שנת 2023 תיזכר בעיקר בהקשר של מאורעות 7 באוקטובר, שנותרו בלתי נתפסים גם במרחק של כמה חודשים, אך במעבר חד – הייתה זו גם השנה שבה ציינו 100 שנה לייסודה של חברת החשמל. אילולא המלחמה היו בוודאי מציינים את ההישג בשורה של אירועים, אך נקודת ציון אחת מיוצגת בתערוכה חדשה בשם "וואט?WATT: מחווה לתחנות הכוח הראשונות בארץ" בגלריה בית האדריכל ביפו. "היא מוצגת כעת למרות המצב, מתוך הצורך למצוא אור בתוך החושך ולרכז את האנרגיה שלנו בעבודה על תערוכה שמלמדת על נקודת ציון היסטורית בתולדות המדינה", אמרו האוצרות.
חברת החשמל נוסדה בשנת 1923 על ידי פנחס רוטנברג. מאז ועד לעזיבתו בשנת 1939 כיהן רוטנברג כמנהל החברה. התערוכה מתמקדת בחמשת תחנות הכוח שהוקמו תחת חסותו. "המטרה הייתה לחשוף לקהל את סיפורן של התחנות דרך נקודת המבט של המשתתפים בתערוכה הקבוצתית. קהל שיכול בזמנו גם לבקר בהן ולהגיב לפרשנות שהוצגה", מספרת האדריכלית לימור יוסיפון גולדמן, אוצרת התערוכה, לצד האדריכלית שחף בלומר.
8 צפייה בגלריה
תחנות הכוח הראשונות תוכננו בידי יוסף ברלין, אלכסנדר ברוולד, קליפורד הולידיי ואריך מנדלסון
(צילום: יעל שמידט)
הקמת תחנות הכוח הראשונות בתל אביב, בחיפה ובטבריה הייתה סמל לקדמה טכנולוגית בהנדסה ובייצור חשמל. ואכן, החדשנות והרוח המודרנית שהגיעה גם לארץ באותן שנים באות לידי ביטוי גם בעקרונות התכנון של המבנים האסתטיים והמונומנטליים. חמשת המבנים תוכננו בקפידה על ידי אדריכלים חלוצים ומוערכים שפעלו בארץ באותה תקופה, בהם יוסף ברלין, אלכסנדר ברוולד, קליפורד הולידיי ואריך מנדלסון.
חלק מהמשתתפים פונו מבתיהם
העבודה על התערוכה החלה הרבה לפני 7 באוקטובר ונדחתה בשל המאורעות הקשים. "עם תחילת המלחמה בוטלה פתיחת התערוכה שהייתה מתוכננת בנובמבר. אף אחד לא היה מסוגל לחשוב על תערוכה או על שגרה בכלל. אבל למרות שחלק מהמשתתפים פונו מבתיהם או שבני משפחתם הקרובה שירתו במילואים, כעבור כמה שבועות עלה הרצון שלנו לחזור וליצור, והובלנו את ההתנעה המחודשת של התערוכה", מספרת יוסיפון גולדמן.
"נקודת הפתיחה לתערוכה הייתה הבחירה להציג עשר עבודות על ידי עשרה משתתפים, כ-100 השנים שחלפו", היא מוסיפה. "כל מבנה מיוצג על ידי שני משתתפים ודרך שתי פרשנויות. התנאי שהמשתתפים התבקשו לעמוד בו הוא לייצר עבודה שתופעל או תוצג באמצעות חשמל – דרך הצגה על גבי מסך או תאורה או קול". ביסוס היצירות על חשמל הוביל גם לנוכחותו הבולטת בחלל: חשיפת הכבלים והשקעים – שבכל תערוכה אחרת היו נסתרים מאחורי הקירות – הפכה אותם לחלק בלתי נפרד מהיצירות.
"דרך השימוש בחשמל הבנתי שיש בתערוכה הזאת הזדמנות לשימוש במגוון של תחומי אמנות ולשילוב ביניהם", אומרת יוסיפון גולדמן. "מכיוון שמדובר בגלריה לאדריכלות, אני מנסה בכל תערוכה לאתגר את המבקרים בחלל שנדרשים לשים לב לתנועה במקום ולהסתכל למטה, למעלה ולכל הצדדים". ואכן, זו לא תערוכה שתלויה על הקירות בלבד. חלק מהיצירות תלויות מהתקרה, אחת מוקרנת על מסך שניצב ברצפה מרוחק מהקיר, ואחת ניצבת בתוך ערימת חול שהובאה במיוחד למקום. צורת ההעמדה בחלל והשילוב בין תחומי האמנות הובילו גם לבחירת משתתפים שמגיעים, כל אחד, מרקע שונה ומתחומי עיסוק מגוונים, בהם מעצבים, אמניות, אדריכלים ויוצרים רב-תחומיים.
אור, סאונד ומשחק
חלל התערוכה, בקומה העליונה של בית האדריכל, מחולק לשניים. הרצון למקם את כל היצירות בחלל אחד, ללא הפרדה, הוביל לניצול האזור הצדדי והקטן יותר להצגת הרקע ההיסטורי של כל התחנות, כשמיד עם הכניסה לאזור המרכזי נחשפים לכל העבודות שמוצגות יחד. כל שתי עבודות המתייחסות לאותה תחנת כוח ניצבות אחת בסמוך לשנייה. העמדת היצירות בזוגות יצרה יחס מיוחד ביניהן. "הקשר והדיון שעולה בין שתי הפרשנויות של שתי עבודות ירחיב את ההבנה כלפי המבנים שבהשראתם נוצרו", מסבירה האוצרת.
כך קרה בין היצירה "מכונה בתוך מכונה בתוך מכונה" של דן ראובני המוקרנת דרך שלושה מסכים ובין יצירתו של אלון ברייאר, "מיני אמפר". שתיהן נוצרו בהשראת תחנת הכוח הראשונה בחיפה שתוכננה על בסיס עיצובם של ריכרד קאופמן ואריך מנדלסון. שתי העבודות כוללות סאונד ומוקרנות דרך מסכים. לאחר שהעבודה של ראובני נתלתה, ברייאר הגיע לחלל התערוכה, ובמשך ימים הוא הקשיב וערך את הקול של העבודה האינטראקטיבית כדי שתיווצר הרמוניה בין העבודות. כמעט נדמה שהמכונות מדברות זו עם זו.
בנוסף ניצבות שתי עבודות שנוצרו בהשראת תחנת הכוח הראשונה בתל אביב, שתוכננה על ידי יוסף ברלין ברחוב החשמל ומוגדרת כאתר מורשת. עבודה אחת, "מגדלור", נוצרה על ידי ניב פרגר ומיכל דוד וכוללת שלושה מבנים מאירים הניצבים מעל גבעת חול קטנה שמכסה את רצפה הגלריה. "את הארכיטקטורה שעטפה את מפעלי האנרגיה, ביקשנו לבטא בפשטות: מגדלי אור הניצבים על חולות נודדים", מתאר זאת הטקסט האוצרותי. השנייה נוצרה על ידי אדיר יעקובי, "שנדליר גנרטורים" שמה, והיא מייצגת בגוף תאורה את חזית המבנה שמחולקת לשלושה חלקים.
ואף על פי שנוצרה בהשראתה של תחנת כוח אחרת, תחנת כוח חיפה א', העבודה "מובייל של אור" נתלתה על פי גובהו של גוף התאורה. העבודה נוצרה על ידי רוני אלרואי ויגב לנגר כדי להדגיש את הקשר בין אדריכלות לאור. ההצללות על גבי חזית הבניין הסימטרית הודגשו במודל התלוי שמציג את היחס בין הפתחים הסטטיים של המבנה ובין האור שנע סביבם ומאיר אותם. מולה ניצבת העבודה "מכונה אורבנית" של אמיר תומשוב העשויה מרכיבים של מכונות הצבועים בלבן. ליד יש אוזניות המשמיעות את הצליל שמדמה מערכת שמייצרת חשמל.
קשר נוסף נוצר בהשראת תחנת הכוח רדינג, בין העבודה "קוּבּ" של רחלי שרפשטיין (מסטודיו רייש) ליצירה "שדות" של לילך שטיאט. שרפשטיין פירקה את תחנת הכוח ומזמינה את המבקר לשחק עם הקוביות שמרכיבות את המבנה. קוביות המשחק צבועות בצבעי השקיעה וניצבות על בסיס משובץ בהשראת רצפת השחמט בתוך המבנה, שהופכת לחיצונית בעבודתה. תוך כדי המשחק עם הקוביות נגלית עבודה של שטיאט המדגישה בתצלום את גובהה של הארובה האנכית שהפכה לסמל של העיר. זאת לעומת התנועה האופקית שנוצרת בפריסת תשתית החשמל במרחב ומיוצגת במעין תבליט לבן וסבוך של רשת עמודי חשמל וכבלים.
העבודות שנוצרו בהשראת תחנת הכוח בטבריה מציגות התמקדות שונה. הראשונה בקנה מידה רחב, דרך בניית מבנה תחנת הכוח מחדש במיצב הווידיאו "הדים חשמליים" של ים בן אדיבה (ימבו), והשנייה מתמקדת באלמנט ספציפי מתוך המבנה ומכאן שמה – "לוח פיקוד". בעבודתה בחרה יערה רבינוביץ להתמקד בלוח הפיקוד של התחנה ובנתה אותו מחדש באמצעות אלמנטים עגולים, חלקם מקובעים לקיר וחלקם נעים על ציר.
התערוכה האחרונה בבית האדריכל ביפו
התערוכה פתוחה עד 29 בפברואר, תאריך שיחתום גם את פעילות הגלריה בבית האדריכל. זו התערוכה האחרונה שתתקיים בחלל הגלריה ביפו, ובימים אלה מחפשים מקום אחר לעבור אליו. הגלריה פעלה במיקומה הנוכחי יותר מ-20 שנה, ובהן הוקמו תערוכות שמיועדות לאדריכלים, חשיפה של פרויקטים חדשים שהגישו את מועמדותם לתחרויות וחשיפה של אדריכלים צעירים במסגרת התערוכה הדו-שנתית 40/40.
"בשני העשורים שבהם פעלה הגלריה ניסינו לא לפנות לקהל האדריכלים בלבד, ולצד תערוכות המיועדות להם הובלנו גם מהלכים להזמנת הציבור הרחב", אומרת לסיכום יוסיפון גולדמן. "ניצלנו את הקרבה לנמל יפו, והקפדנו לשלב סיורים והרצאות בתערוכות שנפתחו כדי להעשיר את התוכן וליצור חיבורים בין קהילת האדריכלים למגוון תחומים של אמנות, עיצוב, כלכלה ונדל"ן שנמצאים גם בשיח ציבורי רחב". פעילות שהם מקווים להמשיך במיקום שונה.
