אם תסתובבו בשכונת בית אליעזר בחדרה, בין הפרדסים לבין שכונות המגורים, תוכלו להיתקל בתופעה מעניינת: בית פרטי גדול שהפך למוזיאון עיצוב ואמנות צבעוני, והכל יוזמה של איש אחד. מאחורי המיזם הצבעוני עומד איש צבעוני לא פחות בשם אודי יפרח, אומן ומעצב בתים, עסקים, תפאורה, אופנה וארט, שפתח דווקא בשכונה בחדרה את אטרוגט (ARTOGET). הוא מגדיר את המקום סופרמרקט לאמנות. החללים הצבעוניים והמקסימליסטים אכן שונים מרוב המוזיאונים והגלריות שתראו בעולם.
"אנחנו צריכים להבין שאמנות זה משהו שמקיים את החברה ולכן הקמתי את המתחם הזה - 2,000 מ"ר, 20 חללים הפזורים בין שתי קומות, אלפי יצירות עיצוב ואמנות, והכל ממוחזר. כל מה שתראו פה היה מת והחזרתי אותו לחיים", אומר יפרח.
מהמעצב של הסלבס לפושט רגל
יפרח עצמו מעניין לא פחות מהמיזם שלו. הוא נולד בירושלים למשפחה בת שבעה אחים. האב היה איש ביטחון במוזיאון ישראל כך שיפרח נחשף מילדות לאמנות. בהמשך נקשר שמו גם בכמה דמויות מוכרות בתרבות הישראלית, כמי שעיצב דירות ובתים לסלבס כמו אייל גולן, אילנית לוי, קובי אוז ומאיה בוסקילה. אבל לא הכל היה ורוד. בעקבות הסתבכות של אחיו התאום, מעצב האופנה ארצי יפרח, הוא ירד מכל נכסיו ועבר כמה שנים קשות מאוד לבדו. נחיתה קשה לקרקע עבור מי שהיה בעל גלריה פופולרית עם עשרות לקוחות עם תקציבים ענק. יפרח גם עבד בזמנו בענף הפרסום כשעיצב סטים לפרסומות בכיכובם של בר רפאלי, סבלימינל והצל ודנה אינטרנשיונל. כבר אז, עוד לפני שעבר לעצב רק ממה שהוא מוצא, היה לו מקום בתל אביב שבו הציג רהיטים ששיפץ ועיצב מחדש. את החלל התל אביבי הוא הציע לאירועים וכל הפריטים שהוצגו שם הוצעו למכירה. בין המבקרים במתחם בתל אביב נמנו שלמה ארצי, קובי אוז ומוש בן ארי. אך כאמור כל עמלו נעלם בהרף עין עם ההסתבכות הכלכלית המשפחתית.
לאחר שנים קשות שבהן גר בקרוואן הצליח יפרח להתחיל מחדש מנקודת השפל. עם האג'נדה האמנותית-סביבתית החדשה הוא החל ליצור ממה שיש. הוא התחיל את הדרך המקצועית שלו מחדש, התפרנס מעבודות עיצוב קטנות והתגלגל עד שהחליט להקים את הסופרמרקט לאמנות ארטוגט.
"ביקור משנה תודעה"
כל המיצגים במתחם ארטוגט היו דברים שנזרקו לזבל, נעזבו, אוחסנו או ננטשו, ובעצם כל המוצגים בחלל היו כאלו שלא היה בהם שימוש או צורך. יפרח מצא לאותם החפצים שימוש חדש במוזיאון הייחודי שיזם והקים, וכך למשל טלוויזיה ישנה שנזרקה הפכה לשולחן, דלת של מקרר ישן הפכה לדלת חוצצת בחדר ועוד שלל מיצגים - רהיטים ואביזרים מכל תחומי החיים, כולל לא מעט נוסטלגיה. "הביקור פה משנה תודעה, אחרי שהיית פה - אתה חושב אחרת על דברים", מבטיח יפרח.
למה דווקא "סופרמרקט לאמנות"?
"אמנות אמורה להיות צורך בסיסי כמו לחם וחמאה, היא אמורה להיות בכל בית, אנחנו התרגלנו לרכוש אמנות דרך גלריות, דרך מוזיאונים, וזה מציב רף מסוים לאמנות שרק אנשים מסוימים ראויים לה. אבל האמנות אמורה להיות מושגת, היא לא אמורה להיות רחוקה. היא לא אמורה בוויטרינה ולא אמורה להיות עם תג מחיר גבוה. הסופרמרקט לאומנות לא נועד להוזיל את האמנות, אלא להביא אותה למצב צריכה בסיסי. היא למעשה מעצימה את הערך שלה כי היא מגיעה להיות נגישה. כל דבר יכול להיות אמנות אם תשנה את הפוזיציה שלו, תיתן לו ערך ותראה את היופי שלו", אומר יפרח.
ביקור במתחם ייגע כל אחד במקום אחר, לפי תחומי עניין ובעיקר לפי הדרך שבה תבחרו לחוות את המקום. סביר להניח שביקור אחד גם לא יספיק בשביל לעבור באמת על כל עשרות אלפי הפריטים שיש במתחם. יפרח מצידו מבטיח למבקרים מסע אישי, נוסטלגיה וחוויה תרבותית שמתחברת לעיצוב, מיחזור וקהילתיות.
המקום בנוי כך שבכל אחד מהחדרים יש נושא אחר שבא לידי ביטוי בעיצוב. יש חדר אופנה, חדר קולנוע, חדר ידע מלא בספרים ובתקליטים, חדר מקעקעים, גמ"ח כלות, מטבח, בר, תיאטרון, חדר אירוח, חדר סדנאות לעיצוב ואפילו בית כנסת שפעיל בשבתות וחגים.
בית לאמנים מכל ז'אנר
מטרה נוספת של הקמת ארטוגט היא לתת בית לאמנים מכל סוג, בעיקר מקומיים, מאזור חדרה עד חיפה. יפרח רוצה לספק להם מקום שבו הם יוכלו להציג את היצירות שלהם. לדבריו, ערכה של היצירה נמדד אם היא מוצגת ולכן הוא רוצה להציג כמה שיותר אומנים במקום, לצד הפריטים שליקט מהזבל. "אין הבדל בין זבל לאמנות. בסוף אנחנו צריכים להרגיש ולא להסביר וזה מה שאני עושה פה, כי קשה להסביר את מה שקורה פה. הכל מתחבר בהרמוניה", מספר יפרח.
בין כל הפריטים שיפרח מצא בזבל, יש כמה דברים מיוחדים במינם כמו שטרות ישנים מלפני 100 שנה, מודעת האבל של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, יצירות אמנות יקרות מהעולם, אוספי סכינים, מטבעות, תמונות, ריהוט אספנים נדיר ועוד. עם זאת, לדברי יפרח, אין דבר שערכו שונה מהמוצגים האחרים, "צריך לראות כדי להבין שאין משהו סתמי. אתה נכנס לכור היתוך של החברה הישראלית, יש מכל הסגנונות, הצורות והתקופות", מסביר יפרח על קונספט האוצרות שבו הוא מאמין.
"הרהיט הישן פתאום נהייה יפה ושימושי", הוא אומר, "יש פה רהיטים ואמנות וכל מיני פריטים שהזמן עשה להם רק טוב. אני מבטיח לך שרהיט שייצרו לפני 50 שנה יחזיק עוד 100 שנה. רהיט שייצרו אותו לפני שנה לא יחזיק עוד שנתיים כי אנחנו יוצרים ממנו דברים שהמטרה שלהם בסוף היא הרס".
קיימות - ערך עליון
יפרח מעצב בתים כבר 32 שנה ובעשור האחרון החליט לעבור לעיצוב על בסיס קיימות בלבד. "שיניתי את הפאזה ליצור מהקיים בלבד. אני מקבל בתים שלמים שאומרים לי 'תפנה את הבית, תעשה חדש' אז הגעתי לתודעה שהגיע הזמן לעבוד עם מה שיש, הכל אני משיג מהזבל ומתרומות כשאני מפנה בתים", הוא אומר.
"כשהעברתי את הילדות שלי בין המוצגים במוזיאון ישראל באה לי אהבה לאמנות וליצירה", הוא מספר על ההשראה שלו, "לא למדתי אמנות אלא ינקתי אותה, ואני כל יום לומד מחדש ונותן פירוש אחר לדברים עם תודעה, רגש, יצירה והבנה לקיים".
יפרח מספר שבין הדברים שגרמו לו לשנות את האג'נדה שלו היא כמות הזבל שאנשים זורקים. "הפסקנו להעריך דברים. אנחנו רוכשים דברים לפי הערך או מי עשה אותם. אנחנו לא זורקים ריהוט כי הוא התיישן, אלא כי הוא לא אופנתי. אנחנו מחליפים הכל והגיע הזמן שנחבק ונאהב. בכל דבר יש ערך ויופי, צריך רק להראות את זה", הוא אומר ומוסיף כי נקודת השפל בגיל 40 היא שהביאה אותו להבנה שאפשר לעבוד ביחד עם הקיים, ולא בהכרח עם החדש. "עברתי מהפך כשירדתי מנכסי וראיתי שהכישרון הנמצא בי והיופי נמצא בקיים. במה שיש לא במה שאין. התחלתי להעריך כל דבר שיש כשלקחו לי הכל. זו הייתה התפנית בחיים שלי".
מניסיונך, לכל דבר אפשר למצוא שימוש חדש?
"בטח, בוא תנסה אותי. תיקח אותי לערמת זבל. אין פה מותגים, אין פה מחירים, אין פה שמות, יש פה רגש. הייתה פה מישהי שבכתה כי העליתי לה זיכרונות טובים מהעבר. הרגש שאתה מוציא פה מאנשים הוא אמיתי", מספר יפרח לסיום.
