בני הזוג, שלהם שלוש בנות צעירות (12, 9 ו-3) ושני בנים בוגרים שכבר עזבו את הבית, ביקשו להגשים את חלומם – לגור בבית כפרי שמוקף בחווה. את המקום שבו יקרום חלומם עור וגידים מצאו בנחלה בת שמונה דונמים במושב בעמק חפר, שהבית הישן שניצב בה נהרס. הם פנו למעצבת רינה דוקטור כדי שתתכנן את ביתם החדש, כשהדגש הוא ליצור בית שלעולם לא ירצו לעזוב.
"המטרה של בעלי הבית הייתה לבנות בית כיפי, שלא יצטרכו לצאת ממנו", מספרת דוקטור. "זה כולל חלומות שעוד לא הספיקו להתממש, כמו יקב ואורוות סוסים שייבנו כאן בעתיד. מעבר לכך, בני הזוג ביקשו בית בסגנון כפרי אבל לא כבד מדי, ובנייה שכוללת סממנים ירושלמים, שיזכירו לבעל הבית את עיר הולדתו. בשלב התכנון חשבתי על הבקשות האלה, לצד הצורך להרחיק מעט את הבית מהנחלות של השכנים כדי ליצור פרטיות וגם כדי שהחלונות לא ישקיפו על הרפתות והסככות שנמצאות מסביב. זה בכל זאת מושב, וכדי לפתור את העניין הזה תכננתי את המבנים בצורת ח'.
"נוסף על בית המגורים, יש כאן מבנה משרדים של בעל הבית, שיש בו גם חדרי אירוח שבהם לנים הבנים הבוגרים כשהם מגיעים לבקר, ומחסן ומטבח חוץ. גם הכניסה נבנתה במרחק מה מהכביש, ושתלנו לפני הבית מטע זיתים שמסתיר אותו. כל אלה יוצרים תחושה של חווה אירופאית עם חצר פנימית גדולה".
לעצב בית שמח
אל הנחלה נכנסים דרך שער גדול שמוביל אל כיכר מרוצפת, שמשמשת גם כחנייה. בכיכר מוקמה מזרקה ששואבת השראה מהמלון הירושלמי "אמריקן קולוני", וריצוף מאבן ירושלמית אמיתית מפירוק. משם נכנסים אל הבית דרך דלת זכוכית שקבועה בקיר שכולו חלונות. "הבית פונה צפונה, ולכן הרשיתי לעצמי ליצור פתח ענק מזכוכית", מסבירה דוקטור. "אחרת לא הייתי מעיזה, כי מבחינה אקלימית זה לא עובד. על החלונות שפונים דרומה מצלים תריסים שהארגזים שלהם נחבאים בחוץ, בתוך הפרגולה, ולא בפנים הבית. בקיר הפונה מערבה, מעל הציור הגדול בסלון, קבעתי גם חלון עם פתיחה חשמלית, כדי לאפשר לבריזה ממערב להיכנס הביתה. החלונות הגדולים הם חלק מהותי במראה של הבית. את נמצאת בפנים אבל מרגישה שאת בחוץ. בעצם חלק מהבית שקוף לחלוטין, אבל הקירות מוצנעים באמצעות צמחייה שופעת כדי לשמור על הפרטיות".
דלת הכניסה נפתחת אל מול שולחן האוכל הגדול, העשוי מגזע עץ גס ומבוקע שהחריצים שלו נסתמו בדבק אפוקסי, וסביבו כיסאות איטלקיים בשילוב רגלי אלומיניום בשני צבעים. מימין לדלת הכניסה מוקם המטבח, שהאי והארונות הנמוכים שבו יובאו מאיטליה ונצבעו בצביעה מיוחדת שמדמה ברזל. כיסאות בר קלועים בצבע סגול מוסיפים לחלל נגיעה של צבע.
"אני אוהבת בתים שמחים", מצהירה המעצבת. "יש היום איזו נטייה מונוכרומטית, אבל אני חושבת שבית צריך להיות שמח ומחבק, ואני לא מפחדת מצבע. המורה שלי בעניין הזה היא המעצבת הבריטית טרישה גילד, אלופת הצבעים הצבעוניות והשמחה". עוד במטבח קיר ארונות גבוהים שנבנה על ידי נגר מקומי ונצבע בכחול כהה, וטאבון שלדברי דוקטור עובד שעות נוספות. "אוכלים כאן הרבה פיצות", היא אומרת.
אחרי המטבח, נמצאת כניסה אל פינת משפחה סגורה בחלקה ומעוצבת בסגנון כפרי, שבה ספה עטורת כריות בגוון שמנת וכורסת כנפיים גדולה מרופדת בבד מפוספס בתכלת ולבן. עוד באגף הזה של הבית: חדר שינה נוסף לאורחים עם חדר רחצה פרטי; חדר שירותים גדול שקירותיו מלאים בחלונות שהוסוו לכל האורך על ידי עץ חרוב כדי לאפשר פרטיות; ולבסוף גרם מדרגות שחור שמוביל למטה אל המרתף וגם למעלה, אל עליית הגג, שבה חדר כושר מאובזר.
בסלון ריהוט שנקנה בטולמנ'ס בסגנון מודרני, עם נגיעות קלאסיות יותר ורכות בדמות ספת קפיטונאז' מרופדת קטיפה ירוקה, פסנתר כנף גדול ממדים, קמין עצים מרשים ונישה פתוחה שבה מאוחסנים בולי העץ המיועדים לבערה וחימום. אלה, לצד רצפת האבן והתקרה הגבוהה והמשולשת המחופה בקורות עץ, משלימים את האווירה הכפרית. על הקיר הפונה מערבה, מתחת לחלון החשמלי, תלוי ציור גדול של אלי שמיר. העבודה על החלל, אומרת המעצבת, עוד לא תמה. "הם גרים בבית כבר שנתיים, אבל אני עדיין מוסיפה להם פריטים מדי פעם. לסלון אני מתכננת לקנות כריות צבעוניות".
האגף הירושלמי
משמאל לדלת הכניסה, אחרי הסלון, מסדרון המוביל אל האגף הפרטי של הבית. "זה האגף הירושלמי", אומרת דוקטור, "עם חיפויים מאבן ירושלמית וחלונות צרים וארוכים". בחלק הזה של הבית נמצאים חדרי השינה של הבנות, שכל אחד מהם עוצב בגוון אחר על פי בחירתן ("לפחות של השתיים הגדולות", מסבירה המעצבת. "הקטנה הייתה רק בת שנה").
לקטנה ביותר קירות צבועים בוורוד בהיר בחלקם העליון ומחופים בטפט בחלק התחתון. עוד בחדר - מיטה בצורת בית ומדפי אחסון פתוחים שמכילים כמות עצומה של משחקים, ספרים וצעצועים. הקירות החצויים, שבחלקם התחתון טפט ובעליון צבע, חוזרים גם בחדרן של הבנות הגדולות יותר, בגוונים פחות ילדותיים ומתקתקים. גם אצלן מחופה הרצפה בפרקט עץ, ולכל אחת מהן מיטה זוגית משלה, כיסא נדנדה קלוע לבן ונישת ישיבה מרופדת באחד החלונות. חדר רחצה אחד משרת את שלושתן, ובאגף שלהן מצוי גם משרד ביתי, שלדברי המעצבת "הבנות השתלטו עליו לגמרי".
מבואה שבה חדר ארונות וממ"ד, וכן חדר כביסה גדול שכולל יציאה אל חצר שירות קטנה לתליית כביסה, מובילים מאגף הילדות אל חדר ההורים. בדומה לסלון, גם החדר הזה עוצב בסגנון מודרני, עם קירות חשופים, שידות צד ממתכת שחורה וספסל מרופד בדוגמת זברה שניצב למרגלות המיטה הגדולה. דלת בקיר שמאחורי המיטה מובילה אל חדר הרחצה של ההורים. החדר גדול למדי, עם אמבטיית פרי סטנדינג גדולה וצילום ענק של מרילין מונרו. המקלחון והשירותים מופרדים מהחלל ונמצאים משמאל לדלת, סגורים מאחורי דלתות משלהם. חלל הרחצה פונה לפטיו אינטימי ומוסתר על ידי צמחייה, שבו מקלחת חוץ.
מחדר ההורים יציאה אל החצר רחבת הממדים, שבה בריכת אינפיניטי שרוצפה בפסיפס צבעוני בעיצובה של דוקטור. "הבית מורם מעל הקרקע כמה שהיה מותר, כ-80 סנטימטר", מספרת המעצבת. "אחרי הבריכה יש מפל ואז הקרקע חוזרת לגובה הטבעי, עם מדשאה גדולה וכרם ששתלנו כהכנה ליקב שבעל הבית מתכנן לבנות בעתיד. הקדשתי המון תשומת לב לפרטים השונים של הגינה והצמחייה. אני תמיד אומרת שבית הוא רק תירוץ לגינה. תמיד כשאני מטיילת באירופה אני מקנאה בערבות שנשקפות במים, וכאן שתלתי כאלה, שמשתקפות בבריכה. בכלל, זה בית שהצלחתי להגשים בו הרבה מהחלומות שלי, למרות שהוא לא דומה לבית שעיצבתי לעצמי. זו יצירה הדדית ששני הצדדים אוהבים עד מאוד".
