לאחר אירועי הזוועה של 7 באוקטובר החליטו אוצרות התערוכה החדשה במוזיאון העיצוב חולון, "שובר.ת שוויון GAME CHANGER", לכלול בה גם עבודות חדשות המתייחסות לתקופה. "החודשים האחרונים הבהירו לנו עד כמה התערוכה רלוונטית ומה מידת חשיבותה לשיח המקומי", הסבירו מיה דבש, עדי המר יעקבי ורונה זינגר עם פתיחתה אתמול.
התערוכה מנסה להעלות למודעות את הדרכים החמקמקות שבהן עיצוב משנה את התודעה שלנו כצרכניות וכצרכנים. בתערוכה מוצגים יותר מ-120 פרויקטים עכשוויים מהארץ ומהעולם, החל ממוצרי מדף מוכרים ופיתוחים טכנולוגיים רפואיים ועד לעבודות עיצוב ביקורתי ופוליטי, שמעניקים מבט רחב על נושאי המגדר מהזווית של עולם העיצוב, מעולמנו הפרטי של כל אחד המרכיבים את זהותנו ואל מול החברה, ועד למגדר ועיצוב במרחב הציבורי.
תחת ההחלטה לכלול את הנעשה במלחמה ניצב בקומה השנייה המיצב "יחידה מעורבת" של האמנית קרן שפילשר. שפילשר משתמשת בסגנון צבעוני ופסיכדלי המשלב פעמים רבות סיטואציות אלימות, שאותן, לדברי דבש, אוצרת המוזיאון, היא התבקשה לרסן לאור האירועים הטראומטיים של 7 באוקטובר, כדי לבטא את השבר המגדרי שנוצר במלחמה: מצד אחד גבורת הלוחמות, תעוזת החטופות ומאבק האימהות להשבת ילדיהן הפכו כבר למיתוס לאומי, ומהצד השני, הפגיעות הפיזית הקשה של כל המגדרים במלחמה, והמציאות המרה והכואבת שהקורבנות מצויים בה.
עבודה בולטת נוספת היא "חלומות של אתמול" של המאיירת מאי סהר, שיצרה קטלוג איורי המבוסס על תיעוד חלומות ששיתפו איתה חולמים מפרוץ המלחמה. באיורים המוצגים בתערוכה צפות סוגיות של זהות ביולוגית או מגדרית והמקומות שבהן הזהות נפגשת עם החוויה הקולקטיבית.
ספסל העץ של ניב תשבי, "קצינות ח"ן", מבטא את הניגודיות בדימוי החיילת בזמן מלחמה: לצד יותר ויותר נשים בתפקידי לוחמה, הדימוי של "מסדר כוס הקפה" – שולחן הנושא כוס יחידה ונתמך על ידי רגלי חיילות, מהווה ביטוי למבט הגברי המצמצם והמחפיץ, ומתייחס לסטריאוטיפ תפקיד החיילת בצבא, סטראוטיפ שהולך ומשתנה בימים אלו ממש.
אחת העבודות המעניינות בחלק זה של התערוכה הגיעה דווקא מהאוצרות: על מסך טלוויזיה מוצגת סדרת סרטונים מהמעצרים של "שושקה", דמותו ההומוריסטית של האמן זאב אנגלמאיר. "שושקה" נעצרה לראשונה ב-2020 בהפגנה בטענה שהתחפושת "עלולה להוות הטרדה מינית כלפי הציבור". בסדרת הסרטונים שנבחרו להיות מוצגים כחלק מהאזור המוקדש למלחמה, נראית הדמות נעצרת בהפגנות נגד ההפיכה המשפטית. "הנוכחות של 'שושקה' יצרה מבוכה גדולה אצל השוטרים. כשדיברתי על זה עם אנגלמאיר, הוא אמר שבמקרה הטוב לא ידעו איך להתמודד איתו, ובמקרה הרע נגעו בו באופן לא הולם", אומרת דבש, "משהו בדמות עורר המון אנטגוניזם אצל השוטרים, והיה לי חשוב לכלול את זה בתערוכה". מעבר לאלמנט הפוליטי, בקונטקסט של תערוכה העוסקת במגדר, משהו בקולקציית הסרטונים מראה כיצד דימוי שלא נופל על מה שאנחנו מצפים מבחינה מגדרית - מצליח לבלבל גם את המשטר, שתופס אותו כמערער על הסדר הציבורי, עד כדי שימוש בכוח ובאלימות כדי לעצור אותו.
המס הוורוד עדיין קיים
הוא קיים בכל סופרמרקט, חנות פארם, או אפילו מכולת: האזור הוורוד. מדפים מלאים, יותר או פחות, במוצרים בסיסיים כמו מברשות שיניים, סכיני גילוח ודיאודורנט, צבועים בוורוד. בצד השני של החנות תמצאו בדיוק את אותם מוצרים בשחור, אפור, לבן או חום, עושים את אותה עבודה, אבל עולים פחות. "המס הוורוד", שמתייחס לפערי המחירים בין מוצרים בסיסיים המשווקים לנשים, חי וקיים גם בשנת 2024: נשים משלמות יותר על מוצרים בסיסיים משום שהם, ובכן, ורודים.
הבחירה העיצובית הפשוטה הזאת – ורוד לבנות, כל צבע ניטרלי אחר לבנים – מופיעה פעם אחר פעם בעולם העיצוב בצורות שונות, מבגדי תינוקות וצעצועים לילדים ועד כלי רכב. אנחנו לא תמיד מודעים לזה, אבל כשמדובר בעיצוב, מגדר נמצא בכל פינה, מכתיב כיצד אנחנו משתמשים במוצרים בחיי היומיום שלנו, ולעתים גם עוזר להנציח פערים בחברה.
התערוכה חולשת על מגוון של סוגיות מגדריות שמתגלמות בעיצוב, מסוגיות פיזיות של גוף ופערים בין המין הביולוגי לבין המגדר, דרך ייצוג המגדר במרחב הציבורי ועד למרחבים וירטואליים ובינה מלאכותית שטומנים בחובם את ההזדמנות לנזילות מגדרית, או שמא מקבעים סטראוטיפים בצורה יעילה יותר מאי פעם. בין העבודות הבולטות בתערוכה אפשר למצוא סדרה של תמרורים חלופיים בעלי ייצוג נשי; איורי "איפה אפי" שבהם תידרשו למצוא את האישה היחידה במעבדה, במרכז החלל או בקונגרס; אוסף פריטי לבוש וירטואליים המוכתמים בכתמי וסת; קולקציית בגדים החוקרת קלישאות מגדריות בעולם האופנה; ועוד. בתוך כל זה אספנו את חמש הפינות בתערוכה שלא כדאי לפספס בביקור, הראשונה שבהן מופיעה בתחילת הכתבה ומתייחסת למלחמה ולמצב האקטואלי שלנו. הנה ארבע נוספות:
האישה בכיסא הנהג
הידעת כי למרות שנשים עושות פחות תאונות דרכים, יש להן סיכוי גדול יותר להיפגע מהן? הסיבה לכך נעוצה, במידה רבה, בעיצוב. מדהים לגלות שעד לפני קצת יותר מעשור מעולם לא ערכו מבחני ריסוק על מבנה גוף נשי. למעשה, במשך עשורים, בדקו את יעילות הרכב בהגנה על יושביו בעת תאונה – רק על בובות בעלות אנטומיית גוף גברית.
האוסף שפיתחה ספוטניקו יועד עבור פרויקט המטאוורס של מארק צוקרברג ו-Meta, אולם החברה דחתה את העבודה בטענה שייצוג דם מחזור לא עובר את תנאי הבטיחות ואת הגבלות הגיל
בניסיון לגשר על הפער הקטינו תחילה את הבובה למידות ילד. רק אחר כך החליטו לשלב גם בובה המדמה את האנטומיה הנשית, אבל גם הפעם – רק במושב הנוסע, ולא במושב הנהג. נשמע הזוי? זו אולי דוגמה קיצונית, אבל נפוצה להפליא, לאופן שבו עיצוב לא לוקח בחשבון את גופן של נשים.
קצת אחרי הכניסה לתערוכה, הפיק צוות המוזיאון אילוסטרציה שבה מוצבת בובת דמה בעלת ממדים נשיים ממוצעים, היושבת למבחן ריסוק בכלי רכב. ברקע מוקרנים סרטים של מבחני ריסוק שממחישים עד כמה חשוב לבדוק את יעילות כלי הרכב על מבני גוף שונים, ועד כמה חשוב תפקיד העיצוב בסוגיות מצילות חיים. אוצרות התערוכה בחרו להביא את הנושא כבר בתחילת התערוכה, מה שנותן את הטון להמשך השיטוט בה עד הסוף, וחושף את הבעייתיות המבנית ברבים מהמוצרים היומיומיים שלנו.
לקבל מחזור במטה-וורס
אחד האזורים המעניינים יותר בתערוכה נמצאים בסוף - בחלל שחוקר מגדר במרחב הדיגיטלי-וירטואלי. החלק הדיגיטלי בתערוכה מעלה את השאלה האם האינטרנט, שנתפס כמרחב חסר גבולות, יכול לאפשר תנועה חופשית יותר בין זהויות. המיצבים בחלל חוקרים את ההבטחות והסכנות שבהתפתחויות הטכנולוגיות המואצות, וחושפים כיצד השפיעו סטריאוטיפים ותפיסות מגדריות על חוכמת הכלים הממוחשבים ובאיזה אופנים הבינה המלאכותית מנכיחה אותן.
העבודה המרכזית היא "דור בכחוס" של רועי דרהי: המיצב מורכב משבעה מסכים גדולים שעליהם מוצגות דמויות דיגיטליות בהשראת האל הרומי בכחוס, שמסמל בתרבות המערבית חיפוש וגילוי עצמי, חופש ותאווה, ובעיקר נזילות זהותית ומגדרית. מדובר במיצב אינטראקטיבי שמזמין את הצופה למדוד פריטים של אופנה דיגיטלית שעיצב דרהי באמצעות טכנולוגיית מציאות רבודה. העבודה אכן מרשימה ומפעילה את הקהל, אך בכל זאת נופלת מעט לקלישאות, גם במובן המגדרי וגם במובן העיצובי, עם אסתטיקה שמזכירה סרטי מדע בדיוני על איך העתיד הטכנולוגי אמור להיראות.
8 צפייה בגלריה
עבודה אינטראקטיבית העוסקת בנזילות זהותית ומגדרית. יצירה של רועי דרהי
(צילום: אלעד שריג)
משחקי מגדר בעבודה של רועי דרהי, מוזיאון העיצוב חולון
(צילום: רועי דרהי)
העבודה המעניינת יותר בחלל היא "מנסטרואל וורס" של האמנית היפנית ספוטניקו, מעצבת משחקי מחשב ואמנית וידאו. היא יצרה אוסף של פריטי לבוש וירטואליים המוכתמים בכתמי וסת המוצעים למכירה בעולמות וירטואליים. פריטי הלבוש של ספוטניקו מיועדים לדמויות נשיות וגבריות, והופך את כתם הווסת למעין אקססורי עבור האווטאר. האוסף שפיתחה ספוטניקו יועד לראשונה עבור פרויקט המטאוורס של מארק צוקרברג וחברת מטה (Meta), אולם החברה דחתה את העבודה בטענה שייצוג דם מחזור לא עובר את תנאי הבטיחות ואת הגבלות הגיל של המשתמשים. לבסוף, מכרה ספוטניקו את אוסף הבגדים למטה כשכתמי הדם מופיעים בכחול – ממש כמו בפרסומות טלוויזיה למוצרים היגייניים. העבודה מצביעה על האירוניה בעולם משחקי המחשב, שבו דם הוא דימוי נפוץ למדי כשמדובר בירי ואלימות, אך דם הווסת הוא עדיין בגדר טאבו.
לקבל מחזור במשחק מחשב. "מנסטרואל וורס" של האמנית היפנית ספוטניקו
(צילום: ספוטניקו)
בנים יכולים הכל!
חלל המעבדה של המוזיאון, שנמצא בכניסה, הוקדש לילדים. באוצרות נגה שמשון הפך חלל המעבדה למרחב מזמין של למידה דרך התנסות, ופונה גם לילדים וגם להורים. החלל כולל ספריה של יותר מ-50 ספרי ילדים שקיבלו תו של "ספרות שווה", שפיתחה מייסדת ארגון "מנהיגותא" טל ברייר בן מוחה. בין היתר מוצגים הספרים "בנים יכולים... הכל!", "לפעמים אני רותחת", ו"הילד עם הפרחים בשיער".
8 צפייה בגלריה
למצוא זהות אישית בתוך התבניות הנוקשות של החברה. מעבדת הילדים במוזיאון
(צילום: אלעד שריג)
תערוכת הילדים מנסה לעודד מעין הורות פעילה. דרך טקסטים והסברים, לצד איורים וסרטונים, מנסה חלל התערוכה להדריך את ההורים תוך כדי שהם חווים אותה עם ילדיהם. כך למשל מיצב אינטראקטיבי שתלוי על הקיר מאפשר לילדים ולהורים להחליף את הנראות של דמויות מאוירות ולשנות את בגדיהן, תוך שיחה על סוגיות כמו מגדר, שוויון וסטראוטיפים. "המעבדה מזמינה את הילדות והילדים לשחק, לדמיין, לחלום ולחשוב מי ומה היו רוצים ורוצות להיות באמת, ואיך למצוא את הזהות האישית בתוך התבניות הנוקשות שמחנכות לוורוד-כחול או ברבי-משאית", אמרה דבש.
הפסקת שירותים א-מגדרית
בדרך החוצה מומלץ לעבור בחללי השירותים של המוזיאון במסדרון ההיקפי, שהוסבו לטובת התערוכה. בהובלת יובל סער, אסף דיי ושאול כהן הולבשו שלושת חדרי השירותים של מוזיאון העיצוב – שירותי הגברים, הנשים והנכים – בצבעים בלתי צפויים. כך למשל, חדר שירותי הנשים הפך למעין טרקלין ג'נטלמנים עם חיפוי עץ וראש צבי תלוי מעל כיור שטיפת הידיים. חדר שירותי הגברים לעומת זאת, הפך, איך לא, לוורוד וכוסה פרחים מרצפה ועד תקרה.
גם כאן המיצב קצת נופל לקלישאות – שירותי הבנים הופכים ורודים, ושירותי הבנות לקלישאה של מועדון גברי סגור. ועדיין, הם מפתיעים ומעלים חיוך ולא כדאי לפספס אותם.
אפקט נוסף של מיצבי השירותים הוא שהם מעודדים את הצופים להיכנס לשירותי המגדר הלא-תואם כדי לראות אותו בשלמותו. לא ברור אם זו כוונת המשורר, אבל כך או כך, גם הוא תורם לטשטוש הגבולות הכללי שמנסה להוביל אליה התערוכה.
נדמה שהשיח המגדרי הפך בשנים האחרונות לנפיץ מאי פעם והתערוכה נוצרה על הרקע הזה. "זה אחד הפרויקטים המורכבים ביותר שלקחנו על עצמנו אי פעם. כמעט לא הייתה אי פעם תערוכה שכל כך נזהרנו בה", אמרה דבש, "ברור לי שיהיו אנשים שידירו את רגליהם מהתערוכה, לא בצדק מבחינתי. יהיו גם אנשים שלא יסכימו להביא את הילדים שלהם לתערוכה מתוך פחד שהם ייפתחו לנושאים קצת יותר רגישים. בעיני זו דווקא הזדמנות מצוינת להורים לדבר עם הילדים שלהם על הנושאים שהתערוכה הזו מעלה". התערוכה תוצג עד 29 ביוני.
