"באותה שבת שחורה, כשהכול עוד היה שקט, האבא יצא לריצת בוקר. כשהאזעקות החלו, האמא והילדים נכנסו לממ"ד בביתם בקיבוץ ארז בעוטף, והאבא, שהיה בחוץ, הסתתר במיגונית. רק כעבור שעתיים הוא הצליח לחזור הביתה. המשפחה הייתה נצורה בממ"ד בכל אותה שבת, ולמחרת פונו הם ושאר תושבי הקיבוץ למצפה-רמון", מספרת מעצבת ההום סטיילינג מירית פיש על בני משפחה שעבורם עיצבה בית לפני שש שנים, ולאחרונה נוצר קשר מחודש.
לפני שש שנים עברו זוג ההורים ושלושה ילדים לגור בקיבוץ בעוטף עזה. הם רצו אז שביתם החדש יתאים לצרכים ולסגנון האישי שלהם, ופנו בשעתו לפיש. הוא עוצב, והמשפחה נהנתה מבית פרטי מעוצב ויפה עד 7 באוקטובר. מאז שפונו הם לא שבו אליו במשך עשרה חודשים והוא נשאר ריק.
הבית בקיבוץ ארז שוב מאוכלס
(מירית פיש)
זיכרון כואב של טראומה
לפני חודשיים החליטה המשפחה לחזור לביתם שבעוטף. מלבד רסיס שפגע בחצר, הבית כמעט לא ניזוק. כל הריהוט נשאר בשלמותו, ממש כפי שהיה כשעזבו אותו לפני כמעט שנה. עם זאת הוא נהפך לזיכרון כואב של הטראומה שהמשפחה והשכנים בעוטף עברו.
בני המשפחה החליטו לפנות שוב למעצבת ולבקש את עזרתה. "האמא פנתה אליי ואמרה לי שהיא לא רוצה לחזור לאותו הבית שנראה כמו ב-7 באוקטובר. היא הרגישה שזה קשה לה מבחינה נפשית, ומצד שני המשפחה מחוברת מאוד לקיבוץ. אז היא ביקשה ממני לשנות את עיצוב הבית, כדי שבני המשפחה יוכלו לחזור אליו", מספרת פיש שנענתה לאתגר – לערוך שינוי עיצובי בבית כדי לעזור להתמודד עם הטראומה.
"אחרי שהוחלט לשנות את העיצוב, נסעתי לפגוש את המשפחה בבית. עברתי דרך כבישים חרוכים מהטנקים, ראיתי אנשי צבא ובטונדות. כל מה שהיה ב-7 באוקטובר צף אצלי מחדש. כשנכנסתי לבית, ראיתי ששום דבר בו לא השתנה, אבל הרגשתי שהגב שלי פשוט מתאבן. הטראומה הייתה נוכחת, והיה צריך לשנות את העיצוב כדי שהמשפחה תוכל לגור בו ולבנות בו חיים באנרגיה חדשה", משתפת פיש.
אופטימיות שורה בבית
מדובר בבית צמוד קרקע עם קומה אחת, הכולל חמישה חדרים וחצר ומתפרס על פני שטח של 150 מ"ר. "לפני שש שנים בחרנו לבית עיצוב בסגנון המשלב בין מודרני לווינטג', והכול בתקציב מוגבל", מספרת המעצבת. "הפעם החלטתי לשנות את העיצוב לסגנון טבעי יותר, עם גוני אדמה, שמחובר לשורשיות ומעניק תחושה שלווה כמו במדבר. בנוסף, שילבתי צמחייה שמוסיפה אופטימיות וגם אמנות".
בחלל המרכזי נצבעו הקירות באפקט בטון בגוון אבן, אותו גוון שהיה גם בדירה הזמנית של המשפחה במצפה-רמון ומצא חן בעיניהם. הספה הכחולה שהייתה בסלון הוחלפה בספה בסגנון "זולה" בצבע חמרה המאפשרת להשתרע עליה בנינוחות. לצד הספה החדשה הוצבו כיסאות קש שמעניקים אווירה חמימה. עבודות האמנות שעל הקירות בסלון הוחלפו ביצירות של מפונים מהצפון. "בחרתי ביצירות של עומרי פלמאי – Omp – ושל שני פלמאי – Shanika. מדובר בלוחות עץ שמוסיפים הרבה נופך טבעי וחמים לחלל", מסבירה פיש.
העץ בא לידי ביטוי גם במטבח. דלתות הארונות הלבנות שהיו בו הוחלפו בחזיתות מפורניר עץ שיצר הנגר אייל אדמוני. בפינת האוכל הוחלפה התאורה בשני אהילי קש של חברת אדיסון מקריית-גת. מול פינת האוכל החליטו בני המשפחה פה אחד להשאיר את הספרייה שעיצבה יונת אור ז"ל, שהקימה את המותג "עיונה" ונרצחה ב-7 באוקטובר בקיבוץ בארי, לצד בעלה דרור שגופתו עדיין מוחזקת בעזה.
חדר ההורים לא עבר שינוי עיצובי, כך שנותר בו ארון קיר גדול ובהיר שגם אותו עיצבה יונת אור ז"ל. הקיר הצבוע ורוד בהיר התאים לרצון של בני הזוג במנת אופטימיות ורעננות בעת הזו.
13 צפייה בגלריה
חדר השינה של בני הזוג נשאר כפי שהיה, כולל הארון שעיצבה עיונה ז"ל מבארי
(צילום: אבי קבלו)
בחדר המשפחה הוחלפה שידת הברזל בשידת טלוויזיה עם ראטן בסגנון טבעי, ועל הקירות נתלו מדפי עץ שעליהם הונחו עציצים, ספרים ויצירות אמנות.
במסגרת העיצוב המחודש עברה הבת המתבגרת לחדר משלה – בממ"ד. "עיצבתי לה חדר שלם – בחרנו לה מיטת נוער מפנקת וגוף תאורה לבן התואם לשולחן הכתיבה. התקנו מדף ועליו הנחנו אקססוריז שונים כמו יצירות מקרמה, ועל הקיר תלינו לוכד חלומות", מספרת המעצבת.
13 צפייה בגלריה
חדר חדש למתבגרת, בממ"ד. שם היו נצורים בני הבית במשך שעות ב-7 באוקטובר
(צילום: מירית פיש)
כשבני המשפחה חזרו לביתם המחודש, הם שמחו מאוד על השינוי שנעשה בו. "הם אמרו שהם מרגישים כאילו מדובר בבית אחר. העיצוב החדש אִפשר להם לשים בצד את הזיכרונות הקשים וליצור בבית שלהם זיכרונות חדשים וטובים יותר", אומרת פיש.
