שבוע העיצוב ירושלים חוזר לבירה זו השנה ה־13 ויתקיים כבכל שנה בבית הנסן שבירושלים ובמקומות נוספים ברחבי העיר. ואולם השנה אינה שנה רגילה; שנה של מלחמה ואבל, מחאות וחוסר יציבות ו־101 חטופים, נכון לכתיבת שורות אלו, שעדיין נמצאים בעזה. מארגני שבוע העיצוב בחרו להגיב למצב באמצעות נושא ייחודי: "תיבה". כשהמים גואים והרוחות סוערות, התיבה הופכת מקלט שבו מתכנסים, משמרים את החיים וחושבים על היום שאחרי האסון.
שבוע העיצוב 2024 מהדהד את הסיפור המקראי המגולל את אסון המבול, סיפור של חורבן אך גם של גאולה. תיבת נוח הייתה יצירה אדריכלית אנושית שנשאה את האחריות להציל ולהפיח תקווה לאחר האסון ולבנות את החברה מחדש. למשך שבוע אחד יתמלא בית הנסן במיצבים, תערוכות ומופעים מכל דיסציפלינות העיצוב. כל היצירות מגיבות לנושא התיבה בדרך זו או אחרת, ודרכו עוסקים בשיקום לצד הנצחה, חשבון נפש לצד חלימה על עתיד טוב יותר.
לצד חרם עולמי על התרבות הישראלית, שבמסגרתו משתתפים בינלאומיים רבים הפנו כתף קרה לשבוע העיצוב, דווקא בהקשר המקומי נרשמו הכי הרבה שיתופי פעולה בין האירוע ובין מוסדות התרבות בירושלים אי פעם (ניהול כללי של סמדר צוק ורן וולף, חברת רן וולף). לצד זאת, דווקא השנה נרשם מספר שיא של קולות קוראים שהוגשו על ידי מעצבים ערבים שביקשו להציג באירוע (וכולם הגישו את הצעתם בעברית, בניגוד לשנים קודמות). במסגרת זאת, השנה ובאופן מיוחד, האירוע יצא מגבולות בית הנסן; עבור פרויקט חד־פעמי זה גויס האוטובוס האדום המיתולוגי של העיר, שיוביל את המבקרים במסלול יומי שמתחיל ברחבי העיר ומסתיים באירוע הדגל בבית הנסן.
שבוע העיצוב יתקיים השנה בתאריכים 26-19 בספטמבר 2024, ומבין עשרות המוצגים והמיצבים באירוע, אספנו את הפרויקטים, החוויות והתערוכות שלא כדאי לפספס:
פרויקט השדכן של יובל בוכשטב
המעצב ואמן העץ יובל בוכשטב קיבל את ההצעה להשתתף בשבוע העיצוב בעודו יושב שבעה על אחיו יגב בוכשטב, שנחטף לעזה ב־7 באוקטובר. בוכשטב נחטף מקיבוץ נירים יחד עם אשתו רימון קירשט־בוכשטב, ששוחררה בסוף נובמבר בעסקת החטופים הראשונה, לאחר 53 ימים בשבי. ב־22 ביולי קיבלה המשפחה את ההודעה המרה כי יגב נרצח בשבי. לאחרונה הושבה גופתו לארץ.
"בזמן השבעה התקשרו אליי האוצרים של פרויקט "השדכן", שיצא לי לעבוד איתו בשבוע העיצוב הקודם", מספר יובל. "השנה הפרויקט משדך בין מעצבים ובין מוזיקאים, וכשהם שמעו על יגב, הם החליטו להקדיש את התערוכה לזכרו". יגב היה מוזיקאי שהתמחה בבניית כלי נגינה ניסיוניים. מהסדנה הביתית שלו בעוטף עזה יצר יגב כלי נגינה ייחודיים ומופלאים, לפעמים לבד, לפעמים עם אחיו יובל. "ההצעה תפסה אותי בשבעה, תקופה מאוד קשה ומבולבלת, שקשה בה להניע את עצמך לפעולה", הוא מספר. "הייתה לי תוכנית בעצמי לעסוק בהנצחה של יגב ולעשות דברים שיעזרו לנו לזכור אותו, אז ההצעה באה ממש במקום".
במסגרת הפרויקט החליט יובל לסיים כלי נגינה שהוא ואחיו עיצבו יחד לפני ארבע שנים: קלימבה חשמלית מעץ. "לקלימבה יש צליל מאוד נעים ומרגיע, כמו תיבת נגינה או שיר ערש", אומר יובל. "המטרה שלי הייתה לסיים את הפרויקט שהתחלנו ולהכין עוד כמה עותקים, שאנשים יוכלו להגיע לתערוכה ולנגן על הקלימבות יחד, לשחק איתן, ואולי אפילו לנגן לזכרו של יגב".
במסגרת המיצב האינטראקטיבי הקהל יוכל באמת להגיע ולנגן בכלים שבנו יחד יובל ויגב בימים טובים יותר. "אני מדמיין את זה כמרחב שמלא בצלילים נעימים, ערבוב של כמה קלימבות במקביל, שיוצר מערבולת של צלילים", אומר יובל.
ניר עוז – פרחי גאולה ואבל
הבוגרים הטריים מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, עדן פיינברג סבח ואלון בוטבול, לא חשבו שאת מרבית שנתם האחרונה ללימודים יבלו בשירות מילואים בעוטף עזה. השניים הכירו בלמודים ובתחילת המלחמה ונקראו שניהם למילואים באותה יחידת מודיעין. "המעברים האלה בין הלימודים והמילואים היו לנו לא קלים. להחליף אנשים, מציאות, שפה, עיר. זה דרש הרבה אנרגיה", מספרת פיינברג סבח. "כשהגיע השלב של עבודה על פרויקטים, היה לנו ברור שנעשה אותם יחד, ושנעשה משהו שקשור למצב. ואז אלון אמר לי שהוא היה בניר עוז ושאנחנו צריכים לעשות פרויקט על המקום הזה".
18 צפייה בגלריה
ניר עוז – פרחי גאולה ואבל. תיעדו במילואים את כל הכניסות של הקיבוץ
(צילום: עדן פיינברג סבח ואלון בוטבול)
18 צפייה בגלריה
לנסות לשמר מעט תקווה בניר עוז בעזרת הצמחים שהמשיכו לשגשג
(צילום: עדן פיינברג סבח ואלון בוטבול)
בוטבול מספר כי "חודשיים אחרי 7 באוקטובר, סבא וסבתא שלי הגיעו לבקר מצרפת. אחרי שלקחתי אותם לסיור בניר עוז, סיור מדהים שמאוד השפיע עלינו, היה לי ברור שאני רוצה לעשות פרויקט כלשהו על הקיבוץ. הרעיון לפרויקט הגיע מכיוון לא צפוי: לצד ההרס הכבד בקיבוץ, שם לב בוטבול דווקא לנקודה של יופי – הגן הבוטני של הקיבוץ. "המחשבה הראשונה של לעסוק במשהו יפה הייתה מבלבלת. מה הקשר עכשיו יופי?", מספרת פיינברג סבח, "אבל אחרי סיבוב בגן הבוטני, הבנו ששער הכניסה שאנחנו נכנסנו דרכו, הצמחייה, הירוק, היופי הקיבוצי הזה, הוא השער הנכון לפרויקט שלנו".
במסגרת הפרויקט שיזמו עבדו השניים על ספר צילומים שהתחיל מהעיסוק בצמחייה ובגינות הקיבוץ והמשיך לתיעוד של כל בתי הקיבוץ, מדלת לדלת. "הריאיון הפותח של הספר הוא עם רן פאוקר, שהקים ותחזק את הגן הבוטני", מספר בוטבול. "זו הייתה התחלה מאוד סימבולית עבורנו, הרעיון של הקמת חיים בתוך מדבר צחיח, אקלום של צמחייה והישרדות של צמחים בתנאים קשים". שיחה נוספת שנמצאת בספר היא עם ריטה, תושבת הקיבוץ שלקחה על עצמה להשקות חלק מהצמחייה לאחר פרוץ המלחמה, כדי שכשהתושבים יחזרו – יהיה להם ירוק ופורח. את העציצים היא מצלמת באופן קבוע כדי להראות לחברי הקיבוץ המפונים ולנסות לשמר מעט תקווה.
"ידענו בהתחלה שקיבוץ ניר עוז עבר דבר נורא אבל לא ידענו עד כמה הקהילה נפגעה", מוסיפה פיינברג סבח. "זה קיבוץ עם קהילה יחסית קטנה, אז הנתח ממנה שנפגע היה עצום מבחינת הרוגים וחטופים. בשלב מסוים הבנו שהקיבוץ הולך להיהרס ולהיבנות מחדש כי באמת רוב הבתים בו נשרפו ונפגעו וכבר לא ראויים למחיה. ברגע שהבנו שהמראות שסביבנו כרגע הולכים להיעלם ולהפוך לפיסת היסטוריה - הבנו שאנחנו חייבים לתעד אותם. יצאנו למסע תיעוד אינטנסיבי, מדלת מדלת".
הספר שיצרו כולל אינדקס של כל הבתים בקיבוץ, תיעוד כל הדלתות והחזיתות. כך הוא הופך למעין מסמך תיעודי של רגע כואב בהיסטוריה של הקיבוץ, הרגע שאחרי ההרס ולפני השיקום. בנוסף מופיע אינדקס של צמחים מהגן הבוטני. את השניים ליוו בתהליך נעמה טוביאס ונועם שכטר. "העשייה שלנו היא למען הקיבוץ וכל הספר מוקדש לו, לזכר הנרצחים ולהשבת החטופים", מסכם בוטבול. השניים אף ערכו גיוס המונים כדי שכל משפחה מקהילת ניר עוז תוכל לקבל ספר במתנה.
"מסיבת בריכה" של בינה בייטל
האדריכלית והמעצבת הבינלאומית בינה בייטל עברה מירושלים לפריז לפני 25 שנה, ומאז היא פועלת עם כמה מחברות העיצוב הגדולות בעולם. לאורך השנים, בייטל לא הציגה פרויקטים בישראל כלל. דווקא השנה, ולאור האקלים הפוליטי בסביבה הקרובה שלה כלפי ישראל, החליטה בייטל לחזור לירושלים ולהציג פרויקט מיוחד שהכינה עבור שבוע העיצוב.
"פה בצרפת קשה להסביר את הצד הישראלי, לא מבינים אותו בכלל", מספרת בייטל. "אף פעם לא הייתי אדם פוליטי, ואני גם לא מסכימה עם הרבה דברים שקורים בממשלת ישראל. אבל אחרי 7 באוקטובר הרגשתי שאני צריכה לעזור איכשהו להסביר את הצד הישראלי". לאחר שנספחת התרבות בקונסוליה הישראלית בצרפת פנתה אליה לגבי שבוע העיצוב, החליטה בייטל כי עכשיו זה הזמן להציג לראשונה בישראל. "רציתי להציג מיצב של תקווה לשלום, וגם לתת משהו להסברה. ידעתי שהדרך הכי טובה שלי לעשות את זה היא באמצעות מיצב אמנותי".
"מסיבת בריכה" הוא מיצב אימרסיבי המזמין את המשתתפים למסיבה שאחרי המבול: דרך אלמנטים מרופדים כמו גלגלי הצלה, סולם וספסל ישיבה, המיצב מייצר מרחב של נוחות ושיתוף המגיב לנושא התיבה. "הרעיון היה ליצור אלמנטים שהם כמו שרידים של לאחר המבול, לאחר הסערה", אומרת בייטל. "כל האלמנטים מרופדים בבד מבריק, כמו מראה. הרעיון הוא לשקף את העיר ירושלים וגם את הרעיון של מים. המטרה הייתה לבנות מרחב של שיח, שאפשר לשבת בו על הספסל ולדבר על קיום משותף. המיצב משלב בין אלמנטים נאיביים ושפה אדריכלית, לצד הסגנון המזוהה עם בייטל. "החומר עצמו שעבדנו איתו וגם הצורות נועדו לשדר אופטימיות, ילדות, אפילו תמימות. זה חלק מהאווירה שהמיצב אמור להשרות".
את הפרויקט עצמו הרימו בייטל וצוות שבוע העיצוב בשלט רחוק, כשהיא בפריז והם בירושלים. "לא האמנתי בכלל שתוך חודשיים אפשר לעשות את כל זה, אבל ההפקה הייתה מדהימה, נתנו לי אסיסטנטית שעקבה אחרי התהליך בישראל והכירו לי רפד, רתך ונגר, שלושתם מדהימים ושלושתם הסכימו לעשות את זה מאוד מהר ובכיף. נדיר מאוד לעבוד בקצב כזה בצרפת", אומרת בייטל, שמעצבת עבור חברות כמו רוש בובואה, Leroy Merlin, איקאה, La Redoute, Habitat ו־iloom הקוריאנית. "חוץ מזה, עיצבתי את המדליה של מרתון פריז השנה. ממשלת צרפת קנתה ממני עשרות עבודות ואני מציגה בהרבה מוזיאונים וגלריות באירופה", היא מוסיפה.
"התחזית", תערוכת חוץ רבת משתתפים
תערוכת החוץ, "התחזית", היא שיתוף פעולה בין המעצבים שחר קדם ועמית פורטמן, עם המכון המטאורולוגי ואתר התחזית "ירושמיים". התערוכה, באוצרות קדם, הזמינה מעצבים ואמנים להגיב לסוגיות של טבע ומזג האוויר. התערוכה מהווה מעין חווה מטאורולוגית אלטרנטיבית בחצר בית הנסן, כשהמיצבים מתפקדים כמתקני מדידה. חלק מהעבודות מחוללות תופעות מזג אוויר באופן מלאכותי, אחרות מגיבות למזג האוויר המקומי בזמן אמת ואחרות מנסות למדוד אותו בדרכים אלטרנטיביות.
"הבחירה במכון המטאורולוגי בתור הגוף המרכזי לשיתוף הפעולה הגיע מהנושא הכללי של התיבה דרך הכיוון האקולוגי הבסיסי של אסון טבע", מספר קדם. "החשש שלנו מחוסר היציבות של הטבע או חוסר היכולת לצפות את העתיד, מתחבר לדבר הזה שנקרא ׳תחזית׳, משהו שיש בסוף כל מהדורת חדשות, ואנחנו קצת נאחזים בו כמשהו להתבסס עליו למחר".
כל הפרויקטים המשתתפים בתערוכה עוצבו במיוחד עבורה, ומרביתם הם מה שמכנה קדם "עבודות עובדות", כלומר, בעלות ממד מסוים של קינטיות, תגובה או השתנות בהתאם למזג האוויר במהלך התערוכה. כך למשל, מציג סטודיו "מג'נטה" פסל גדול וגבוה עשוי עשרות יריעות קטנות של ברזל, המחוברות בגובה רב ונעות לפי כיוון ומהירות הרוח כמו מעין שטיח מעופף.
קולקטיב האמנים "מלחמאמי" מציג מעין תיבה שבה בעזרת תאורה ומים מתקיימים התנאים המתאימים להופעת קשת בענן. באמצעים מלאכותיים נוצר חלל שאפשר להציץ לתוכו ולראות את הקשת כשהיא סגורה בתוך קפסולה, כך שנוצרים תנאים אקלימיים בסיטואציה מאוד מובנית.
לצד הפרויקטים, במרכז החצר יוקם "מרכז בקרה" בשיתוף פעולה עם "ירושמיים" וחברת EnvyTech. "בעצם אנחנו מקימים תחנת מדידה שתעמוד בתוך התערוכה ותמדוד בזמן אמת טמפרטורה, לחות, קרינה, ומדדים נוספים", מספר קדם. "אפשר יהיה ממש לעמוד בתוך התחנה ולהבין לא רק מה מזג האוויר, אלא מה זה אמור לגרום לנו להרגיש, ללבוש. לחבר את מזג האוויר לתחושות שלנו".
18 צפייה בגלריה
עיתון מחתרתי שנשלח בספרים לחיילים. אירוע הכנת פריסת שלום בדוג׳ו ירושלים, בשיתוך חמ״ל איור
(צילום: נעם דבל)
סירת הצלה כתומה, הישרדות וד"ש לחזית
"בחרנו השנה להיות רלוונטיים וגם אקטיביים", אומרות מנהלת בית הנסן, סמדר צוק והאוצרות דנה בן שלום וסוניה אוליטסקי. "זו התחושה שהועברה למעצבים השנה – איך רותמים את העיצוב ככלי להתמודדות. לא רק לדבר על הכאב אלא לתעל את היצירה ככלי טיפולי. בשבוע העיצוב הופך בית הנסן לתיבה – הסירה שבה הכול קורה, משומר ומתהווה, כשבחוץ המבול".
בין היתר יוצגו עבודות שעוסקות בהיערכות למסע ובהישרדות, למשל, סירת הצלה מתנפחת כתומה גדולת ממדים של היוצרת עדי אנה טלז'ינסקי, המזכירה סירות הצלה של פליטים ומהגרים לעבר עתיד טוב יותר. בנושא ההישרדות בשטח ובתנאי קיצון עוסקות גם העבודות של מיכל לוריא, שעיצבה בגדי מסע פרחוניים ושיקיים; נועה ברוש יצרה את המותג UPF50 המציע שילוב של אופנה עילית וטכנולוגיה באמצעות קולקציית קפסולה המספקת הגנה מקסימלית של כ־98% מפני קרינת UV; את התיק לחיים יצרו אילון ערמון ועמית עדיני והוא מכיל מזון, ציוד חירום, ציוד רפואי, בגדים לכל מזג אוויר וציוד שינה, בדומה לציוד שנושאים אצני אולטרה־מרתון בתנאי שטח קשוחים; אלכסנדר פרוכט יצר את הפרויקט "לפתוח במקרה חירום" כתגובה לרוח התקופה ולאתגריה. זהו סט של הוראות פשוטות ליצירת ריהוט עמיד ונוח בזמן קצר וכשהמשאבים מוגבלים. הערכה מגיעה באריזות שטוחות ומיועדת לעתות מלחמה, אסון טבע, פליטוּת או פינוי דחוף, כשצריך להרכיב מהר ריהוט למגורים.
18 צפייה בגלריה
העבודה אי-שם מעבר שתוצג אף היא בבית הנסן במהלך שבוע העיצוב
(צילום: לילך שטיאט, אלון שטיאט)
לצד דימוי התיבה יוצגו עבודות המהוות את החלק שבו כלו המים ויש תקווה לאדמה. כך למשל יצרו דפנה קפלן ויעל זיו נוצות לבנות דקיקות בהדפסת תלת־ממד, שיעטפו את באי התערוכה. לדבריהן, הנוצה היא המבנה המורכב ביותר מבין סוגי העור הקיימים בטבע ובזכות תכונותיה הייחודיות, כמו משקל ורכות, היא חומר גלם שאין לו תחליף. לצד העובדה שנוצה היא סמל משמעותי בתרבות האנושית, רעיה כהן יצרה יונת ענק לבנה מתנפחת ומתפנצ'רת המסמלת כמה השלום הוא מושג שברירי.
עוד כמה עבודות שיוצרו בהקשר ישיר למצב הן עגילי הדגלים של רקפת כנען. יותר מ־100 "דגלים עגילים" תציג כנען בשבוע העיצוב ירושלים. זו סדרת עבודות שנולדה במסגרת "יומן עגילים", פרויקט אינסטגרם מתמשך שבמרכזו הדגל, שהפך לסמל התנגדות לממשלה ב־2023, והתפתח אחרי 7 באוקטובר לפלטפורמה לשיקוף חוויות ומחשבות אישיות, למשל, דגלים רקומים בעבודת יד של יחידות צה"ל השונות.
מהלך אופטימי ומעשי שהחל אחרי 7 באוקטובר הוביל לפרויקט "פריסת שלום" של אחינעם תמר וירט, חמוטל חיון, אסף ארד, עלמה הנגבי ואורי דרוקמן. ראשיתו בבקשות של חיילים מהחזית לשלוח להם ספרי קריאה מהספרייה הלאומית בירושלים, שכן אסרו על רובם להשתמש בטלפון הסלולרי. לתמונה נכנסו היוצרים שיצרו עבורם מעין עיתון מחתרתי בשם "פריסת שלום" שאותו שהוסיפו למשלוחי הספרים, והזמינו חיילים ואנשים להשתתף ביצירת גיליון עיתון יומי אקטואלי, נייר חתרני ופלטפורמה ארעית לביטוי מיידי.
סטודנטים לארכיטקטורה בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה התבקשו לייצר פתרון אדריכלי ל"תרחיש עלטה" שיפגע בישראל במסגרת מתקפת סייבר או פגיעה מהותית בתחנת כוח שתפיל את רשת החשמל לתקופה ממושכת. הסטודנטים התבססו על האתגרים שמציב התרחיש כדי לעצב סדרה של התערבויות מבוססות אנרגיה חלופית תוך הבחנות בין מצבי אור שונים, שימוש באנרגיה שנאגרה ביום בלילות חשוכים ובתאורה אדומה מינימלית בלילות ירח מלא. הם יצרו בנייני מגורים שהופכים לבניינים מאירים, שבילי אופניים אוגרי אנרגיה והקמת פארק גחליליות בשטחים ציבוריים במרחב. הפרויקט האדריכלי תורגם לסרטון וידאו המוצג בשבוע העיצוב ירושלים בביתן ייעודי עשוי מאלפי קונוסים שחורים מחוברים זה לזה ככדור שחור עגול ומוגבה.
