מרכז הדירה התל אביבית שבתמונות הוא פסנתר הכנף של בעליה, מוזיקאי שנוהג לארח במרחב הפרטי שלו רסיטלים והופעות. הדירה, 130 מ"ר שטחה, נקנתה מקבלן במסגרת פרויקט תמ"א, ועוצבה בידי המעצבים אושרי אבירם ודנה קושמירסקי, שגויסו למשימה מיד לאחר הרכישה. חייו המוזיקאליים של בעל הדירה הם גם ההשראה המיידית לעיצוב הפנים. כך, נתבקשו האדריכלים לתכנן מרחבי ישיבה וספריות עם הרבה מקום אחסון לתקליטים, חוברות תווים וספרים.
"המטרה הראשונית בתכנון הייתה לפתוח את החלל במידה המרבית, תוך שמירה על קשר עין בין החללים השונים", מסבירה קושמירסקי. "כדי לקבל מרחב ציבורי כמה שיותר גדול החלטנו לוותר על פינת אוכל, והפתרון שהצענו במקומה הוא דלפק אכילה שמתכנס וזז ומייצר שישה מקומות ישיבה. בנוסף, פתחנו את חלל השינה לחלל המרכזי על ידי שימוש בקיר זכוכית בין גרם המדרגות הקטן המוביל אל הממ"ד לבין חדר השינה, ועל ידי עיצוב של דלתות הזזה נחבאות. כך שכאשר רוצים לייצר פרטיות מוחלטת בין החלל הפרטי לציבורי הדבר מתאפשר באמצעות סגירת הדלתות והסטת וילון המייצר הסתרה טוטלית. את הממ"ד, שממוקם במפלס גבוה יותר, הסבנו לחדר עבודה שמשמש גם כחדר אורחים. במקור לא הייתה בדירה מרפסת, ואנחנו תכננו מרפסת פנימית כדי ליצור תחושת חיבור אל החוץ".
לדירה שתי כניסות - האחת ישירות ממעלית הבניין, הכניסה הרשמית שדרכה יכול להיכנס קהל, שמובילה אל החלל הציבורי שבו ניצב הפסנתר. חדר המדרגות של הבניין מוביל לכניסה נוספת, פרטית, שנפתחת אל המטבח. כניסה זו מוטמעת לחלוטין כחלק מחזית הנגרות של המטבח, העשוי פורניר אלון שעבר תהליך של התזה והלבנה. חזית הנגרות נמתחת עד לצידו השני של המטבח ועוטפת גם את חדר הרחצה הכללי ושירותי האורחים.
גם הכניסה דרך המעלית מחופה באופן דומה וכמו נעלמת בקיר. היא נפתחת אל המרחב הציבורי הגדול של הדירה, שלו שלושה כיווני אוויר ונוף פתוח. במרכזו, כאמור, פסנתר הכנף של בעל הבית. ההחלטה על מיקומו המדויק הייתה אחת הראשונות שקיבלו האדריכלים, מספרת קושמירסקי. "קודם החלטנו מהו המיקום האסטרטגי הנכון לפסנתר הכנף ואת זווית העמדתו בחלל, גם מבחינת חוויית המנגן וגם מבחינת האורחים המאזינים לנגינה", היא מסבירה. "נוסף על כך היה לנו חשוב ליצור קשר חזק מאוד עם החוץ ולהכיל את הנוף האורבני וצמרות העצים בתוך הפנים של הדירה. לכן, הקומפוזיציה של הפסנתר ומערך הישיבה בסלון פונים כולם אל החוץ".
טבע אורבני
דרך נוספת ליצירת קשר עם החוץ היא כאמור המרפסת הקטנה, הצרה והארוכה, שלא הייתה בדירה במקור והאדריכלים הוסיפו לתכנון החדש. "תכננו מרפסת פנימית, הנשקפת מכל חלל הדירה, במטרה ליצור תחושת חוץ מודגשת וחיבור לנוף צמרות העצים הוותיקים", מספרת קושמירסקי. בחלק שהוגדר כמרפסת נותרה תקרת הבטון של המבנה חשופה. המרפסת מרוצפת בדק עץ ופזורים בה עציצים ירוקים, בסמוך לשני הקירות הצידיים. עוד במרפסת - כיסא נוח מעוצב ושרפרף קטן מעץ גולמי, עשוי בעבודת יד שנקנה ב"טולמנ'ס". שלושה שרפרפים נוספים באותו סגנון ניצבים בחלל הציבורי, סמוך לפסנתר.
ליד הפסנתר ניצבות גם זוג כורסאות מעץ, עור ובד שנקנו ב"דה בוקס", ושתי ספריות ברזל המשלבות אחסון פתוח וסגור, שעיצבו האדריכלים. אחת מהן סמוכה לקיר הגובל במרפסת, בנישה שנוצרה בין חיפוי העץ שסביב דלת הכניסה לבין המרפסת. השנייה, בקיר שממול, מסתירה בתוכה דלת הזזה רחבה שנתפתח לחדר השינה ומאפשרת לבעל הבית ליהנות מדירה במתכונת אופן ספייס ביום-יום, ולהסתיר כאמור את חדר השינה בזמן האירוח.
בהמשך החלל הציבורי, שמרוצף כולו בפרקט עץ מלא, נמצא סלון אינטימי יותר ובו זוג ספות מרופדות בבד בגוון אבן-חול שנקנו ב"טולמנ'ס", זוג שרפרפים מרופדים בפשתן עם רגלי עץ אלון מושחר מהחנות "פה נורמל", ושולחן בסגנון מודרני עם רגל עץ מלא מעוגלת שעבר לכאן מביתו הקודם של בעל הדירה. כל אלה ניצבים על שטיח בצבעי שחור, בז' ואפור מהחנות "בג'וזפון", ומעליהם תלוי גוף תאורה עשוי מעיגולי זכוכית לבנה אטומה, שנקנה ב"דה בוקס".
בצידו השני של החלל הציבורי ממוקם המטבח, שמורכב משני פסים. פס אחד של ארונות גבוהים מפורניר אלון מולבן מחביא בתוכו, כאמור, את דלת הכניסה הנפתחת אל הדירה מכיוון חדר המדרגות. הפס השני, מול הארונות הגבוהים, הוא אי ארוך המכיל משטח עבודה, כיור וכיריים, שמשולב בו דלפק אכילה שיכול להיפתח וליצור עד שישה מקומות ישיבה. בחלקו הפונה אל הסלון, יש לאי חזית ירוקה מרחפת שמשלבת אחסון סגור ופתוח ליצירת מראה קליל שכמו מהדהד את העצים שבחוץ. חלקיו האחרים של האי – מסגרת המתכת ומשטח העבודה העשוי גרניט – נצבעו בשחור.
מינימליזם באגף הפרטי
מול המטבח, מאחורי דלתות ההזזה, נמצא חדר השינה של בעל הבית, שכולל חדר רחצה פרטי אליו נכנסים דרך מבואה קטנה של ארונות בעלי חזית מראה. בחדר השינה האינטימי מיטה מרופדת אפורה שמשני צדיה שידות צד אפורות לא תואמות ומנורות קריאה שחורות, גם הן שונות זו מזו. הקיר משמאל למיטה כולל חלון גדול, ואילו הקיר הימני הוא קיר זכוכית, שניתן להסתיר באמצעות וילון בד בהיר ונשפך. מאחוריו, נראה גרם המדרגות הקטן שבו עולים אל הממ"ד. שני אלה, יחד עם דלתות ההזזה הגדולות והמראות של חדר הארונות, מגדילים ויזואלית את המרחב הצר.
בחדר הרחצה הצמוד ממשיך פרקט העץ, ומתחלף רק במקלחון הגדול, שמרוצף באבן טבעית, חומר שממנו נבנו גם ספסל מרחף בתוך המקלחון והמשטח העליון של ארון הכיור. הארון עצמו מכוסה מוטות עץ אלון גושני מגוון, ועליו מונח כיור לבן ומינימליסטי.
17 צפייה בגלריה
מבט אל חלל השינה. משמאל קיר זכוכית שחוצץ בין חדר השינה לכניסה לממ"ד
(צילום: עודד סמדר )
בתוך המקלחון הקירות מחופים לא באריחים אלא ברזינה, חומר עמיד שמתאים לחללים רטובים ויוצר מראה נקי וייחודי. בחדר הרחצה הנוסף, שמסתתר מאחורי המטבח, נעשה שימוש בחומרים זהים אבל בצורות אחרות: משטח האבן הטבעית של הכיור עבה במיוחד והכיור המרובע חצוב בתוכו, ומתחת מדף מחופה מוטות עץ. את שני ארונות הכיור עיצבו האדריכלים במיוחד עבור הדירה.
הסיור מסתיים בממ"ד, הממוקם במפלס גבוה יותר משאר הדירה. החדר הוסב לחלל עבודה שבו פסנתר חשמלי וספה מרופדת רכה ובהירה שניצבת בתוך נישה שיוצר ארון הקיר הגדול. בעת הצורך, נפתחת הספה למיטה זוגית והופכת את החדר לחדר אורחים.
