המרכז להתפתחות הילד במועצה האזורית בני שמעון, הנמצא באזור קיבוץ שובל ורהט, נפתח כמה חודשים לפני המלחמה במטרה להעניק לילדים באזור מגוון טיפולים. כעת נפתח המרכז החשוב שוב כדי להמשיך ולתת מענה רגשי למשפחות, לאחר שקיבל אישור מיוחד מפיקוד העורף לאור חשיבותו.
כשחושבים על עיצוב לילדים, נודדים לרוב לאלמנטים בצבעוניות עזה וססגונית ולבלגן ועומס ויזואלי. קל וחומר במקומות קהילתיים או טיפוליים, שבהם נדמה כי התכנון מצטמצם למינימום האפשרי, בהלימה לתקציב מצומצם מאוד. אבל המרכז להתפתחות הילד במועצה האזורית בני שמעון מספר סיפור אחר לגמרי. החלל שמשמש לטיפולים ולהדרכות עבור תינוקות, פעוטות וילדים - מלידה ועד גיל תשע - עבר כמה חודשים לפני המלחמה שיפוץ מקיף, תחת ידיה של המעצבת ענבל שגיא גרנסיה, תושבת קיבוץ משמר הנגב.
22 צפייה בגלריה
המרכז להתפתחות הילד במועצה האזורית בני שמעון. ליצור מעטפת טיפולית עם שפה עיצובית נעימה
(צילום: קרין רבנה)
"זה מרכז שמספק שירותים לילדים כמו קלינאיות תקשורת, מרפאים בעיסוק מטפלים באומנות ועוד", אומרת שגיא גרנסיה, "בעבר השירותים האלו היו זמינים בקופות החולים ובבתי ספר של המועצה, וכעת הוקצה עבורו מרכז אחד, אך כזה שהיה מבנה נטוש, ובו כשלוש-ארבע כיתות לימוד מחולקות ושירותים מוזנחים", היא מתארת.
שגיא גרנסיה מציינת כי האתגר המשמעותי בפרויקט היה גודלו והיעדר מרחב מספק עבור הפונקציות שהתבקשה להכניס. "התבקשתי שלא לגעת במעטפת, ולהכניס בשטח של 150 מ"ר בלבד חמישה חדרי טיפול, קבלה ופינת המתנה, משרד הנהלה, שירותים, מטבחון ופינת צוות", היא מסבירה. בהתאם לכך תכננה חדרי טיפול שנועדו למקם את הילד במרכז. היא יצרה חללים שמעניקים חוויה והנאה עבור הלקוחות הצעירים.
סימני דרך
"אחרי שנים רבות שבהן הרגשנו שעשינו הרבה דברים טובים, הדרכנו וליווינו צוותים חינוכיים שאיתרו ילדים עם קשיים התפתחותיים והפנו אותם לטיפול, התפנינו לטפל בחוליה החלשה בתהליך הליווי שלנו", מסבירה ענבל זידנברג, מנהלת היחידה הקהילתית להתפתחות הילד, שהייתה אמונה גם על הטמעת התכנים הפדגוגיים. "הזמינות והנגישות המוגבלות של הטיפולים באזורנו, כמו בשאר אזורי הארץ, מעמידה הורים במצוקה מאוד גדולה, ומקשה על הילדים לקבל טיפול הכרחי בשלב מוקדם. לכן החלטנו לקחת אחריות ולייצר פתרון מקצועי, נגיש וזמין לתושבים שלנו", היא מוסיפה. לדבריה של זידנברג, היה לה חשוב ליצור מקום שיציב את הילד במרכז ויענה על צרכיו בצורה האופטימלית. "רצינו ליצור שפה של קהילה, שפה של חיבורים וקשרים, וליצור יחידה שלא עוסקת רק בטיפול, אלא לוקחת אחריות על איתור ומניעה של קשיים התפתחותיים, באמצעות הדרכות, סדנאות וקבוצות", היא אומרת, "בהתאם לכך רצינו לגרום לילד ולהורים שנכנסים ליחידה שלנו, שירגישו שהגיעו למקום מחבק, תומך ומאפשר, מהרגע הראשון, עם מרחב נעים, מותאם ומצמיח".
22 צפייה בגלריה
שפה עיצובית שמתבטאת בצבעוניות מתונה של עץ ליבנה, גווני ים תכולים וירוק
(צילום: קרין רבנה)
שמה של היחידה ניתן לה על שם שירה של נעמי שמר "סימני דרך": "אם שכחתי את הדרך המוכרת משנים, פה ושם בצד הדרך נשארו לי סימנים", היא שורה בולטת מתוך השיר, שלדברי המנהלת מגלמת היטב את הפרויקט.
"רציתי להכין קיר מלא בהפתעות, בדיוק כמו שילדים אוהבים, מתוך מחשבה ליצור מקום מהנה ומזמין למשחק, כשהילדים מחכים לטיפול, או כחלק מהטיפול עצמו"
השפה העיצובית שנבחרה מתבטאת בצבעוניות מתונה שבה עץ ליבנה מחמם גווני ים תכולים וירוק מרגיע. המקום עוצב בקווים נקיים וישרים לצד פינות מעוגלות, כריות גב מקושתות ועצים עגולים. את עיצוב גרפי במרחב וייצור האלמנטים המיוחדים עשתה אנבלה סטודיו לעיצוב, האקססוריז ובובות הבד הם של גיל-עד וותיקים יוצרים בגיל.
לעבור את הקיר
שגיא גרנסיה מספרת כי ביקשה ליצור ציר מרכזי, מהכניסה ועד לחדרי הטיפול, שיהיה אלמנט עיצובי ואינטראקטיבי במהותו. "רציתי להכין קיר מלא בהפתעות, בדיוק כמו שילדים אוהבים, מתוך מחשבה ליצור מקום מהנה ומזמין למשחק, כשהילדים מחכים לטיפול, או כחלק מהטיפול עצמו", היא מסבירה.
מכיוון שהשטח שעמד לרשותה היה מצומצם, היא נעזרה בעבודות נגרות של אבירם חיון מותאמות כדי להפוך את הקירות לשימושיים, עם שטחי אחסון נרחבים, נישות ישיבה והירגעות ומשחקים מובנים ומזמינים בחזית. "הצעד הראשון היה לשבור הכל ו'לגלח' את כל הפנים", היא מציינת, "ואז חילקתי מחדש את השטח כך שייכנסו בו כמה שיותר חדרי טיפול, ובנוסף מקומות ראויים לצוות המטפלים, כמו מטבחון, חדר קבלת קהל וחדר הנהלה".
התכנון המדוקדק כלל, בין השאר, גם את מדידת הציוד הטיפולי הייעודי לכל חדר טיפול, ובהתאם יצירת ארון בעומק המתאים, שבו לכל פריט יש מקום. "מנהלת המרכז הכינה רשימות מדוקדקות, 'על הסנטימטר', וציינה איזה ציוד ייכנס לכל חדר ומה מידותיו. באופן כזה עברנו ארון-ארון, מדף-מדף מתוך מחשבה על הציוד שייכנס פנימה, לארונות בעומק של 40 ס"מ ועד 80 ס"מ. אני יכולה לומר, שתוך כדי הפעילות במקום הכל נשאר מאוחסן כמעט כמו ביום הראשון".
לדבריה, לאחר שבחנה מקומות דומים, היא ביקשה להכניס שקט ויזואלי ותחכום אלגנטי שיהווה השראה לקהל הצעיר. "לרוב מרכזי קופות חולים שופעי צבעוניות ולא ממש מעוצבים, לכן חשבתי שאני חייבת להתמקד במשהו שילדים יאהבו, שלא יהיה מקושקש או צבעוני מדי, למרות שאני חובבת צבעים", היא מסבירה, "אחד הדברים שנרתעתי ממנו היה צבעי הג'ימבורי העזים, אדום, צהוב וכחול של הציוד, לכן כשהחלפנו את חלקו ביקשנו את הצבעים הכי פחות רועשים. למרבה ההפתעה הצלחנו למצוא בחברה מניפת גווני פסטל חבויה".
שפה עיצובית בגובה הילד
מעבר לנתח העצום שלקחו עבודות הנגרות בעיצוב המרכז, הן מבחינת נוכחות בחלל והן מבחינת התקציב, שגיא גרנסיה הקפידה למקסם אותם. "זה לא היה פשוט לשכנע את המועצה להוציא המון כסף על נגרות. מבחינתם הרי גם ארון רגיל היה יכול להספיק. התמזל מזלי לעבוד עם ענבל, מנהלת המרכז, שיש לה טעם טוב והיא מאוד אכפתית. מאוד חשובה לה האסתטיקה והשפה העיצובית, והיא הייתה מודעת לאן התקציב הזה הולך", היא מסבירה.
המסדרון הפך כולו לקיר עשוי נגרות שעליו משחקים שונים, כולל משחקים שמאופסנים בשטחי האחסון הפנימיים. "'שברנו' את הראש איך להטמיע משחקים שונים. יש לנו, לדוגמה, משחק זיכרון, שבהתחלה חשבנו להפיק אותו עם לוחיות שזזות ואחר כך החלטנו על דלתות קטנות שנפתחות ונסגרות. הוספנו גם אפשרות להחליף את הנושא בעומק הארון, ולרענן את המשחק אחת לכמה זמן", היא מספרת. בנוסף, שילבה המעצבת משחקים נוספים כמו "ארבע בשורה", פינות ישיבה בנישות שתוכננו בין יחידות האחסון ואפילו ארגז תחפושות עם מראה.
היא מספרת כי דרישה נוספת הייתה לדאוג לשולחנות שיתאימו לגיל צעיר ולגיל בוגר יותר בחדרי הטיפולים, לכך מצאה פתרון בדמות נישות שקבעה בארונות, ואפילו חזית של ארון שנפתחת לדלפק שנשען על רגלית. היא מציינת את המעצבת שרית שני חי, כמי שהיוותה השראה גדולה על השפה העיצובית שבה בחרה. "בעיניי היא מלכת העיצוב לילדים והעבודות שלה מרהיבות. בעיניי, כשהכל מושך מבחינה עיצובית, כמו ידיות מיוחדות, פעם בצורת עיגולים שנחצים לשניים, פעם בצורת דומינו, ופעם אחרת בצורת איקס עיגול - אז הכל הופך לסוג של משחק. אפילו בדלפק הקבלה יש משחק חרוזים שאפשר להזיז בזמן ההמתנה וגם רצפת השירותים מזכירה קוביית משחק", מספרת המעצבת.
שגיא גרנסיה נתנה חשיבות נוספת לכוכים ולמקומות מחבוא עבור הילדים. "נוכחתי לראות, לא פעם, שלילדים לוקח זמן להיכנס פנימה ולתקשר. הם זקוקים לזמן משחק שכמו 'יפשיר את הקרח', ויעזור להם להיפתח", היא מסבירה, "לכן היה לי חשוב ליצור את השפה הייחודית, תוך עירוב כמה בעלי מקצוע, ולא רק הנגר. להכניס דגשים מהפן הפדגוגי, להדק את הכל ביחד עם העיצוב הגרפי. לשחק בין דו-ממד לתלת-ממד".
המטבחון שעיצבה אומנם תוכנן לשימוש המטפלים, אך גם כאן בחרה המעצבת להדגיש את הפן הילדי ואת אפשרויות המשחק. שגיא גרנסיה מציינת כי בהלימה לשם "סימני דרך", ניכרת תמונת הנוף מבחינה ויזואלית בדרך מהכניסה ועד לתוך חדרי הטיפול. "יש איזשהו סיפור עדין שנרקם על הקירות בעזרת קווי מתאר של MDF בולט וצבוע, בחיתוך לייזר. בכניסה, למשל, יצרנו עצים שחלקם עשויים מעץ וחלקם משעם, כמעין לוח מודעות יצירתי. אלה דברים שהופכים את סימני הדרך האלה למאוד מוחשיים. המסע שיצרנו כאן הוא אינדיבידואלי, אבל גם משפחתי וצוותי, ובעיניי, כשמתווים דרך זה מצריך גם סוג של מחויבות, שלשמחתי ניכרת מכל הבחינות, גם מצידם של הילדים שמשתפים פעולה ברצון", מסכמת שגיא גרנסיה.
22 צפייה בגלריה
המרכז להתפתחות הילד במועצה האזורית בני שמעון. תכנון ועיצוב פנים: ענבל שגיא גרנסיה
(צילום: קרין רבנה)
הטיפים של שגיא גרנסיה לעיצוב חדר ילדים:
חלק מהאלמנטים המיושמים במרכז אפשר ליישם גם בבית, בחדרים הפרטיים של הילדים שלנו.
• חדר ילדים הוא המקום הראשון להתאמת קונספט עיצובי. כדאי לערב את הילד ולגבש רעיון ביחד – אם מאחד התחביבים, ואם משיר או מספר שאוהבים, ממקום בעולם, או מכל נושא אהוב אפשרי. הרעיון ינחה אתכם בבחירת הצבעוניות המתאימה והאבזור המשלים.
• הצבע משדרג כל חלל, וחשוב לבחור בצבעוניות רכה ונעימה שהילדים יאהבו גם בבגרותם. גווני פסטל מעושנים משדרים מראה בוגר יותר, דבר שיהפוך אותם לרלוונטיים למשך תקופה ארוכה.
• האופציות לצביעה רבות ומגוונות: החל מצביעת קיר שלם, שליש תחתון עם סיומת קרניז, או צביעת הרבע העליון של הקיר בחללים גבוהים במיוחד – ועד צביעה תוך "זליגה" קלה אל הקיר הסמוך.
• תוכלו לשדרג כל ארון בעזרת ידיות מיוחדות. אפשר למצוא רבות באתרי קנייה ברשת, או לבקש מהנגר שיכין ידיות לפי הקונספט העיצובי.
• בחרתם להשקיע בנגרות מותאמת אישית? הכניסו כמה שיותר פונקציות: חברו את הארון עם המיטה ועם פינת הישיבה, צרו חללים למשחק ולאחסון, תוך השארת מרחב גדול יותר למשחק, ושלבו נישות לתצוגה.
• נסו להכין אמנות שימושית לקיר בדמות לוח מודעות מיוחד וקצת שונה משעם. תוכלו לרכוש את החומר עצמו, בעוביים שונים, ללא מסגרת, ולבחור צורה שתתאים לקונספט העיצובי או כל צורה דקורטיבית אחר, ולחתוך בהתאם. מומלץ להיעזר בבית דפוס ולעשות זאת בחיתוך לייזר.
