"אני אדם צבעוני", מעידה על עצמה יפעת ששון (45), ומוסיפה שמי שפוגש בה מתקשה להאמין שהיא עורכת דין במקצועה. גם היא, מצידה, חיפשה להרחיב את תחומי העניין שלה לכיוון יצירתי יותר, והחליטה ללכת ללמוד הום סטיילינג. התוצאה היא הלבשתו מחדש של הבית שבתמונות, במבשרת ציון, שבו היא מתגוררת מזה עשור עם משפחתה: בן הזוג, אלון, בעלים של מגרש מכוניות, שלושת הבנים גילי (20), איתי (18) ויהונתן (12), והבת הקטנה הדר (10). "אני אוהבת צבע ותמיד אהבתי גם אומנות, ציירתי ועסקתי בזה כתחביב", היא מספרת. "אבל החיים הובילו אותי לכיוונים אחרים של עבודה וילדים. בסביבות גיל 40 זה התחיל לבעור בי יותר, והחלטתי ללכת על זה".
ששון התחילה ללמוד לפני כשנתיים בקורס של גילי אונגר להלבשת הבית, וזמן קצר אחר כך פרצה מגפת הקורונה. "בהתחלה לא הייתי בטוחה שבאמת אעצב מחדש את הבית שלי, אבל בסגרים היינו כל כך הרבה בבית, והתחלתי להסתכל סביב ולדמיין איך אני רוצה שהחדרים ייראו. לאט-לאט התחלתי לקנות ולאסוף דברים. כל החנויות היו אז סגורות, אבל זה לא הפריע לי. אני טובה בקבלת החלטות זריזות ואוהבת לקנות אונליין. את רוב הרהיטים מצאתי במרקט פלייס של פייסבוק, את הבדים הזמנתי דרך הטלפון. אפילו לא שיחות טלפון – רק וואטס-אפ. חיפשתי, ליקטתי, אספתי וחיכיתי שיהיה לי תקציב גם לצביעה, לריצוף ולשאר הדברים הרציניים. ואז, לפני שלושה חודשים בערך, הייתה לנו בבית הצפה שהרסה את הריצוף של קומת הקרקע. היינו חייבים להחליף אותה, והחלטנו שבאותה הזדמנות כבר נלך על שיפוץ נרחב יותר".
אל מעבר לדלת הסגולה
השיפוץ של ששון התחיל כאמור בהחלפת הרצפה בקומת הקרקע והמשיך בצביעת הקירות, בשיפוץ רהיטים שמצאה, ובקניית גופי תאורה ופריטי אומנות. חדרי הרחצה, החלונות ומבנה הבית נשארו כמעט ללא שינוי, וארונות המטבח נשארו כפי שהיו למעט החלפת ידיות. למרות שכמעט שלא נשברו קירות, ושרבים מהרהיטים היו בבית עוד לפני השיפוץ, התוצאה מרהיבה.
על הצבעוניות שמשתוללת בפנים מבשר השער שקבוע בחומה המקיפה את הבית, שנצבע בסגול-ורוד עם מסגרת תכלת. "הבנים לא קיבלו ולמעשה לא מקבלים עד היום את ההחלטה הזאת", צוחקת ששון. "אבל זה מורכב מאוד להוציא את השער מהמקום ולצבוע מחדש, ולכן זה נשאר ככה. חוץ מזה הם אוהבים את הנוחות שזה מייצר, פשוט מכוונים כל מי שצריך לדלת הסגולה".
מצידו השני של השער מחכות מדרגות בגובה שתי קומות, שמובילות אל דלת הכניסה לבית. "מי שבנה את הבית העדיף לטפס קצת כדי לבנות אותו במפלס שיאפשר מבט אל הנוף של הרי ירושלים", מסבירה ששון. "זה באמת די הרבה מדרגות, אבל לגמרי שווה את זה".
הדלת נפתחת אל חלל ציבורי רחב ידיים שתופס את רוב שטח הקומה הראשונה. כאן, נמצאים סלון קטן שבני המשפחה מכנים "סלון הילדים", מטבח, פינת אוכל וסלון נוסף, רשמי יותר, שנמצא מול דלת הכניסה. בצד הימני ביותר של הקומה נמצאים חדר ההורים וחדר כביסה, שבעלת הבית מספרת שכאם לארבעה ילדים, היא מבלה בו חלק ניכר מזמנה.
החלל בצד השמאלי של הקומה, הכולל אל פינת האוכל והסלון הקטן, נהנה מתקרה גבוהה מאוד, שמטפסת עד לגובה של שישה מטרים. "רציתי לחמם את החלל כי הגובה של התקרה יצר אווירה קצת מנוכרת", אומרת ששון, "ובחרתי לצבוע את הקירות עד לגובה של שלושה מטרים בערך בתכלת – זה הצבע האהוב עליי, הוא נעים ומרגיע ומזכיר לי את הים – עם מסגרות עשויות מקרניזים". על הרקע המרשים של הקירות הגבוהים והתכולים נוספו מגוון של רהיטים ופריטים צבעוניים, שיוצרים תוצאה מעניינת במיוחד.
הריהוט בפינת האוכל לא הוחלף, וגם מדפי הגבס והארון שקבועים בקיר הצמוד היו כאן לפני השיפוץ ורק נצבעו בתכלת. במקום להחליף את הרהיטים, ששון הוסיפה לחלל גופי תאורה בצבעים שהותאמו לריפוד של הכיסאות. "את כל גופי התאורה בחלל הציבורי יצרה מעצבת בשם חן תעוז. היא מעצבת צעירה שסיימה לא מזמן ללמוד, ואני ראיתי עבודה שלה באינסטגרם ופשוט נדלקתי ורדפתי אחריה. היא באה לכאן, עברה איתי בכל חלל ושמעה מה אני רוצה, ויצרה גופי תאורה מזכוכית ומתכת בצבעים שהותאמו לנו בדיוק. היא פשוט מדהימה, עם סגנון סיקסטיז חללי שאני אוהבת במיוחד", מספרת בעלת הבית.
חלל מגורים ישן חדש
בסלון "הילדים" ספת פסים מעור חום שנקנתה לפני עשור בביתילי, וזוג כיסאות נדנדה שרופדו מחדש. המזנון שמול הספה נצבע גם הוא מחדש בוורוד, עם דוגמה על פי רעיון שראתה באינסטגרם. שולחן הקפה נקנה במרקט פלייס, וכמוהו גם בר המשקאות הקטן שאליו מחוברת מנורה. השטיח נקנה בשטיחי כרמל ונבחר גם בגלל הצבעוניות המתונה שלו, שנועדה לשמש רקע לכל השאר, וגם בזכות הדוגמה שמתכתבת עם אלמנט אחר בחדר: משרביית עץ שמכסה חלון שחיבר בעבר בין הסלון לבין הכניסה. "יצר אותה בשבילנו חבר עם נגרייה על פי דוגמה שהראיתי לו, ובן זוגי שלח אותה לצביעה במצבעה של מכוניות", מספרת ששון. לכל אלה נוספים גופי תאורה נוספים של חן תעוז וכן וילונות שנקנו באיקאה.
34 צפייה בגלריה
משמאל: משרביית עץ צבועה בכחולה שמפרידה בין מסדרון הכניסה לסלון הילדים
(צילום: מירב פלברג)
בהמשך, מול דלת הכניסה, נמצא הסלון הראשי. כאן נמצאים רק שני פריטים גדולים שהיו בבית לפני השיפוץ: הספה החומה הגדולה והוויטרינות הצבעוניות שהגיעו לבית לפני חמש שנים. "הן היו אצל חברים שפירקו אותן ורצו לזרוק", מספרת ששון, "ואנחנו לקחנו, מדדנו, התאמנו לגודל שהיינו צריכים והחלפנו חלק מהזכוכיות בזכוכיות צבעוניות". גופי התאורה של תעוז הותאמו לצבעי הזכוכית של הוויטרינות, והחגיגה הצבעונית ממשיכה גם בזוג כורסאות וזוג כיסאות מהמרקט פלייס, שרופדו בבד שנקנה מהחנות "דנדו" בתל אביב ונבחר דרך תמונות שנשלחו לששון בוואטס-אפ. השידה שמול הספה נקנתה גם היא דרך פייסבוק, נצבעה במצבעת רכב והועמדה על רגליים שהוזמנו מהאתר השבדי prettypegs.com. "בעצם זה היה רהיט נמוך ואני החלטתי שאני רוצה שהוא ירחף, אז קניתי רגליים מוגזמות, במראה של חסידה", מספרת ששון. "זה לא הכי פרקטי כי המשקל גדול ביחס לעובי הרגליים, ככה שכנראה נצטרך לקבע את השידה לקיר".
אל הקיר הנגדי סמוך שולחן וינטג'י יפהפה שנקנה במרקט פלייס תמורת 150 שקל ושופץ בצורה קפדנית בידי אומנית בשם מאיה גל. מעליו תלויה תמונת קנבס גדולה מאוד, שרוחבה כמעט שני מטרים, בשחור ולבן, עם תוספות צמר צבעוניות שיצרה ששון בעצמה. "יש לנו אותה כבר שנים, אבל פתאום הפריע לי שהיא כל כך גדולה ובשחור לבן", היא מספרת. "היה בזה משהו עצוב. בעיניי זו תמונה של העצמה נשית, ולכן החלטתי לרקום חוטי צמר צבעוניים על האישה שבמרכז התמונה וגם על הדרך שהיא הולכת בה – כאילו זה שטיח אדום. זו עבודה איטית מאוד, לקח לי חודשיים לסיים אותה – בכל שבת סרגתי קצת".
על הקיר שמול הסלון, קרוב יותר לכניסה, תלויה עבודה נוספת של ששון באותה טכניקה: רקמת צמר על גבי תמונה של בנה הבכור. "רציתי להראות לו שהוא רואה את עצמו בשחור ולבן, אבל אני רואה גם את הצבעים, את הלב, את ההילה שלו. אני רוצה שגם הוא יראה אותם", היא משתפת. "יש תקופות שאנחנו רבים והוא מוריד את התמונה, ותקופות אחרות שהוא אוהב אותה".
מימין למטבח נמצא החלק היחיד בקומה שרצפת אריחי הבטון שבו שרדה את ההצפה ולא הוחלפה בפרקט החדש. גם הארונות, כאמור, נשארו כמו שהיו, ורק הידיות הוחלפו בידיות מוזהבות שמתאימות יותר לסגנון של אמצע המאה העשרים, שמהווה השראה לבית כולו. "היה לנו גם אי ממש יפה ומרשים", מספרת ששון, "אבל הוא פשוט לא התאים למשפחה שלנו. היו בו רק שלושה מקומות ישיבה ותמיד יצא שמישהו צריך לעמוד. בעצם זו תמיד אני שעומדת, אז מכרתי אותו במרקט פלייס וקניתי במקומו שולחן אוכל. הכיסאות נקנו חדשים, מחנות". הספרייה שעל הקיר ליד היא ספריית וינטג' שהותאמה במיוחד למידות הבית על ידי החנות "וינתיק 55".
יצירתיות משפחתית
בהמשך הקומה, מימין, נמצא חדר ההורים, שתקרתו נצבעה בסגול בהיר ("רציתי להכניס קצת צבע, אבל שיהיה פחות דומיננטי", מסבירה ששון). המיטה יוצרה על ידי רפד שששון הביאה לו תמונה מהאינסטגרם וביקשה "כזו, אבל בצהוב". בפינה, מתחת לתמונת גוף של אישה, נמצאת מנורה של חן תעוז שהיא העבודה הראשונה שלה שששון ראתה באינסטגרם, ובעקבותיה התאהבה בעבודותיה. גוף התאורה שתלוי מהתקרה, לעומת זאת, נקנה במרקט פלייס. והווילונות, שוב מאיקאה.
בקומה העליונה נמצאים חדריהם של ארבעת הילדים, שזכו גם הם לשיפוץ ולחידוש. כאן נשאר הפרקט הבהיר יותר, כי התקציב לא הספיק לקומה נוספת. בקומה גם נעשה שינוי מבני מסוים: הבן הגדול קיבל חדר חדש, ששימש קודם לכן כחדר כביסה, ומעוצב כעת כסלון שבו הוא מארח את חבריו.
החלל שהיה קודם החדר שלו, חובר לחלל שבו התגורר הבן השני, שזכה כעת לחדר גדול במיוחד. "איכשהו זה פשוט קרה", מסבירה ששון. "החדר שלו די משמש את כולם. יש שם מקרן וגם החברים של הבכור באים לשם לראות כדורגל, אז זה לא יצר קנאה או מריבות".
איתי, הבן השני, היה שותף מלא לעיצוב חדרו החדש. הוא חתך יחד עם אביו את פלטת ה-OSB התעשייתית שצמודה לאחד הקירות, ומסמר לוחות עץ לקיר אחר. הוא צבע את הארון ואת המראה, ויחד עם אביו מצא והזמין את לוחיות הרישוי הישנות שמעטרות כעת את הקירות. הצבעוניות אמנם שונה בתכלית מזו של קומת הקרקע, שעיצבה אימו, אבל היצירתיות המשפחתית ניכרת באותה מידה ממש.
