מקלחת מתקפלת היא פתרון נוח", היא מסבירה.
זניר עשתה בוואן מהפך בהיבט העיצובי. "כשרק רכשתי את הוואן, הוא היה מעוצב על בסיס עץ חשוף ומינימליסטי. היה לי חשוב שהוואן ירגיש כמו בית ויהיה נעים, חם ומזמין. אני מאוד אוהבת את העיצוב הנורדי והסקנדינבי אז העיצוב של הוואן הושפע ממנו", היא אומרת.
זניר בחרה לעצב את הוואן בפלטת צבעים בסיסית של לבן ועץ, טקסטיל חום ואקססוריז במנטה וזהב לטאץ' צבעוני. כך לדוגמה, אחד הקירות תחום בצבע מנטה ומגדיר את המקום שבו מונחים כלי האוכל של קאלי. על החלונות זניר תלתה וילונות עבים שנועדו לבודד מחום וקור, וברחבי הוואן היא תלתה עציצים עם אדניות מקרמה. "רציתי לשלב צמחים כדי ליצור תחושה של בית, אבל תנאי הוואן לא תמיד מתאימים לצמחים. בתוך הוואן יש מחסור באור שמש ובאוויר, הסביבה תמיד משתנה ובזמן נסיעה, הכל בתנועה וזז. לכן, בדקתי אילו צמחים יכולים לשרוד את תנאי הסביבה המשתנים של הוואן, והכנסתי אותם לאדניות מקרמה שאין חשש שיישברו ויתפזרו בכל החלל", מסבירה זניר.
הוואן כולל אלתורים רבים פרי ידיה של זניר, כמו מתלה לכובעים ומעילים שהיא יצרה מחבלים. בנוסף, זניר תלה בוואן עבודות אמנות שיצרה בעזרת גיר לבן. "לרוב אני מציירת בצבעוניות, אבל בחרתי לצייר בגיר לבן כדי שהציורים יתאימו לעיצוב המינימליסטי", היא מוסיפה.
"בוואן הכל צריך להיות חזק, עמיד ויציב, והכי חשוב: תהיו גמישים. בחיים האלה דברים משתנים וגמישות תאפשר לכם להפוך כל קושי להרפתקה"
הפרדה בטוחה
בין החלק האחורי של הוואן - החלל שבו זניר מתגוררת - לבין תא הנהג שנמצא מקדימה, יש מחיצת הפרדה עם חלון קטן. "היה לי חשוב ליצור את ההפרדה מבחינת אסתטיקה - כשאני בתוך הבית אין לי תחושה שאני גרה ברכב. בנוסף, בתור אישה שנודדת לבדה ברחבי אירופה, ההפרדה הזאת מעניקה פרטיות וביטחון אישי. היא מונעת מפורצים להיכנס דרך חלון הרכב ולהגיע לחלק של הבית".
השיפוץ של הוואן כלל שדרוג של הבידוד שהוסיף כמה סנטימטרים בקירות, במטרה שיהיה לזניר נעים לגור בוואן בכל ימות השנה, גם בחורף האירופי. בנוסף, היא הוסיפה תאי אחסון מתחת לפינות הישיבה, הוסיפה מחיצה בין השירותים לחלל השינה והאירוח כדי ליצור פרטיות, יצרה מחיצה עשויה במבוק בין המיטה למטבח המונעת מהמיטה להירטב מברז הכיור.
עוד שינוי היה הוספת חלון בגג הוואן. "כדי לשמור על הביטחון שלי, לא רציתי להוסיף חלונות בצדי הוואן משום שהם מהווים נקודת תורפה ועלולים לאפשר פרצה. אז במקום זאת הוספתי סקיילייט בגג, מעל למיטה שלי. ביום הוא מאפשר לאור לחדור פנימה, ובלילה אני רואה דרכו את הכוכבים מנצנצים בשמיים", מספרת זניר. החלון מעניק אוורור בוואן שאין בו מזגן, מאפשר לזניר לצאת לגג המתפקד כמרפסת שאפשר לשבת בה וגם נותן לה גישה למערכת הסולארית שבאמצעותה פועל הוואן.
המשפחה והחברים הופתעו
לדברי זניר, הסביבה הקרובה שלה הופתעה מכך שהנדודים והמגורים בוואן הם לא הרפתקה חולפת. "כולם חשבו שאני אטייל כמה חודשים ואחזור, אבל אני עושה את זה כבר שנה וחצי ומבחינתי להמשיך באורח החיים הזה כל עוד טוב לי. מבחינתי הוואן מעניק לי סיפוק גדול יותר ממה שמעניק לי בית רגיל", אומרת זניר שכבר עברה כברת דרך. היא התחילה את הנדודים בדנמרק והמשיכה לגרמניה, שווייץ, ליכטנשטיין, איטליה, צרפת, ספרד, פורטוגל, מרוקו, שוודיה והיד עוד נטויה. "כשחיים כמוני מזג האוויר מאוד משפיע. בקיץ אני מצפינה ובחוף מדרימה", היא מספרת.
עם אילו אתגרים את מתמודדת?
"כשרק יצאתי עם הוואן, היו לי חששות רבים כמו איך אסתדר עם אינטרנט ואם יהיה לי צפוף. חששתי מהנהיגה ומכך שאני אישה שישנה לבד באמצע שום מקום. פעם אחת פרצו לי לוואן וזה היה מפחיד מאוד. הייתי בגרנדה בספרד וישנתי בוואן בחניון. בזמן שישנתי, פרץ גבר לתא הנהג. המחיצה שהתקנתי הגנה עליי ממנו ומנעה ממנו להיכנס לי הביתה. כששמעתי שמישהו בפנים ומנסה להניע את הרכב, צרחתי כמו משוגעת והוא ברח. החשש שלי התממש, אבל למדתי שאני יכולה להתגבר על הכל. יש גם רגעים של בדידות. אני מתגעגעת לחברים בארץ ולמשפחה, אבל גיליתי שבאירופה יש תרבות שלמה של אנשים שחיים כמוני. אז אני פוגשת אנשים שגרים בוואן מדי יום וגם נפגשת עם חברים שמטיילים וגרים באירופה.
"החיים בצורה כזאת היא התעסקות יומיומית - אני כל יום צריכה לבדוק את מצב החשמל שלי, מצב השירותים ומצב המים. אני לא מחוברת לתשתיות של מים וחשמל. החשמל בוואן מבוסס על טעינה סולארית, ממיר כוח שמחובר מהסוללה של הרכב לסוללה של הבית. בנוסף, יש לי אפשרות לחבר את הוואן לחשמל חיצוני בחניוני קמפינג. הקליטה באינטרנט תלויה במקום שבו אני חונה. בגלל שהוואן שלי לא תלוי בתשתיות חיצוניות, אני לא חונה בחניונים שעולים כסף, אלא באזורים פתוחים. כשאני נמצאת בקרבת יישובים מאוכלסים, העוצמה של הרשת חזקה, אבל בחיק הטבע, הקליטה חלשה ואז אני מאפשרת לעצמי להתנתק", מוסיפה זניר, "אתגר נוסף הוא שכל הזמן מתקלקלים דברים. יש תקלות מכניות ברכב, או שדברים נשברים ואז אני מתקנת אותם. האתגר הגדול ביותר היה לשנות את צורת החשיבה שלי ולהיות הכי גמישה שאני יכולה - התוכניות תמיד יכולות להשתנות, ודברים עלולים להשתבש, ואני תמיד צריכה שיהיה לי מרחב תמרון".
מה את אוהבת במגורים בוואן?
"אני אוהבת את הגמישות - אם לא טוב לי אני פשוט קמה והולכת. כשגרתי בתל אביב, אם השכנים הציקו לי, הייתי תקועה איתם. ואם יש שיפוצים ליד הבניין, את צריכה לסבול עד שיסיימו. אבל הוואן מאפשר לי להיות רק במקומות שכיף לי בהם. אני נהנית מהגיוון ומכך שמהחלון שלי יש כל פעם נוף אחר שמשתנה. אני נהנית מהמרחבים האינסופיים של הטבע שנותנים תחושה שהבית שלי הוא עצום. גם ההוצאות שלי קטנות באופן משמעותי - אין לי הוצאה על שכר דירה, ארנונה וועד בית. עיקר ההוצאות שלי הן על דלק ומכיוון שאני יכולה לבחור אם להישאר במקום אחד או לנסוע, אני שולטת על ההוצאה הזאת".
בתור רווקה, אם יום אחד תכירי מישהו - תעזבי את הוואן?
"אני מאוד רוצה זוגיות, אבל לפחות כרגע לא מוכנה לוותר על אורח החיים שלי. אז זה צריך להיות עם מישהו שהחיים האלה גם קורצים לו".
מה הטיפ שלך למי שחולם לעצב וואן ולגור בו?
"תחשבו Less is more - מה אתם באמת צריכים? האם באמת יש צורך במקום שלם למקלחת או שאפשר להסתפק במקלחת מתקפלת? וגם תחשבו דו ותלת שימושיות - איך אפשר להשתמש בריהוט ובחפצים בדרכים שונות. כמו למשל, מושב שיכול להיות מקום אחסון וגם להפוך למיטה. זכרו שבוואן הכל צריך להיות חזק, עמיד ויציב, והכי חשוב: תהיו גמישים. בחיים האלה דברים משתנים וגמישות תאפשר לכם להפוך כל קושי להרפתקה".
