תערוכת הגמר "העתק הדבק" של התוכנית לתקשורת חזותית במרחב והמחלקה לעיצוב פנים במסלול האקדמי המכללה למינהל מציפה את מצב המלחמה שהמדינה שרויה בו מ־7 באוקטובר. בין העבודות (שיוצגו עד 9 באוגוסט) גם זו של הילה סתיו שתיוי, אחותו של עידן שתיוי שנחטף לעזה. סתיו מציגה את העבודה הנושאת את השם הטעון "0710" ובמסגרתו היא מציגה מותג אופנה שנולד מהכאב הקולקטיבי ומהכאב הפרטי שלה, כאחות של חטוף כבר כעשרה חודשים.
לדבריה, זהו ליין אופנה עכשווית המגיב לאירועים אקטואליים תוך שימוש בפריטי לבוש כאמצעי מחאה. "המטרה היא למזג אופנה עם הנעה לפעולה, לייצר מחאה אקטיבית של קהילת אנשים צעירים ודעתניים, הלהוטים להשפיע ולהניע שינוי", אומרת סתיו שתיוי.
13 צפייה בגלריה
להשפיע ולהניע שינוי דרך הבגדים ועליהם מסרים של מחאה
(צילום באדיבות המסלול האקדמי המכללה למינהל)
הבוגר תומר קון מציג את עבודתו המושפעת אף היא מהמלחמה תחת השם "מיותר לפרסום", המתכתב עם "הותר לפרסום" – מושג שמעביר צמרמורת בכל ישראלי. במסגרת עבודתו הוא יצר ליין מוצרים בסגנון איקאה, שכמו נוצרו בעקבות 7 באוקטובר. לדבריו זהו פרויקט השזור בביקורת חברתית, שעוסק במצב וכולל דימויים שהם נכסי צאן ברזל בחברה הישראלית ובתרבות הצבא והשכול. בין המוצרים למשל כרבולית עורקים, המשמשת כחוסם עורקים בעת פציעה; מעצור עץ לדלת הממ"ד בעת פלישת מחבלים; אגרטל תבערה המשמש כנשק להגנה; ועוד.
13 צפייה בגלריה
תומר קון מציג את "מיותר לפרסום" על משקל "הותר לפרסום"
(צילום באדיבות המסלול האקדמי המכללה למינהל)
אופיר שיפרין, בת קיבוץ ארז, יצרה את "סיכת ביטחון" - פרויקט חברתי שנולד מתוך הטראומה שאנו חווים מאז 7 באוקטובר ושאותו היא מקדישה לחברה הטוב אמיר נעים שנהרג בהגנה על היישוב. "אותה שבת פגעה בכולנו, בין אם היית בעוטף או במסיבת הנובה, בין אם התגייסת, נלחמת או אם אתה עדיין מחכה למישהו שיחזור הביתה. לכולנו יש סיכת מועקה על הלב. קולקציית הסיכות מסמנת את הטראומה שעבר העונד אותה ואת התחושה או האתגרים שאיתם הוא מתמודד", אומרת שיפרין. "ענידת הסיכה מסמלת השלמה ומזמנת מפגשים אקראיים בין אנשים שונים עם עולם זהה. בשבת יצא אמיר נעים ז"ל עם חבריו לכיתת הכוננות להילחם ולהגן על קיבוץ ארז – הקיבוץ שלנו. אמיר, חבר הילדות הכי טוב שלי, נפגע ונפל באותה שבת נוראה. ההתמודדות עם האובדן היא יומיומית. פרויקט 'סיכת ביטחון' מוקדש לזכרו. הוא מבוסס על ערכיו ומאמץ את הגישה שלנו, כחברים, להתמודדות משותפת, מרימה ומכילה".
13 צפייה בגלריה
לזכר החבר מכיתת הכוננות בקיבוץ ארז. עבודתה של אופיר שיפרין
(צילום באדיבות המסלול האקדמי המכללה למינהל)
אכילה רגשית וקניות ממכרות
ויש גם עבודות בוגרים הקשורות בעקיפין למלחמה, ובהן עבודות העוסקות במצב הנפשי והרגשי השברירי של כולנו, המוביל לא אחת לאכילה רגשית, לצריכת חומרים שונים, לקניות לא רציונליות וכך הלאה.
נועה דלמאי יצרה את "פלסטר", המציג את חטיפי השוקולד המוכרים לנו כתרופות ללא מרשם רופא, המעניקים לאוכלים מענה מיידי של הפגת מתח לסיטואציות שונות של לחץ בחיים. החטיפים נמכרים בקופסת "שבור בעת הצורך" עם פטיש לשימוש אישי, בדיוק כמו כל אלמנט ממכר אחר.
רוני אסולין מציגה את DOODA, המאפשר לאכול הכול בלי להשמין. זהו מותג בעל חמישה סטיקים להרחה, בטעמים ובדרגות שונות, וכל סטיק מכיל קוד ריח בטעם מובחן. בעת שבירת הסטיק משתחררות המולקולות ובהסנפה קלה משפיע הריח על בלוטות הטעם ויוצר תחושת שובע ומלאות מבלי באמת לאכול את המאכל.
בר פברקר יצר את "EVN" – פופ־אפ למכירת אנרגיה זמנית בעזרת אבני חן ולפי דחף או צורך של הלקוח. הפרויקט נותן קריצה לצורך שלנו לרכוש רכישות דחף, כך שאנחנו היום מאמינים כמעט לכל מה שמוכרים לנו.
לשכת גיוס לחרדיות ובית מוגזם
התערוכה מאפשרת גם הצצה לדרך שבה בוגרים רואים את החיים שלנו כאן, בארץ, מהיבטים שונים. כך למשל יצרה דיאנה זריק את העבודה "pov עג'מי" - מותג החוקר את שכונת עג'מי ביפו ומציג אותה דרך נקודת השקפה פרטית של המעצבת. סימבולים יומיומיים, מוזיקה מקומית, מנהגים וטקסים שמאפיינים את השגרה שבשכונתיות, מאפשרים הצצה לחיים ולהיסטוריה המרתקים של המקום.
שחר חזות יצרה את "דאל פרויר", לשכת גיוס לבנות אולפנה וסמינר על רקע מורכבות גיוס חרדים ומעמד האישה בחברה החרדית ומיצובה כאזרחית בישראל.
שרה אלאלוף מציגה את העבודה "מקודשת" ובמסגרתה היא מציעה לבנות את בית המקדש השלישי בצביון פמיניסטי ונשי בדגש על היפוך הדרה מהמרחב הדתי.
אביבה מילר מציגה את "נחת־רוח" - טקסים יהודיים קלאסיים הנותנים משמעות חדשה לסמלים ולמילה הכתובה. למותג שיצרה יש סדרת מוצרים אייקוניים כמו טלית, סידור ואחרים, המעוצבים בשפה מאוירת עכשווית ונגישה ומתווכים בין העולם העתיק ובין המאמינים והמאמינות החדשים.
בוגר המחלקה לעיצוב פנים, אופיר אוזן, יצר את Spill the T המציג את האופן שבו נחיה בעולם מיותר ואובססיבי. "תרבות הראווה המוגזמת, הטראש והמקסימליזם שגורמים לנו לקדש את הדברים הלא הכרחיים בחיים ולשכוח מה חשוב באמת, אופפת אותנו בכל רגע נתון", מסביר אוזן. "Spill the T היא תערוכה דמיונית בגלריה העירונית ברמת־השרון, המתמקדת בתרבות המיותרוּת ובאובססיה לראווה. התערוכה מציגה מרחבים ביתיים שעברו עיוותים בהשראת עולם הניתוחים הפלסטיים ומבקרת את התרבות שמקדשת את המראה ומתעדפת אותו על פני הפונקציונליות. המרחבים הביתיים קיבלו אינטרפרטציות שונות כמו ניפוח, השתלה ומתיחה, על מנת להמחיש את האובססיה. התערוכה מבקשת מהמבקרים לשאול שאלות על הערכים התרבותיים שלנו ולבחון מחדש את הפונקציונליות של הדברים בחיינו. היא מזמינה את המבקרים לחשוף אמיתות נסתרות על ערכינו התרבותיים ולהטיל ספק בחשיבות המיוחסת למראה החיצוני".
13 צפייה בגלריה
עבודה של אופיר אוזן. בית מעוות בהשראת ניתוחים פלסטיים מוגזמים
(צילום באדיבות המסלול האקדמי המכללה למינהל)
אור מוריה יצרה את "ת'חזית" הבוחנת את המתח שבין הפרטי לציבורי במסגרת המרחב הביתי. "בעידן שבו אנחנו חיים יש עודף מידע שהולך וגובר על הפרטיות. המידע האישי שלנו נגיש לציבור הרחב, לעתים אף ללא הסכמתנו, וקיימת סתירה בין החשיפה המוגברת של מידע אישי ברשתות החברתיות ובין האנונימיות המאפיינת את חזיתות הבתים שלנו. מתוך ביקורת על מצב זה, עולות שאלות כמו: מי מחזיק בשליטה על חשיפת המידע האישי שלנו? והאם השליטה הזו בכלל קיימת? באמצעות פיתוח שפה ויזואלית הפרויקט מציג מציאות שבה המידע האישי של הפרט נמצא על חזיתות הבתים", מסבירה מוריה.
13 צפייה בגלריה
המתח בין פנים הבית האינטימי למרחב הציבורי. עבודה של אור מוריה
(צילום באדיבות המסלול האקדמי המכללה למינהל)
הפרויקט מגדיר מחדש את תפקידה של חזית הבית כמתווכת בין המרחב הציבורי ובין המידע האישי והפרטי, ומוציא החוצה את מצבי הקיצון המתרחשים בתוך הבית, שבדרך כלל נשמרים בפרטיות.
13 צפייה בגלריה
נעם גולדשטין יצרה דרך המחלה שלה את המחקר לעבודה
(צילום באדיבות המסלול האקדמי המכללה למינהל)
נעם גולדשטין מציגה את העבודה City The Autoimmune החוקרת את הקשר שבין מחלות אוטואימוניות ובין מרחב המחייה. "המחקר שלי עוסק בבעיית גידול האוכלוסייה מתוך חקירת הסיפור האישי שלי. אני חולה בפסוריאזיס, מחלה אוטואימונית המתפשטת על העור ומייצרת תאים בצורה עודפת, דבר הגורם לריבוי של שכבות על העור. דרך חקירת עיקרון האוטואימוניות הגעתי להתמקדות בעיר בני־ברק בפרט ובצפיפות האוכלוסייה הארצית בכלל", אומרת גולדשטין. "בבני־ברק אפשר לראות כיצד הצורך במרחבי מחיה קיומיים בתא שטח מצומצם גורם לתופעה הדומה לאוטואימוניות, שבה נבנים מבנים בצפיפות והשטח הפרטי משתלט על הציבורי. מתוך ההתמקדות בתופעה זו, הרחבתי את המחקר לבעיה הארצית בכללותה, ומחקרי עוסק בעתיד הקרוב שבו לא תהיה ברירה מפאת צפיפות האוכלוסייה, והעיר כולה תהיה מערכת אוטואימונית חיה ונושמת".
בוגרי HIT חולון מציגים אבל, עצב וכאב
גם כ-200 בוגרי תואר ראשון בפקולטה לעיצוב של HIT מכון טכנולוגי חולון יציגו את פרויקטי הגמר שלהם בשלוש תערוכות מחלקתיות מ-29 באוגוסט ועד 11 בספטמבר. גם בעבודותיהם באה לידי ביטוי המלחמה לצד הקורונה שפרצה בשנה שבה החלו ללמוד.
בתערוכה של בוגרי המחלקה לעיצוב פנים, בהובלת ראש המחלקה האדריכל אודי קרמסקי, מציגים הסטודנטים את עבודות הגמר עליהן עמלו בשנה האחרונה גם סביב האחריות הסביבתית של מעצב הפנים בתקופה זו. חלקם הגדול של הפרויקטים מתמקדים בהשפעות השנה המורכבת שעברה עלינו בשאלות סביב אוכלוסיות שונות שנפגעו מהמלחמה. לדוגמה בעבודת הגמר של הילה סהר שתכננה שיקום שכונת צעירים בקיבוץ כפר עזה שנפגע קשות באירועי 7 באוקטובר. הסטודנטית שחר ברוך תכננה בפרויקט הגמר שלה מרחבים ניידים לטיפול בפוסט טראומה והסטודנטית שירי לובל בחרה לתכנן טרנספורמציה של בניין הקולוסיאום (כיכר אתרים) לשוק איכרים המציע מקום לחקלאים מפונים למכור את יבולם.
בתערוכה של בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי, בהובלת ראש המחלקה עופר זיק, יוצגו בין היתר פרויקט הגמר של טומי לוי שתכנן סדרת אובייקטים המהווים פרשנות למנהגי אבל בציר שבין האבל האישי לאבל הקולקטיבי. הסטודנטית שחר שי רוה תכננה אפוד קרמי לנשים לוחמות לשיפור הנוחות, הביטחון וביצועי המשתמשת.
13 צפייה בגלריה
הרובוטים של שי זהבי וגיא ברסלר, המחלקה לעיצוב תעשייתי
(צילום באדיבות המעצבות, HIT חולון)
הפרויקט של הסטודנטים שיר זהבי וגיא ברסלר שתכננו סדרת רובוטים לתרחיש ספקולטיבי של חגיגת יומולדת כביקורת על המתח שבין קידום יכולות טכנולוגיות על גבי שימור יחסי אנוש.
התערוכה של בוגרי המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית, בהובלת ראש המחלקה ארז בכר, מציגה למשל את העבודה של דורון ארצי שעיצבה את ה"עפיפוניאדה" השנתית בכפר עזה שהייתה אמורה להתקיים ב-7 באוקטובר, אך עפיפונים תמימים הפכו יתומים וכמותם גם אינספור ילדים. טל פרנסקי עיצבה קולקציה של פריטי אופנה לשגרה של מצבי חירום. אורן גרסון עיצב פרויקט מאויר, המבקר את מצבם האבסורדי של מפונים בישראל.
סטודנטים רבים הכניסו לפרויקט שלהם ממד אישי וביוגרפי כמו נטע אלבוחר שעיצבה יומן מסע ארכיוני המתעד את החקר שלה על חייו של סבה, יהודה אלבוחר, שהיה נוכח נפקד כאיש משפחה וסוכן מוסד כאיש צללים.
