לצד הפופולריות של ה־AI והטכנולוגיה בעיצוב ובכלל, יותר ויותר אנשים מבקשים דווקא להחיות מחדש מסורת קדומה בדמות מלאכת יד אובדת, ולתת לה זריקת אנרגיה ופרשנות מודרנית (ופוטוגנית במיוחד) שתעבור מסך גם בטיקטוק. והפעם, אחרי הסריגה והרקמה - הגיע תורה של מלאכת אריגת השטיחים. בעזרת טכניקות שמשלבות עבר והווה אפשר ליצור דברים סופר־טרנדיים, למשל שטיחים בצורת נעלי סניקרס, פרחים וצמחים, כרזות איקוניות, שברי משפטים, אנימה יפנית, אמנות פסיכדלית ומה לא. היתרון הגדול, מעבר ליצירה המספקת, הוא פריט שימושי שמתאים בדיוק לחלל ולכם.
בשנים האחרונות, מלאכת אריגת השטיחים המסורתית חווה רנסנס, בדומה לזה של הסריגה שני עשורים קודם לכן. התחייה כוללת אימוץ מקורות השראה מגוונים כל כך, המאפשרים חופש יצירתי וחקירה אמנותית. במילים אחרות: לא צריך להסתפק במגוון שיש בחנויות – אפשר ליצור לבד ובקלות שטיח ולפרוס אותו בבית בגאווה. אפילו תיהנו מהדרך.
במסגרת הטרנד, אפשר למצוא יותר ויותר סדנאות בבתי מלאכה, כשההשראה נמצאת בכל מקום, גם ברשת וגם בירידי האמנות בארץ ובעולם. כחלק מאותה מגמה שהתעוררה לפני כשלוש שנים, תפסו מקום מיוחד בקדמת הבמה הטכניקות טאפטינג (שיטה מכאנית לאריגה בעזרת אקדח, המבוססת על לחץ אוויר המאפשר מגוון ומשחק בטקסטורות, מהירויות ונפחים, כולל אריגה תלת־ממדית) ופאנץ' נידל (מלאכה ידנית ואיטית לאריגת שטיחים, שבמסגרתה בעזרת כמה סוגים של מחטים משחילים חוטים ללולאות באופן חזרתי). הן מאפשרות לכל אחד ואחת ליהנות מיצירה עצמאית, מקורית ומנחמת, שאפשר להניח על הרצפה, לתלות על הקיר, לעטוף בה עציצים ואפילו ללבוש. אפילו פרסמנו מדריך DIY להכנת שטיח לבד בבית.
מלאכה מדיטטיבית מנחמת ונגישה
"טאפטינג הוא משהו שהתחברתי אליו מהר מאוד. בחרתי בטכניקה הזו כי חשבתי שהיא תואמת את הקצב והטמפרמנט שלי כאדם", אומרת תמי בן חנן, בת 33 מתל־אביב, בעלת Teo Studio המתמחה באריגת שטיחים בטכניקה. "זה אינטנסיבי יותר מטכניקות מסורתיות. זהו כלי שלא דורש ניסיון של שנים, כמו עבודה על אובניים למשל, ומאפשר להרבה אנשים להביא את עולמם הפנימי לתוך יצירה ולקבל תוצאה יחסית מהירה. אני נהנית מאוד לחבר אנשים לעולם הטקסטיל והשטיחים, שקיבל תדמית של משהו שזקנים ממדינות פוסט־סובייטיות תולים על הקיר. היום, הוא מקבל היבט הרבה יותר עכשווי וכיף לראות את זה ולגלות שיש סביב הנושא קהילה שגדלה כל הזמן".
6 צפייה בגלריה
מאפשר לאנשים להביא את עולמם הפנימי ליצירה ולקבל תוצאה יחסית מהירה. בסדנה של תמי בן חנן
(צילום: בועז סידס)
6 צפייה בגלריה
היוצרת תמי בן חנן בסטודיו שלה. תחביב אינטנסיבי יותר מטכניקות מסורתיות
(צילום: בועז סידס)
אריגת שטיחים היא מלאכה עתיקה בעלת משמעות תרבותית, היסטורית וסמלית, וסביבה התפתחו מגוון טכניקות ידניות, כשהראשונה מתוארכת סביב המאה הרביעית לפני הספירה ומקורה במרכז אסיה. השטיחים נדדו יחד עם עמים ולאירופה הגיעו באיחור קל עם פתיחת דרכי המסחר. בין אריגה שטוחה לאריגה על נול ידני ובהמשך מכאני, טוויית חוטים וקשירתם הצפופה כמעשה אמנות נחשבת, גם היום, ליוקרתית.
אף על פי שאריגה מכאנית תיראה אחידה, אסתטית וחסרת כל פגם, אריגה ידנית תלויה בכוח שאותו מפעיל האורג על הדוושה ופעולת ההידוק היא שתכתיב את צפיפות הבד והדוגמה המתקבלת. כך שטיח אחד לעולם לא יהיה דומה לאחר. כמי שחיים בעידן של ייצור המוני, כנראה שהחיפוש אחר טביעת האצבע האישית של האמן מקבלת מעמד משלה.
"אני שמה לב שמאז שהמלחמה התחילה, יש יותר צורך וכמיהה לצאת ולהיפגש ולעסוק ביצירה. יש בטכניקה של הפאנץ' נידל משהו מדיטטיבי: יוצרים לולאות, עוקבים אחר קווים, בוחרים צבעים, יש מגע עם הצמר, וחוזרים על הפעולות. אני מרגישה רצון וצורך לעסוק במלאכה, אבל גם בכמיהה למפגש האנושי, שלרוב קורה מעצמו במהלך הסדנאות בסטודיו", מספרת עירית לנציאנו ראשון, בת 45 מחריש, מעצבת מוצר בוגרת שנקר ובשנתיים האחרונות משמשת כראש המגמה לעיצוב תעשייתי במרכז החרדי להכשרה מקצועית. "בכל השנים שבהן יצרתי, היה לי חשוב לשמור על קשר בלתי אמצעי עם החומר. לפני שש שנים גרתי בקיבוץ בדרום וניהלתי מרכז תעסוקה לאנשים עם צרכים מיוחדים. באחד הפרויקטים, בנינו סדנת אריגה לשטיחים והגענו לתוצאות יפות. באותה תקופה חיפשתי עוד טכניקות ומכשירים כמו נול אריגה, שיאפשרו להרחיב את מנעד המוצרים, ובשיטוט לילי בפינטרסט נתקלתי בפאנץ' נידל. מה שהיה מסקרן הוא שגם אנשים שאין להם יכולות פיזיות גבוהות, יכלו להגיע לתוצר באיכות גבוהה. הזמנתי ציוד מחו"ל ופשוט התחלתי ללמד את עצמי. כשבדקתי בקבוצות פייסבוק בארץ לגבי הטכניקה, מעולם לא קיבלתי תשובה. אז יצאתי למסע משלי לחקירה של המלאכה".
"יש הרבה יותר חומרים זמינים"
בניגוד לקהילות יוצרות אחרות בארץ המשתפות ידע, סרטוני הדרכה ודרכים להשיג את הציוד הנחוץ שיאפשר יצירה ברוח "עשה זאת בעצמך", אקדח הטאפטינג ומלאכת הפאנץ' נידל היו מחוץ להישג ידם של המתעניינים. מלבד הסתמכות על סרטוני הדרכה בלועזית ועל טוב לבם של יוצרים בינלאומיים בעלי הידע המתאים שיענו לשאלות במסנג'ר, בארץ לא היה למי לגשת, לשאול ולקבל גישה מהימנה לתהליך ומידע על החומרים הדרושים.
"עד ממש לא מזמן, כל מה שקשור לטאפטינג היה עולם אחר ואנשים שמרו את הקלפים שלהם קרוב לחזה. זה היה מוזר", אומרת בן חנן, "היום, יש הרבה יותר חומרים זמינים בכל מקום. לדוגמה, אתרים שמוכרים אקדחי טאפטינג מקימים בלוגים עם המון תוכן וסרטונים, אבל זה קרה בשנים האחרונות בלבד".
גם היום, לא קל להשיג את החומרים והכלים הנדרשים בארץ, אך היוצרים שנכנסים לתחום שמחים לשתף מהידע והניסיון שצברו. "בארץ אין לתחום הזה אבא ואמא", אומר עומר גרינברג, בן 25 מתל־אביב, יוצר באקדח טאפטינג וברקמה ממוחשבת. "כשהתחלתי לא היה אף אחד שידע איך לעבוד עם אקדח טאפטינג. לא היה לי את מי לשתף בתקלות או פשוט להתייעץ איתו. לקחתי מידע מהאינטרנט בעיקר ולאחרונה פגשתי שני אנשים נחמדים ששלחו לי הודעה ואמרו שגם הם רוצים לעשות שטיחים ושאלו אם אוכל להסביר. כל מי שעוסק באמנות יודע שיש מי שאוהב לשמור לעצמו, אבל עבורי ולמי שעזר לי לא הייתה בעיה לשתף ב'סודות', למרות שזו הייתה דרך ארוכה להגיע לשיטות הקטנות, הקומבינות. זו אחת הסיבות שאני אוהב את זה".
מדובר גם בתחום עם יחסי ציבור טובים, שפונים בדיוק לדור ה־Z. הרי בקלות היה אפשר להעניק לאריגת שטיחים תדמית של עיסוק לסבתות, אך התחייה המחודשת בשנים האחרונות בתחום הסריגה, הרקמה והאריגה שייכת לצעירים ולצעירות, בין היתר בזכות מיתוג מחדש ושימושים מפתיעים ואופנתיים, לצד הערך שבעבודת יד וחדוות היצירה. את התחייה אפשר לייחס לשתי יוצרות, רוז פרלמן וארונה חונוראז', שהפכו לפני כשלוש שנים את טכניקת הפאנץ' נידל, ובהמשך את אקדח הטאפטינג, לפופולריות במיוחד. מלבד שטיחים, ליין המוצרים שלהן כולל תיקים, פריטי אופנה ייחודיים ואקססוריז לבית. אם חישפנו עוד דוגמה שמדובר בטרנד שנדד מהשוליים של חובבי DIY למיינסטרים, אז האמן דיוויד נוט סוחף אחריו כחצי מיליון עוקבים שמחכים לסרטונים שלו על שטיחים שהוא יוצר בעזרת האקדח ואז מגלח בצורה אמנותית.
המקום המשחקי
את ההצלחה אפשר לייחס גם לנגישות: כל מה שאנו זקוקים לו הם בד מתוח היטב על מסגרת, חוט ומחט (או אקדח טאפטינג) – והשמיים הם הגבול. בין היוצרים הבולטים בארץ אפשר לראות את עבודותיו של דין מנשרוף, שיוצר שטיחים מאוירים וייחודיים בנוף, שגם הוצגו ביריד "צבע טרי" האחרון. הדימויים הא־מורפיים אך עקביים ופלטת הצבעים הרחבה כבר מצאו את עצמם בתצוגות ובגלריות שרק ממחישות – השטיח הוא כבר לא רק שטיח, אלא הוא המדיום עצמו להעברת מסרים. קצת כמו קנבס.
אז איפה אפשר לשאוב השראה? מקורות ההשראה של גרינברג כוללים אנימה ויצירות קומיקס, אייקונים של תרבות הפופ וכל אלה בשילוב עולמות התוכן של האמן ושותפו למותג gosy, גבי זמלמן. גם העניין ביצירת שטיחי סניקרס הגיע מכיוונו של זמלמן, אספן סניקרס שהכיר לגרינברג את הקהילה בארץ ובעולם. "גיליתי שזו ממש קהילה בכל העולם. אני מגיע לירידים עם שטיחים וביגוד עם רקמה שיצרתי וגם מתאים את עצמי לקהל", אומר גרינברג. "זה התחיל כתחביב אבל עם הזמן וההתלהבות מסביב אנשים הציעו הצעות מיוחדות והתחלתי לעשות קאסטום מייד. הדרך עצמה מאוד נעימה לי, זה לוקח הרבה שעות וזה מרגיע ובסופו של דבר – זה משהו שהכנת בעצמך".
"אני אוהבת לשלב מהעולמות הבוטניים יחד עם גיאומטריה ודימויים מודרניים יותר", מספרת לנציאנו ראשון על ההשראה שלה. "בסוף המאה ה־19, צלם פורץ דרך בשם קרל בלוספלד צילם צמחים במופע לא שגרתי שנוגע יותר במחקר ובאמנות, פחות בהיבט הרומנטי שלהם. הכרתי אותו עוד כסטודנטית, יש משהו מאוד חזק במבנים הצורניים של האובייקטים שהוא מצלם, ששבו אותי".
עבור בן חנן, המלאכה עצמה וחומר הגלם הם העיקר, ואת הדוגמאות היא משנה לפי שינויים שהיא חווה באופן אישי. "יש לי הרבה סגנונות שונים, מאלמנטים ילדותיים ועד לדוגמאות מופשטות, גם כי חומר הגלם מאפשר את זה אבל גם כי זו פשוט אני. אני אוהבת את המקום המשחקי. אני מאוד לא פוליטית, אבל מה שקרה ב־7 באוקטובר כל כך נגע בי. אני בהדחקה, כמו רובנו, אבל זה שם וזה צריך לצאת החוצה בתהליך היצירה האינטואיטיבי".
מי שלא רוצה לעסוק בעבודת היד, אך מעוניין בתוצאה – שטיח פרטי one of a kind - יכול לבחור להזמין אחד כזה מיוצרים ומחברות המתמחות בתרגום רעיונות לפריט שימושי. למשל, מיזם afrita שמציע להזמין שטיח ארוג מצמר כבשים בעבודת יד, בעיקר בדוגמאות מרוקאיות, אך לא רק. גם חברת rugs and co מציעה שטיחים בעיצוב אישי. הם עובדים עם שורה של מעצבים ואדריכלים, אבל גם לקוחות פרטיים שרוצים לתרגם ציור או סקיצה לשטיח הביתה.
